דפני
מהמקום שבו יושבת דפני בטרקלין שכמעט אינו בשימוש בחלק הצפוני של טירת אֶלדוֵוייל היא יכולה לראות בבירור את השער הראשי. במשך כל שעות הבוקר, בזמן שהיא לוגמת תה, אנשים באים והולכים. כרכרת דואר, עגלת יבול חקלאי, כמה עשרות אנשי חצר רכובים על סוסים שיצאו לקניות ברחוב ווֹלפרוֹסט או לצוד ביער. בכל פעם שמישהו מתקרב לשער דפני מזדקפת בכיסאה, אבל בכל פעם היא שבה וצונחת למקומה באכזבה.
"משהו לא בסדר," היא אומרת בקול, בוחשת את התה ומסיטה את מבטה מהשער רק למשך זמן מספיק כדי להעיף מבט בקְלִיוֹנָה ובוִויוֹלִי. שלושתן יושבות סביב השולחן הקטן ליד החלון מאז ארוחת הבוקר, קליונה וויולי מפטפטות ודפני מעמידה פנים שהיא מקשיבה. אילו דעתה היתה פחות מוסחת אולי היתה מגלה שהיא מתפלאת על החברוּת הפורחת בין קליונה וויולי למרות ההבדלים הגדולים ביניהן — קליונה היא גבירה פריביאנית מיוחסת שפועלת בחשאי למען המרד שאביה עומד בראשו, ואילו ויולי היא משרתת בֵּסֶמיאנית מפשוטי העם שעבדה בסתר כמרגלת בשירות אמהּ של דפני עד ששינתה נאמנויות. אילו דעתה של דפני היתה פחות מוסחת, אולי החברוּת ביניהן היתה עלולה אפילו להטריד אותה. הרי בסופו של דבר, עד לא מכבר דפני החשיבה את שתי הנערות לאויבות שלה.
כבר לא, אבל דפני הרבה יותר רגילה לכך שיש לה אויבים מאשר שיש לה חברים, ולכן נדרש לה זמן מה להסתגלות.
"זה מה שאמרתי," אומרת קליונה באנחה. "אבל משהו אומר לי שאת לא מדברת על התוכנית של המלך בַּרְתוֹלוֹמֵיאוֹ להעביר את חצר המלכות לטירת נוֹץ' חודש לפני המועד המתוכנן."
זה מסיח את דעתה של דפני רק לרגע קל ואז היא מנידה בראשה. "החורף היה חם בצורה לא אופיינית, כפי שאני מבינה. אולי הוא מתכוון ליהנות ממזג האוויר."
היא שוב מביטה החוצה מבעד לחלון כששני שומרים חמושים רוכבים דרך השער. לבדם.
"בֵּיאַטְרִיז כבר היתה אמורה להגיע. היא היתה אמורה להגיע לפני יומיים," אומרת דפני.
עבר שבוע מאז השתמשה דפני באבק כוכבים כדי לשוחח עם אחותה בבֵּסֶמְיָה, וביאטריז אמרה שהיא בדרך לפריב. היא התכוונה לבוא בדרך עקיפה ופתלתלה יותר מזאת שבה הגיעה דפני כשעזבה את הבית כדי לבוא לפריב — ביאטריז נאלצת לעשות את זה כדי לחמוק מאִמן, שללא ספק מחפשת אותה — אבל גם אם מביאים בחשבון עיכובים, היא כבר היתה אמורה להגיע.
"הרבה דברים היו עשויים לעכב אותה," אומרת ויולי ומניחה מידה את ספל התה. לא, חושבת דפני. לא ויולי. אפילו במחשבותיה הפרטיות דפני צריכה לחשוב עליה בשם הבדוי שאימצה, וככל שיודעים רוב תושבי פריב, הנערה היושבת מולה אינה ויולי, אלא סוֹפְרוֹנְיָה — אחותה הנוספת שנרצחה על יד האספסוף בטֵמָרִין. דפני צריכה להתרגל לקרוא לה בשמה החדש, או לפחות "אלופה", הכינוי של ויולי בילדותה שהן הסכימו ביניהן שדפני תוכל לקרוא לה בו כדי למנוע חשדות — אבל זה קשה יותר מכפי שחשבה. התחבולה עדיין גורמת לבטן של דפני להתהפך כשהיא חושבת עליה, הרעיון שמישהי אחרת תחיה את חייה של סופרוניה, אבל זאת היתה הדרך היחידה להציל את ויולי מהוצאה להורג באשמת ניסיון לרצוח את המלכה יוּגִ'ינְיָה — רצח שבסופו של דבר דפני ביצעה בעצמה.
