הגדעונים

הקדמה הספר שלפניכם הוא ספר היסטוריה המתאר את קורות יהודי אתיופיה מתקופת הגלות ועד לחזרתם לארץ ישראל, שאותה עזבו לפני כ־2,500 שנה. שמו של הספר, "הגדעונים", נועד להזכיר את ממלכת שבעת הגדעונים שמשלו לסירוגין באתיופיה מהמאה החמישית לספירה ועד למאה ה־17. הספר מעניק לקורא הצצה נדירה להיסטוריה בת 2,500 שנה, היסטוריה אשר הייתה חבויה. זהו בעצם ספר ראשון מסוגו, החושף ממצאים חדשים על שושלת הגדעונים, ובפרט על תקופת השופטים ועל תקופת שלטונם של הקיסרים, כמו הקיסר תיאודורוס וקיסר יוהניס הרביעי. במשך אלפי השנים שעברו נשכחו פרשות חשובות בתולדות יהודי אתיופיה, שאת חלקן מבקש מחבר הספר להעלות מתהום הנשייה. הספר ייחודי גם בכך שהוא מספר את סיפור עלייתם ארצה של בני העדה האתיופית בשנות ה־80 של המאה ה־20, הן על סמך חווייתו האישית של המחבר והן כפי שליקט ואסף מפי אחרים שעימם שוחח. זהו סיפור רצוף מכשולים, ויש בו פרקים שלמים שהושתקו עד כה וטרם נחשפו לקהל הרחב מפאת הקושי שבדיבור עליהם. היסטוריונים רבים שכתבו על אודות יהודי אתיופיה הסתמכו על כתביהם של המיסיונרים שהגיעו למדינה החל מן המאה ה־15. הספרים שכתבו האירופאים הללו לוקים בחסר, וכך גם ספריהם של תושבי אתיופיה, אשר כתבו כדי לרצות ולרומם את הקיסרים ששלטו בתקופתם. הסופרים הללו הוכרחו להלל, לשבח ולפאר את הקיסרים, ואילו הסיפורים האמיתיים נדחקו לקרן זווית. על פי מקורות רבים, עד המאה ה־17 הייתה ליהודים שליטה במחוז הצפוני של אתיופיה. הם ניהלו אוטונומיה לפרקים וזכו להשתתף בסיפורי גבורה רבים שאת חלקם עדיין נושאים עימם בני העדה. היהודים יצרו במקום חברה מפותחת, שתרומתה לכלל אתיופיה לא תסולא בפז. כל אלה לא הוזכרו כראוי. סיפורי הגבורה של מלכי היהודים עברו מפה לאוזן, ורק מעטים מהם נכתבו בידי היסטוריונים, כשהדגש היה כמובן על המלכים האתיופים. חוסר התיעוד של מה שידעתי שהוא פרק חשוב בתולדות העם היהודי, לא נתן לי מנוח. חשתי שמוטלת עליי האחריות לעשות מעשה: ללקט את החומרים ולספר את הסיפור. כשעליתי ארצה, הרגשתי שאני מגשים את חלומם של קדושי הקהילה וגיבוריה. חשתי בר־מזל על שנפלה בחלקי הזכות לראות את ארץ הקודש ואת ירושלים, בניגוד לאותם גדולי הקהילה שנכספו אליהן. ירושלים הייתה משאת נפשם של יהודי אתיופיה. אליה התפללו ואליה קיוו להגיע במשך אלפי שנות גלותם. על מנת לעבור מרחק של שלוש שעות טיסה נזקקו לחכות כ־2,500 שנה. ב־1908 ביקר ד"ר יעקב פיטלוביץ בכפר מריינה. חברי הקהילה, שידעו שהוא בא מירושלים, היו בטוחים שלפניהם ניצב המשיח ולא אדם בשר ודם. על מפגש זה כתב ד"ר יעקב פיטלוביץ: "כאשר התקרבנו לזוז, ראו עינינו מראה מפתיע. יהודים ממרינה מיהרו להגיע לכאן עם עלות השחר כדי להודיע לכוהנים הגדולים על בואנו. עתה יצאו כולם לקראתנו בתהלוכה חגיגית, לצלילי כלי נגינה, בריקודים, בשירת מזמורים ובאמירת תפילות. לקבלת פנים כזאת לא זכיתי בשום מקום אחר באתיופיה. היא נגעה עד עומק ליבי והעלתה דמעות בעיניי. אחדים מן היהודים דימו אותי בהתלהבותם למשיח, כרעו והשתחוו לפניי. הם שאלו אותי אם אני באמת המשיח והפצירו בי לא להסתיר את הדבר בפניהם. הם רצו לדעת מהיכן אני בא, כדי להיווכח אם אין אני מלאך שירד מן השמיים. אחרים היו בטוחים כי הנני שגרירו או שר צבאו שר ישראל ובאתי לאתיופיה לגאול את אחי מעול העבדות ולהחזירם למולדת העתיקה, ירושלים, כדי לחבר אותם עם אחיהם היושבים שם. בלי הרף העתירו אליי בקשותיהם לבל אתנכר להם ולבל אסתיר מהם את כל האמת. 'תן בנו אמון', אמרו היהודים, 'הרי כל בני ישראל אחים הם ואנחנו גם כן בני ישראל אנו. כולנו נלך איתך כאיש אחד לכל מקום שתוליכנו. עליך רק לצוות ואנחנו הולכים אחריך" (פיטלוביץ, "מסע אל הפלשים", 1959, עמ' 80). לדידי, הכמיהה הזו לירושלים היא תמצית סיפורם של יהודי אתיופיה. בהגיעי לארץ הנחתי את הסיפורים שהכרתי בצד וניסיתי לגבש זהות חדשה – ישראלית. לעיתים חשתי שנכון יהיה להסיר מעליי את המטען שנשאתי עימי וללבוש אדרת חדשה – תרבות שונה מזו שהכרתי. כך, סברתי, יקל עליי להשתלב בארץ ובחברה. עד מהרה נוכחתי כי טעיתי. משמעות המשפט "אדם שאין לו עבר, אין לו הווה ועתידו לוט בערפל" הובנה לי במלואה. עם סיום שירותי הצבאי פניתי ללימודי הוראה במכללת וינגייט. בתקופה זו הבנתי את גודל טעותי, והתחלתי להקדיש את זמני ומרצי לחיפוש אחר ההיסטוריה האבודה שלי ושל קהילתי. הספר הוא פרי עמל של כמה עשורים, ובעצם חושף את שלא נגלה עד כה. הספר מחולק לכמה פרקים. הפרק הראשון מספר את ההיסטוריה היהודית עד למאה ה־17. לאחר מכן מסופר על המאות ה־19-18 ובמסגרתן על "תקופת השופטים". כמו כן מתוארים חיי הקהילה במאה ה־20 תחת השלטון באתיופיה, ולבסוף סיפורים אישיים על עלייתם של יהודי אתיופיה דרך סודאן. הספר יוכל להיות לעזר למי שרוצים להעמיק בהבנת ההיסטוריה של יהודי אתיופיה, ובפרט אקדמאים, מורים ובני הקהילה המעוניינים לדעת על עברם.