ג’ינג’י 58: שוד קופת הצדקה

 פֶּרֶק א יוֹרָם עוֹרֵךְ אִמּוּנִים בִּסְנֶפְּלִינְג

מִיָּד אַחֲרֵי שֶׁיּוֹרָם חָזַר מִקּוּרְס סְנֶפְּלִינְג, הַחַיִּים שֶׁלִּי הִשְׁתַּנּוּ לְרָעָה. לְכָל מִי שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ מַה זֶּה סְנֶפְּלִינְג, אֲנִי יָכוֹל לְהַסְבִּיר אֶת הַמְּעַט שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ. סְנֶפְּלִינְג זֶה מִין סְפּוֹרְט כָּזֶה שֶׁבּוֹ גּוֹלְשִׁים מִמְּצוֹקִים בְּעֶזְרַת חֲבָלִים. מְחַבְּרִים אוֹתְךָ (אוֹ אוֹתָךְ) לְחֶבֶל, וְאַתָּה גּוֹלֵשׁ לְךָ מִמָּצוֹק גָּבוֹהַּ. וְאִם אַתֶּם שׁוֹאֲלִים אֶת עַצְמְכֶם בִּשְׁבִיל מָה אַתֶּם צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה, הַתְּשׁוּבָה הִיא שֶׁזֶּה אָמוּר לִהְיוֹת כֵּיף. וְאִם אַתֶּם שׁוֹאֲלִים אוֹתִי אִם זֶה כֵּיף, אֲנִי לֹא יָכוֹל לַעֲנוֹת לָכֶם, כִּי לֹא נִסִּיתִי.

בְּקִצּוּר, יוֹרָם חָזַר מִקּוּרְס סְנֶפְּלִינְג וְהוּא נִרְאָה מַמָּשׁ זוֹרֵחַ. הוּא נִכְנַס הַבַּיְתָה כְּאִלּוּ זָכָה בְּמֶדַלְיַת זָהָב בָּאוֹלִימְפְּיָאדָה וְהֵבִיא כָּבוֹד לַמְּדִינָה. בַּכֶּסֶף הַפְּרָטִי שֶׁלּוֹ הוּא קָנָה צִיּוּד, וּמִיָּד אַחַר כָּךְ חִפֵּשׂ מָקוֹם לְהַתְקִין אוֹתוֹ. מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁעָלוּ בְּדַעְתּוֹ, הַגַּג שֶׁלָּנוּ כַּנִּרְאֶה הֲכִי הִתְאִים לוֹ. הוּא חִבֵּר אֶת קְצֵה הַחֶבֶל לַמַּעֲקֶה שֶׁל הַגַּג, הִשְׁלִיךְ אֶת הַחֶבֶל לְמַטָּה וְאָמַר:

״גִ'ינְגִ'י, תְּאַרְגֵּן אֶת הַחֲבֵרִים שֶׁלְּךָ, אֲנִי הוֹלֵךְ לְהַעֲבִיר לָכֶם קוּרְס סְנֶפְּלִינְג מְזֹרָז.״

אִם יֵשׁ מַשֶּׁהוּ שֶׁאֲנִי לֹא סוֹבֵל, זֶה טוֹן הַדִּבּוּר הַזֶּה. הַפְּקֻדּוֹת שֶׁלּוֹ. כְּאִלּוּ אִם הוּא הַבֵּן הַבְּכוֹר וְאִם הוּא נוֹלַד לְפָנַי, זֶה כְּבָר אוֹמֵר שֶׁהוּא הַמְּפַקֵּד וַאֲנִי הַחַיָּל שֶׁלּוֹ. כְּאִלּוּ בִּגְלַל שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵינוּ הֶפְרֵשׁ שֶׁל כַּמָּה שָׁנִים, אֲנִי חַיָּב לְצַיֵּת לוֹ.

אָז אִם הָיִינוּ אַחִים קְרוֹבִים זֶה לָזֶה, וְהוּא הָיָה מִתְחַשֵּׁב בִּי וְלֹא אוֹסֵר עָלַי לְהִכָּנֵס לַחֶדֶר שֶׁלּוֹ, וְלֹא מַאֲשִׁים אוֹתִי שֶׁאֲנִי ״מְטַמֵּא״ אֶת הַחֶדֶר שֶׁלּוֹ, בְּסֵדֶר. וְאִם הוּא הָיָה מְחַבֵּב אֶת הַחֲבֵרִים שֶׁלִּי, בְּסֵדֶר.

