בגוב האריות

ארגון האו"ם אינו מיועד לרכי הלבב. רודנים, רוצחים וגנבים מגנים בו את ארצות הברית ואת בעלות בריתה, ובאותה נשימה תובעים מאיתנו לכסות את הוצאותיהם. הזכות הגדולה ביותר בחיי היתה לשנות מעט את המצב כשגרירת ארצות הברית, ולעונג היה לי לעשות זאת לצדו של חברי, השגריר דני דנון.

פגשתי את דני מיד כשהגעתי לאו"ם - וזה לא היה עניין של מה בכך. סדר הפגישות המקובל של שגרירי ארצות הברית הוא לקיים את פגישותיהם הראשונות עם חברות מועצת הביטחון, כולל רוסיה וסין הקומוניסטית. אבל אני רציתי לתת קדימות לישראל - חברתנו - לפני אויבינו. הסיבה היתה פשוטה: חודש לפני כן הפקירה ארצות הברית את ישראל באו"ם. הממשל הקודם נמנע בהצבעה שגינתה את ההתנחלויות הישראליות, ואִפשר בכך את קבלת ההחלטה המוטה והצבועה. רציתי שישראל תדע שארצות הברית שבה לתמוך בה.

ברור היה מהרגע הראשון שבין דני לביני תתקיים מערכת יחסים מקצועית ומעולה. אנחנו מאמינים באותם ערכים, כולל הנכונות של כל אחד מאיתנו להגן על ארצו. אנחנו שותפים בספקנות שלנו לגבי האו"ם, ומכירים בכך שכפות המאזניים נוטות נגד העקרונות היקרים ללבנו. דני ואני ידענו שעלינו להילחם, להיאבק בכל הכוח, כדי להגיע תמיד לתוצאה חיובית כלשהי.

בפגישה הראשונה בינינו דיברנו ארוכות על ההימנעות האמריקאית האיומה ההיא. בכל פעם שאני חושבת על ההצבעה ההיא אני לא זוכרת רק את התוצאה המביכה, שאותה היתה צריכה אמריקה למנוע. אני זוכרת גם את קול מחיאות הכפיים של שגרירי המדינות האחרות, ואת דני יושב שם לבדו באולם מלא אויבים ופחדנים. אחד הדברים הראשונים שאמרתי לו היה זה - כל עוד אני שגרירה, יש לישראל ידידה במועצת הביטחון - ואמריקה לא תשוב להימנע עוד בהצבעות נגד ישראל.

היו לי הזדמנויות רבות להוכיח את דברי, אבל ההזדמנות הגדולה ביותר נפלה לידי פחות משנה אחרי שנכנסתי לתפקידי. השנה היתה 2017, וארצות הברית קיבלה סוף-סוף את ההחלטה להעביר את שגרירותה לירושלים, החלטה שהיתה צריכה להתקבל זה מכבר. התגובה באו"ם היתה צפויה. מדינה אחר מדינה, הן התייצבו למתוח ביקורת עלינו ועל ישראל. בזו אחר זו הצביעו 14 המדינות האחרות במועצת הביטחון בעד ההצעה לגנות את פעולתה זו של ארצות הברית, וכתוצאה מכך, כמובן, גם את בעלת בריתנו, ישראל. אבל ההצעה שהועלתה במועצה נכשלה בזכות הטלת וטו שלי. זאת היתה אחת ההצבעות הקלות והטובות ביותר בחיי.

דני ואני עבדנו יחדיו בצמידות לקראת אותה הצבעה. פעלנו בתיאום גם כאשר נושא העברת השגרירות עלה בעצרת הכללית. מאמצינו השתלמו. בדרך כלל הצבעה הנוגעת לישראל מסתיימת כאשר עשרה אחוזים מהעולם, לכל היותר, הם לצדה. הפעם תמכו בנו כשליש מהמדינות. בעולם המזוהם של האו"ם זה ניצחון גדול - ודני דנון עזר לחולל אותו.

שיתוף הפעולה בינינו הוביל לניצחונות משותפים רבים של ארצות הברית וישראל. עבדנו יחדיו לגיוס התנגדות לאיראן ולהסכם הגרעין הכושל עמה, לשכנוע מדינות ערב להתחיל להעביר יותר סיוע כספי לפלסטינים, לקידום החלטה שהכירה בחמאס כארגון טרור ולגינוי האנטישמיות הבוטה, המאפיינת חלק גדול מעבודתו של האו"ם.

אחד ממוקדי העשייה המשותפים הגדולים ביותר שלנו היה הרפורמה של מועצת האו"ם לזכויות האדם. הארגון בעל השם האבסורדי פועל כבר שנים מתוך אג'נדה אנטי-ישראלית מובהקת; הוא חוסך את שבט הביקורת שלו ממפירי זכויות האדם, ולעומת זאת תוקף שלטון דמוקרטי שההגנה על החירות היא לחם חוקו. בתוך זמן קצר התברר כי המועצה אינה מתכוונת לשנות את דרכיה, למרות רמות הכיעור והצביעות הגדולות שבה. בשל כך ישראל ניתקה כל קשר איתה, וארצות הברית פרשה ממנה לחלוטין.

השותפות שלי עם דני הובילה לשלל דברים טובים, ולאורך הדרך צמחה בינינו חברות קרובה, המשקפת את הקשר החזק שבין שתי מולדותינו. מבחינתי, הידידות שלי עם דני דנון היתה אחת התוצאות הטובות ביותר של תקופתי באו"ם. למדתי ממנו הרבה על ישראל, על עמה ועל מסורותיה. נסעתי איתו לישראל והצטרפתי אליו לסיור במסוק מעל הארץ. הוא הראה לי ממעוף הציפור פרספקטיבה חדשה על המאבק לקיום של ישראל. יכולנו לראות למעשה את הארץ כולה, שבחלקה הצר ביותר רוחבה כ-14 קילומטרים בלבד.

בנדיבותם הרבה, דני ואשתו טלי אירחו אותי ואת בעלי מייקל לסעודת שבת. דיברנו במשך שעות על ההיסטוריה של ישראל, כולל על הסכנות הניצבות בפניה ועל אומץ לבם של אזרחיה - אומץ אשר בזכותו הצליחה ישראל לצאת תמיד ממשברים כשהיא חזקה יותר. הדברים הבהירו לי פעם נוספת מדוע דני עושה את מה שהוא עושה באו"ם. לא תחושת חובה בלבד דוחקת בו לשרת את ארצו. מה שמניע אותו הוא אהבת הארץ, וכל עוד נשמה באפו הוא ישתדל בכל מאודו לשמור על ביטחונה של ישראל.

אין ספק - ישראל חזקה יותר ובטוחה יותר הודות למנהיגותו ולפועלו של דני. כאשר אני נזכרת בתקופתי באו"ם אני שמחה על הזכות שנפלה בחלקי בשיתוף הפעולה ההדוק שהיה לי איתו. אבל אני גם יודעת שעבודתנו לא הסתיימה, כלל וכלל לא - והספר הזה הוא עדות למחויבות העמוקה של דני לקדם את ישראל הלאה. הן האיומים על ישראל והן ההזדמנויות הפתוחות בפניה גדלים והולכים, והברית שלה עם ארצות הברית של אמריקה יקרה יותר מאי-פעם לשתי המדינות גם יחד. דני דנון ואני מילאנו את חלקנו באו"ם לחיזוק הקשר בין מדינותינו. נמשיך לבנות גם בעתיד על היסודות המוצקים הללו.