דואט הדרכים 1: הדרך לשום מקום

פרק 1 קריד

"זה לא עומד למצוץ את עצמו, מותק," אמרתי בנימה של טורף וסקרתי את הבלונדינית השופעת מלמעלה למטה.

היא הייתה זונת מועדון חדשה, והיה לה גוף משגע, ציצים ענקיים, תחת בצורה של לב, ויותר מדי איפור על הפנים העכבריות שלה. היא זיינה אותי בעיניים מהרגע שהופיעה במועדון, לפני כמה ימים. אף פעם לא הייתה לי נטייה להתעסק עם השפנפנות של המועדון, שעברו מזין לזין, אבל לא מנעתי מהן למצוץ לי. אחרי היום שעברתי, פאקינג הרווחתי את זה.

"כאן? על האופנוע שלך?" שאלה בביישנות מעושה והסתכלה סביב. היא ניסתה להעמיד פנים שלא עשתה את זה אף פעם.

היינו מוסתרים מאחורי שורה של עצים בשטח שהיה שייך למועדון. המקום הזה היה המועדף עליי לזיונים על הדרך, מרחק הרכיבה הכי קצר. אבא שלי נתן לי הארלי דייווידסון ספורטסטר מושלם ליום הולדת שש־עשרה, לפני כמעט שנתיים. אני די בטוח שהוא לא שילם עליו, אבל מי אני שאתלונן, זה היה אופנוע משגע. כל האבזור היה בשחור מַט – הכנף הקדמית והאחורית, המושב ומכל הדלק, שהיה מצויר עליו הלוגו של המועדון. וברור שהיה לו מנוע קטלני ומערכת פליטה הורסת, שבלטו לצדדים. כידון צר ופנס קדמי גדול ומרשים השלימו את המראה הקשוח של המכונה.

בקושי היה אפשר לראות את המועדון מרחוק, אז היה לי ברור שאף אחד לא יכול לראות אותנו. לא שזה הזיז לי משהו.

"אמרת שאתה רוצה לצאת איתי."

"לא, מותק," אמרתי בגיחוך. "אמרתי שיש לי משהו להוציא בשבילך." הצבעתי על הזין שלי.

העיניים שלה נפערו. האישונים היו כהים ומורחבים. היא נשכה את השפה הבשרנית האדומה שלה, ואני לא יכולתי לחכות שהיא תעטוף בה את הזין שלי.

"אבל אני מבין למה זה בלבל אותך," הוספתי בציניות ותפסתי קווצה משערה, הצבוע לבלונד פלטינה.

במועדון האופנוענים, נשים תמיד היו פאקינג ברקע. המועדון היה במקום הראשון, בלי יוצא מהכלל. כולנו היינו כפופים לאותם כללים – כבוד, אמון ואחווה. היינו משפחה של בני זונות אכזריים מכף רגל ועד ראש. והנהיג אותנו הבן זונה הכי אפל ומפוקפק במין האנושי.

אבא שלי.

הוא היה נשיא סניף האם של מועדון האופנוענים דֶוויל'ס רִיגֶ'קטס – דחויי השטן – שהיה בסאוּת' פּורט, קרוליינה הצפונית. זה היה הסניף הראשון שהוקם, והמשמעות היא שאבא שלי היה הכלב שפאקינג הנהיג את הלהקה. למרות שלכל אחד מהסניפים שהיו כפופים לו היה נשיא משלו, הם לא יכלו לקבל החלטות מנהליות בלי אישור סופי ממנו. אם הוא היה נאלץ לבקר באיזה סניף, הביקור היה נגמר במוות. הוא היה מתערב במתרחש רק אם התעצבן שלא צייתו לו, או שהעניינים יצאו משליטה בצורה קטסטרופלית.

חוץ מהמקרים האלה, הסניפים עשו מה שהתחשק להם, כמו בפאקינג שטח הפקר. בעיני כולם אבא שלי היה מושלם, אבל במציאות הוא היה פאקינג ההפך הגמור מזה. הכיסים של השוטרים היו מלאים בכסף מלוכלך כדי שיפנו את המבט ויתעלמו מכל הפעילויות הלא חוקיות שלנו. בכל מקום שהגענו אליו, אנשים הסתכלו לצד השני ופינו לנו את הדרך. כולם בסביבה שלנו ידעו מי הם הדוויל'ס ריג'קטס, כולם במדינה ידעו, ואפילו בפאקינג מדינות אחרות.

בכל מקום.

האויב היחיד שלנו היה החוק.

היא חייכה, הטתה את ראשה הצידה, ליקקה באיטיות את השפתיים החושניות שלה והושיטה בטבעיות את הידיים אל הווסט שלי. היא העבירה בהתגרות את ציפורניה האדומות במורד הפתח הקדמי, ולרגע לא הסיטה ממני את העיניים הפתייניות שלה.

"קריד," מלמלתי, רציתי לשמוע את השם שלי בוקע מהשפתיים שלה.

