הביולוגיה של האמונה

“אילו יכולת להיות מישהו אחר, מי היית?“ זמן רב הקדשתי לתהייה על שאלה זו. הפנטזיה של שינוי הזהות השתלטה עלי כי העדפתי להיות כל אחד אחר, רק לא אני. טיפחתי קריירה מצליחה כביולוג בתחום חקר התא וכמרצה בבית ספר לרפואה, אבל העובדה שחיי האישיים היו בכאוס מוחלט נותרה בעינה. ככל שהשתדלתי יותר למצוא אושר וסיפוק בחיי האישיים כך נעשיתי פחות מרוצה ופחות מאושר. ברגעים של מחשבה מעמיקה השלמתי עם העובדה שעלי להיכנע לחיים ללא אושר. הגעתי למסקנה שהגורל חילק לי קלפים לא מוצלחים, ולא נותר לי אלא לקבל זאת. מה שיהיה יהיה.

בסתיו 1985 השתנתה כל הגישה הדיכאונית הפטליסטית שלי ברגע אחד של טרנספורמציה. התפטרתי מן המשרה הקבועה שלי בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ויסקונסין ועברתי ללמד במכללה ללימודי רפואה באיים הקריביים. הריחוק הרב של המוסד החינוכי הזה מן הסגנון האקדמי המקובל העניק לי את האפשרות לחרוג במחשבותי מן הסממנים הפסקניים של אמונה המאפיינים את עולם האקדמיה הקונבנציונלי. הרחק ממגדלי השן, מבודד על אי ירוק בלב הים הקריבי התכול, חוויתי התגלות מדעית שניתצה כל אמונה שהיתה לי על טבע החיים.

הרגע שבו חל השינוי הגדול בחיי קרה כשהתעמקתי במחקר שלי, שבחן את המנגנונים שבאמצעותם שולטים התאים במצבם הפיזי ובהתנהגותם. פתאום הבנתי שחיי התא נשלטים על-ידי הסביבה הפיזית והאנרגטית ולא על-ידי הגנים שלו. הגנים הם בסך הכול דפוסים מולקולריים המשמשים לבניית תאים, רקמות ואיברים. הסביבה היא ה“קבלן“ שמפענח ומפעיל את הדפוסים הגנטיים האלה, ולמעשה, היא שאחראית לצביון חיי התא. ה“תודעה“ של תא יחיד לסביבה, ולא הגנים, היא שמניעה את מנגנוני החיים.

כביולוג המתמחה בחקר התא הבנתי את ההשלכות העצומות שיהיו לתובנות שלי על חיי בפרט ועל חיי האדם בכלל. הייתי מודע היטב לעובדה שכל אחד מאיתנו מורכב מכחמישים טריליון תאים יחידים. את חיי המקצועיים הקדשתי להבנה מיטבית של התאים היחידים, כי כפי שידעתי אז ואני יודע היום, ככל שנבין היטב את התאים היחידים כך ניטיב להבין את קהילת התאים המרכיבה כל גוף אנושי. אם תאים בודדים נשלטים על-ידי התודעה שלהם המתייחסת לסביבה, כך גם האדם המורכב מטריליוני תאים. ממש כמו במקרה של תא יחיד, צביון החיים שלנו נקבע לא על-ידי הגנים שלנו אלא על-פי התגובות שלנו לאותות מן הסביבה המניעים את החיים.

מצד אחד, ההבנה החדשה שלי את טבעם של החיים היתה מטלטלת. במשך כשני עשורים עסקתי בתִכנות הדוֹגמה המרכזית של הביולוגיה - האמונה שהחיים נשלטים על-ידי הגנים - במוחם של סטודנטים לרפואה. מצד אחר, ההבנה החדשה לא ממש הפתיעה אותי. תמיד הטרידו אותי ספקות בקשר לדטרמיניזם הגנטי. חלק מן הספקות הללו נוצרו במהלך שמונה-עשרה השנים שבהן ערכתי מחקר במימון ממשלתי בשיבוט תאי אב (תאי גזע). אומנם נדרשה לי גיחה קצרה אל מחוץ למסגרת המקובלת של האקדמיה כדי להבין זאת לחלוטין, אבל המחקר שלי סיפק הוכחה חד-משמעית לכך שהעמדות המוערכות ביותר בתחום הביולוגיה בכל הקשור לדטרמיניזם גנטי בטעות יסודן.

קלטתי שההבנה החדשה שלי את טבע החיים לא רק אימתה את ההשערות שבבסיס המחקר שלי בתאי גזע, אלא סתרה אמונה מדעית מקובלת נוספת שהחדרתי לתודעה של תלמידַי - האמונה שריפוי תרופתי הוא שיטת הריפוי היחידה שכדאי ללמוד בבית הספר לרפואה. ההכרה במשמעות של סביבה מבוססת אנרגיה יצרה חיבור מהותי, המאחד את המדע ואת היישום של ריפוי תרופתי עם הרפואה המשלימה ועם התבונה הרוחנית של אמונות בעבר ובהווה.

מבחינתי האישית, באותו רגע של הארה הבנתי שמצב התקיעות שלי מקורו באמונה שטיפחתי במשך השנים, כי נגזר גורלי לחיות חיים אומללים במיוחד. אין ספק שלבני האדם יכולת מופלאה להיאחז באמונות שגויות בדבקות ובלהט, וגם אנשי המדע השכלתניים ביותר אינם חסינים מפני מצבים כאלה. מערכת העצבים המפותחת כל כך, ובראשה המוח הגדול, מעידה על כך שהתודעה שלנו מורכבת הרבה יותר מתודעתו של תא יחיד. כאשר המוחות האנושיים הייחודיים שלנו מצויים בפעולה אנחנו מסוגלים לבחור לראות את הסביבה בדרכים שונות, בניגוד לתא יחיד, שהתודעה שלו רפלקסיבית יותר.

