פרק 1
רן
* * * *
2018
כשברחתי מחוות מקלארי, לקחתי איתי תינוקת שלא הייתה שלי ובחרתי להמשיך לגדל אותה בניגוד לכל הסיכויים, מעולם לא עצרתי כדי לתהות... איך.
איך שרדנו במשך כל השנים הללו?
איך נשארתי בחיים ואיך הצלחתי לשמור את דלה התינוקת בחיים?
איך בחירה אחת שינתה את כל עולמי – העניקה לי משפחה משלי וגם לימדה אותי, לפני שהיה מאוחר מדי, שלא כולם מרושעים.
דלה מקלארי הצליחה למנוע ממני להתדרדר במורד מדרון אפל ובודד מאוד כשהכריחה אותי להכיר את ההפך מן השנאה. אני חושב שאם מישהו ישווה את הילד שהייתי לאדם שהפכתי להיות, הוא יגיד שהיא הצילה אותי.
הוא יגיד שבלעדיה, הייתי אדם שונה לגמרי.
אדם הרבה פחות סובלני ומבין, כנראה, וקרוב לוודאי שהייתי אדם אלים, כועס ומסוכן בהרבה.
וזה נכון.
הנטיות האלו עדיין שם, נטיות שצמחו מתוך ההתעללות והדחייה שחוויתי, ובין אם ארצה להודות בכך או לא, הן יהיו לנצח חלק ממני. אבל אני גם הרבה יותר מזה, והחלקים האלה, החלקים הטובים, חזקים יותר.
בחרתי טוּב לב על פני אכזריות, כבוד על פני השפלה והתנהגות ראויה על פני התנהגות בלתי מוסרית.
ובגלל זה נאלצתי לעזוב.
הבחירה האחרונה שלי היא שהובילה למצבי האומלל הנוכחי.
היא גם גרמה לכל התהיות הקודמות שלי על איך להפוך לבלתי רלוונטיות. משום שלמי אכפת איך זה קרה? חשוב רק שזה קרה ושזה הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות לי.
אבל כעת לא היה לי דבר. ולא יכולתי להפסיק לחטט בצלקותיי ולתהות מה גרם לי לזכות בשבע־עשרה שנות גן עדן עם ילדה שהייתי מוכן לתת הכול עבורה, רק כדי לסבול, בלית ברירה, את הנורא מכל מה שיכולתי לדמיין, כשהקרבתי את הקורבן הגדול ביותר שיכולתי להקריב.
אותה.
היא הייתה הקורבן הגדול ביותר שלי.
ועשיתי זאת כדי להגן עליה מפני כל כך הרבה דברים.
אבל השאלה שבה ועלתה. עינתה אותי. ייסרה אותי.
איך.
איך היא בכלל נכנסה לתרמיל?
היה לילה. היא הייתה תינוקת. לא ידעתי איפה היא ישנה, אבל בטח הייתה לה מיטת תינוקות עם סורגים או חדר עם דלת. התרמיל היה מוטל במקום שבו תמיד היה, ליד הדלת. זה לא היה צעצוע לילדה ולא מקום סטרילי מספיק בשביל תינוקת.
אבל איכשהו, היא מצאה את עצמה בתוכו.
איך קרה שדלה הייתה בתוך התרמיל בדיוק כשהחלטתי לברוח?
האם זה היה רק צירוף מקרים? האם הגורל ידע הרבה יותר משידענו אנחנו והבין שדלה לא נולדה עבור בני הזוג מקלארי, אלא בשבילי? כדי שאלמד איך לאהוב. כדי שיהיה לי במי להיאחז. כדי שאוכל להגן ולנצור ולהתמקד בה, במקום ליפול למקום שלא הייתי אמור ליפול לתוכו?
או... שגברת מקלארי שמה אותה שם?
האם היא ראתה את החזרה הכללית שלי לקראת הבריחה בלילה שלפני, האם ראתה אותי גונב את פירורי המזון שהצלחתי לגנוב ואיכשהו הניחה את בתה היקרה בתרמיל הצבאי הדחוס והבלוי הזה?
ואם כן, השאלה "איך?" הופכת לשאלה "למה?"
למה היא ויתרה על בתה, עצמה ובשרה?
למה היא אמרה לבעלה לירות בי וציינה במיוחד את מה שעלול להיות לי בתרמיל הגנוב, כשהשתופפתי וברחתי בשדות התירס שלהם?
