בוסר

נעימה נהגה לבקר את אחיותיה הנשואות בתום יום העבודה. היא עזרה להן בטיפול בתינוקות. שתי האחיות היו בהיריון מתקדם, והן התלוננו על הקושי להספיק לבצע את כל המטלות. נעימה ידעה, בבית לא מצפים לשובה במהרה, משום שהיא נוהגת לבקר את אחיותיה.

בדילוגי שמחה הגיעה לכרם המרוחק דיו מבתי הכפר. היא נכנסה לסוכה הקטנה והאפלולית והתיישבה על האדמה היבשה והנוקשה.

זהו מקום המפלט שלה כשהיא מבקשת לנוח בשקט. היא התבוננה סביבה וראתה דבורה קטנה, זו התיישבה על אשכול ענבים שנשכח. כדי להיטיב להתבונן בדבורה, שכבה על גבה והתבוננה, עד שהדבורה התעופפה לה.

נעימה נאנחה והסתובבה, כך ששכבה על בטנה. ריח האדמה נעם לאפה, והיא נשמה עמוקות, וכשהתעייפה קמה והתיישבה. השמש החלה שוקעת והשמיים נצבעו אדום וזהב. היו אלו הרגעים היפים ביותר של היום. כל שקיעה הייתה שונה מהיום הקודם ובכל פעם עמדה נעימה נפעמת אל מול ההוד.

לפתע שמעה שעטות רגליים. סקרנותה של נעימה התעוררה, איש מעולם לא הגיע לכאן מתום ימי הבציר.

על פניה חלפה עז, וניכר היה שהעז מבוהלת.

מייד אחריה הופיע דוד המלך כשהוא רודף אחרי העז.

לפתע הבחין בנעימה. הוא נעצר באחת והבעת תדהמה על פניו.

זמן מה עמד ובהה בה, ואז התחלפה התדהמה בחיוך ארסי, עיני הנמר הצטמצמו לכדי סדק צר.

נעימה נבהלה מהחיוך ומהמבט שנעץ בה. היא התכווצה, בעודה חובקת את רגליה.

דוד המלך התקרב אליה באיטיות, וכשהיה קרוב דיו, זינק לעברה וניסה להשכיב אותה על האדמה. נעימה נאבקה בו בכל כוחותיה, היא שרטה את פניו ונשכה את ידיו, אך כוחו הרב וגופו האדיר הכניעו אותה, בהיותה דקיקה ועדינה.