אֲבָל אַחֲרֵי שֶׁאַתָּה לוֹעֵג לְאָחִיךָ כָּל הַזְּמַן, אַחֲרֵי שֶׁאַתָּה חוֹזֵר וּמַדְגִּישׁ שֶׁהוּא מְיֻתָּר, אַחֲרֵי שֶׁאַתָּה מְזַלְזֵל בַּחֲבוּרָה שֶׁלּוֹ וּמְכַנֶּה אוֹתָנוּ חֲבוּרָה שֶׁל מְטֻמְטָמִים, פִּתְאוֹם אַתָּה מַרְשֶׁה לְעַצְמְךָ לְהַחְלִיט שֶׁאַתָּה מַעֲבִיר לַחֲבוּרָה שֶׁלִּי קוּרְס מְזֹרָז? הֲרֵי אִם אֲנַחְנוּ מְטֻמְטָמִים, מַה יֵּצֵא מֵהַקּוּרְס הַזֶּה? בֵּין כֹּה וָכֹה לֹא נִלְמַד כְּלוּם.

מוּבָן שֶׁסֵּרַבְתִּי לוֹ. אֲפִלּוּ לִשְׁנִיָּה אַחַת לֹא הֶעֱלֵיתִי בְּדַעְתִּי לְהַסְכִּים שֶׁיּוֹרָם אָחִי, שֶׁהוּא יוֹתֵר אוֹיֵב מֵחָבֵר, יַעֲבִיר לַחֲבֵרִים שֶׁלִּי קוּרְסִים. הַסְכָּמָה לְקוּרְס כָּזֶה הָיְתָה בְּעֵינַי כְּמוֹ בְּגִידָה.

״תִּשְׁכַּח מֵהַקּוּרְס,״ אָמַרְתִּי לְיוֹרָם.

״לָמָּה?״

״כִּי הַחֲבֵרִים שֶׁלִּי מִתְאַמְּנִים לְפִי תָּכְנִית שֶׁאֲנִי קוֹבֵעַ, וְכָרֶגַע סְנֶפְּלִינְג לֹא נִמְצָא עַל סֵדֶר הַיּוֹם. יֵשׁ לָנוּ דְּבָרִים דְּחוּפִים יוֹתֵר.״

״כְּמוֹ מָה?״ יוֹרָם שָׁאַל.

״לֹא עִנְיָנְךָ,״ אָמַרְתִּי.

״אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה מַגְעִיל,״ יוֹרָם אָמַר. ״אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁאֵין לְךָ זְכוּת לִגְזוֹל מֵהַחֲבֵרִים שֶׁלְּךָ אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת לְהִתְפַּתֵּחַ קְצָת וּלְקַבֵּל קוּרְס סְנֶפְּלִינְג חִנָּם, שֶׁיַּכְשִׁיר אוֹתָם לִקְרַאת הֶעָתִיד.״

״וַאֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁמַּה שֶּׁאֲנִי עוֹשֶׂה עִם הַחֲבֵרִים שֶׁלִּי זֶה עִנְיָן שֶׁלִּי וְלֹא שֶׁלְּךָ,״ הֵשַׁבְתִּי לוֹ. ״וְעַכְשָׁיו, אִם לֹא אִכְפַּת לְךָ, תִּסְגֹּר בְּבַקָּשָׁה אֶת הַדֶּלֶת וְתָעוּף מֵהַחֶדֶר שֶׁלִּי, כִּי אֲנִי עָסוּק. וְחוּץ מִזֶּה, בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁאֲנִי מְטַמֵּא אֶת הַחֶדֶר שֶׁלְּךָ, כָּכָה אַתָּה מְטַמֵּא אֶת הַחֶדֶר שֶׁלִּי.״

