בתי הקפה 3: הגבר הנאמן

"תראי אותנו. אנחנו לגמרי גברות כאלה שסועדות יחד ארוחת צהריים." אוורלי מעיפה מבט אל המלצרית. "חמודה, אנחנו יכולות לקבל תה? יש לכם תה בכוס ראויה, כזאת שבאה עם תחתית?"

אוורלי מעפעפת אל המלצרית בהבעה רצינית לחלוטין. האישה האומללה מחייכת בנימוס ומשיבה שיש להם רק ספלים רגילים.

ארבעתנו, סופי, סנדרה, אוורלי ואני, נפגשנו לצהריים במסעדה האיטלקית הממוקמת בכניסה לבניין שבו מתגוררת סופי. רק הרגע התיישבנו לכן אני לא בטוחה עדיין למה אוורלי מנסה לדבר במבטא הבריטי הגרוע ביותר ששמעתי.

"היא תשתה תה קר בכוס רגילה, תודה רבה." אני מחייכת אל המלצרית שמקבלת בשמחה את התערבותי ומזדרזת להיעלם. במסעדה חם ואני מסירה את הסוודר שלבשתי לפני שיצאתי מהבית. לעולם אי אפשר לחזות את מזג האוויר באוקטובר, לכן עדיף להיות מוכנים.

"הידד, קלואי, תודה שאת מזמינה עבורי."

"למה, לכל הרוחות, את נעשית פתאום בריטית?" אני מנמיכה את התפריט ונועצת בה את עיניי.

"היא מתאמנת," אומרת סנדרה, "סויר מתכנן לקחת אותה לנסיעת העסקים שלו ללונדון."

"אני לא יכולה לתאר לעצמי שמישהו מדבר ככה בלונדון," אני אומרת ביובש.

"יכול להיות שכן, חברות, בהחלט יכול להיות." אוורלי מביטה בתקווה סביב השולחן בעת שסנדרה, סופי ואני נועצות בה מבטים לא משוכנעים. "האם אני משתפרת, יקירותיי?"

"אולי כדאי שתעבדי על המבטא עוד קצת," מציעה סופי, "או שאולי תקני לך איזה כובע. באנגליה חובשים כובעים כל הזמן, נכון?"

"אוי, באמת אקנה לי צעיף סרוג!" אוורלי נפטרת מהמבטא, עיניה נדלקות והיא מנופפת בידיה בהתרגשות.

"הנה אנחנו מתחילות," אני ממלמלת, "תודה, סופי."

"את חושבת שאוכל לקנות אחד כזה ברשת? או שאולי אני צריכה לחכות עד שנגיע לשם כדי לקנות לי אחד?" עיניה של אוורלי מתרחבות. "את חושבת שזה יעבור יפה אם אוסיף איזו נוצה?"

"את בהחלט חייבת לחכות," אומרת סופי ומניחה את התפריט על השולחן. "והתשובה בהחלט שלילית לגבי הנוצה. עכשיו תבחרי משהו לאכול כי אני גוועת ברעב. ואם תנסי להזמין דג וצ'יפס במסעדה איטלקית אני אחטיף לך."

"נו־נו־נו, מישהי רגזנית במקצת," מתלוננת אוורלי.

"אני לא רגזנית, אני בהיריון. להיות בהיריון זה משגע את המוח ונראה שאני כבר שנה בהיריון. אני יודעת שאלה רק תשעה חודשים, בלה־בלה־בלה, אבל תנחשו כמה זמן נמשכים תשעה חודשי היריון? אני אומר לכן – הם נמשכים יובלות. הקרסוליים שלי נפוחים, הציצים שלי עצומים, הגב שלי כואב ואני גדולה כאילו יש לי שם לפחות שלושה גורי פילים, אבל לא, הרופא והבעל שלי עומדים על כך שיש שם רק תינוק אחד." היא מפסיקה את ההתלהמות שלה ומצביעה על הבטן שלה. "רק אחד!"

כולנו מסיבות את מבטינו מהתפריט ומביטות בסופי. היא מקסימה. היא נראית טוב בהיריון גם אם היא לא חושבת כך. הבטן שלה באמת גדולה כי היא אמורה ללדת בעוד פחות משבועיים, אבל רק הבטן שלה גדלה. היא נראית כאילו דחפו לה כדורסל מתחת לחולצה.

