הבטחות שבורות

1

"מה אתה רוצה שאעשה בעניין?"

רוק דה קאלווס ישב מאחורי השולחן שלו שקוע בדוח העסקי הפרוש לפניו, פניו חסרות הבעה. "אל תעשה כלום."

מארק לנדר המשיך להשתהות בסביבה, והקדיר את פניו במבוכה מאחורי משקפיו, כי לא לעשות דבר לא הייתה אפשרות שהמעסיק שלו יכול להרשות לעצמו.

"היא תוכל לעשות בעיות," הוא העז לומר, מודע מאוד לכך שהגבר הצעיר ממנו לא חיבב התערבויות בהחלטות שעשה באשר לחייו הפרטיים.

רוק דה קאלווס היה תפוח שלא נפל רחוק מהעץ באשר למנטליות המשפחתית האכזרית. כשאדוארדו דה קאלווס חלה ומת לפתע לפני שלוש שנים, איש לא ציפה שבנו הפלייבוי הידוע לשמצה יצעד אל משרדי האימפריה ויתחיל להפגין את נוכחותו, עם החלטות מרחיקות לכת שרוב האנשים האמינו כי הן סימן מקדים לסוף העוצמה של דה קאלווס.

עכשיו הם הכירו בטעותם. מה שרוק עשה עם הרשת הענקית של החברות המגוונות שהרכיבו את אימפריית העסקים של דה קאלווס העמיד בצל את הצלחתו של אביו. עכשיו כל צעד אלגנטי של בן השלושים ושתיים נתקל בכבוד מתרפס. אם התעשייה הכלכלית הייתה מחלקת פרסים, רוק דה קאלווס היה מצמיח כנפיים. הוא גם היה נאה במיוחד, נינוח בצורה בלתי נסבלת, והיה כה בלתי אפשרי לקרוא אותו שעדיין היו כמה טיפשים שהעזו להמעיט בערכו – רק כדי לגלות בדרך הקשה איזו טעות ענקית עשו.

אשתו בנפרד לא הייתה אחת מהם. "כרגע היא תובעת על חילוקי דעות שאינם ניתנים לגישור. תחשוב על זה, רוק," מארק יעץ. "אנג'י בעצם מחלצת אותך ממצב קשה."

רוק ויתר על העיון בדוח, נשען לאחור בכיסאו והסתכל על בן שיחו. עיניים שחורות כמו השיער שעל ראשו לא חשפו דבר, בעודו מתבונן בפניו המודאגות של עורך הדין.

"אתה עומד להזכיר לי שאשתי לא חתמה על הסכם קדם נישואין," רוק ניבא. "תאמין לי, מרק, אנג'י לא תאבת בצע. אני סומך עליה שלא תנסה לפשוט את עורי, בסדר?"

"זה תלוי למה אתה מתכוון," עורך דינו ענה ביובש. "שהיא לא רוצה את כספך? בסדר, אני מסכים איתך שאנג'י לא רוצה את כספך, או שהייתה כבר מזמן תובעת נתח בריא ממנו. אבל אני מוכן להתערב שהיא לא מרגישה באותה צורה לגבי האפשרות שתפשיט אותך מכבודך או גאוותך. היא רוצה את הגירושין הללו, רוק," מארק הצהיר בתוקף. "אם הדרך היחידה בה תשיג זאת תהיה על ידי משחק מלוכלך, אז אתה צריך לחשוב שהיא תתבע על בגידה כדי להשיג את מה שהיא רוצה. אם היא תחליט ללכת בדרך זו, בשום אופן לא נצליח לשמור על כך מחוץ לזירה הציבורית ואתה יודע כמוני איזו תיבת פנדורה זה יפתח."

רוק חרק שיניים בתסכול כי ידע שמארק צדק. שוב יתחילו כותרות מהסוג של הפלייבוי ושתי דוגמניות העל... בפעם האחרונה, סיפורי המגזין שהשחירו את אופיו התפרסמו במשך שבועות, שטחו את עברו כפלייבוי אנוכי ומחזרו קלישאות באשר לנמרים וחברבורות.

הוא פלט אנחה ושנא את העובדה שמארק צדק.

