פרולוג - משאבת הרוח והגלגל
אחד המיצגים הפשוטים היפים והעמוקים בארצות הברית של המאה הקודמת, מיצג שסימל את ההתמודדות העיקשת עם איתני הטבע, הוא "משאבת הרוח" (wind pump), שהצליחה להעלות מי תהום יקרים בערבות הפתוחות והצחיחות, בעיקר להשקיית עדרי בקר.
משאבת הרוח עמדה במקום פתוח, חשופה לרוח, היא לא יכולה להיות במקום סגור. רוב הזמן היא עמדה דוממת, ממתינה, יציבה. בעצם העמידה שלה היא כבר אומרת משהו. גם כשאין רוח, היא מאמינה שהיא תגיע. והיא מוכנה כבר אליה.
במיצג הזה הייתה טמונה הרבה חוכמה של איזון. חוכמת חיים.
היא גם הייתה חזקה יציבה ובנויה היטב, אבל גם הייתה בה "גמישות", היא ידעה לנוע עם הרוח. יותר נכון לומר שהיא ידעה לתת לרוח לנוע בה. גם עקשנית וגם רכה. עם הרוח אסור להיות רך מדי כי היא תעיף אותך, אבל אסור להיות קשה מדי כי היא תשבור אותך.
היא גם הייתה גבוהה מספיק כדי לעמוד מול זרמי הרוח, אבל לא גבוהה מדי, כדי לא לאבד את היציבות בגלל הגובה או המשקל.
היא גם הייתה ישרה וזקופה, וגם מעגלית. יושר, ועיגולים. היו בה שלושה מעגלים שהפעילו זה את זה.
והיא פעלה גם מעל האדמה, וגם מתחתיה.
הרוח תמיד הייתה שם מעל האדמה. נושבת, פראית, בחינם. לא מסודרת ולא תמיד צפויה. די מבוזבזת.
המים העמוקים תמיד זרמו מתחת לאדמה, יקרים. מי תהום.
ובני האדם הבינו עם הזמן שאומנם אי אפשר לעצור לחלוטין את הרוח, ובטח שלא לשלוט בה, אבל אפשר לעמוד מולה. להיות נוכח ולחכות לה כשהיא תגיע. אבל זה לא מספיק סתם לחכות לה, צריך לחכות לה נכון. אפילו מדויק, כדי שהיא תעבור ממש דרכך כשהיא מגיעה. זה נקרא "נוכחות ממתינה".
ואם מחכים לה נכון, כשהיא מגיעה אפשר "לתפוס" חלק מהאנרגיה שלה. ואחרי שהיא עוברת, נשארת לך אנרגיה.
וכך נבנתה "משאבת הרוח". נוכחות מדויקת ובנויה שממתינה לרוח. מעגל להבים שמכוון בדיוק אליה. ומשאבת הרוח הזאת נבנתה מעל באר עמוקה, שהבקיעה אל מי התהום. וכשהרוח הייתה מגיעה, היא הייתה מפעילה את המשאבה, ומים עמוקים היו עולים. הרוח שמעל האדמה מעלה את מי התהום מהעומק שמתחת לאדמה.
ועוד עניין אחרון להקדמה הקצת מוזרה הזאת לספר הזה. נעמיק עוד שלב פנימה.
הטכניקה הזאת של חיבור הרוח והמים, היא לא פחות מפלאית. כדי לדמיין את זה שבכלל אפשר "ללכוד" ו"להשתמש" בדבר כמו רוח, צריך לחוות את זה איכשהו מבפנים. צריך להיות רוחני. ואז עוד לתרגם את התנועה הזאת של הרוח לשאיבת עומק של מים, צריך להיות גם חכם וגם עמוק. אז לא פלא שמשאבות הרוח הגיעו למערב מהמזרח. כנראה מאזור פרס. כי כל התורות הרוחניות הגיעו מהמזרח: עִבְרִיּוּת, נצרות, אסלאם, בודהיזם, הינדואיזם, קונפוציוניזם). בעצם אין תורה רוחנית שהתפתחה במערב. המערב פיתח פילוסופיה, מושגים, דרכי חשיבה ומדע. בקיצור המזרח "קולט" השראה ורוח, והמערב מפתח כלים. במערב לא היה סיכוי לפתח דבר כזה מאפס.
נלך אפילו יותר רחוק.