"כן, לגבי זה." אוורלי מנופפת לעבר בטנה של סופי. "איך זה לעשות סקס עם הדבר הזה?"

השאלה מופנית אל סופי, אבל סנדרה מסמיקה ואני רוטנת. סופי אפילו לא ממצמצת. כנראה כשאת מגדלת בתוכך יצור אנושי סף הבושה שלך יורד.

"אני חרמנית כל הזמן," מייבבת סופי, "ממש כל הזמן. לוק אומר שזה בגלל ההורמונים וזה טבעי לגמרי, אבל אני לא חושבת שזה נורמלי. אני חושבת שאני סוטה הריונית."

"אז, כאילו..." אוורלי מביטה בה ברצינות, מחליקה את שערה אל מאחורי כתפיה ורוכנת קדימה. "דוגי סטייל?"

סנדרה ואני מביטות זו בזו ואז בסופי. טוב, אז אני סקרנית. הבטן הזאת ענקית. "זה היה טוב לזמן מה, אבל השדיים שלי גדולים כל־כך שזה כואב כשהם מקפצים אז עכשיו אני רוכבת עליו והוא מחזיק את השדיים שלי בכפות ידיו."

הא, נו, טוב.

"טוב, לעולם לא אלד ילדים," מכריזה אוורלי. כולנו בוחנות בחשש את בטנה של סופי, "אבל אולי ארכב על סויר כשאחזור הביתה."

"כבר יש לך ילד," אני מזכירה לה.

"ברור, קלואי," היא משיבה, מבטלת את דבריי בהינף יד, "וג'ייק הוא הילד המושלם ביותר שמישהי יכולה לקוות לאמץ אי פעם, אבל קיבלתי אותו כשהוא כבר הולך, מדבר ויודע לעשות את הצרכים שלו בשירותים." היא מביטה שנית בבטנה של סופי, דאגה כנה בעיניה. "אני תוהה אם לסויר יש עוד איזו אימא סודית." היא אומרת זאת בתקווה כזו שרק היא יכולה להביע. "יכול להיות משעשע לקבל עוד ילדה קטנה, כל עוד אני לא צריכה לדחוף אותה מתוך הגוף שלי."

סופי היא הראשונה שיהיה לה תינוק, אף שלאוורלי יש ילד בן חמש, ג'ייק. הכול קורה מהר כל־כך. כך, לפחות, אצל החברות שלי. סופי פגשה את לוק בסתיו שעבר, כשהיינו בשנת הלימודים האחרונה שלנו ב'פן'. היא נכנסה להיריון והתחתנה עוד לפני סיום הלימודים. אוורלי פגשה את סויר בחג ההודיה האחרון והם נישאו בקיץ. בנו של סויר ממערכת יחסים קודמת מתגורר איתם ואוורלי הסתגלה לאימהות טוב יותר מכפי שמישהו יכול היה לשער לעצמו. היא עובדת עכשיו על סדרת ספרי ילדים בנושא כל מיני סוגים של משפחות.

זה מוזר, אני יודעת. תמיד הנחתי שהיא תכתוב ספר פורנוגרפי. ויש את סנדרה; היא מבוגרת מאיתנו בכמה שנים. סנדרה עובדת עבור בעלה של אוורלי, ומהר מאוד הצטרפה למעגל החברות שלנו, או 'היחידה', כפי שאוורלי מעדיפה שנקרא לזה. סנדרה החלה לצאת עם גייב בתחילת השנה והם עברו לגור יחד בקיץ.

רק אני נותרתי רווקה. קלואי סקוט, הגלגל החמישי. או במקרה שלנו, הגלגל השביעי.

זה לא שלא ניסיתי. זה רק מפני שאני סופר־מגושמת. חוץ מזה, קשה למצוא דייט. כבר קרה שהבריזו לי. שלחו לי תצלומי זין רבים מכפי שיכולתי לספור. כלומר, ברצינות, מה הקטע? למישהו זה באמת נראה רעיון טוב? מחקתי את ההודעה הראשונה כי חשבתי שזה שגעון חולף. אחרי השלישית כבר בדקתי את פרופיל הדייטים המקוון שלי ותהיתי אם בטעות סימנתי איזו תיבה שמציינת שאני מבקשת שישלחו לי תצלומי זין. אפילו לא הייתה אפשרות בחירה כזו.