בַּמִּשְׁפָּחָה שֶׁלָּנוּ, בְּדֶרֶךְ כְּלָל יֵשׁ רַק אֶחָד שֶׁמֻּתָּר לוֹ לְסַלֵּק אֲחֵרִים מֵהַחֶדֶר שֶׁלּוֹ, וְזֶה יוֹרָם כַּמּוּבָן. אֲנִי, שֶׁאֵין לִי חֶדֶר לְבַד וַאֲנִי גָּר יַחַד עִם גִּילִי, אָמוּר לִהְיוֹת מְאֻפָּק וְלִשְׁמוֹר עַל הַפֶּה שֶׁלִּי. אוּלַי בִּגְלַל זֶה יוֹרָם נִרְאָה הָמוּם כָּל כָּךְ. אֲבָל לִי זֶה לֹא הָיָה אִכְפַּת. לְהֵפֶךְ, שָׂמַחְתִּי שֶׁאֲנִי יָכוֹל לְהַחְזִיר לוֹ. כִּי מִי שֶׁדּוֹרֵשׁ מֵאָחִיו לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים, צָרִיךְ לָתֵת דֻּגְמָה וְלַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ דָּבָר בְּעַצְמוֹ.

יוֹרָם בֶּאֱמֶת נָסוֹג לְאָחוֹר וְכִמְעַט סָגַר אֶת הַדֶּלֶת וְהִסְתַּלֵּק. שְׁנִיָּה אַחַת לִפְנֵי שֶׁהַדֶּלֶת נִסְגְּרָה לְגַמְרֵי, הוּא דָּחַף אֶת רֹאשׁוֹ בֵּין הַדֶּלֶת לַמַּשְׁקוֹף וְאָמַר:

״אַתָּה עוֹד תְּשַׁלֵּם עַל זֶה, וּבְגָדוֹל!״

לֹא הָיָה לִי שׁוּם מֻשָּׂג לְמַה הוּא מִתְכַּוֵן, וְאֵיךְ בְּדִיּוּק אֲנִי אֲשַׁלֵּם עַל זֶה. הָיִיתִי בָּטוּחַ שֶׁהַתַּשְׁלוּם יִהְיֶה בַּיְּחָסִים שֶׁלִּי וְשֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא יִהְיֶה בְּרֹגֶז אִתִּי אוֹ שֶׁהוּא יַכְרִיז שֶׁאֲנִי אוֹיֵב. בִּכְלָל לֹא הֶעֱלֵיתִי בְּדַעְתִּי שֶׁיּוֹרָם עוֹמֵד לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים אֲיֻמִּים מֵאֲחוֹרֵי גַּבִּי.

אֲבָל יוֹרָם הִפְתִּיעַ. הוּא לֹא בִּזְבֵּז זְמַן. רַק שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלוֹשׁ דַּקּוֹת חָלְפוּ מֵהָרֶגַע שֶׁבּוֹ הוּא סָגַר אֶת הַדֶּלֶת שֶׁל הַחֶדֶר שֶׁלִּי וְעַד לָרֶגַע שֶׁבּוֹ הוּא דָּפַק עַל דֶּלֶת הַדִּירָה שֶׁל מוֹשִׁיק, שֶׁגָּר בַּבִּנְיָן שֶׁלָּנוּ.

כַּאֲשֶׁר מוֹשִׁיק פָּתַח לוֹ אֶת הַדֶּלֶת, יוֹרָם הִצִּיעַ לוֹ לֶאֱסוֹף אֶת כָּל יַלְדֵי הַחֲבוּרָה כְּדֵי לַעֲבוֹר קוּרְס מְזֹרָז בִּסְנֶפְּלִינְג.

אֶפְשָׁר לְהַגִּיד הַרְבֵּה דְּבָרִים עַל יוֹרָם, אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיד עָלָיו שֶׁהוּא טִפֵּשׁ. הוּא בְּהֶחְלֵט מְתֻחְכָּם. בִּגְלַל זֶה הוּא לֹא בָּא אֶל מוֹשִׁיק וְאָמַר לוֹ מַשֶּׁהוּ כְּמוֹ: ‘שְׁמַע, גִ׳ינְגִ׳י מְסָרֵב לְאַשֵּׁר לָכֶם לְהִשְׁתַּתֵּף בַּקּוּרְס שֶׁאֲנִי מִתְכַּוֵן לְאַרְגֵּן, וּבְכָל זֹאת אֲנִי מַצִּיעַ לְךָ מֵאֲחוֹרֵי גַּבּוֹ לְהִשְׁתַּתֵּף׳. הָיָה לוֹ בָּרוּר שֶׁאִם הוּא יַגִּיד דְּבָרִים כָּאֵלֶּה, מוֹשִׁיק יְסָרֵב. הֲרֵי מוֹשִׁיק הוּא חָבֵר שֶׁלִּי, וְחָבֵר לֹא בּוֹגֵד בַּחֲבֵרוֹ הַטּוֹב.