מארק לנדר שראה באנחה סימן שהוא יכול להמשיך, לקח נשימה עמוקה והלך על כל הקופה. "לאנג'י יש הוכחות מוצקות ששכבת עם נדיה סאנצ'ז. האישה הטיפשה נתנה לה את העדות בעצמה בגלל שרצתה להרוס את הנישואים שלך."

"היא הצליחה." רוק אישר בקול שטוח.

"היה לך מזל לא נורמלי שמתוך ניסיון להגן על עצמה אנג'י החליטה לא לדבר על הפרשה. "

היה הרבה יותר מאחורי המוטיבציה של אנג'י מאשר הניסיון לשמור על כבודה, רוק הרהר, ועצם את עיניו לרגע כך שעורך הדין לא יוכל לקרוא את מחשבותיו. אנג'י הייתה פגועה. אנג'י סבלה בצורה קשה מלב שבור. אנג'י האשימה אותו ושנאה אותו בגלל שגרם לכל זה.

אנג'י גרמה לשערורייה מינורית נוספת כשהסתלקה מקריירת הדוגמנות שלה ולא נראתה שוב במשך חודשים מספר. הוא שלח צוותים של בלשים פרטיים בעקבותיה בכל אירופה ואף אחד מהם לא הצליח להוציא אותה ממקום מחבואה. הוא רדף את אחיה הקטן בתקווה שאלכס יישבר ויגלה לו היכן נמצאת אנג'י. הנער שהיה אז בן שמונה עשרה לא סיפר לו דבר ונהנה לראות אותו סובל. כשאנג'י הופיעה שוב לבסוף, היא נכנסה בשמחה למשרדי סי-ג'י-אם וביקשה מהבוסית שלה קרלה עבודה משרדית רגילה. עכשיו היא ישבה לדלפק הקבלה של סוכנות הדוגמנות המפורסמת, ואפילו פעם אחת במהלך שנת הפירוד הארורה היא לא הכירה בקיומו.

עכשיו היא מגישה לו תביעת גירושין, כאילו ציפתה שיקפוץ משמחה. רוק הסתיר את עיניו מאחורי ריסיו הסמיכים, הקשתית הכהה מתנוצצת בזהירות כשחשב על העניינים הלא גמורים שהיו לו עם אשתו הפגועה מאוד והאנגלייה מאוד.

סוג העניין שבו היא זוחלת על ארבע ומתחננת שיקבל אותה בחזרה. הגאווה שלו והאגו הפגוע שלו דרשו זאת. ולרוע המזל, מבחינתה של אנג'י, היה לו את הכלי המושלם כדי לגרום לזה לקרות – הוא חשב על נושא שעליו מארק לא ידע דבר ושהוא השגיח עליו מקרוב.

"לא לגט," הוא הודיע, וגרם לעורך הדין שלו לקפוץ מהפתעה כשנשען קדימה והחזיר את תשומת לבו אל הדוח העסקי.

"אז אתה פשוט מתכוון להתעלם מזה?" מארק אמר בתדהמה.

"אני אטפל בזה," הוא הבטיח, "אבל בזמן שלי ובדרך שלי."

מארק לא אהב את מה ששמע והתנועע באי נוחות. "אני חושב שזה יהיה יותר בטוח – להשאיר את זה ברמה בלתי אישית ולנקוט את הדרך המשפטית."

"התקווה היא האחרונה למות," ציטט רוק את הפתגם הפורטוגזי העתיק ביובש שרק הוא הבין. ואז קלט שעבר לשפת אמו ותירגם לעורך דינו בשקט, ולו בגלל שהיה לו נעים להרגיש שהאמין שאנג'י תתרצה לבסוף ותראה את הדברים בדרכו.

אם כי לא היה לו אמון דומה באחיה הקטן והגנב של אנג'י, הוא הרהר.

אחרי שמארק התייאש לבסוף מהניסיון לשנות את דעתו ועזב אותו לנפשו, ישב רוק כמה דקות וחשב על הצעד הבא שלו, ואז פתח מגירה והוציא ממנה תיקיית קרטון. כמה דקות אחר כך הוא ביקש שיביאו את מכוניתו אל חזית הבניין, קם למלוא מאה ותשעים הסנטימטרים המאיימים של שרירים קשים, וצעד בחן הקליל שלו אל הדלת.