"אני יודעת מה השם שלך, קריד. השם שלי הוא –"

"פאקינג לא חשוב, כן?"

היא הרימה גבה והשפילה מבט אל הווסט המהוה שלי.

הווסטים של כולנו היו עשויים עור שחור והיו מותג של המועדון, זה היה הסמל המסחרי שלנו, וכולם זיהו אותו, במיוחד נשים ואזרחים. לכל סניף היו סמלים מזהים משלו, שסימנו מי אנחנו ומה היינו. גב הווסט היה בצבעי המועדון, והיה בו ציור של נערת פין־אפ קשוחה ומקועקעת עם ציצים פאקינג ענקיים, קרניים של שטן וזנב. היא ישבה בפישוק על אופנוע משופצר והחזיקה ביד אחת גולגולת שמהעיניים שלה פרצו להבות, ובשנייה קלשניקוב. מעל הסמל היה טלאי אדום בצורת קשת ועליו הכיתוב "דוויל'ס ריג'קטס" בגופן שחור פשוט. מתחת לציור היה עוד טלאי בצורת קשת, ועליו היה רקום שם הסניף: סאות' פורט, קרוליינה הצפונית.

בצד השמאלי הקדמי של הווסט שלנו הופיע טלאי של "אחוז אחד", שפאקינג התנוסס בגאווה והעיד על כך שאנחנו פורעי חוק. שלא נשמענו לכללים שלא היו קשורים למועדון או לאחים שלנו, שכל החוקים האחרים היו פאקינג מיותרים. הדוויל'ס ריג'קטס קיימים משנות הארבעים של המאה העשרים, והם הוכיחו מעל לכל ספק את הנאמנות שלהם לעולם מועדוני האופנוענים. במהירות רבה הם הפכו להיות המועדון הכי מפחיד בחברה. אחד המובחרים המעטים שסומן כמועדון של "אחוז אחד". היינו אופנוענים שרופים, חסרי מעצורים, והיינו מוכנים אפילו לרצוח כדי להוכיח את עצמנו.

פאקינג רוצחים עם כבוד.

ראיתי את האלימות בעיניים. זה לא מראֶה יפה. פאקינג ניאנדרטליים, אסור להתעסק איתם, או ש... בסאות' פורט לא קרה שום דבר שלא ידענו עליו או שלטנו בו.

כלום ושום דבר.

הווסטים שלנו היו הגביע הקדוש עבורנו.

האצבעות שלה רפרפו על החלק הקדמי הימני, על פני הטלאי עם האותיות אם־סי1, שרק מועדוני אופנוענים אמיתיים זכו לו. לא תראו את זה על וסטים של הו"גים2, כי בואו נודה בַּאמת – הם סתם נקבות עם אופנועים יקרים שמתיימרים להיות רוכבים ולא מוכנים פאקינג ללכלך את הידיים.

"איפה שאר הטלאים שלך, קריד?" שאלה בגרגור. "לכל האופנוענים האחרים יש רשימה של שנים מתחת לטלאי הזה. אתה לא הרבה זמן בשירות, הא?"

צמצמתי את העיניים לעומתה, והתעצבנתי יותר מרגע לרגע. אף פעם לא הייתי בעניין של פטפוטים.

"אתה לא מדבר הרבה, נכון?"

הצבעתי על המילה "טירון" שהייתה רקומה בחלק הימני הקדמי של הווסט שלי, השם והדרגה שלי יופיעו שם כשימלאו לי שמונה־עשרה.

העור השחור היה כמו לוח חלק בינתיים, אבל בסופו של דבר הוא יתמלא בכל מיני טלאים של תפקידים. כולם יְיַצגו את מה שכבר עשיתי ואת מה שפאקינג אעשה בעתיד בשביל המועדון והאחים.

בינתיים הייתי החוליה האחרונה בשרשרת המזוינת, וחיכיתי בקוצר רוח שיומי יגיע. אבל האמת היא שלא יכולתי להתלונן יותר מדי, בהחלט יש יתרונות לזה שאבא שלי היה הנשיא. כבוד היה אחד מהם. אם מישהו פאקינג העז לעצבן אותי, הוא עצבן גם את אבא שלי. וזאת משאלת מוות מזוינת שאף אחד לא איחל לעצמו.

למעלה משבע־עשרה שנים צפיתי בו שולט ביד ברזל ומשמיד כל דבר שהגברים הרבים לבית ג'יימסון בנו לפניו. העתיד שלי נחתם ביום שבו ההורים שלי גילו שיש לי זין. אני אמשיך את דרכה של השושלת הארוכה של הגברים במשפחה, ויום אחד אני אהיה הנשיא.