פעם אחת בחור שכח את שמי באמצע הדייט. בחודש שעבר יצאתי עם בחור ששאל אותי אם אני רוצה סקס לפני הארוחה. אני לא מתלוצצת. פגשתי אותו בשעה שבע מחוץ למסעדה והוא ציין שההזמנה שלנו לתשע, אבל העליתי חיוך על פניי, חשבתי שהוא פשוט שכח להזמין מקום ועכשיו אנחנו צריכים להמתין עד תשע, לא עניין גדול.

אבל לא. הוא אמר לי שהוא גר מעבר לפינה וחשב שאנחנו יכולים לעלות אליו לסקס עוד לפני ארוחת הערב כי, ואני מצטטת, "לא טוב לעשות סקס על קיבה מלאה."

פגשתי אותו ברשת כמה שבועות קודם לכן, אחרי שהצטרפתי לאתר הכרויות בניסיון לסמן 'וי' על כל הסעיפים ברשימה שהכנתי לעצמי:

לסיים את הלימודים בהצטיינות

לדאוג לעבודה כמורה במשרה מלאה

למצוא דירה

ללמוד איך לצאת לדייט

הרגשתי בנוח איתו. נהניתי לשוחח איתו גם באופן מקוון וגם בטלפון, והוא היה אחד הספורים שלא שלח לי תמונות זין בלתי רצויות. לכן, כששאל אותי אם הוא יכול להזמין אותי לארוחת ערב, נעניתי ברצון.

ואז הוא העיר את ההערה ההיא על סקס וקיבה מלאה. התכוננתי לפלוט איזו בדיחה סרקסטית כי חשבתי שהוא מתלוצץ ואז הוא המשיך. "יש להם סטייק נהדר כאן, אבל אני לא יכול לאכול בשר אדום לפני סקס, לכן חשבתי שאולי במקום זה נעשה סקס לפני ארוחת הערב, במקום אחריה."

הוא היה לגמרי רציני.

כמעט חטפתי התקף לב כי בגלל הניסיון המוגבל שלי אני גם לא יודעת מה לענות על כך מלבד 'לא, תודה'.

אני שונאת לדחות אנשים. ממש שונאת. אני מלמדת ילדים בכיתה ב'. אני מנסה לעסוק רק בטוב לב ובהכלה, פגיעה ברגשות זה לא הקטע שלי.

זה מטופש, אני יודעת. התנהגות רעה לא ראויה לפרס, זה מה שאני מלמדת בכיתה שלי. היו טובים, תלמידיי, התייחסו לכל אחד מילדי הכיתה כאל חבר. החמיאו זה לזה. אם אתם יודעים משהו, דאגו לחלוק אותו. אם אתם יכולים לעזור למישהו, עזרו לו.

אם הם עושים זאת הם זוכים במטבעות כיתתיות שהם יכולים להמיר בפרסים מיוחדים מהחנות שלי בכיתה. כשהם לא נעימים כלפי מישהו מילדי הכיתה הם מאבדים מטבע.

אבל כללים אלה אינם חלים על דייטים. לכן, כששקלתי לבקש מהדייט שלי להחזיר את המטבעות שלו, לא הייתי בטוחה שזה יעבוד עליו או יעביר לו את המסר הנכון, אבל לא התכוונתי לחסוך ממנו את רגשותיי, לכן הבהרתי שאני לא מתכוונת לשכב איתו בדייט הראשון. ניסיתי פעם, באוניברסיטה. זה לא שקר. למחרת הבחור אפילו לא זכר ששכב איתי, או שהעמיד פנים שהוא לא זוכר. בכל מקרה, זה לא תרם להערכה העצמית שלי.

לכן דחיתי את הצעתו לסקס לפני ארוחת הערב והוא החליט שאין לו בשביל מה לקחת אותי לארוחת ערב. הוא עזב ואני חזרתי הביתה לאטריות הראמן שלי.

וזה בסדר, זה לא טרגי. אטריות ראמן הן טעימות מאוד.