"קיימברידג'," הוא הורה לנהג שלו ואז נשען לאחור ועצם את עיניו, מהרהר בדג הקטן שבו ישתמש כפיתיון על מנת לדוג את הדג הגדול יותר.

האווירה במטבחה הקטן של אנג'י הגיעה לרמות של מחנק. "עשית מה?" היא אמרה באימה.

אחיה שישב מגובן על כיסא מטבח מלמל, "שמעת אותי."

היא בהחלט שמעה אותו, אבל זה לא אומר שרצתה להאמין למה שאמר!

אנג'י הברישה לאחור את שער הלהבה שלה ולקחה נשימה. כשהגיעה הביתה מהעבודה הערב ומצאה את אלכס כבר מחכה לה, היא שמחה לראותו יותר מדי בכדי לתהות מדוע עשה את הדרך מקיימברידג' באמצע השבוע, ללא אזהרה מוקדמת. עכשיו היא רצתה לבעוט בעצמה שלא קלטה מיד שהדבר מעיד על צרות.

"אז תן לי לנסות להבין," היא אמרה, נאבקת לשמור על יציבות קולה. "במקום ללמוד בילית את הזמן בהימורים באינטרנט?"

"לפעול בבורסה זה לא הימורים," אלכס התנגד.

"אז איך אתה קורא לזה?" אנג'י התריסה.

"ספקולציות."

"זה פשוט שם אחר להימורים, אלכס!" אנג'י הטיחה מיד בחזרה. "תפסיק לנסות ליפות את זה."

"לא ניסיתי!" הוא הכחיש. "כולם באוניברסיטה עושים את זה! אפשר לעשות הון אם אתה יודע לשחק נכון."

"אני לא שמה קצוץ על מה שהאחרים עושים. אכפת לי רק ממך וממה שאתה עושה," אנג'י ענתה. "ואם עשית לעצמך הון בספקולציות בבורסה, למה אתה יושב כאן ומספר לי שאתה בחובות?"

כמו סוס צעיר שנדחק לפינה, אחיה התרומם על רגליו. מטר ושמונים של צעיר גבוה ורזה, עם שיער חום ודוקרני ועיניים ירוקות שבערו בהתגוננות. הוא חצה בזינוק את החדר כדי לעמוד ולהתבונן מבעד לחלון, ידיו תחובות בכיסים של מעיל הפליז האפור והרכוס שלו.

המתח שבו ממש תסס. אנג'י חיבקה את בטנה, ונתנה לו דקה להתעשת לפני שהמשיכה בשקט, "אני חושבת שהגיע הזמן שתגיד לי עד כמה זה נורא."

"את לא תאהבי את זה."

היא הייתה מוכנה להתערב על כך. אנג'י שנאה חובות. פחדה מהם. הייתה כזו מאז גיל שבע עשרה הרך, כשהוריהם נהרגו בתאונה, והשאירו אותה ואת אחיה בן השלוש עשרה לגלות בעצמם שאורח החיים המיוחס שלהם התבסס על משכנתאות כבדות. המעט שנותר אחרי שכונס הנכסים סיים את מכירת הנכסים היחידים שלהם על מנת לאפשר את סילוק החובות בקושי הספיק על מנת לכסות את שכר הלימוד של אחיה בפנימייה למשך השנה הקרובה. היא נאלצה לעזוב את בית הספר הפרטי שלה ולקחת על עצמה שתי עבודות ביום כדי לשרוד. והיא עבדה, חסכה ושמרה על כל אגורה מיותרת שהרוויחה כדי שלא תיכנס לחובות. לולא פגישה מקרית עם הבעלים של סוכנות דוגמניות היא פחדה לחשוב איפה היא ואלכס היו מוצאים את עצמם.

עד אז היא עבדה בפרך במשך שנים עשר חודשים ארוכים ואומללים, שבהם עמדה מאחורי הדלפק במחלקת הקוסמטיקה של אחת מחנויות הכולבו הלונדוניות בשעות היום, ומלצרה במסעדה עמוסה בלילות, לפני שחזרה לדירת החדר העלובה שלה לישון בתשישות ולחזור על אותה שגרה ביום המחרת.

