בציר 54

המקרה קרה באישון לילה, בין הכרמים באזור בוז'ולה, לאורו של ירח קמור. התצהיר שעסק בכך, מודפס במכונת כתיבה על ארבעה דפים, עם שלושה העתקים מופרדים בניירות פחם, כלל את המשפטים הבאים:

שארמֶלי־לֶה־וִין, מר פייר שוֹבוֹ (בן 47) – עדות המתייחסת ליום16 בספטמבר 1954.

סעיף 557: חיי הקהילה.

חזרתי הביתה דרך הכרם. השעה הייתה קצת לפני חצות. יצאתי מאכסניית 'הסמור האדום' עם מישל פֶּריגוֹ ופרנסואה לֶשָׁארני ונפרדתי מהם ליד אנדרטת הזיכרון. בקיצור, חציתי את הכרם, ורק הירח האיר את הדרך. האור של הירח לא כל כך חזק, אבל זה לא נורא. אני מכיר את הדרך כמו את כף ידי. הכול נראה רגיל. ובאותו רגע זה קרה (שתיקה של בעל העניין). היה מין אור עצום, כמו כשהברק מאיר את הנוף ברגע ההבזק, אבל כאן זה נמשך. הייתי בחלקה של יקב סנט אנטואן, בכרם של ז'וּל בּוֹשוֹן. זה היה עצום, זה תפס את כל השמיים והיו אורות בכל מקום, זה נראה כמו עיר אמיתית. היו שם המון חלונות קטנטנים וזה לא עשה שום רעש. עמדתי בפה פעור והסתכלתי על הברדק הזה מעל הראש שלי, והייתה לי כזאת סחרחורת עד שנפלתי עם התחת על האדמה. וזה נשאר שם, מעל הכרם. אולי הסתכלו עליי מבפנים. אחר כך זה עשה רבע סיבוב ונעלם במהירות של זבוב מעופף. ואחר כך לא היה כלום. אבל הוא היה כאן, הדבר הזה. ראיתי אותו, ובגלל זה באתי להעיד בניגוד לדעתה של אשתי ושל המשפחה שלי. אני בא להעיד בפני הרשויות על מה שראיתי.

אני בריא בגופי ובנפשי ובשליטה מלאה בשכלי.

פייר שובו

העדות הייחודית הזאת סווגה על ידי נציבות המחוז כהבחנה בעצם מעופף בלתי מזוהה על ידי המכונה פייר שובו – כורם במקצועו בשארמלי־לה־וין. גם אם בז'נדרמריה של המחוז לא היו רגילים לכתוב סוג כזה של תצהיר, הסמל התורן באותו בוקר לא נבהל יתר על המידה. מתחילת השנה רשמו שירותי הז'נדרמריה של הארץ מספר חריג בהחלט של עדויות דומות. שתיינים ידועים לשמצה, מאחזי עיניים, אנשים קלי דעת, פרקליטים, נבחרי המועצה, נהגי משאיות רגילים למדי, כמרים, אנשי העיר, בעלי משק חקלאי... מגוון רב של עדים. הז'נדרמריה ביצעה את המוטל עליה: לרשום את סיפוריהם של האנשים האלה, להעבירם למי שצריך ולתייק אותם בארכיון בעותקים רבים. לאושרם הרב של כל מי שקרא אותם, העיתונות – בעיקר המקומית – לא החמיצה שום הזדמנות להדהד את התצפיות הייחודיות האלה. לקראת סוף שנת 1954 כבר נמסרו לז'נדרמריה יותר מאלף תצהירים ודווחו קרוב לחמש מאות תצפיות של עב"מים בכל הארץ. לא נמצא כל הסבר לתופעה, והעדויות יפחתו עד שישובו לנפחן הרגיל – כחמישים עד מאה בשנה. כפי שצפו בני משפחתו, במשך זמן רב לעגו לשוֹבוֹ, ועם הזמן זיכתה אותו ההרפתקה בכינוי "אבא עב״ם".

ב־1978 לקחו אותו נכדיו לראות את הסרט 'מפגשים מהסוג השלישי'. הם היו היחידים שהתלהבו מסיפורו של סבם ובעיקר היחידים שהאמינו לו. עם הופעת ספינת האֵם לנגד עיניו של פרנסואה טריפו בתפקיד פרופסור קלוד לקומב, פייר שובו הזדעק, "זה אותו אחד, אלוהים אדירים! ראיתי אותו, את הדבר הזה, ב־1954!" הוא עורר באולם קולות "ששש..." רמים וצקצוקי לשון וגם קריאה: "סתום את הפה, שובו!" לעולם לא נדע מי אמר זאת. באותו ערב, בשעת הארוחה ותחת מבטה הנוזף של אשתו, החליט פייר שובו לשתות מהבקבוק של שאטו סנט אנטואן 1954, שאותו שמר בצד. כהרגלו הוא גם מזג כמות נדיבה ממנו בקערת המים של כלבתו אָאוּסוַוייס – בתו של שְׁנֵל ונכדתו של זיג, כלב רועים גרמני שנשכח על ידי חיילי הוואפן אס־אס בעיצומה של הנסיגה ושכולם הניחו תמיד כי מדובר למעשה בזאב.

למחרת צעד אל קואופרטיב הכורמים, ומאז לא ראו אותו עוד לעולם. לא אותו ולא את אאוסווייס. התמונה האחרונה שקרוביו ישמרו ממנו תהיה זו של גבר, כלבתו לצידו, מרים את צווארון חולצתו ונושף במקטרתו. איזה מזג אוויר מחורבן, הוא ודאי אמר לנוכח הגשם שירד ללא הרף, ולאחר מכן סגר את הדלת מאחוריו ולא נראה שוב. פורסמו צווי חיפוש, נערכו סריקות באגמים ואורגנו סיורים ביערות, ללא כל הצלחה.

כמות החביות שיוצרה ביקב סנט אנטואן ב־1954 הייתה יוצאת דופן. שמונה מאות הבקבוקים של הבציר ההוא נחטפו ונלגמו באותה שנה. אף שהיה זה יין ביכורים נדמה כי הייתה בו זִקנה של יין משובח שנשמר במשך שלושים שנה. יינן מסוים גילה בו גם "סימנים לעפיצות וניחוחות של שאמבּוֹל־מוּזיני מעולה." ז'ול בושון הסביר שהיה זה פרי עמלו בשילוב טכניקות חדשות שיישם. אבל הנס מעולם לא חזר על עצמו, ומהשנה שלאחר מכן, יין שאטו סנט אנטואן חזר להיות יין פשוט כפי שהיה מאז ומתמיד.