בינתיים, הייתי רק עוד פאקינג טירון, ועשיתי את העבודות השחורות שהאחרים לא רצו לעשות. הייתי צריך להיות זמין בכל שעה, אם כדי לחפור איזה קבר מזוין וללכלך את הידיים ביותר מדרך אחת, או לצאת להביא אוכל לבני זונות העצלנים. ראיתי ועשיתי דברים שאף אימא לא תהיה גאה בהם לעולם, אבל לזה לא הייתה שום חשיבות. זרקו אותי לזאבים כל כך הרבה פעמים שאני אפילו לא יכול פאקינג לספור אותן, רק כדי לראות אם אצליח לצאת בחיים. הצלחתי בכל פעם מזוינת כזאת, עם חיוך שחצני על הפנים הדפוקות שלי, והייתי אכזרי בדיוק כמו כל שאר חברי האחווה.

תמיד הייתי צריך להוכיח לכולם שאני ראוי למועדון, אבל בעיקר לאבא שלי. הוא לא רק דרש ממני לחתום לחיים שלמים, הוא רצה שאחתום פאקינג בדם. הוא השתמש בכל הדברים שעשיתי בשביל המועדון כדי ללחוץ עליי. להזכיר לי כמה קל יהיה לו לכופף אותי ולהחזיר אותי למקומי בשורה אם מתישהו לא אלך בתלם. אם לא אלך אחריו, הנשיא; אם לא אקבל את החוקים שלו, את הסמכות שלו, את הפסיקות שלו. יום אחד, בקרוב, אני אקבל טלאי של אח, אם ארצה בזה ואם לא.

זה לא היה סגנון חיים. זאת הייתה דרך חיים.

היחידה שהכרתי מאז ומעולם.

הנחתי את היד על העורף שלה, אחזתי בו חזק ומשכתי אותה אליי בלי לזוז ממקום הישיבה שלי על האופנוע. שינוי הגישה גרם לה להתנשף בהפתעה. סבלנות אף פעם לא הייתה תכונה שאפיינה אותי. זאת הייתה נטייה שעברה בתורשה אצל בני משפחת ג'יימסון. אני קבעתי מי, מה, מתי ואיפה.

ומי שלא קיבל את זה היה יכול ללכת להזדיין.

בשורה התחתונה, חייתי ונשמתי למען אימא שלי והאחים הקטנים שלי – לוּק, שהיה בן ארבע־עשרה, ונוֹאָה, שהיה בן אחת־עשרה. כל שאר הדברים היו עבורי רק אמצעים להגשמת מטרה.

"אני –"

"ששש..." השתקתי אותה באצבע המורה שלי וקירבתי את הפה שלי לשלה. נשימתה הואצה ככל שהתקרבתי, הבל הפה החמים שלי תקף את חושיה. "הדבר היחיד שאני רוצה מהפה הזה," השתהיתי וטפחתי בקלילות על שפתיה, "זה שהוא יעטוף את הזין שלי," אמרתי בקול צרוד, הדגשתי את המילים האחרונות ודחפתי את האגודל שלי לתוך הפה הבשרני שלה.

היא מצצה אותו ממש כמו מקצוענית, הושיטה את הידיים שלה בשקיקה לאבזם החגורה שלי ופתחה אותו.

"ילדה טובה," שיבחתי אותה ושלפתי את האגודל מפיה בקול פקיעה. הנחיתי אותה להתקרב אליי עוד יותר באמצעות ידי שעל עורפה. "עכשיו תוציאי את הזין שלי החוצה," גנחתי לה באוזן, ומייד הרגשתי איך העור שלה מתחמם למגעי. היא מילאה את ההוראה בידיים רועדות, ולרגע לא הסיטה את עיניה מעיניי.

לא ידעתי מה שמה. גם לא עניין אותי לדעת. אף אחת מהבנות האלה לא הייתה חשובה. וחוץ מזה, אף פעם לא הייתי ממש טוב בשמות.

"תשפשפי אותו. יותר חזק," ציוויתי עליה והמשכתי לנשק אותה במורד הצוואר לעבר הציצים, שהיו חשופים לגמרי.

"ככה?" שאלה בנשיפה.

גנחתי, חפנתי את שדיה וטמנתי בהם את הפנים. "כן, מותק. בדיוק ככה," גנחתי אל השדיים שלה. תפסתי אותה בשיער, משכתי את ראשה לאחור והורדתי אותה לקרקע. לא שחררתי אותה עד שהיא פאקינג ישבה מולי על הברכיים. היא הרפתה מהזין שלי בפתאומיות כשהנחתי את כף ידי סביב הזקפה שלי וליטפתי את עצמי למעלה ולמטה מול הפנים שלה.

היא הרימה אליי את המבט והסתכלה עליי בעיניים עצומות למחצה, היא השתוקקה לטעום אותי. המשכתי לעשות לעצמי ביד עד שהיא שאבה את ראש הזין שלי אל הפה התאוותני שלה. היא הניעה אותו כלפי מטה, אל בסיס הזקפה, והכניסה אותי פנימה סנטימטר אחר סנטימטר.