שתי התשובות היחידות שעלו בדעתי היו:
האחת, שהיא רצתה שדלה ואני נמות, חשבה שהיא תוכל להרוג שתי ציפורים במכה אחת ולהאשים אותי כשיגיעו לגופתי הירויה ויבחינו שהקליע שהרג אותי, הרג גם את בתם.
או השנייה, שהגברת מקלארי לא הייתה מרושעת או זחוחה כמו שחשבתי. אולי היא ידעה שאני עומד לברוח וחשבה שלדלה יהיה סיכוי טוב יותר איתי מאשר עם בעלה. אותו בעל שאנס ילדות קטנות בזמן שחשב שאשתו ישנה בקומה העליונה. אותו בעל שהלך לכנסייה, שר מזמורים לאלוהים ותרם בכל עונה לפחות מעשר מהיבול שלו. אותו בעל שהיה כולו טינופת, אף שהצליח לזכות ברמייה באמון ובכבוד מבני העיירה הקטנה.
השאלות שלי לא שינו את העובדה שדלה פסקה להיות שלהם באותו לילה והפכה לשלי.
בכל שנה שחלפה מאז, אהבתי את הילדה הזו כאילו הייתה חלק מדמי, זיעתי ודמעותיי. ילדה שהייתה עשויה מעצמותיי. עשויה מליבי. אישה שהייתה עשויה מנשמתי.
המראה המושלמת ששיקפה את כל מה שאי פעם היה לי, אהבה אותי ללא תנאי בדיוק כפי שאהבתי אותה וגרמה לי להאמין שהשאלות אינן חשובות בכל הנוגע לנו.
היינו חשובים מדי. מושלמים מדי זה עבור זה. מחוברים מדי.
אי אפשר היה להתווכח עם זה. אי אפשר היה להכחיש. אי אפשר היה לעקוף את האמת המוחלטת. בין שהייתה בת שש או בת שש־עשרה, אי אפשר היה לנתק את הקשר בינינו.
ובגלל זה, העזיבה שלי אותה הייתה הדבר הכי נורא שיכולתי לעשות. בגלל זה, העזיבה שלי לא רק כאבה, אלא הייתה סוג של התאבדות.
התעוררתי לחיים ביום שבו דלה הפכה להיות המשפחה שלי, ומתתי ביום שבו פסקה להיות.
וזאת הייתה אשמתי.
במשך שנים רבות כל כך, אמרתי לעצמי שאהבתי אליה תמימה.
נאחזתי בשקרים שלי.
קיוויתי שאוכל לשמור אותה לצידי, אף שליבי השתנה בחשאי מלב מגן ללב בוגד.
אבל אז התעוררתי.
ראיתי את האמת.
הבנתי את העובדות.
עקרתי את ליבי האומלל מתוכי.
והשאלות שלי כבר לא היו חשובות.
כי כל מה שידעתי, כל מה שרציתי, כל מה שיכולתי לשאת היה ישועה מכל הדברים הלא ראויים שעשיתי.
ובפעם הראשונה בחיי, הצטערתי על כך שהיא נכנסה לתרמיל שלי.
אביגיל –
הנערה ואהבתה לרן
זה ההמשך הישיר של הנער וסרט המשי הכחול. עד כה זה דואט הספרים האהוב עלי ביותר שיצא השנה! קורע את הלב, מרגש ברמות שלא יאמנו, כל מילה נוספת על העלילה תהיה ספוילר … פשוט חובה לקרוא!! פפר וינטרס סופרת מדהימה
שוש (בעלים מאומתים) –
הנערה ואהבתה לרן
איזה ספר מדהים, מתעלה אפילו על קודמו. הסופרת פפר ווינטרס כל כך מוכשרת, שכל ספר שיוצא מתחת ידה הופך למשהו, שאי אפשר להפסיק לקרוא. יכולתה המצויינת לתאר את נפשות גיבוריה, הדמויות המרשימות והעלילה המרתקת, כל אלה הופכות את הספר הזה למשהו מדהים ברמות על. ספר סוחף ומרגש, שאי אפשר להפסיק לקרוא.
עינת –
הנערה ואהבתה לרן
הספר השני בדואט המהפנט הזה. הספר סוחף מתחילתו ועד סופו. ממליצה בחום לקרוא עם חפיסת טישו.