ההכרה החדשה בעובדה שאני יכול לשנות את צביון החיים על-ידי שינוי האמונות שלי גרמה לי להתרוממות רוח. פרץ של אנרגיה התעורר בי עם ההבנה שיש דרך מדעית שתוביל אותי ממעמד ה“קורבן“ הנצחי אל תפקידי החדש כ“שותף פעיל“ ביצירת הייעוד של חיי.

שלושים שנה חלפו מאז אותו לילה קסום באיים הקריביים שבו חוויתי את רגע ההארה ששינה את חיי, ועשר שנים חלפו מאז יצאה לאור המהדורה הראשונה של ספרי הביולוגיה של האמונה. במהלך שנים אלה, ובמיוחד בעשור האחרון, המחקר הביולוגי אימת וחיזק את הידע שרכשתי באותו רגע של אור ראשון. אנחנו חיים בעידן מרגש שבו המדע מצוי בתהליך של ניפוץ מיתוסים ישנים ושכתוב האמונה הבסיסית של התרבות האנושית. במקום האמונה שאנחנו מכונות ביוכימיות שבירות המנוהלות על-ידי הגנים, מתחזקת ההבנה כי יש לנו היכולת לברוא את חיינו ואת העולם שבו אנו חיים.

הזמנים אכן משתנים, ולכן אני נרגש במיוחד לקראת הוצאת מהדורת העשור של הביולוגיה של האמונה. למען האמת, אפילו חשבתי על כותרת חדשה למהדורה זו: הביולוגיה של האמונה והתקווה, אבל במחשבה שנייה העדפתי להשאיר את הכותרת המקורית, אם כי בעידן זה של שינוי (על אף שאיני יכול להתכחש לריבוי העדכונים העגומים בחדשות) אני חש מלא תקווה.

תקווה לאור ההתלהבות ההולכת וגדלה, וכמותה גם הקהל בהרצאות שלי, בעקבות הספר הביולוגיה של האמונה, שהתפרסם כבר בשלושים וחמש מדינות.

תקווה לאור העובדה שיותר ויותר מומחים, שמסכימים כי נדרש שינוי גישה בתחום הביו-רפואה המתמקד בטיפול תרופתי, מגיעים להרצאות שלי ומאתגרים אותי בדיונים מעוררי השראה.

תקווה לאור המפגשים הרבים עם אנשים אשר מבינים כי הביולוגיה של האמונה אינו רק ספר של העצמה אישית ובוודאי שאינו עוסק רק בסיפור האישי שלי. אני מכיר תודה על הכבוד הרב שזכיתי לו כאשר הוחלט להעניק לי את פרס "גוי" לשלום לשנת 2009, ומאוד התרגשתי כאשר נשיא עמותת השלום על-שם גוי, הירו סאיונג'י, הבהיר מעל לכל ספק כי על אף שהפרס ניתן לי, הוא מוענק בעצם ל"מדע החדש" המתואר בספר הביולוגיה של האמונה: "מחקר... אשר תרם להבנה עמוקה יותר של החיים ושל טבעה האמיתי של האנושות, ואשר עודד שכבות רבות ומגוונות בציבור להוביל באחריות את חייהם כשותפים פעילים בבריאתו של עתיד הרמוני לעולם כולו."

כמו כן, תקוותי הכנה היא שבעקבות קריאת הספר הביולוגיה של האמונה תתחזק ההכרה בעובדה כי אמונות רבות המניעות את חיינו הן כוזבות ומגבילות. יש לנו היכולת לשלוט בחיינו ולהתנסות בנתיב המוביל אל הבריאות ואל האושר, ויש לנו האפשרות להתחבר אל אלה אשר נפגוש בדרך זו כדי לאפשר לאנושות להתפתח לשלב חדש של הבנה ושלווה.

תמיד אהיה אסיר תודה על אותו רגע של הארה שחוויתי באיים הקריביים, אשר פתח בפנַי את האפשרות ליצור לעצמי את החיים המופלאים שאני חי כעת. בעשר השנים האחרונות סיירתי ברחבי העולם כמה וכמה פעמים כדי ללמד את הביולוגיה החדשה, כתבתי שני ספרים חדשים - Spontaneous Evolution (2009)9 ו-(The Honeymoon Effect (2013 - זכיתי להיות סבא לשלושה נכדים, והנה אני כבר בעשור השמיני של חיי. במקום שהגיל יאט את צעדַי, אני חש כי החיים שבראתי לעצמי מטעינים אותי בכוח מחודש, וכך גם הקשרים שיצרתי עם אלה אשר מקדישים גם הם את חייהם ליצירת הרמוניה בעולם, וירח הדבש המתמשך שאני ממשיך ליהנות ממנו עם חברתי הטובה ביותר, זוגתי לחיים, אהובתי, מרגרט הורטון, כפי שתיארתי אותה בהקדשה של הספר. בקיצור, חיי עשירים ומספקים עד כדי כך שאיני שואל עוד את עצמי: “אילו יכולתי להיות מישהו אחר, מי הייתי?" מבחינתי, התשובה פשוטה וברורה. אני רוצה להיות אני!