דולצ’י

זה צריך להיות סיפור מעניין, סוחף וסקסי... זה ברור לי. כי זה מה שאנשים אוהבים לקרוא, להרגיש ולשמוע. כל אחד ייקח את זה לעולם שלו, למקומות שקטים וסוערים בו-זמנית. כלומר, אין אמת אחת. ובכל זאת, כולנו מתמודדים עם אין-ספור מחשבות שגורמות לנו לשמוח, או שמא לתהות. האם הדרך שלי נכונה? האם מצאתי את שאהבה נפשי? האם החמודה שהייתה אצלי אתמול בערב מסופקת דיה? האם יגיע היום שאפסיק לחפש תשובות לכל השאלות ואניח לנפש שלי לשקוט קצת? קוראים לי דולב, ואני ההפך הגמור מכל מה שהכרת עד עכשיו. אני שונא שקר לי, מעולם לא כתבתי קורות חיים, ואני לא מבין מה אנשים מתלהבים מהים. זה די הזוי לדעתי, משום שאני סוג של ביצת הפתעה, אני מניח. שני צבעי שוקולד, והלב שלי מבקש בכל פעם תאווה אחרת – הפתעה. במהלך חיי הספקתי לצבור יותר מדי זיכרונות טובים, ואולי אף יותר מאלו שהייתי רוצה לשכוח. למשל, הייתי רוצה לשכוח איך שברו לי את הלב בפעם הראשונה. איך זה לגלות שחלומות על עושר זה נחמד, אבל בפועל מעטים האנשים שאפשר לקרוא להם "עשירים". לא כמו האדם הכי עשיר ביישוב, שאותו אני יכול להעריך בכמה מיליארדי שקלים. "רולקס" על היד, צמיד מנצנץ, יקר לא פחות על השנייה, משקפי שמש של "פראדה", רכבי "ריינג' רובר", "מרצדס" ו"פרארי" שבא לי להביא עליה ביד. כל הטוב הזה בחניה אחת. נשמע כמו אחד שיכול להרשות לעצמו הכול, נכון? במראית עין ראשונה, גם אני נפלתי לתוך השיט הזה. אמרתי לעצמי שזה ממש יפה בעיניי לראות אדם שהצליח להשיג את כל רכושו בעבודה קשה. מהר מאוד הסגידה שלי לאדם הזה התחלפה במלחמה פנימית ביני לבין עצמי. לצערי, גיליתי מהיכן הגיעו כל הכסף וחיי העושר של ה"אשכנזי". ה"אשכנזי" הוא רק כינוי. שמו האמיתי הוא יוסי. את שם הבמה שלו בעולם הזה קיבל מאיש אחר, לא פחות חשוב באותו עולם. עולם שבו ההתמכרות מהירה, הריגוש אין-סופי והיציאה ממנו בלתי אפשרית, אלא אם כן אתה מת. הנה אני כאן, החלטתי לספר את הסיפור שלי.