ואז קרלה הגיעה אל הדלפק שלה כדי לקנות בושם. קרלה אתרה משהו שאפשר לשווק בגזרתה הדקה כגבעול של אנג'י – רזון שהוקצן בתקופה ההיא כי היא לא אכלה מספיק – בעיניה הירוקות כאזמרגדים, ובשיער האדמוני שיצר ניגוד דרמטי עם עורה החיוור. בלי לדעת באמת איך זה קרה, היא מצאה את עצמה בעולם אופנת העילית, והרוויחה סכומי כסף שעדיין העתיקו את נשימתה כשחשבה על כך.

תוך חודשים היא הייתה הדוגמנית שכולם רצו על מסלולי התצוגה שלהם או על עמודי השער של המגזינים. היא בילתה את שלוש השנים הבאות במעגלים של תעשיית האופנה סביב העולם. היא עמדה שעות בעוד מעצבים מתאימים את היצירות שלהם לגופה הארוך והדק, או דגמנה למצלמות לתמונות אופנה מהוקצעות – והיא קיבלה מרצון כל שנייה של זה מתוך מחשבה על הכסף שיוכל להחזיק את אלכס בתוך הסביבה הבטוחה של הפנימייה היקרה.

ההישג הכי מרשים שלה, לדעתה של אנג'י, היה העובדה שהבטיחה שאלכס לא החמיץ דבר מכל מה שהחברים המיוחסים ללימודים נהנו לעשות. כשהתקבל לקיימברידג' היא הייתה מרוצה וגאה כאילו הייתה אמו, והיא עשתה הכול בלי להתפתות לרגע לקחת על עצמה הלוואות.

"הכול בסדר בשבילך," אחיה קטע את הרהוריה. "את רגילה שיש לך כסף, אבל לי מעולם לא היה כסף משלי."

"אני נותנת לך קצבה, אלכס, ומעולם לא סירבתי לך לשום דבר שביקשת בנוסף!"

"זה היה הצורך לבקש שנתקע לי בגרון."

אנג'י הדקה זרועות סביב עצמה בניסיון להצמית את דקירות העלבון שחוותה בתגובה לתשובה הבלתי הוגנת. היא חיכתה כמה רגעים לפני שהעזה להניח לעצמה לדבר.

"קדימה," היא דרבנה אותו בכבדות. "פשוט תיפטר מזה ותגיד על כמה בדיוק אנחנו מדברים."

בחוסר רצון, אלכס ציין סכום שגרם לאנג'י להחוויר.

"אתה צוחק," היא לחשה.

"הלוואי." הוא צחק.

"חמישים – האם אמרת חמישים אלך פאונד?"

אלכס הסתובב והסמיק. "את לא חייבת לחבוט לי בראש עם זה."

"איך לעזאזל השגת את הקרדיט כדי לשחק בחמישים אלף ליש"ט?"

דממה חזרה אליה בעודם עומדים כשרוחב המטבח ביניהם, אנג'י מתוחה כמיתר עכשיו, זרועותיה ישרות לצדי גופה, ואחיה כשסנטרו נח על חזהו.

"תענה לי, אלכס," היא התנשמה בחוסר יציבות.

"רוק," הוא נהם.

רוק – ?

לשנייה איומה אנג'י הייתה כל כך מסוחררת שחשבה שהיא עלולה להתעלף. היא ניסתה לנשום עמוק ולא ממש הצליחה. "האם – האם אתה אומר לי שרוק עודד אותך לשחק בבורסה?"

"כמובן שלא!" אחיה הטיח בחזרה בגועל. "ואפילו לו היה עושה זאת לא הייתי שומע לעצתו. אני שונא אותו – את יודעת זאת. אחרי מה שהוא עשה לך, אני – "

"אז מה אתה אומר?" אנג'י חתכה את דבריו. "כי אני באמת מבולבלת באשר לסיבה שהכנסת לכאן את שמו!"

אלכס שפשף את הרצפה ברגל נעולה בנעל ספורט. "השתמשתי באחד מכרטיסי האשראי שלך."