"יותר עמוק," דרשתי ותפסתי את שערה באגרופי. היא השתנקה כשהרגשתי שאני כבר נוגע בגרון שלה, אבל היד שלה לא הפסיקה לעבוד עליי. היה קל למצוא במהירות את הקצב שגרם לי להטות קצת את ראשה לאחור ולפעור את פיה.

העיניים שלי היו מרוכזות בה כשמצצה לי את הזין כאילו הייתה צריכה להוכיח משהו. היד שלה עקבה אחר תנועת הפה, ובאותו הזמן ידה השנייה אחזה בביצים שלי. הנשימה שלי הואצה והרגשתי צורך להניע את המותניים בכיוון ההפוך לתנועת הראש שלה. כל מה שרציתי היה לשלוט במצב באופן מלא ולזיין לה את הפנים.

"עומד לגמור," גנחתי.

לא הייתי לגמרי מניאק. לפחות פאקינג הזהרתי אותה.

היא ניסתה להזיז את השפתיים שלה מהזין שלי, אבל אני אחזתי בעורף שלה ודחפתי אותו יותר עמוק. הזזתי את המותניים קדימה פעם אחת אחרונה וגמרתי חזק, עמוק בתוך הגרון שלה. ניערתי את הזין מהנוזל ושלפתי אותו מהפה שלה בקול פקיעה. "תבלעי," פקדתי עליה בחומרה.

היא הציצה אליי מבעד לריסים מעפעפים ומייד מילאה את ההוראה. היא ניגבה את זוויות פיה וניסתה לתקן את השפתון האדום שלה, שעכשיו היה מרוח לכל אורך הזין שלי. הכנסתי אותו למכנסיים וחגרתי את החגורה כשהיא טיפסה והזדקפה צמוד לגופי וכיוונה את עצמה אל הפה שלי.

נרתעתי לאחור. "אם הייתי רוצה לטעום את עצמי הייתי מלקק לך את הפנים, מותק. נשאר לך כאן משהו קטן," אמרתי והחוויתי באצבע על זווית הפה.

היא התרחקה ממני ורטנה, "לך תזדיין!"

חייכתי בלעג, "לא, תודה. יש דרישות לתפקיד הזה, ודי ברור שאת לא עונה עליהן, חמודה."

"חתיכת מניא–"

"קריד!" שמעתי את קולו של לוק מבעד לעצים. "אתה שם?"

לחצתי כמה פעמים על דוושת הדלק והתכוננתי לנסוע משם.

"מה קורה פה? אתה מתכוון פשוט להשאיר אותי כאן?" היא רקעה בכף רגלה כמו ילדה בת שלוש והזכירה לי למה אף פעם לא נשארתי בסביבה אחרי שרוקנתי את הביצים.

"תשתמשי ברגליים האלה לעוד משהו, לא רק בשביל לפתוח אותן," אמרתי בלעג גס ונסעתי משם. שמעתי אותה צועקת מאחוריי משהו לא ברור. האצתי בשביל לכיוון קרחת היער, לעברו של לוק, וכשראיתי אותו נמרח על הפרצוף שלו חיוך אידיוטי.

הוא נד בראשו. "עוד אחת? זאת מספר שלוש, ואנחנו רק ביום שישי," קרא לעברי וניסה להתגבר על נהמת האופנוע.

"לא עניינך, אח קטן."

הוא גלגל עיניים ובעט באדמה בנעליו.

"מה אתה עושה כאן? יצאת עכשיו מבית הספר? איפה אימא?" חקרתי ועצרתי ממש מולו. דחפתי את מעצור הרגל במגף הצבאי השחור שלי.

גם אני הייתי אמור להיות בבית הספר, אבל במקום זה רכבתי כל היום ועשיתי את כל הסידורים לקראת ישיבת המועדון. גם ככה הפסדתי הרבה חומר ברוב המקצועות כי הברזתי כל הזמן. סירבתי לשבת בחור הזה ולהניח לחבורת מורים שלא שמו עליי זין להגיד לי מה לעשות. ממילא לא הייתי צריך השכלה בשביל העתיד שלי.

"היא בפנים, מטפלת באבא."

גיחכתי והצבעתי על המועדון. "קריסטה נמצאת שם. הוא לא ישמח שהיא באה בלי הזמנה, שוב."

"מתישהו הוא שמח?"

צחקתי, ידעתי שהוא צודק.

קריסטה הייתה אחת המזדיינות הראשיות של אבא. היא הייתה עוד איזו זונה שבקושי נגמלה מהציצי של אימא שלה. ראיתי במו עיניי את אבא שלי מזיין את זונות המועדון כל כך הרבה פעמים שכבר הפסקתי לספור. הבן זונה אף פעם לא טרח להסתיר את העובדה שהוא תקע את הזין שלו בכל חתיכת זונה שפישקה לכבודו את הרגליים. לא יכולתי להצביע על נקודה בזמן שבה הוא לא בגד באימא שלי, והיא לא ממש בכתה בלילות בגלל זה. היה אפשר לחשוב שאחרי כל כך הרבה מעשי בגידה היא תתעורר סוף־סוף ותעזוב אותו. אבל היא דווקא נצמדה אליו, התנהגה כאילו אין שום בעיה והביאה לו עוד בנים. היא כנראה קיוותה שזה יספיק בשביל להוכיח את הנאמנות שלה אליו ולמועדון.

