0
0 הצבעות
0

דניאלי

לני באום

 49.00

תקציר

אמונה ומאגיה שחורה, אהבה ובדידות וטעות אחת איומה.
תכירו את דניאלי, הילדה שמחפשת אושר.

דניאלי נולדה בעיר קטנה בברזיל. אמה נטשה אותה, וכל שנות ילדותה היא נאלצה לעבור בין משפחות אומנה, חלקן דואגות ואכפתיות, אחרות מאיימות על חייה.
כשדניאלי מתבגרת, היא מחליטה לקחת את גורלה בידיה ולמצוא את מה שנלקח ממנה – יציבות, בית ואהבה.

דניאלי“. ספרה הראשון של לני באום, אמנית ויוצרת.

***

לני באום היא המחברת המוכשרת של “דניאלי”, רומן חדש ומרתק על ילדות פצועה, בגרות מוקדמת מידי, נשיות לא ממומשת ובית אחד לא מושג. השפה אינטנסיבית, רצה מהר כמו הגיבורה, לא נחה לרגע, כמעט מבקשת מהקורא לשלוח יד ולסייע לגיבורה לעצור רגע ולהסדיר ביחד את הנשימה, ודניאלי, גיבורת הספר, לא צריכה להתאמץ לשכנע. היא זוכה בחמלה, אפילו בהזדהות מצד הקורא מן הרגע הראשון.

יותר מכל אני מעריכה את באום על הדיוק והאמינות הנדירים בפרטים, מקומות ואירועים. זה נראה מובן מאליו, אבל אלוהי הסופרים יודע כמה זה לא.

באום גם לא נכנעת לקלישאת הרומן הרומנטי הקלאסי, בואכה ספרות נשים סטריאוטיפית או ספרים שנשים אוהבות לאהוב בטיסות או בחופשה עם בן/בת הזוג. בכשרון וברגישות היא מדלגת מעל כל קלישאה ורוקמת עלילה שהיא שילוב של מסע הרפתקאות סוחף עם רגעי התבוננות שנשים מודעות באמת מזהות מקילומטר.

ומילה על הכריכה: בתור מי שמחברת פה ושם כמה ספרים בשנה, אני באמת נהנית לפרגן על עיצוב חכם ויפהפה כשאני רואה אחד כזה.

מומלץ.

חגית אהרוני, מנתחת התנהגות וסופרת

דניאלי ספר הביכורים של לני באום, הוא יצירה נוגעת ללב , המציגה בגוף ראשון בשנינות והומור את חייה של דניאלי ילדה ברזילאית לאם לא מתפקדת, אשר עוברת במשפחות אומנה, ואשר מעולם לא הכירה את אביה הלא הוא “וגנר המנוול”.

זהו סיפור על ילדה שרואה הרבה מעבר למה שמראים לה. שבוחנת את חייה ופוחדת מהרגע הזה, בו שוב מגיעה אמה כדי להעבירה למשפחה החדשה, כמו חפץ משומש העובר מיד ליד.

עמ’ 50: ” “להתראות דניאלי” נשיקה קטנה במצח והדלת נסגרת אחריה.

לוקח זמן עד שאני מבינה שאמי עזבה. היא עזבה אותי כאן כמו שעוזבים מזוודה בחדר לשמירת חפצים. באותו רגע אני עדיין לא יודעת עד כמה צמד המילים זה “שמירת חפצים” מתאים למקום אליו הגעתי. “הבית לשמירת ילדים”.

הספר לוקח את הקורא למסע לחיפוש אחר אושר, אהבה, משפחה כאשר בדרך פוגשת דניאלי לראשונה גם ב”ווגנר המנוול” – מפגש שבסופו יגרום לה לאבד אמון במה שחשבה יהיה הקשר הבטוח שלה, ותגלה את האמת על אביה. היא שוהה כמה ימים בביתו בבלומנאו ומתארת:” כשאני שוכבת במיטה בחדר האורחים, אני משחזרת את הערב. המפה הוורודה, שאריות הצלי, כוסות קריסטל, צלחות מלוכלכות. קירות צהובים, וילונות פתוחים המאפשרים מבט לחצר הפנימית. האנשים האלה מחליפים מילים ומבטים, קשורים אחד לשני ביחסים שונים, פשוטים ומורכבים ובו זמנית כל אחד בפני עצמו. תחושה של משפחה”.

זהו סיפור על ילדה בלי שורשים, בלי בית. בלי אופק. שמנסה לשרוד בעולם הגדול. מגלה דברים על עצמה ועל העולם בהתרגשות, הפתעה, חרטה והסקת מסקנות.

זהו סיפורה האמיץ של ילדה שהחליטה, למרות הכל, לחרוק שיניים ולהמשיך. לקחת אחריות על חייה, לנדוד ממקום למקום, כי ככה זה כשלימדו אותך שלעולם לא יהיה לך בית אחד, משפחה אחת. כי מעולם לא היה לך.

ספר סוחף וקולח, כתוב בהומור ושנינות של סופרת המזדהה עם גיבורת ספרה, סובלת את סבלה ושמחה ברגעי התעלות הנפש.

מקסים ומומלץ.

ריקי דנון-איפרגן, עיתונאית

 

קוראים כותבים

There are no reviews yet.