"אבל אני לא משתמשת בכרטיסי אשראי!"

היו לה כרטיסים למשיכת מזומנים, אבל לעולם לא העזה להוציא כרטיס אשראי – בגלל שכרטיסי אשראי עודדו אותך להיכנס לחובות, וחובות היו...

"זה שרוק נתן לך."

אנג'י מצמצה. זה שרוק נתן לה... כרטיס האשראי הקשור לחשבון חסר המגבלות הכספיות שמעולם לא השתמשה בו, אם כי הכרטיס עצמו נמצא בדירה הזו היכן שהוא –

"נתקלתי בו במגירת השידה שלך בפעם האחרונה שהייתי כאן ו..."

היא נשמה נשימה חדה. "עברת על חפציי האישיים?"

"אוה, לעזאזל," אחיה גנח, מניע את גופו הארוך באי נוחות. "אני מצטער!" הוא קרא. "אני לא יודע מה נכנס בי! אני פשוט – הצטרכתי כסף, ולא רציתי לבקש ממך, אז חיפשתי לראות אם יש לך מזומנים בדירה וראיתי את כרטיס האשראי במגירה שלך, ולפני שקלטתי מה אני עושה הרמתי אותו! היה עליו את השם המהודר שלו – בנק דה קאלווס המהולל!" הוא רטן, חושף את עומק הטינה שלו כלפי הגבר שאיתו מעולם לא ניסה להסתדר. "בהתחלה התכוונתי לחתוך אותו לחתיכות קטנות ולשלוח אותן בחזרה אליו עם – הודעה. ואז חשבתי, למה שלא אבדוק אם אוכל להשתמש בזה כדי לפגוע בו היכן שזה הכי יפגע בו? זה באמת היה קל..."

אנג'י הפסיקה להקשיב במילה קל. היא הייתה כה בטוחה שהפעם היא תתעלף שהתיישבה על כיסא, והרימה אצבעות קפואות להסתיר את פיה הרועד.

רוק – אלוהים אדירים. היא עצמה את עיניה והנידה בראשה בחוסר אונים. "אני לא רוצה להאמין שיכולת לעשות לי את זה," היא לחשה כנגד אצבעותיה.

"מה את רוצה שאגיד?" אחיה אמר בקול חנוק. "עשיתי דבר טיפשי, ועכשיו אני מצטער על כך – אבל הוא היה אמור לדאוג לך, אנג'י! הגיע לך שמישהו יטפל בך לשם שינוי. במקום זה הוא בגד בך עם נדיה סאנצ'ז ו – ועכשיו תראי מה קורה איתך!"

היא פקחה לרווחה את עיניה המופתעות. "מ – מה לא בסדר אתי?"

אלכס צחק קצרות, כאילו השמיעה בדיחה טיפשית. "הייתה לך קריירה שרוב הבחורות חולמות עליה, אנג'י. לא יכולתי להסתובב ברחוב בלי לראות אותך מרוחה על שלט חוצות או על מגזינים. היית מפורסמת – נהדרת. החברים שלי קינאו בי שיש לי אחות כל כך יפה. הם נלחמו על כל הזדמנות לפגוש אותך. ואז רוק הגיע והפך אותך. הפסקת לדגמן בגלל שרוק לא אהב את זה – "

"זה לא נכון – "

"כן, זה נכון!" פניו היו חמות מכעס עכשיו. "הוא היה חזיר אנוכי ויהיר שרצה לשלוט בך כמו רודן. הוא לא אהב את המחויבויות שלך לעבודה – את המחויבות שלך אלי."

בחלק הזה הייתה קצת יותר מדי אמת ואנג'י לא יכלה להתכחש לכך. רוק דרש את תשומת לבה הבלעדית. בעצם, רוק רצה הכול – תשומת הלב שלה, עדיפות ראשונה בנאמנותה, כל התשוקה שלה שתתמקד בו בין הסדינים...

