בלי עין הרע

גלות ישראל במצרים - לחם רע־עין

השורש של כל גלות ישראל במצרים בעקבות עין הרע של המצרים (ראה שיעור מספר 357 — ״גלות מצרים״, על ירידת עַם ישראל למצרים ושִעבודם תחת פרעה). איך ומה? נלמד במאמר הבא.

אבל אקדים עוד ידיעה אחת, הנה הפסוק אומר: ״אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עָיִן״. אם ראית אדם שהוא צר־עין, אל תגיד לחבר שלך: ״בוא, תראה איך אני מוציא מהקמצן הזה? בוא, תראה איך הוא ייתן לי סיגריה? בוא, תראה איך אני מוציא ממנו עכשיו איזה כוס שתייה? כולם אומרים שהוא קמצן, אבל בוא, תראה איך אני מוציא ממנו?״

אם אתה תוציא ממנו, אתה לא גבר, אתה הזקת לעצמך, רחמנא ליצלן. בהנאה שאדם נהנה מבעלי עין הרע, הוא גורם היזק לעצמו.

שילוב שני הדברים האלה: הנאה שאדם נהנה מאדם בעל עין הרע וגלות ישראל במצרים בעקבות עין הרע, אנחנו פוגשים במאמר הבא שאין חידוש כדוגמתו, אלא בדברי הזוהר הקדוש — כל ירידת ישראל למצרים בעקבות עין הרע של המצרים, שנהנו עַם ישראל מהמצרִים.

אומר הזוהר הקדוש [מקור המאמר בזוהר הקדוש, פרשת שמות, דף ג ע״א בדילוג, בביאורינו כרך ה, עמ׳ יג-טו]:

רַבִּי חִיָּיא פָּתַח, לפרש מה שכתוב: אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עַיִן, וְאַל תִּתְאָו לְמַטְעַמֹּתָיו. מה שכתוב: אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עָיִן. מה אומר שלמה המלך? טעם הדבר, בְּגִין דְּנַהֲמָא אוֹ הֲנָאָה דְּהַהוּא בַּר נָשׁ דַּהֲוֵי רַע עַיִן, לפי שהלחם או ההנאה של אדם שהוא רע־עין, לָאו אִיהוּ כְּדַאי לְמֵיכַל וּלְאִתְהֲנֵי מִנֵּיהּ, אינו כדאי לאכול וליהנות ממנו, לפי שהקליפה שורה על עיניו. דְּאִי כַּד נַחֲתוּ יִשְׂרָאֵל לְמִצְרַיִם לָא יִטְעֲמוּן נַהֲמָא דְּמִצְרָאֵי, שאם עַם ישראל כשירדו למצרים, לא היו טועמים לחם של המצרִים בחינם, שהיה להם לֶחֶם רַע עָיִן כדלקמן, לָא אִשְׁתְּבָקוּ בְּגָלוּתָא וְלָא יְעִיקוּן לוֹן מִצְרָאֵי, לא היו נשארים שקועים בגלות ולא היו מצֵרים להם המצרִים. אם עַם ישראל לא היו נהנים מהם, לא היה שִעבוד מצרים.

אבל קשה, הייתה גזירת בין הביתרים, איך אנחנו אומרים בגלל שנֶהנו מהם? אָמַר לֵיהּ רַבִּי יִצְחָק, שאל את רבי חייא: וְהָא גְּזֵרָא אִתְגְּזַר, הרי נגזרה גזֵרה על ישראל להיות בגלות.

אֲמַר לֵיהּ, רבי חייא לרבי יצחק, כֹּלָּא אִיהוּ כִּדְקָא יָאוּת, הכול הוא כראוי, מה שאני אמרתי, מה שאתה אומר — הכול נכון, ובוא אני אסביר לך: הגם שנגזרה גזירת בין הביתרים להיות בגלות, למה במצרים? —הייתה בגלל עין הרע.

והוא מסביר: דְּהָא לָא אִתְגְּזַר בְּמִצְרַיִם דַּוְוקָא, כי לא נגזר שהגלות תהיה דווקא במצרים. דְּהָא לָא כְתִיב כִּי גֵּר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, אֶלָּא בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַאֲפִילּוּ בְּאַרְעָא אָחֲרָא, הקדוש־ברוך־הוא שאומר לאברהם: ״גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם״, הוא לא אמר: ״מצרים״, וגזירת הגלות הייתה יכולה להתקיים אפילו בארץ אחרת ואפילו בשיבתם בארץ ישראל, ייחשב להם גלות.