ובעיניי זה היה בולשיט אחד גדול.

אולי היא פשוט רצתה להזכיר לכולם שהיא עדיין האישה שלו. אלא שנשים לא היו רשאיות להיכנס לשטח בלי הזמנה, והן קיבלו הזמנה בדרך כלל רק לקראת מסיבות גדולות, כשהיו צריכים אותן במטבח, במקום שאליו הן שייכות, כדי לבשל לחברים. בימים כאלה המקום היה פתוח לכולם. הכלל היה שמותר לאחים לא לחשוש שיפרצו קטטות בין הבנות בגלל שהם הרטיבו את הזין בתוך כוס שלא היה שייך לאישה שלהם. ואם הנשים האלה חשבו שהגברים שלהן השאירו את הזין במכנסיים, הגיע להן שיבגדו בהן בגלל פאקינג טיפשוּת. אימא כבר ידעה איך אבא מתנהג, זה לא היה סוד. הוא לא שם זין על הרגשות שלה, הוא ידע שיש לה יותר מדי מה להפסיד אם היא תרצה לעזוב אותו.

נשענתי לאחור, כיביתי את המנוע ושלפתי חפיסת סיגריות מהכיס הקדמי של הווסט. תחבתי אחת בין השפתיים, הצתי אותה ונשפתי את העשן לאוויר, הרחק מלוק. הוא שנא את ריח הסיגריות, ושנים טחן לי את המוח על זה שאני הורג את עצמי באיטיות עם כל שאיפה, או משהו כזה. לאחרונה הוא סוף־סוף ויתר, הבין שאני מטרה אבודה. עישון היה החולשה שלי, מהר מאוד התמכרתי לניקוטין, הוא הרגיע אותי.

זה היה מפלט מסופת החרא שבתוכה חייתי.

הייתי חשוף לזה כל החיים, כולם סביבי עישנו כמו פאקינג מכורים והדליקו סיגריה בסיגריה. השאיפה הראשונה שלי הייתה כשהייתי בן אחת־עשרה, וקצת אחר כך כבר עישנתי את הג'וינט הראשון שלי עם האחים. זה לא היה כל כך נורא, הייתי יכול להיתפס לזבל הרבה יותר גרוע. סמים ואלכוהול היו זמינים ביום־יום שלי, בדיוק כמו נשים. והגוף שלי כבר היה מכוסה בקעקועים.

עוד אחת מהחולשות שלי.

"מה קורה?" שאלתי, והעברתי את הסיגריה אל זווית הפה.

"אה... אני סוג של... כלומר..." הוא גמגם קצת, בלע את המילים ודשדש במקום. הוא הסתכל סביב, רק לא עליי.

"תוציא את זה, לוק."

הוא נשם נשימה עמוקה ולבסוף הישיר אליי מבט ופלט, "אני צריך להתייעץ איתך באיזה עניין."

הטיתי את הראש בסקרנות.

"על... אתה יודע... החיים ודברים כאלה..."

"כוס?" אמרתי בגבות מורמות, ישר ולעניין.

"לא משנה. שכח מזה." הוא הסתובב בחדות וניסה להתרחק ממני, אבל לא הייתי מוכן לתת לו להתחמק בכזאת קלות. ירדתי מהאופנוע ותפסתי אותו בזרועו.

"לא כל כך מהר. דבר."

הוא הסתובב אליי בחזרה. "איך אתה יודע שרציתי לדבר על בחורה?"

חייכתי ושחררתי אותו. "זה תמיד קשור לבחורה. אתה דופק אותה או שאתה רוצה לדפוק אותה?"

"יש לי בחורה, קריד."

"יש לך זין, לוק. זה מה שיש לך. אז תפסיק לזוז במקום כמו איזה נקבה ותגיד לי באיזה עניין אתה רוצה להתייעץ, ולא רק אם להכניס אותו או לא. פאק, וברור שאתה גם חייב לשים את זה," הזכרתי לו, והתכוונתי לזה שהוא חייב לשים קונדום.

"כן... כן... אני יודע."

"אתה תכף בן חמש־עשרה. בטח תתחיל להתבגר מתישהו בימים הקרובים."

"תגיד... מתי אתה –"

"אחת־עשרה. התעוררתי באמצע הלילה עם הזין שלי בפה שלה. זה נמשך בקושי עשרים שניות מרגע שהיא התחילה לרכוב עליי," צחקתי כשנזכרתי איך פמפום אחד הספיק בשבילי.