מיכל –
הנערה ואהבתה לרן
אחרי שקראתי בשקיקה את הספר הראשון והמצויין עברתי מיד לזה. אין לי מילים כמה רגש יש פה. כל המעגלים נסגרים כל האמת יוצאת וכמה דמעות.. הספר נשאר איתי הרבה אחרי שסיימתי וזה אומר הרבה..
רונית –
הנערה ואהבתה לרן
פפר וינטרס קוסמת , אחד הספרים היפים והמרגשים שקראתי , הספר כל כך שונה מהסדרת של ירושת החוב , קצת חששתי לקרא מאחר ובספר הראשון מסופר על ילדים . כמה שהספר הראשון יפה , ספר זה עולה עליו . לא בכיתי כל כל הרבה מאז הספר לאהוב עד מוות של דבורה עומר לפני יותר מ33 שנים. בקיצור ספר חובה , מרגש עד כאב . ממליצה בחום !
מור –
דלה ורן
סוחף !!! מדובר בספר מרתק ומהמם כיאה לפפר וינטרס, מומלץ בחום, דואט סוחף שריגש. פשוט אי אפשר להפסיק לקרוא.
ספר חובה לכל מי שאוהב רומנטיקה
טל –
הנערה ואהבתה לרן
אז חשבתי להפסיק לקרוא בעמוד 533 שם הסופרת המדהימה נותנת אפשרות לקורא לסיים את הקריאה ולהישאר עם הפנטזיה של “והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה” אבל בחרתי להמשיך בידיעה שאלו החיים ולא תמיד כל הסופים טובים אבל האנשים שאנו אוהבים תמיד ישארו בליבנו. אחד הספרים המרגשים וקורעי הלב שקראתי. ההתחלה קצת חזרה על עצמה והיה גם שלב שחשבתי שטוב הבנתי כמה הוא אוהב אותה והיא אותו אבל הכל היווה קרקע מוצקה לסוף הספר, ארוך אבל מדהים.
טל –
הנערה ואהבתה לרן
אז חשבתי להפסיק לקרוא בעמוד 533 שם הסופרת המדהימה נותנת אפשרות לקורא לסיים את הקריאה ולהישאר עם הפנטזיה של “והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה” אבל בחרתי להמשיך בידיעה שאלו החיים ולא תמיד כל הסופים טובים אבל האנשים שאנו אוהבים תמיד ישארו בליבנו. אחד הספרים המרגשים וקורעי הלב שקראתי. ההתחלה קצת חזרה על עצמה והיה גם שלב שחשבתי שטוב הבנתי כמה הוא אוהב אותה והיא אותו אבל הכל היווה קרקע מוצקה לסוף הספר, ארוך אבל מדהים.
טל –
הנערה ואהבתה לרן
אז חשבתי להפסיק לקרוא בעמוד 533 שם הסופרת המדהימה נותנת אפשרות לקורא לסיים את הקריאה ולהישאר עם הפנטזיה של “והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה” אבל בחרתי להמשיך בידיעה שאלו החיים ולא תמיד כל הסופים טובים אבל האנשים שאנו אוהבים תמיד ישארו בליבנו. אחד הספרים המרגשים וקורעי הלב שקראתי. ההתחלה קצת חזרה על עצמה והיה גם שלב שחשבתי שטוב הבנתי כמה הוא אוהב אותה והיא אותו אבל הכל היווה קרקע מוצקה לסוף הספר, ארוך אבל מדהים.
טל –
הנערה ואהבתה לרן
אז חשבתי להפסיק לקרוא בעמוד 533 שם הסופרת המדהימה נותנת אפשרות לקורא לסיים את הקריאה ולהישאר עם הפנטזיה של “והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה” אבל בחרתי להמשיך בידיעה שאלו החיים ולא תמיד כל הסופים טובים אבל האנשים שאנו אוהבים תמיד ישארו בליבנו. אחד הספרים המרגשים וקורעי הלב שקראתי. ההתחלה קצת חזרה על עצמה והיה גם שלב שחשבתי שטוב הבנתי כמה הוא אוהב אותה והיא אותו אבל הכל היווה קרקע מוצקה לסוף הספר, ארוך אבל מדהים.
קרן –
הנערה ואהבתה לרן
המשך של הנער וסרט המשי הכחול. רן ודלה ממשיכים במסעם וסיפור אהבתם, מרגש, קורע לב ומדהים. היו רגעי חיוך, עדנה ובכי… פחות אוהבת סיפורים שגורמים לי לבכות אבל זה סיפור must ! מומלץ!!!