אריקה, אייכה?

ביום חורפי בשנת תש"ף, בזמן שמיינתי ניירות בביתי, הבחנתי בחמש תעודות צבעוניות, כל אחת מהן מגולגלת בנפרד ואחוזה בגומייה. התעודות, מתחילת שנות החמישים של המאה ה-20, מספרות על הנצחת סבתי שרה אסתר פינק את זִכרם של יקיריה: בעלה, בניה והוריה. בתעודה המתייחסת לסבי, לייב ליאון נכתב: "[...] אל מלא רחמים שוכן במרומים, המצא מנוחה נכונה בצל כנפי השכינה במעלות קדושים וטהורים כזוהר הרקיע מזהירים את נשמת הנדיב הנכבד ל'ארי' ב"ר מאיר פינק ז"ל שהלך לעולמו ביום ט"ו לחדש אלול שנת התר... נרשם בפנקס הישיבה הגדולה והת"ת 'מאה שערים' 60 No לזכר עולם לקיים את היאהצ"ט ע"פ התקנות אשר להמוסד [...]".

ארי הוא השם שנתנו לי הוריי על שמו של סבי ז"ל. מסתבר כי בהיותי בן שנתיים, שמונה שנים לאחר מותו, שונה שמו של סבי לשם ארי, שמי.

במשך שנים רבות ניסיתי לדלות פרטים על חייו של סבי: מי היה, מי היו הוריו, היכן נולד, גדל והתחנך, האם היו לו אחים או אחיות, האם היו לו תחביבים, מהן תחנות חייו ואיך הסתיימו חייו של האדם שאני נושא את שמו.

עד לפני שנים מעטות היה סבי דמות מעורפלת ומרוחקת מעט. תמונתו ותמונות בניו, מקס ומשה, בשחור לבן, היו מונחות על המדף ליד מיטתה של אִמי ותלויות על הקיר מעל הפסנתר בחדר האורחים. אני זוכר כי ברגעי הצפירה ביום הזיכרון לקורבנות השואה ניסיתי לחבור אליו ואל בניו, דודיי שנספו בשואה.

מהיום שבו מצאתי את התעודות הללו, לפני שלוש שנים — תעודות שהביאו אותי לכתוב את סיפורו של סבי אֲרִיקֶה, לייב ליאון — אני מרגיש חיבור לסבי כנכדו, כממשיכו בארץ ישראל. במהלך הכתיבה הסתבר לי כי פרטים רבים שנודעו לי על חייו של סבי לא היו ידועים לבנותיו — לאִמי ולאחותה ברטה, דודתי.

בשנים שבהן עסקתי בכתיבה על אודותיו של הסב היו ימים ושבועות שבהם חשתי בליבי מצד אחד את החובה לכתוב, "וְהָיָה בְּלִבִּי כְּאֵשׁ בֹּעֶרֶת עָצֻר בְּעַצְמֹתָי" (ירמיה כ', ט), ומצד שני שאין לי את כוחות הנפש להמשיך לעסוק במצווה זו. אך כל פעם שתחושת חידלון זו עלתה במוחי חששתי שאם אפסיק לכתוב לא אספיק לסיים את המשימה שנטלתי על עצמי. בספר תהילים לט', פסוק ה, פונה נעים זמירות ישראל לבורא העולם בבקשה: "הוֹדִיעֵנִי ה', קִצִּי וּמִדַּת יָמַי מַה הִיא".

אלי ויזל, שורד השואה, אמר: "אין דבר כזה מקריות בהיסטוריה היהודית".

נראה לי שללא כתיבת הספר, סיפורו של סבי היה נעלם מן העולם כפי שנעלמו סיפוריהם של רבים מששת מיליוני יהודי אירופה, שחייהם הוקרבו על מזבח קיומו של עם ישראל ותקומת מדינת ישראל.