"היא הייתה –"

"לא יכול להגיד לך איך היא נראתה בחושך. אבא היה חייב לוודא שהבן הבכור שלו אוהב כוס בדיוק כמוהו, שהוא לא מגדל איזה הומו."

הוא נרתע לאחור בהפתעה מהחשיפה שלי. אלו היו המילים המדויקות שאבא שלי השתמש בהן למחרת בבוקר. הזכרתי לו שהייתי רק בן אחת־עשרה, וזכיתי לסטירה בפּנים מגב כף היד שלו. הוא אמר לי שאני צריך להודות לו על מה שסיפק לי ולא להתחצף.

התנערתי מהזיכרון הזה. "זה בסדר, לוק. זה לא אונס אם משתפים פעולה." גיחכתי. "אני תמיד אהיה גלוי איתך. לא מתכוון להתייפייף, אין לי לא זמן ולא סבלנות בשביל זה. הייתי צריך ללמוד הכול בדרך הקשה, ואני לא רוצה שככה יהיה גם לך. כל מה שאני עושה זה בשביל אימא, בשבילך ובשביל נואה, פאקינג אל תשכח את זה אף פעם."

כולנו היינו תקועים בחיים האלה לטווח הארוך, והיינו צריכים להתמודד עם המזל המחורבן שלנו. זאת לא אשמתם של לוק או של נואה. הם לא ביקשו להיוולד לעולם הדפוק הזה, בדיוק כמו שאני לא ביקשתי את זה. הייתי מוכן למות בשביל האחים הקטנים שלי, ובאיזשהו מקום עדיין קיוויתי שהם לא יצטרכו לחיות את החיים האלה לנצח. עמוק בפנים ידעתי שאני חתיכת אידיוט, בדיוק כמו אימא שלי. היא נאחזה בציפייה לבעל ולאב טוב יותר, ואני נאחזתי בתקווה לחיים טובים יותר.

אבא יהיה מוכן לוותר על הנשימה האחרונה שלו כדי שהבנים שלו ילכו בדרכו. בכל מחיר, הייעוד שלנו נקבע מראש ולא הייתה לנו מילה בעניין.

במיוחד לא לי.

"אני יודע. פשוט... היא ממש מוצאת חן בעיניי, אתה מבין? אני לא רוצה לקלקל את זה."

"כלומר, אתה אומר שזה לא קשור רק לכוס שלה? זאת אהבה?" צחקקתי באי־נוחות.

הוא הנהן, תחב את ידיו בכיסים וחיכה למשהו, לא ידעתי לְמה בדיוק.

חלפתי על פניו והתיישבתי על גבי שולחן פיקניק ישן מעץ, שהיה בצד הרחוק מהמועדון. הנחתי את מרפקיי על הברכיים וניערתי את האפר מהסיגריה אל העשב.

התאמצתי בכל הכוח לחשוב על איזו עצה אמיתית שאוכל לתת לו. נזכרתי בכל סרטי הבנות שאימא צפתה בהם בקנאה. אותו חרא שוב ושוב, בן פוגש בת, בן מציע לבת להתחתן איתו, והם חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה, עם שלושה ילדים, כלב ובית עם גדר לבנה. ערמה של שטויות שלא היו החיים האמיתיים, אבל הייתי חייב לשלוף משהו מהתחת ולומר לו.

"תראה, לוק... אני לא חושב שאני הבן אדם הכי מתאים לתת עצות בענייני אהבה. אהבה היא... אהבה היא פאקינג..." משכתי בכתפיים, שאפתי עוד פעם מהסיגריה ולא ידעתי מה לומר.

קולות מנועי אופנועים רועמים מילאו פתאום את האוויר סביבנו מכיוון חזית המועדון. בתוך זמן קצר יתמלא המקום בכל האליטה המזוינת, והייתי צריך להיכנס פנימה בתוך רגע.

"זה בסדר, לך. אני יודע שיש לך מחויבות לאבא ולמועדון," אמר לוק באנחת אכזבה והסתכל עליי כשסובבתי את השעון סביב מפרק כף ידי.

התעלמתי ממנו. "היא מוצאת חן בעיניך? כאילו, אתה רוצה לצאת איתה לדייט ולראות איך זה מתפתח, כן?"

"כן," ענה בפשטות, והתיישב לצידי על השולחן. "היא שונה, קריד. לא כמו הבנות מכאן, זה בטוח," הודה ועיסה את עורפו. הוא ניסה להתנהג כמו גבר, למרות שעדיין היה כזה ילד.

אני לא חושב שיבוא יום שבו לא אחשוב שאחי הוא באחריותי. ככה הרגשתי מהרגע שהוא נולד. אימא שלי לא הייתה אימא רעה, רק היו לה יותר מדי עניינים משלה לדאוג להם. ובסופו של דבר, היא פשוט לא ידעה להתנהג אחרת. לגדל שלושה בנים לא היה דבר קל, ואבא שלי לא עזר בכלל. כל מה שהיא עשתה היה להתאהב בבחור מהצד הלא נכון של הפסים ולהיכנס להיריון בגיל צעיר, איתי. מאז היא מנסה להתבגר. אבל היא כן אהבה אותנו, כן ניסתה להראות את זה לעיתים קרובות ולפצות על החוסר בגילויי החיבה מצד אבא.