כבר הייתי רשומה פעם באתר היכרויות. אוורלי, השותפה שלי לחדר באוניברסיטה, רשמה אותי ללא ידיעתי. נראה שעוררתי עניין רב, לפי הפרופיל שלא מילאתי והשיחות שלא ערכתי.

החברה הטובה ביותר שלי, שהתחזתה לי, הייתה אהודה ביותר. מאוחר יותר היא ניסתה לומר לי שזה בעצם כאילו אני זו שאהודה, אבל לא קניתי את זה. היא הצליחה להביא אותי לדייט במסווה של מפגש לימודי. לעולם לא אדע איך הצליחה לשכנע את הבחור לפגוש אותי בספרייה של האוניברסיטה. נדרשו לי עשרים דקות לגלות שהוא לא היה זקוק לעזרתי באנגלית כסטודנט בשנתו השנייה, ולמעשה הוא כבר סיים ארבע שנים קודם לכן עם תואר בהנדסה. נדרשו לי עוד חמש דקות כדי להסביר לו שאני לא הבחורה שאיתה שוחח ברשת ולהתנצל על מעורבותה של חברתי לחדר, שכל כוונתה הייתה טובה.

לא הייתי מעוניינת בשירותי השדכנות של אוורלי. האוניברסיטה נועדה ללימודים, כדי להכין אותי לעתיד. חוץ מזה אוורלי חושבת מהלב, לא מהראש, ולאן זה כבר יכול להוביל? כלומר, כן, היא באמת התחתנה עם מיליארדר שאוהב אותה בטירוף.

או־קיי, לא משנה, הטענה שלי כאן לא עובדת, אבל אני לא אוורלי. לעוף על עצמך ולחשוב עם הלב זה עובד רק לבחורות כמו אוורלי, אבל לא לבחורות כמוני. גברים נמשכים לאוורלי. אני, לעומתה, שולחת איתותים שאומרים 'יותר מדי עבודה'.

בכל מקרה, אני לא זקוקה לגבר. אולי הייתי רוצה אחד, אבל אני לא זקוקה לו. אני מיומנת מספיק כדי לדאוג לעצמי. אני לא זקוקה למישהו שיציל אותי או שיתקן את חיי. הרעיון מגוחך לגמרי. אני לא זקוקה לפרחים או לפרפרים, באמת שלא.

סיימתי את לימודיי במאי, עברתי לדירה משלי ביוני והתחלתי לעבוד כמורה בכיתה ג' באוגוסט. הצלחתי בחיים.

רק לא...

רק לא בדייטים. והתחום הזה לא נעשה קל יותר עבורי מכפי שהיה בתיכון או באוניברסיטה.

כלומר, זה גרוע. דייט זה אומר לשבת עם זר ולשוחח איתו במשך שלוש שעות, וזה מטופש, נכון? אני לא נהנית מזה. כלומר, מי כן נהנה מזה? מי האנשים האלה?

זה משונה. לצאת לדייט זה משונה.

וככל שאני לא זקוקה לשום גבר, בכל זאת היה יכול להיות נחמד אם היה לי אחד כזה, אבל אולי אשתפר בעניין הדייטים.

עם האימונים משתפרים, נכון? זה מה שאני אומרת לתלמידים שלי. בכל שבוע הם לומדים משהו חדש ולא תמיד זה קל. יש שיעורים קשים. יש ילדים שלומדים בקצב שונה מאחרים, וזה בסדר. אז אני לא טובה בדייטינג כמו חברותיי. בסופו של דבר אני אלמד.

המלצרית שבה כדי לקחת את ההזמנות שלנו וברגע שהיא מסתלקת אוורלי מפנה את תשומת ליבה אליי. "אז מה מצב הדייטים?" היא שואלת, "קיבלת עוד תש"ז?"

"מה זה תש"ז?" אני שואלת בבלבול.

"תמונות של זין," אומרת אוורלי בהנהון. כולנו מביטות בה.

"ככה קוראים לזה עכשיו?" שואלת סופי, מעסה את בטנה ומעקמת את פניה.

"עדיין לא." אוורלי מסובבת את הקשית בכוס שלה. "אבל אני מנסה לקבע את המושג. זה קצת יותר מתייפייף מסתם 'תמונת זין', את לא חושבת?" היא לוגמת מהתה הקר שלה ומניחה את הכוס על השולחן. אני נועצת בה מבטים בגבות מורמות. "מה?"