לָכֵן, כַּאֲשֶׁר מוֹשִׁיק שָׁאַל מָה עִם גִ׳ינְגִ׳י, יוֹרָם סִפֵּר לוֹ שֶׁאֲנִי קְצָת חוֹלֶה. מַה יֵּשׁ לִי? דַּלֶּקֶת גָּרוֹן. בִּגְלַל זֶה אָסוּר לִי לְהִשְׁתַּתֵּף בַּקּוּרְס, כִּי הָרוֹפְאָה אָמְרָה בְּפֵרוּשׁ שֶׁכָּל עוֹד אֲנִי לוֹקֵחַ אַנְטִיבְּיוֹטִיקָה, אָסוּר לִי לְהִתְאַמֵּץ. לָכֵן לֹא אוּכַל לְהִשְׁתַּתֵּף, אֲבָל זֶה כַּמּוּבָן לֹא אוֹמֵר שֶׁהַחֲבֵרִים שֶׁלִּי לֹא יוּכְלוּ לְהִשְׁתַּתֵּף.

״מַה יֵּשׁ לְךָ?״ מוֹשִׁיק טִלְפֵּן אֵלַי.

״מַה ‘מַה יֵּשׁ לִי׳?״ לֹא הֵבַנְתִּי לְמָה מוֹשִׁיק מִתְכַּוֵן.

״שָׁמַעְתִּי שֶׁאַתָּה חוֹלֶה,״ הוּא הֵשִׁיב, ״שֶׁיֵּשׁ לְךָ דַּלֶּקֶת גָּרוֹן וְשֶׁאַתָּה לוֹקֵחַ אַנְטִיבְּיוֹטִיקָה.״

״דַּלֶּקֶת גָּרוֹן?״ קָרָאתִי, ״מִי סִפֵּר לְךָ אֶת הַקִּשְׁקוּשׁ הַזֶּה?״

״יוֹרָם,״ מוֹשִׁיק אָמַר.

מֵרֹב כַּעַס הָיִיתִי מְשֻׁתָּק וּבְמֶשֶׁךְ כַּמָּה שְׁנִיּוֹת לֹא הִצְלַחְתִּי לְהַגִּיד מִלָּה. כִּמְעַט יָצָאתִי מֵהַחֶדֶר שֶׁלִּי וְהִסְתַּעַרְתִּי עַל הַחֶדֶר שֶׁל יוֹרָם כְּדֵי לִזְרוֹעַ בּוֹ הֶרֶס.

״גִ׳ינְגִ׳י?״ מוֹשִׁיק נִשְׁמַע מֻדְאָג, ״אַתָּה בְּסֵדֶר?״

״אֲנִי בְּסֵדֶר גָּמוּר וַאֲנִי לֹא חוֹלֶה...״ הַקּוֹל שֶׁלִּי יָצָא חָנוּק עַד שֶׁבְּקֹשִי זִהִיתִי אוֹתוֹ, ״זֶה סְתָם יוֹרָם...״

״אַתָּה יוֹדֵעַ מָה?״ מוֹשִׁיק קָטַע אוֹתִי וְלֹא נָתַן לִי לְהַמְשִׁיךְ, ״אֲנִי אָבוֹא לְבַקֵּר אוֹתְךָ אַחַר כָּךְ. עַכְשָׁיו אֲנִי חַיָּב לָרוּץ הַחוּצָה, כִּי יוֹרָם עוֹשֶׂה לָנוּ קוּרְס בִּסְנֶפְּלִינְג.״

נִשְׁאַרְתִּי לַעֲמוֹד עִם שְׁפוֹפֶרֶת הַטֶּלֶפוֹן בַּיָּד. הִרְגַּשְׁתִּי מְבֹאָס. מוֹשִׁיק נִשְׁמַע כָּל כָּךְ נִלְהָב מֵרַעֲיוֹן הַקּוּרְס, עַד שֶׁהוּא אֲפִלּוּ לֹא הִקְשִׁיב לִי. אֲפִלּוּ לִשְׁנִיָּה אַחַת הוּא לֹא חָשַׁד שֶׁיּוֹרָם מְשַׁקֵּר. זוֹ לֹא הָיְתָה הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁיּוֹרָם הִצְלִיחַ לְסַדֵּר אוֹתִי. בֶּעָבָר כְּבָר קָרוּ מִקְרִים כָּאֵלֶּה, אֲבָל בְּכָל הַמִּקְרִים הַקּוֹדְמִים הַחֲבֵרִים שֶׁלִּי לֹא הָיוּ מְעֹרָבִים. לְיוֹרָם יֵשׁ חֲבֵרִים מִשֶּׁלּוֹ, וְלִי יֵשׁ חֲבֵרִים מִשֶּׁלִּי, וּבְדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁאֲנִי אַף פַּעַם לֹא נִסִּיתִי לִגְזוֹל מִיּוֹרָם אֶת הַחֲבֵרִים שֶׁלּוֹ, כָּךְ הוּא לֹא נִסָּה לִגְזוֹל מִמֶּנִּי אֶת הַחֲבֵרִים שֶׁלִּי.

הוֹרַדְתִּי אֶת הַתְּרִיס בַּחֶדֶר שֶׁלִּי וְהֵצַצְתִּי הַחוּצָה דֶּרֶךְ הַחֲרַכִּים. רָאִיתִי אוֹתָם מִתְקַבְּצִים. כֻּלָּם הִגִּיעוּ. הָיוּ שָׁם שַׂגִּית וְדָן, טַל וְיִפְעַת וְכַמּוּבָן גַּם מוֹשִׁיק, וְהָיָה שָׁם עוֹד יֶלֶד אֶחָד שֶׁלֹּא הִכַּרְתִּי. הָיוּ לוֹ תַּלְתַּלִּים בְּהִירִים וְהוּא עָמַד לְיַד שַׂגִּית וְיָדָיו הָיוּ בְּכִיסֵי מִכְנָסָיו.

אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁאַתֶּם מְנַחֲשִׁים סְבִיב מִי כֻּלָּם הִצְטוֹפְפוּ. בָּטוּחַ שֶׁזֶּה לֹא הָיָה סְבִיבִי. הֵם לֹא הִקִּיפוּ אֶת הַמְּפַקֵּד שֶׁלָּהֶם, שֶׁדּוֹאֵג לְאַרְגֵּן לָהֶם אֶת הַחֲבוּרָה וְדוֹאֵג לְהוֹצִיא אוֹתָם לְהַרְפַּתְקָאוֹת וּלְאִמּוּנִים. הֵם הִקִּיפוּ אֶת אָחִיו הָרָשָׁע, שֶׁהוּא אוֹיֵב מֻשְׁבָּע שֶׁלּוֹ. וּבִגְלַל שֶׁהֵם לֹא יָדְעוּ שֶׁאֲנִי תָּקוּעַ כָּאן בַּחֶדֶר וּדְמָעוֹת צוֹרְבוֹת אֶת עֵינַי, לֹא יָכֹלְתִּי אֲפִלּוּ לְהַאֲשִׁים אוֹתָם שֶׁהֵם נֶגְדִּי. לֹא, הֵם לֹא הָיוּ יְכוֹלִים לִהְיוֹת נֶגְדִּי, כִּי הֵם לֹא יָדְעוּ שֶׁמַּה שֶּׁהֵם עוֹשִׂים עַכְשָׁיו זֶה לִהְיוֹת נֶגְדִּי.

מִצַּד אֶחָד, רָצִיתִי לָצֵאת הַחוּצָה וּלְהַגִּיד לָהֶם אֶת הָאֱמֶת, שֶׁאֲנִי לֹא חוֹלֶה וְלֹא כְּלוּם, וְשֶׁיּוֹרָם עָבַד עֲלֵיהֶם; מִצַּד שֵׁנִי, חָשַׁשְׁתִּי לְהִסְתַּבֵּךְ. חָשַׁשְׁתִּי שֶׁאִם אַגִּיד שֶׁאֲנִי לֹא חוֹלֶה, יוֹרָם יַצִּיעַ לִי לְהִצְטָרֵף לַקּוּרְס, וּבַמַּצָּב הַזֶּה שֶׁבּוֹ כֻּלָּם מִתְלַהֲבִים מֵהַסְּנֶפְּלִינְג, כְּבָר לֹא תִּהְיֶה לִי בְּרֵרָה.

אֵיךְ אֲשַׁכְנֵעַ אוֹתָם לַעֲזוֹב אֶת הַקּוּרְס שֶׁל יוֹרָם? מָה אַגִּיד לָהֶם? הֲרֵי אִם אַגִּיד לָהֶם שֶׁסְּנֶפְּלִינְג זֶה שְׁטֻיּוֹת, כֻּלָּם יִקְפְּצוּ וְיַגִּידוּ שֶׁאֲנִי טוֹעֶה. הֵם יַגִּידוּ שֶׁזֶּה כֵּיף וְלָכֵן הֵם מוֹדִים לְיוֹרָם שֶׁהוּא עוֹשֶׂה לָהֶם קוּרְס חִנָּם.

רַחַשׁ שֶׁבָּקַע מֵהַמִּסְדְּרוֹן גָּרַם לִי לָזוּז לְאָחוֹר.

״מָה אַתָּה עוֹשֶׂה?״ גִּילִי הִתְקָרֵב אֵלַי.

״כְּלוּם,״ הֵשַׁבְתִּי לוֹ וּבַלֵּב חָשַׁבְתִּי: רַק אוֹתוֹ אֲנִי צָרִיךְ כָּאן עַכְשָׁיו.

״זֶה נִקְרָא כְּלוּם?״ גִּילִי הִצְבִּיעַ עַל הַתְּרִיס, ״אֲנִי רוֹאֶה שֶׁאַתָּה מֵצִיץ.״

״אֲנִי לֹא מֵצִיץ,״ אָמַרְתִּי.

״אַתָּה מֵצִיץ וְעוֹד אֵיךְ,״ גִּילִי הִתְקָרֵב אֶל הַתְּרִיס וְהֵצִיץ הַחוּצָה דֶּרֶךְ הַחֲרַכִּים, ״אֲהָהּ, זֶה הַסִּפּוּר,״ הוּא אָמַר, ״אַתָּה מְפַחֵד?״

״מְפַחֵד?״ הַפֶּה שֶׁלִּי נִפְעַר מֵעַצְמוֹ.

״כֵּן,״ גִּילִי הִנְהֵן, ״מֵהַחֶבֶל. זֶה לֹא בּוּשָׁה, גַּם אֲנִי מְפַחֵד. בְּעֵינַי זֶה בִּכְלָל לֹא כֵּיף לַעֲשׂוֹת סְנֶפְּלִינְג. מָה הַכֵּיף בְּזֶה?״

אֵיזֶה סִבּוּךְ… קֹדֶם הָיְתָה לִי בְּעָיָה עִם אָחִי הַגָּדוֹל, וְהִנֵּה, תּוֹךְ זְמַן קָצָר נִהְיְתָה לִי בְּעָיָה גַּם עִם אָחִי הַקָּטָן, שֶׁחוֹשֵׁד בִּי שֶׁאֲנִי לֹא יוֹצֵא הַחוּצָה כִּי אֲנִי מְפַחֵד. הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֲנִי חַיָּב לִפְעוֹל בִּמְהִירוּת. הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֲנִי לֹא יָכוֹל לָתֵת לִשְׁנֵי הָאַחִים הָאֵלֶּה לַהֲרוֹס לִי אֶת הַיּוֹם הַזֶּה וְאֶת הַחַיִּים בִּכְלָל.

דָּחַפְתִּי אֶת גִּילִי הַצִּדָּה, הִתְיַשַּׁבְתִּי עַל הַמִּטָּה שֶׁלִּי וְנָעַלְתִּי אֶת נַעֲלֵי הַסְּפּוֹרְט. עָמַדְתִּי לָצֵאת הַחוּצָה. הָיִיתִי נָחוּשׁ בְּדַעְתִּי לְהִתְיַצֵּב מוּל יוֹרָם וּמוּל בְּנֵי הַחֲבוּרָה שֶׁלִּי, וּלְהַגִּיד לָהֶם אֶת הָאֱמֶת.

אֲבָל אֵיזוֹ אֱמֶת בְּדִיּוּק אֲנִי מִתְכַּוֵן לְהַגִּיד לָהֶם?

‘תַּקְשִׁיבוּ, חֲבֵרִים,׳ אַגִּיד לָהֶם, ‘הָאֱמֶת הִיא שֶׁאֲנִי לֹא מוּכָן שֶׁיּוֹרָם אָחִי יַעֲבִיר קוּרְסִים מְזֹרָזִים לַחֲבוּרָה שֶׁלִּי!׳

‘לָמָּה?׳ מוֹשִׁיק יִשְׁאַל.

‘כִּי אֲנִי לֹא אוֹהֵב שֶׁמִּישֶׁהוּ מִתְעָרֵב לִי בְּעִנְיְנֵי הַפִּקּוּד, בְּעִקָּר אִם הַמִּישֶׁהוּ הַזֶּה הוּא אָחִי הַגָּדוֹל יוֹרָם...׳

הַאִם אֲנִי מְסֻגָּל לְהַגִּיד אֶת הָאֱמֶת הַזֹּאת לַחֲבֵרִים שֶׁלִּי, בְּלִי לַחְשׁוֹשׁ שֶׁהֵם יַחְשְׁדוּ בִּי שֶׁאֲנִי סְתָם קַנַּאי וְקַטְנוּנִי? הַאִם אֲנִי מְסֻגָּל לְהַגִּיד לָהֶם אֶת הָאֱמֶת הַזֹּאת, וּלְהוֹצִיא מֵהָרֹאשׁ אֶת הָאֶפְשָׁרוּת שֶׁהֵם יַגִּידוּ לְעַצְמָם שֶׁבִּגְלַל הַיַּחַס הָעוֹיֵן שֶׁלִּי לְיוֹרָם, אֲנִי חוֹשֵׁב רַק עַל עַצְמִי וּמוֹנֵעַ מֵהֶם לֵהָנוֹת?

אוּף! הֲרֵי בָּרוּר שֶׁזֶּה מַה שֶּׁיִּקְרֶה. הֵם יַחְשְׁדוּ בִּי שֶׁאֲנִי סְתָם קַטְנוּנִי, וּבְעֶצֶם, אִם זֶה מַה שֶּׁיַּעֲבֹר לָהֶם בָּרֹאשׁ, הַצֶּדֶק יִהְיֶה אִתָּם. בְּרֶגַע זֶה אֲנִי בֶּאֱמֶת לֹא חוֹשֵׁב עֲלֵיהֶם וְעַל הַהֲנָאָה שֶׁלָּהֶם, אֶלָּא רַק עַל הַיְּחָסִים שֶׁלִּי עִם יוֹרָם.

אָז מָה עוֹשִׂים?

נִרְאֶה לִי שֶׁאֲנִי זָקוּק בְּאֹפֶן דָּחוּף לְתֵרוּץ. כִּי אִם אַסְבִּיר לָהֶם שֶׁהִתְנַגַּדְתִּי לָרַעֲיוֹן שֶׁל הַקּוּרְס הַמְּזֹרָז לֹא בִּגְלַל שֶׁאֲנִי שׂוֹנֵא אֶת יוֹרָם אֶלָּא בִּגְלַל שֶׁהָיְתָה לִי מְשִׂימָה הַרְבֵּה יוֹתֵר חֲשׁוּבָה לְהַצִּיעַ לָהֶם, זֶה עָשׂוּי לִהְיוֹת מְשַׁכְנֵעַ.

אֲבָל אֵיזוֹ מְשִׂימָה? אֵיזוֹ מְשִׂימָה חֲשׁוּבָה? לָמָּה תָּמִיד כְּשֶׁאֲנִי זָקוּק לְרַעֲיוֹן, הָרַעֲיוֹנוֹת פּוֹרְחִים וְנֶעֱלָמִים לָהֶם?