הוא לא שם זין על שום דבר שלא היה קשור למועדון.

"היא עברה הנה לא מזמן מדאלאס, טקסס," סיפר לוק, ומשך אליו בחזרה את תשומת ליבי. שאפתי עוד פעם מהסיגריה וניערתי אותה.

"אבא שלה עובד במכירות של משהו. עושה כסף טוב, זה בטוח. היא לובשת בגדים יפים בכל יום, יש לה שיער חום ארוך, עיניים כחולות וריח ממש־ממש טוב."

חייכתי והעפתי אליו מבט, ראיתי איך הפנים שלו הוארו כשהוא דיבר על הבחורה שלו. אני חייב להודות, הייתי גאה בו שהוא רצה להתנהג אליה יפה. שהדרך שבה גדלנו לא קלקלה את המחשבות שלו על נשים ועל אהבה, כמו שקרה לי.

"בכל אופן, אנחנו מסתובבים יחד בבית הספר. עוד לא נישקתי אותה אפילו. פשוט הנחתי שלך יש הרבה ניסיון עם בנות... אולי תוכל לתת לי איזו עצה. רציתי גם לשאול אותך אם תוכל אולי לאסוף אותה מחר בלילה ולהקפיץ אותנו לסרט? הייתי מבקש מאימא, אבל..."

"היא תעשה לך בושות, ובגדול." שנינו צחקנו, ידענו שזאת האמת. "תגיד לי אם הבנתי. אתה לא רוצה רק לזיין אותה, אלא ממש לשחק במשפחה, כן?"

הוא נשען קדימה, הטה את הראש הצידה והנהן.

"מרגיש טוב?" הושטתי יד וניסיתי למשש לו את המצח. הוא זינק מהשולחן ויצא מהישג ידי. "אתה יודע שאתה בן למשפחת ג'יימסון, נכון?" צחקתי.

"לך תזדיין! תשכח מזה. תשכח שבכלל אמרתי משהו. אני כבר אסתדר בעצמי, חתיכת מניאק." הוא דחף את הכתף שלי, ואני נאנקתי מייד. תפסתי אותה וניסיתי לעמעם את מדקרות הכאב.

"אוי, חרא, כבר אי־אפשר לצחוק איתך, אח קטן? תתבגר," פלטתי בניסיון לצחוק ולהסוות את העווית.

"מה קרה לך?" שאל מייד והושיט אליי יד. הוא משך את היד שלי והסיט את הווסט ואת החולצה מכתפי. "למה הכתף שלך חבושה?"

"לוק, אני בסדר."

"בולשיט. חטפת כדור? לאן אבא שולח –"

דחפתי אותו הצידה. "אני לא צריך פינוקים, לוק. אני בסדר. בחיי," אמרתי בנימה מרגיעה והרמתי שלוש אצבעות באוויר. "שבועת צופה."

"ממתי אתה בצופים?"

"מאז שאכלתי פאקינג בראוניז. נו כבר, תחזיר הנה את התחת הקטן שלך ותגיד את מה שרצית להגיד."

הוא צחקק למרות שעדיין היה מודאג, וחזר להתיישב לצידי.

"היא יודעת איך אתה מרגיש?" שאלתי, משנה את הנושא.

"אני חושב שכן."

"אז לך אליה, לוק. היא מוצאת חן בעיניך – אתה מראה לה את זה. תתנהג אליה בכבוד. פשוט ככה. תחשוב ותפעל עם השכל ועם הלב שלך." הנחתי את כף ידי על חזהו. "ולא עם הזין." דחפתי אותו קלות בכתף. "קולט?"

הוא נשם נשימה עמוקה והתלבט איך לענות. צמצמתי את עיניי לעומתו.

"אני גם רוצה לתת לה את זה. מה דעתך?" הוא הרים את ידיו ופתח את השרשרת שהייתה תלויה סביב צווארו.

ידעתי בדיוק למה הוא התכוון עוד לפני שהוא הראה לי. כשנולדנו, אבא נתן לכל אחד מאיתנו הבנים קמע של סנט קולומבנוס, הקדוש המגן של האופנוענים. זה היה מדליון תלוי על שרשרת כסף. הוא היה אמור לשמור עלינו, להגן עלינו, וסימל את החיים שאליהם נולדנו.

החיים במועדון אופנוענים.

בגב כל תליון היה חרות תאריך הלידה שלנו לצד המילים "לרכוב או למות". כשהיינו תינוקות, אימא הייתה מצמידה את התליון לאוברולים שלנו, אבל כשגדלנו ענדנו אותם סביב הצוואר.