"איך בדיוק את מתכוונת לקבע את זה?"

"אני שמחה ששאלת, קלואי. העניין הוא שאני נשואה ואף אחד כבר לא שולח לי תש"ז," היא מתחילה.

"אני מקווה מאוד שלא."

"אבל את, חברתי, עדיין יוצאת לפגישות אז חשבתי שאת יכולה – "

"לא. לא, אל תמשיכי."

"כל מה שאת צריכה לעשות זה לענות לכל תמונות הזין שאת מקבלת במשפט 'תש"ז נחמדה'. אולי אפילו לכתוב 'תש"ז לא רעה, LOL'.

"לא, אני לא עושה את זה. אני לא מתכוונת לעודד תמונות של זין כדי שתוכלי לטבוע משפט חדש. לא."

"או־קיי, אין בעיה." היא מושכת בכתפיה ומשתתקת לשלוש שניות בדיוק לפני שפיה נפתח שנית. "מה דעתך על 'למה אתה שולח לי תש"ז?' ככה עדיין תטביעי את מטבע הלשון, אבל בלי לעודד."

אני דוחפת מזלג עמוס פסטה לפי ותוקעת באוורלי מבט רושף כשאני מנענעת בראשי בשלילה.

"טוב, אני חושבת שזה קליט."

"למה גברים עושים את זה?" אני מעבירה מבט נדהם על פני השולחן. "אתן יודעות כמה תמונות זין – "

"תש"ז!" קוטעת אותי אוורלי.

"תש"ז שולחים לי כשבקושי שתי מילים מצורפות אליהן? הם אומרים 'היי', ואני עונה בתשובה, 'היי', והדבר הבא שהם שולחים לי זה תצלום של הזין שלהם. מוזר."

"הם רוצים להוכיח לך שיש להם זין, כנראה. במקרה שחששת שהם מסורסים."

אוורלי מציינת זאת בקור רוח, כאילו זה הסבר הגיוני, בעוד כולנו נועצות בה מבטים. "סיפור מוזר, למעשה אני חששתי שסויר מסורס כי הוא גרם לי לחכות לילה שלם עד שקיימנו יחסים בדייט הראשון שלנו." הסיפור מתקבל על ידינו במבטים המומים. "מה? הוא לא. כלומר, הוא לא מסורס, אם אתם מבינות למה אני מתכוונת. הוא ההיפך מזה – "

"אנחנו קולטות, אוורלי. תודה רבה."

"בכל אופן," אוורלי ממשיכה בסיפור, "גברים רבים זורקים חכה בצורת תמונות זין כך שהדרך היחידה לברר את אמינותם היא באמצעות פגישה אישית."

"מה?" אני מטה את ראשי בבלבול.

"את יודעת, כדי לוודא שהם לא שלחו לך תמונה של איזה זין שמצאו באינטרנט כי שלהם בעצם די עלוב."

"לא." אני מטלטלת את ראשי. "זה לא באמת קורה."

"זה קורה כל הזמן," אומרת אוורלי ומהנהנת בביטחון, "ראיתי מאמר על כך. בבלוג."

"בכל אופן," אומרת סופי ופונה אליי, "בחזרה לקלואי. מה המצב עם הפגישות?" היא שולחת יד לאחור ומעסה את גבה.

"טוב, מישהו ביקש ממני לזיין אותו בעזרת דילדו מתלבש," אני ממלמלת ותוקעת פיסת לחם לפי.

"סליחה?" אוורלי רוכנת קדימה. סופי נעה בכיסאה בחוסר נוחות וסנדרה נאנחת כי היא כבר שמעה את הסיפור. אוורלי היא החברה הטובה ביותר שלי, אבל סנדרה היא זו שזוכה לשמוע את סודות הדייטים שלי. לאוורלי יש כוונות טובות, אבל יש לה נטייה לחדור לפרטיות שלי והיא תמיד מנסה לשדך לי גברים וזה יוצר לחץ רב מדי. חוץ מזה, אם היא מצליחה לשדך לי מישהו שבאמת מוצא חן בעיניי היא מתנפחת כולה. היא כנראה גם עוקבת אחריי לפגישות כי היא שולחת לי אחר כך הודעות ובהן הערות.