גם המצאת הגלגל היא המצאה עתיקה מהמזרח, כנראה מאזור מסופוטמיה. היא גאונית בפשטותה. ומה שמייחד את המצאת הגלגל מהרבה המצאות אחרות, הוא שזאת המצאה "לא טבעית". היא לא מגולמת בטבע, בשונה לתעופה (ציפורים) או צלילה במים (דגים) או חקלאות. אין גירוי מציאותי טבעי או דפוס מציאותי טבעי מהמציאות שיהיה בסיס להמצאה כזאת. תחשבו על זה שגלגל שמסתובב על ציר של עגלה, הוא דבר מאוד לא "טבעי". כי הוא נפרד מהעגלה, אין לו מקור אנרגיה, ואפשר להחליף אותו. הוא "רפוי" בתוך מבנה העגלה. הוא "לא אורגני" לעגלה. ועדיין, הוא חלק ממנה והוא גורם לה לנוע בעוצמה בלתי טבעית. וכדי להמציא "דבר" כזה, צריך לחשוב ממקום לא טבעי, לא אורגני, לא מציאותי.
צריך לחשוב ממקום פלאי.
מקום רוחני מנותק שיש לו סיבוב משלו וחיים משלו. ולכן המצאת הגלגל מבטאת באופן עמוק את זה שיש לנו נפש פלאית. לא אורגנית. סיבובית. פועלת מעצמה. רפויה. יש לה חיים משלה.
המציאות הזאת של ציר שהוא חלק מהעגלה, שעליו מסתובב בחופשיות, אבל חופשיות מכוונת ומוגבלת, הגלגל, זאת מציאות שנובעת ממקום פנימי. ממקום שחווה בנפש איזה ציר שהוא חלק אורגני מאיתנו, אבל הוא מחבר אותנו באופן פלאי לגלגל עוצמתי יותר, שיש בו תנועה משל עצמה, גלגל הנפש.
תזכרו את הציר הזה. הוא באמת הציר המרכזי.
אז המצאת הגלגל הזאת היא גם הבסיס למשאבת הרוח, שכל המכלול שלה יכול לייצג יפה ואפילו בהיר את הנפש שלנו. משאבת הרוח היא המשל המְתַכְלֵל של הספר הזה.
הספר הזה מסביר מה זה אומר לפתח משאבת רוח בנפש. משאבת רוח שבכלל מכוונת לרוח וממתינה לה.
הספר הזה גם מדבר על מי התהום שמתחת לנפש, ועל האתגר בלהעלות אותם נכון מהתהום. "מים עמוקים עצה בלב איש, ואיש תבונות ידלנה".
לספר יש שני שערים, קדמי ואחורי, שכל אחד מהם יכול להיות שער הכניסה הראשון. כי אתה יכול להתחיל בכל אחד מהם ולהמשיך לחלק האחר, לפי נטיית ליבך.
ב"שער הקדמי" של הספר, "מעל האדמה – משאבת רוח - נפש", נעסוק בנפש עצמה. במעגל להבי הנפש של משאבת הרוח. ונעסוק גם בגלי החיים המתרגשים עלינו, ברוחות שמסעירות ודוחפות את להבי נפש, ובהשפעה שלהן על מצב הצבירה הנפשי שלנו. נדבר גם על היכולת לעבור לגור בנפש, ולייסד בה מקום, עוגן פנימי, שיצליח לעמוד גם בגלי החיים ששוטפים ומתגעשים עלינו. מבחוץ, ומבפנים. לבנות נכון את להבי משאבת הרוח, וגם את המגדל המשולש שבראשו היא יושבת. זה אומר ללמוד להכיר את עצמך, ולהפוך להיות לבעל ברית של עצמך. של כל החלקים של עצמך. של כל הלהבים. ולאט לאט להפוך לחבר הכי טוב של עצמך. ולהרגיש בטוח עם עצמך. לבד. לבד אבל לא בודד. ואם תרגיש בטוח עם עצמך, תמצא גם את כוחות הנפש שבך.
ב"שער האחורי" של הספר, "מתחת לאדמה – מי תהום - נשמה", נעסוק במשמעות הפנימית של לגור בנפש. מבט מבפנים, ומהעומק. נכיר את מי התהום הפנימיים שבנפש. הנשמה שבעומק הנפש – הכוחות, הידע, הרצון, האתיקה וההתחדשות שטמונים עמוק בנפש של כל אחד מאיתנו. המים העמוקים והנדירים שמשאבת הרוח רוצה להגיע אליהם ולהעלות אותם אל פני השטח.
ולא לדאוג, לא יופיעו בספר יותר מדי פרטים טכניים ותרשימים של משאבת הרוח. ומה שכבר יופיע, יהיה קשור ישירות לייצוג של הנפש.
קוראים כותבים
אין עדיין חוות דעת.