"לוק, אני לא חושב –"

"הנה אתה, חתיכת חרא," הרעים קולו של אבא מבעד לדלת הרשת האחורית וקטע אותי. "אתה פאקינג חירש? לא שמעת את האופנועים מגיעים? תזיז את התחת פנימה עכשיו, לפני שאני אחשוב פעמיים אם להרשות לך להשתתף."

"אבא, זאת אשמתי," התערב לוק.

"אל תעשה את זה." הרמתי את היד באוויר והשתקתי אותו.

"אמרתי לך לדבר? אתה בדיוק כמו האימא הדפוקה שלך, תמיד מדבר כשלא שואלים אותך. אתה חלש ולא שווה כלום, בדיוק כמוה." הוא עבר בדלת וירד בשלוש המדרגות. הוא תפס את לוק בחולצה ומשך אותו מהשולחן, והשרשרת עפה לו מהיד. היא נפלה לקרקע מתחתיי. "אני צריך ללמד אותך לקח עוד פעם, בן?"

יכולתי לראות את הידיים של לוק נקמצות לאגרופים, הפנים שלו האדימו והלסת שלו התהדקה, כאילו עמד לומר משהו שהוא בטוח פאקינג יתחרט עליו.

"אתה חתיכת זין," מלמל לוק בשקט.

"מה זה?" אבא משך אותו קרוב לפניו.

קמתי ומעכתי את הסיגריה שלי על שולחן העץ. מייד תפסתי את לוק בזרועו ומשכתי אותו מידיו של אבא. פסעתי לפנים ודחפתי את לוק מאחוריי, ליתר ביטחון.

"זאת לא אשמתו. טעות שלי. לא יקרה שוב," סיננתי מבעד לשיניים חשוקות וניסיתי להישאר רגוע. "לוק, לך מכאן." הסתובבתי ודחפתי אותו לאחור.

"קדימה ילד, תפסיק להתנהג כמו נקבה. תוציא. מה אמרת?" שאל אבא בהתגרות, הוא היה צריך להוציא את האגרסיות שלו על מישהו.

בדרך כלל עליי.

נתתי בלוק מבט חמור שהזהיר אותו לשמור על הפה הדפוק שלו סגור. הדבר האחרון שרציתי היה להיכנס לקרב אגרופים עם אבא שלי, אבל הייתי עושה את זה אילו הוא היה מרים יד על האחים שלי או על אימא בנוכחותי. אני חושב שמשהו בו ידע שלא כדאי לו לחצות את הקו הזה איתי, ולכן הוא אף פעם לא הכה אותם כשהייתי בסביבה. לא שזה מנע ממנו להשתמש באגרופים שלו כדי להוציא את הכעס.

"כלום, אדוני," ענה לוק, שהבין את האזהרה האילמת שלי.

"אז עוף מכאן, לגברים האמיתיים יש עניינים חשובים להתעסק בהם. כשיגדל לך הזין תוכל לשחק גם כן," אמר בהתגרות, העיקר להיות זה שאומר את המילה האחרונה.

אבא הסתכל על לוק כשהלך לעבר המכונית של אימא. היא עמדה לצד המכונית בעיניים מלאות כאב וצער. הכול היה תמיד יותר גרוע כשהיא ניסתה להגן עלינו, הוא פשוט היה מפנה את הכעס שלו כלפיה. הוא רתח מזעם כשחשב שהיא מנסה לגדל אותנו כמו חבורת נקבות בזמן שהוא מנסה להפוך אותנו לגברים.

התכופפתי ותפסתי את השרשרת של לוק. תחבתי אותה לכיס לפני שאבא הספיק לראות. רשמתי לעצמי בראש להחזיר אותה לאחי יותר מאוחר.

הוא נד בראשו לעברי. "תזיז את התחת ותיכנס פנימה," אמר, הסתובב ועלה במדרגות.

"תודה, מותק," קראה אימא כשהוא כבר היה בפנים, ומשכה את תשומת הלב שלי.

חייכתי ונפנפתי אליה. הסתכלתי על נואה, שישב במושב הנוסע והניד את ראשו. היא נישקה את לוק על לחיו ולחשה באוזנו משהו שלא יכולתי לשמוע.

נשמתי נשימה ארוכה, עמוקה, מרגיעה. הסתכלתי על הדבר היחיד שבאמת היה חשוב לי.

המשפחה שלי.

אחרי שהסתכלתי עליהם מתרחקים החזרתי את מבטי אל המועדון. הנשיא כינס את הכנסייה, ואני לא מדבר על כזאת שיושבים בה בחדר תפילה, מתפללים לאלוהים שבשמיים ומבקשים סליחה על החטאים שעשינו.

כי אלוהים לא רצה אותנו.

וגם הגיהינום יעיף אותנו החוצה בבעיטה.

1 באנגלית: MC – Motorcycle Club.

2 באנגלית: HOGS – Harley Owner Groups.