למה? — כי הייתה עדיין ארץ לא־להם, בערך שהכנעני אז בארץ ולא היו מוכרחים לרדת לעומק הקליפות למצרים.

הייתה גלות, היו מתיישבים בארץ ישראל תחת הכנעני וזה היה הגלות שלהם, אבל למצרים לא היו יורדים, אלא מפני ששלטו בהם המצרים על־ידי שאכלו מלחמם. ישראל אכלו את הלחם שלהם. ואם עַם ישראל היו נשארים בארץ ישראל, שם היה נולד משה, שם הייתה נתינת התורה וזה היה הגלות שלהם ולא במצרים, אז לא היו יוצאים עוד בגלות.

צא וחשוב, כמה גרמה אכילת לֶחֶם רַע עָיִן? — זה שהמצרים סיפקו לעַם ישראל אוכל בחינם, תראה כמה צרות הביאו לנו. זה גרם את השִעבוד אחר כך תחת ידם. למה? — כי עַם ישראל ניהנו מצרי־עין.

אמר רבי יצחק: בוא אני אלמד אותך, אזהרה פרטית לכל אדם ואדם מאיתנו: אָמַר רַבִּי יִצְחָק, מַאן דְּאִיהוּ בַּעַל נֶפֶשׁ לֹא יֵכוּל עִם בַּר נַשׁ דְּמֵיכְלֵיהּ יַתִּיר מִשְּׁאָר בְּנֵי נָשָׁא, בוא אני אגלה לך קצת על אנשים צרי־עין: מי שהוא בעל נפש, אדם שמרחם על עצמו לא יאכל עם אדם שאוכל יותר משאר בני־אדם כי הוא בחינת רע־עין. הכוונה לאדם שאוכל בתאוותנות גסה.

אוֹ מַאן דְּהוּא אָזִיל בָּתַר מֵעוֹי, או מי שהולך אחר מֵעיו ותאוותיו שגם הוא בחינת רע־עין. אדם שהראש שלו מונח בתוך כל סיר, רחמנא ליצלן ורב על כל חתיכת אוכל. לכן, אִי אִעְרַע בְּהַהוּא רַע עַיִן יִכּוֹס גַּרְמֵיהּ וְלָא יֵיכוּל מִנַּהֲמָא דִּילֵיהּ, אם נזדמן שבא לאכול אצל איש רע־עין, אפילו אם הזמין אותך ואפילו אם קרה שאתה בא לאכול לידו מהלחם שלך — ישחוט את עצמו, כלומר יתגבר על רעבונו ולא יאכל מלחמו. אל תשב איתו יחד. דְּלֵית נַהֲמָא בִּישָׁא בְּעָלְמָא בַּר מֵהַהוּא לֶחֶם רַע עַיִן, כי אין לחם רע בעולם, אלא לֶחֶם של רַע עַיִן. מַה כְּתִיב, אצל הלחם של המצרים, כִּי לֹא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת הָעִבְרִים לֶחֶם, כִּי תוֹעֵבָה הִיא לְמִצְרָיִם. מה הפירוש פה?

אומר הזוהר הקדוש פירוש: מחמת שהיה להם עין הרע, לא יכלו לראות איך שישראל אוכלים לחם. הָא לָךְ לֶחֶם רַע עַיִן, הרי לך, שלחם שאכלו ישראל במצרים היה לֶחֶם של רַע־עָיִן. ולפי שאכלו ישראל מלחמם, לכן נשארו אצלם בגלות, שלטו עליהם ושִעבודו אותם, רחמנא ליצלן.

מכאן למדנו עד כמה צריך אדם להיזהר מבעלי עין־צרה, מאנשים שעושים טובה ונותנים לך. תתרחק תתרחק מהם בכל יכולתך שלא תיפגע, כי אחר כך הם יוכלו לשלוט עליך ותוכל להינזק.

ולדעת הזוהר הקדוש זה סוד כל גלות מצרים עם כל העבודות פרך שהיו שם. הכול בעקבות ההנאה מלחמם של צרי־עין ההם.

מכאן למדנו: