גן האושר

סדק אור ריצד על הבטון הרטוב,

מהקומה הרביעית בבניין הסמוך נשמעו צעקות,

זרזיפי מים פירקו את פקעת העלים ומחטי האורן שהיו פעם קן.

לרגע לכד האור את נוצותיו של הגוזל –

נוטפות, מדובללות, מפרכסות בתנועות קצובות,

לאט מאיטות עד שגוועות,

מתמזגות ונעלמות בזרם המים הנס לאורך הקיר של מחסה עגלות האשפה.

ככל שניסיתי, כשלתי מלהסיט את המבט,

עד אשר כבה האור בקומה הרביעית,

והצעקות הפכו ליבבות.

הצמדתי את גבי אל החומה,

להרוויח עוד מעט מהמגננה של ארון החשמל,

להתרחק מטיפות המים הטופפות על רגליי.

לא שזה משנה,

המכנסיים כבר היו רטובים לגמרי,

והקור כבר נספג בעצמות.

בבוקר זרחה השמש,

ככה כותבים בספרים,

ואני הייתי בדרכי אל גן האושר.

ירדתי במדרגות

ונכנסתי לפיצוצייה של מורדי הגדול,

הנחתי מטבע על הדלפק,

ומורדי הושיט לי את השקית החומה,

ובתוכה לחמנייה חמה.

כדרכם של החיים, לתת מתנות קטנות,

כדי להשאיר אותך חייב.