לכן אני משוחחת עם סנדרה על הדברים האלה. היא כבר זכתה לחוות כמה מתעלולי השדכנות של אוורלי, לכן היא מבינה. סנדרה יודעת לשמור סוד. אני יכולה לשלוח לה את כל הפרטים על הבחור איתו אני נפגשת והיא לעולם לא תעשה בהם שימוש, אלא אם כן באמת איעלם. אוורלי, לעומת זאת, תנצל את המידע כדי לעשות לייק לבחור, לערוך לו בדיקת רקע ולהתיידד עם אימו. לכן אני שולחת לסנדרה את הפרטים לצורך ביטחון. אני צופה בסדרות פשע רבות בטלוויזיה, במיוחד ב'מחשבות פליליות', לכן אני תמיד מוודאת שמישהו יודע איפה אני נפגשת עם מישהו, רק למקרה שיתברר שהוא פושע.

"דילדו מתלבש," אני מבהירה, "כזה שלובשים עם רתמה."

דבריי מתקבלים בשתיקה. אני מעיפה מבט בפנים ההמומות ותוקעת בפי עוד מזלג מלא פסטה.

"אני צריכה שתחזרי לאחור קצת בסיפור." אוורלי מרימה את כפות ידיה ומחווה לעברי כאילו היא מכוונת את התנועה. "תחזרי קצת לאחור."

"כן, אני חושבת שאנחנו צריכות עוד מידע," מסכימה סופי.

"באפליקציית ההיכרויות שבה אני משתמשת קיבלתי התאמה. הבחור נראה נהדר. הוא שלח לי הודעה וחגגתי בחדר המגורים שלי כשאני מנופפת באגרופי באוויר. בהודעה היה כתוב, 'רק שאלה אחת. תהיי מוכנה לזיין אותי בדילדו?'." אני משתתקת ומביטה סביב השולחן. "אז חשבתי שהוא מתלוצץ וכתבתי 'רק אם אני זוכה לבחור את גודל הדילדו,' והייתי גאה בעצמי על התגובה המהירה, אתן מבינות? ישבתי על הספה וצחקתי ואז ההודעה השנייה שלו הגיעה. הוא כתב 'כל גודל שאת רוצה. אני אקנה'. הוא היה רציני. ככה נראים הדייטים היום. גברים שולחים הודעות ושואלים אם את רוצה לזיין אותם בדילדו. אני חושבת שזה קשור אליי. אני מושכת אליי בחורים מוזרים."

"אני לא חושבת שזו את," אומרת סופי בנימה מרגיעה ואוורלי מהנהנת.

"לא, אני חושבת שזו אני."

"פעם, כשהייתי רווקה, אחד הבחורים עזב באמצע הסקס," אומרת סנדרה וכולנו מפנות אליה את תשומת ליבנו.

"לא נכון!" אוורלי מרימה את ידיה. "אני יודעת שאת ביישנית, אבל אני לא מאמינה שהסתרת ממני את הסיפור הזה. אני מכירה אותך כמעט שנה. שנה!"

סנדרה מסמיקה ומכסה את עיניה בכף ידה. "זה מביך."

"מאוחר מדי. אני חייבת פרטים."

"אז יצאתי עם הבחור כמה פעמים. חשבתי שהכול הלך כשורה, אתן מבינות?" היא מביטה סביב השולחן. "נפגשנו כמה פעמים על כוס קפה. פעם אחרת נפגשנו למשקה במקום ממש חמוד וזה המשיך לארוחת ערב. חשבתי שקורה בינינו משהו."

"ואז?" שואלת אוורלי, מושכת את המילים באיטיות.

"עשינו סקס. באמצע הוא עצר, שלף את עצמו החוצה ויצא."

"זה לא אמיתי," אומרת אוורלי.

"זה כן." סנדרה מהנהנת. "אני נשבעת לך."

"עדיין הייתה לו זקפה?"

"כן. הוא פשוט יצא. הרים את מכנסיו ועזב. לא שמעתי ממנו יותר."

שתיקה השתררה סביב השולחן כשאנחנו מהרהרות בדבריה. אחר כך סופי מזכירה לנו שהיא יצאה עם הומו שנתיים קודם לכן.