"עכשיו את עובדת עבודה מחורבנת בקבלה של אותה סוכנות דוגמנות שהעניקה לך טיפול של שטיח אדום כל פעם שצעדת פנימה. ואת נאבקת לסגור את החודש בעוד הוא טס בכל העולם במטוס הסילון הפרטי שלו, ואני כבר לא מעז לבקש ממך אגורה נוספת בלי להרגיש אשם. רוק חייב לי בגדול על מה שעשה לך, אנג'י, ואת פשוט נותנת לו לצאת מזה בשלום – כאילו – "

"הוא חייב לי, לא לך!" אנג'י התפרצה בתגובה לכל זה. "רוק היה הטעות שלי, לא שלך, אלכס. הוא לא עשה לך דבר!"

"את צוחקת?" אחיה הטיח בחזרה. "הוא שדד ממני את האחות שהייתי גאה בה והשאיר אותי עם הקליפה הריקה שעליה אני מסתכל עכשיו! לאן נעלמה החיוניות הטבעית שלך, אנג'י? הזוהר המסוגנן שלך? הוא לקח אותם." הוא ענה בעצמו לשאלתו המרירה. "אם רוק לא היה מתחתן איתך ואחר כך בוגד בך, לא היית מסתובבת בחיים כאילו מישהו ערער את הביטחון העצמי שלך. עדיין היית שם בפסגת המקצוע שלך, גורפת את הכסף הגדול, ואני לא הייתי צריך להשתמש בכרטיס האשראי שלו כדי להמר בבורסה כי את היית מממנת אותי!"

מכל הדברים שהטיח בה בפרץ המריר האחרון, החלק שהשפיע על אנג'י הכי חזק היה לראות את האמת על האח שאהבה. במאמציה האינסופיים לעשות את חייו נוחים ככל האפשר, היא יצרה מפלצת. גבר-ילד חמוץ ואנוכי עד העצם שחשב שזה בסדר לגנוב את כספו של אדם אחר, אם זה ישיג עבורו את מה שרצה.

מה היה הדבר שרוק אמר באחת המריבות שלהם לגבי אחיה? "את בסכנה ליצור אידיוט שיבזבז את חייו, אם לא תפסיקי את זה."

ובכן הנבואה שלו התגשמה עשרת מונים, אנג'י קלטה – רק כדי להשליך את המחשבה הצידה בהינד ראש. כי מה נתן לרוק את הזכות לבקר את התנהגותה כלפי בן העשרה המרדן כשהוא עצמו גדל בנסיבות של זכויות יתר והיה עליו רק להניד בראשו הכהה והנאה כדי לקבל כל דבר שרק רצה?

אלכס היה רק בן שבע עשרה כשפגשה לראשונה את רוק, עדיין למד בפנימייה והיה תלוי בה בכול. ההתאהבות לא הייתה אפשרות שיכלה להרשות לעצמה – אבל היא לא הצליחה למנוע את עצמה מלהתאהב ברוק. ומה שרוק רצה – רוק קיבל, פשוט בכוח רצונו העיקש – ומבחינתה של אנג'י זה הכניס אותו ואת אלכס לאותו מועדון אנוכי. בין שניהם, הם דרשו ממנה כל כך הרבה, שלפעמים הרגישה כאילו היא נקרעת לשני כיוונים שונים והיא עלולה אפילו להישבר לשניים.

מצד אחד שלה היה לה אח שהפך לחתיכת "תיק" רציני, התחמק משיעורים כדי להסתובב בעיר עם החברים שלו ולעתים תכופות הסתבך בצרות, כך שנאלצה לנסוע לבית ספרו בהמפשייר על מנת להתמודד עם התוצאות. ומהצד השני היה רוק שכעס עליה ששיתפה פעולה עם הגחמות של אחיה.

אבל לפחות היא הרגישה שצדקה כשאלכס התקבל לקיימברידג'. הוא לא השיג זאת בזה שבילה כל לילה בעיר. ובשנה האחרונה הוא הסתגל לחיי האוניברסיטה בלי לעשות לה הרבה צרות.

אז היא הנידה בראשה – כי אלכס לא הסתגל בכלל. הוא פשוט הסתיר ממנה שהוא עדיין עשה בדיוק מה שרצה לעשות – אפילו אם המשמעות הייתה ששוטט בדירתה וגנב כרטיסי אשראי כדי לשלם את ההפרזות שלו.

