היכל התהילה

זרימה

בעוד שמונה שנים מרלון ג’יימס, המכונה בפי כול גריפ, יהיה אחד הכוכבים העולים הזוהרים ביותר בתעשיית המוזיקה ואני, בריסטול גריי, אהיה המנהלת הקשוחה והבלתי מתפשרת שלו. אך כשנפגשנו לראשונה, הייתי סטודנטית שמחפשת את דרכה בעולם, והוא היה אומן הנחוש להצליח בתעשיית המוזיקה. אנחנו באים מעולמות שונים לחלוטין, ממעמדות שונים. נראה לכאורה כי קשיים רבים מדי עומדים בדרכנו, כאלה שאמורים להפריד בינינו, אך רק הולכים ומקרבים אותנו זה אל זה. אני לא יכולה שלא לתהות – האם השבוע הקסום שחווינו הוא התחלה של משהו יפהפה שישנה את מהלך חיינו, או משהו סתמי ללא עתיד?

אחיזה

שמי בריסטול גריי.

אולי אין לי כישרון מוזיקלי, אבל אני מוכשרת באיתור הכישרונות האלה ויש לי עין חדה לאלו יוצאי הדופן. מרלון ג’יימס, המכונה בפי כול גריפ, בעיניי ובעיני כל מעריציו, הוא יוצא דופן.

פעם, בילינו כמה לילות קסומים יחד ופרטנו זה על מיתריו של זה. מאז חלפו כמה שנים. אכסנתי את הזיכרונות האלה במגירה ואת המפתח אליה זרקתי מזמן. מה שנותר בינינו כיום הם ידידות ויחסי עבודה. הוא נמצא על סף תהילת עולם, כל חלומותיו עומדים להתגשם. התפקיד שלי זה לנהל את הקריירה שלו, אך אני מתקשה מאוד לנהל את המתחולל בליבי.

גריפ פזיז, פראי ולא ממושמע, והוא זוכר את כל הדברים שהייתי רוצה לשכוח.

עדיין

הוא הבטיח לי שהוא יהיה שם, בטוב וברע. בשמחה וגם בעצב. הוא אמר שאני יכולה לסמוך עליו. אנשים תמיד מבטיחים הבטחות, נודרים נדרים, אך האם הם גם מתכוונים לעמוד בהם?
ידעתי מה הרגשנו זה כלפי זה, אך לחיים יש דרך משלהם לזרוק אותנו לתוך מים סוערים דווקא כאשר אנחנו חושבים שהפלגנו על מי מנוחות, יש להם דרך לנפץ את כל האשליות שלנו, לטלטל את אמונתנו ולהעמיד במבחן את העקרונות שלנו. אהבתנו החלה בפסגת העולם, על גלגל ענק מתחת לכוכבים. היא הייתה יפה וחופשייה כמו פרפר, אך עתה, כשהאהבה הזאת עומדת למבחן, האם היא תתרומם לגבהים, או תתרסק אל סלע המציאות?