"כל הדייטים האלה מדכאים," אני מסיקה.

"פעם בחור סילק אותי מדירתו," תורמת אוורלי את חלקה לסיפורי הזוועה.

"פרצת לדירתו, אוורלי. גנבת לו את המפתח ופרצת פנימה. את סיפור הזוועה שלו, לא להיפך," אני מזכירה לה. סופי וסנדרה צוחקות.

"פרט שולי, קלואי," רוטנת אוורלי, "זו הייתה חוויה לימודית כאובה. בכל מקרה, די כבר עם העגמומיות והאבדון. יש לי בחור מושלם להכיר לך."

"בטוח שיש לך. לא."

"הוא חתיך, והוא סוכן פדרלי. כולם יודעים שיש לך קבעון לסוכנים פדרליים. אני מוכנה להישבע שיש לו גם אזיקים," היא מוסיפה בקריצה דרמטית, "ולא יכול להיות שהוא גרוע במיטה. את יודעת איך אפשר לדעת דברים רק מהתבוננות בבחור? הדרך שבה הוא מתנועע, זה מה שאת צריכה. את צריכה בחור שיודע מה הוא עושה במיטה. בכל מקרה, לפחות יש לו חבילה לא רעה בכלל."

"רגע. את מדברת על אחי?" שואלת סופי. יש לה אח חורג שמעולם לא פגשתי.

"ברור, סופי. כמה סוכנים פדרליים אני מכירה?" משיבה אוורלי בנימה של 'דה'.

"זה רעיון נהדר, אבל בבקשה אל תדברי לידי על החבילה של אחי, זה מגעיל," סופי מייבבת ומלטפת את הבטן שלה. "אבל אני חושבת שבויד לא גבר מהסוג הרציני. הוא מעולם לא הציג אותי בפני מישהי שאיתה הוא יצא, אבל זו תוכנית טובה. תמשיכו לדבר על זה. אני הולכת לשירותים." היא דוחפת לאחור את כיסאה וקמה, ומייד מתיישבת בחזרה ומביטה בנו בחרדה. "אני חושבת שהרגע ירדו לי המים."

"אני מטפלת בזה," מכריזה אוורלי ומנופפת בהתרגשות בידיה, מאותתת למלצרית, "אני צריכה סיר של מים רותחים, כמה מגבות ואת החשבון."

"אלוהים," ממלמלת סופי ומחטטת בתיק בחיפוש אחר הטלפון.

"רק את החשבון," אני אומרת למלצרית. אני מסתובבת אל אוורלי כשסופי מטלפנת לבעלה. "את לא תיילדי את התינוק של סופי, אוורלי. המים שלה ירדו לפני עשר דקות והבעל הגינקולוג שלה נמצא בדירה שלהם. אפילו אם התינוק יצא בחמש הדקות הבאות, עדיין לא תיילדי אותה על שולחן ב'סרפינה'."

אוורלי מתמוטטת על הכיסא שלי ומטלטלת את ראשה. "צפיתי במשך חודשים בסרטונים ביוטיוב שמראים איך ליילד תינוקות, לכל מקרה שלא יהיה. איזה בזבוז." היא נאנחת, ואז מתעודדת. "אני יכולה להיכנס איתך לחדר הלידה לפחות?"

"לא," כולנו עונות יחד.

לוק, בעלה של סופי, נכנס כמה דקות לאחר מכן. הם גרים בקומה העליונה של גורד השחקים הזה, לכן הוא היה במרחק נסיעה במעלית. הוא מניח את ידו ברכות על עורפה של סופי, רוכן לעברה וממלמל משהו באוזנה. היא ממצמצת ומהנהנת והוא מנשק לרקתה לפני שהוא קם ומגיש לה מעיל ארוך. היא מחליקה את ידיה לשרוולים, מסתירה את העובדה שהמים שלה ירדו הרגע.

"אני לא מאמינה שזה קרה במסעדה," ממלמלת סופי כשלוק כורך סביבה את המעיל.

סנדרה, אוורלי ואני נשענות לאחור בכיסאות ומביטות זו בזו, המומות מעט מהסערה שהתרחשה ברגעים האחרונים, עד שאוורלי פותחת את פיה.

"טוב, זה רשמי. לעולם לא אלד ילדים. כאילו, לעולם."