"אני שונא אותו," אלכס אמר, בלי שיהיה לו מושג מה אחותו חושבת. "היה מגיע לו אילו הייתי מרושש אותו לגמרי. הייתי צריך לקנות יאכטה או שתיים, או מטוס פרטי כמו שלו, במקום לשבת בחדר שלי ולבזבז את הכסף הארור שלו לפני שיגלה שזה אני שעושה את ה–"

אלכס בלם את פיו, והשאיר את שארית דבריו להיתלות באוויר.

אנג'י זינקה על רגליה.

"תסיים את זה," היא אמרה.

אחיה כבש קללה, הרים יד ואחז בעורפו. "רוק בא לראות אותי בקמפוס היום," הוא הודה. "הוא קרא לי רכרוכי חלש וגנב ואיים לשבור את מפרקתי אם לא" – הוא עצר והיה ברור שהחליט לבלוע את שארית העלבונות שרוק הטיח בו. "השורה התחתונה היא," הוא המשיך בצרידות, "הוא רוצה את הכסף שלו בחזרה, והוא אמר לי שאם לא אחזיר לו אותו הוא ייקח את הבעיה אל המשטרה."

המשטרה – ? אנג'י שוב התיישבה.

"עכשיו אני מפחד. כי אני לא חושב שהוא סתם בילף. למעשה אני יודע שהוא לא."

גם אנג'י ידעה זאת. רוק לא השמיע איומים, אם לא היה מוכן לממש אותם – כפי שגילתה בצורה הקשה ביותר שאפשר.

בטנה התמלאה מרירות לפתע, והיא שרפה חור ביכולת שלה להימנע מלחשוב על הקרב האחרון, שבו היא ורוק עמדו יותר כאויבים מרים, לא כבעל ואישה אוהבים.

"אני מזהיר אותך, אנג'י. תרוצי לעזרת אחיך הפעם ואני אמצא מישהי אחרת שתחליף אותך הלילה."

היא הלכה. הוא מצא את נדיה. הנישואין הסתיימו.

אנג'י משכה את עצמה חזרה מהמקום שאליו הזיכרונות ניסו לקחתה, והתיישבה שוב בכיסא. "אז איך הוא מצפה שתשלם לו בחזרה?" היא שאלה בכבדות, וכבר חשדה מה מצפה לה עוד לפני שאחיה עשה צעדים ארוכים לעברה והוציא משהו מהכיס האחורי של הג'ינס.

"הוא אמר לתת לך את זה..."

הוא החזיק כרטיס ביקור שאותו הניח על השולחן לפני אנג'י. היא הסתכלה עליו וראתה "רוק אגוסטינו דה קאלווס" מודפס בכתב שחור ואלגנטי מתחת לסמל המשפחתי, אותו סמל שהופיע על הכול בעולמו של רוק – החל באימפריית ההשקעות הבינלאומית שלו ועד לכרמים המשובחים ביותר בפורטוגל מולדתו ולשטחים הענקיים שירש בברזיל.

"הוא כתב משהו מאחור," אחיה הצביע במבוכה.

אנג'י שלחה יד והפכה את הכרטיס באצבעות קפואות כקרח. "שמונה בערב. בדירה. אל תאחרי," רוק שרבט שם.

לו הייתה מסוגלת, אנג'י הייתה צוחקת בלגלוג וביובש.

ה"אל תאחרי" המודגש היה ההוראה האולטימטיבית מגבר שהכיר בצורה אינטימית את החטא המטריד ביותר שלה – קושי מולד בניהול זמן. היא גרמה לו לחכות בשדות תעופה ובמסעדות. היא גרמה לו להמתין בקוצר רוח בדירתם בעוד היא התרוצצה כתרנגולת ערופת ראש, והתכוננה ליציאה. לפתע עלתה בעיני רוחה תמונתו מחכה לה, גבוה, כהה ולבוש נפלא לערב בתיאטרון, נשען לאחור בכורסה כשעיניו עצומות, ריסיו השחורים נחים על עצמות לחייו הגבוהות, פיו הרחב, המלא והחושני עוטה את ההבעה הסבלנית והמיוסרת שאימץ בקלות רבה ושהשפיעה עליה קשות.

הוא איבד את כל סבלנותו אליה, ואולי זה הגיע לה, אנג'י הודתה – אבל מספיק על מנת לשלוח אותו לזרועותיה של אישה אחרת?

ולא סתם אישה, האישה הקודמת שלו.

"האם תלכי לראות אותו?"

אנג'י מצמצה כדי לחזור אל ההווה, בלעה במאמץ והנהנה בראשה.

"תודה." אחיה פלט אנחה ארוכה. "ידעתי שלא תאכזבי אותי."

וגם רוק ידע זאת, חשבה אנג'י.

"תראי..." אלכס דשדש ברגליו. "השעה כבר שבע, אז אני אלך, ב-בסדר? כך שתוכלי להתכונן..."

נואש לברוח עכשיו שעשה מה שבא לעשות, אלכס כבר היה בדרך לדלת כשאנג'י עצרה אותו.

"כרטיס האשראי?" היא שאלה. "היכן הוא?"

היא ראתה את כתפיו נרתעות. "רוק לקח אותו."

"יופי," אנג'י מלמלה וראתה אותו שוב נרתע כשהמשמעות נקלטה אצלו.

אלכס ידע עכשיו שאיבד את האמון שלה בו. הבית שלה היה תמיד ביתו – היה לו חדר שינה משלו כאן, מפתח משלו. היו לו אותם דברים גם בדירה שחלקה עם רוק. הוא היה בן משפחה. את אמורה להיות מסוגלת לסמוך על משפחה.

כאילו ידע מה היא חושבת, אלכס הסתובב כדי לכוון אליה מבט חרטה. "אני באמת-באמת מצטער, אנג'י," הוא אמר בכאב. "אני מצטער על הכול – אבל במיוחד שהפלתי עליך את הקטע האחרון."

הוא עשה את זה כי לא הייתה לו כל אפשרות אחרת. הוא עשה את זה כי תמיד הייתה שם להילחם בקרבות שלו במקומו.

"אני נשבע בחיי שלא אעשה משהו כזה שוב."

אנג'י הסתכלה עליו וראתה את השיער והאף של אביהם ואת עיניה ופיה של אמם. הדחף המכאיב ללכת אליו ולחבק אותו, להבטיח שהכול יהיה בסדר, כמעט הכריע אותה. אבל בפעם הראשונה מאז שלקחה על עצמה את האחריות עליו היא שלטה בדחף.

"אני אתקשר אליך מאוחר יותר," היה כל שאמרה, ואחרי כמה שניות נוספות של השתהות חסרת אונים הוא הסתובב והתחמק לדרכו, משאיר אותה לבהות בכרטיס הביקור של רוק ובהודעה הקצרצרה שעל גבו.

שמונה. בדירה. אל תאחרי.

אנג'י הרגישה דקירה של הערכה אירונית לצורה הקצרה והיעילה שבה העביר מסרים. היא לא הייתה טיפשה. היא ידעה שמסמכי הגירושין נחתו על שולחנו של מארק לנדר היום, וזו הייתה התגובה של רוק אליהם – העובדה ששלח את אחיה למסור אותה הוסיפה לה קצת צבע.

והרבה עוצמה, היא הוסיפה.

שמונה. בדירה. אל תאחרי...

אנג'י נשמה נשימה עמוקה ומחזקת. ובכן, היא יכולה לעשות זאת, היא אמרה לעצמה, מודעת לכך שבעצם לא הייתה לה ברירה. מכל מקום, היא לא תופיע בתור הקורבן הרכרוכי שאותו ציפה רוק לפגוש, היא החליטה בקדרות כשהתרוממה על רגליה. אחיה אולי רואה אותה כיצור פתטי וחסר ביטחון עצמי, אבל היא לא הייתה ולעולם לא תהיה כה חלשה! היא בילתה יותר מדי שנים לוחמת את הקרבות שלה מכדי לתת לפחדה ממה שרוק יכול לעשות לאלכס להפוך אותה לעיסה רוטטת.

אחרי התזכורת המחזקת הזו, אנג'י הטילה לאחור את שערה ויצאה מהמטבח לקחת את תיקה. דקה מאוחר יותר היא עמדה במסדרון, לבשה את מעילה ויצאה בעקבות אחיה מהדירה.