דפני מנידה את ראשה. "לא, אני פשוט... אני מרגישה את זה. משהו לא בסדר."
"את חושבת להשתמש שוב באבק כוכבים כדי לדבר איתה?" שואלת קליונה ומקמטת את מצחה. "אני יכולה לבקש מאבא שלי עוד בקבוקון, אבל נראה לי שהוא מתחיל לחשוד."
דפני מהרהרת לרגע. "לא," היא אומרת לבסוף. "זה יהיה אותו דבר כמו בימים האחרונים, ואני לא להוטה להתמודד שוב עם ההשלכות."
בכל פעם שדפני ניסתה לשוחח עם אחותה באמצעות אבק כוכבים, היא שמעה רק שתיקה ריקה שגרמה לראשה לכאוב כמו אחרי שתיית כוס שיכר אחת יותר מדי.
אמנם היא מנסה להימנע מזה, אבל דפני לא יכולה שלא לתהות מה יקרה אם תנסה לשוחח עם סופרוניה. אם ביאטריז הצטרפה עכשיו לאחותן. המחשבה מעוררת בה בחילה.
לא. ביאטריז לא מתה. לא יכול להיות. דפני היתה יודעת אילו מתה.
נכון?
דפני הודפת את המחשבה ממוחה. ביאטריז תמיד הצליחה לדאוג לעצמה — היכן שהיא לא נמצאת, לא משנה למה היא מתעכבת, היא מסוגלת להתמודד עם זה. למעשה, חושבת דפני, היא מרחמת על כל מי שיהיה טיפש מספיק כדי לעמוד בדרכה של אחותה. היא מאלצת את עצמה להסיט את מבטה מהחלון ולהתמקד בקליונה.
"למה זה מטריד שחצר המלכות עוברת לטירת נוץ' מוקדם?" היא שואלת, נאחזת בהסחת הדעת שהציעה.
"כי," אומרת קליונה ומוסיפה עוד כפית סוכר לתה שלה, "שבהיסטוריה בת מאות השנים של מלחמות השבטים רק טירת נוץ' לבדה נותרה בלתי חדירה. המיקום שלה בהרים מספק לה הגנה טבעית וכל מה שיש בטירה מעצים את זה. אם ברתולומיאו מצפה להתקפה, זה המקום הנבון להיות בו."
דפני שוקלת את דבריה. ברתולומיאו צודק אם הוא מצפה להתקפה, או התקפה ביוזמת אמה או התקפה מתוכננת של אביה של קליונה והמורדים שלו. דפני חושדת באפשרות הראשונה, אבל היא יודעת שקליונה מוטרדת יותר מהשנייה. אולי הן חברות, אבל דפני יודעת שקליונה לא מגלה לה את כל מה שהמורדים מתכננים. אם כי את זה היא יכולה לנחש בעצמה. דפני ובֵּייר נשואים עכשיו וזוכים לתמיכה ציבורית רחבה, ויש למורדים את כל הסיבות להדיח את המלך ברתולומיאו מכס המלוכה ולסלול לפניהם את הדרך לבטל לגמרי את המשטר המלוכני.
"אם אמא שלי תבין שפניתי נגדה," אומרת דפני לאט, "יהיו מקומות הרבה יותר גרועים להיות בהם מאשר טירת נוץ'."
הלסת של קליונה נחשקת ודפני רואה את מחשבותיה מתרוצצות. "המורדים מאמינים שעומדים בפני פריב איומים גדולים יותר מאשר קיסרית תאבת כוח שעלתה לגדולה," היא אומרת לבסוף.
"את מתכוונת להגיד שאבא שלך מאמין בזה," מסיקה דפני. אביה של קליונה, לורד פַּנְלִינְגְטוֹן, הוא חברו הקרוב ביותר של המלך ברתולומיאו, אבל בשני העשורים האחרונים הוא גם השקיע מאמץ בניסיונות להדיח אותו. כשקליונה לא מוחה, דפני שולחת מבט אל ויולי כדי לבקש את תמיכתה — הרי בסופו של דבר, רק מעטים יודעים לְמה הקיסרית מסוגלת יותר מוויולי, שעבדה כאחת המרגלות שלה עד לפני זמן קצר — אבל דעתה של ויולי מוסחת והיא מביטה החוצה דרך החלון במצח מקומט.
לבה של דפני מזנק כשהיא עוקבת אחרי מבטה, אבל הוא שב ונופל באותה מהירות ומותיר בעקבותיו אימה.
רוכב בודד על סוס צחור עוצר ליד השער, אבל המדים שלו הם שמעוררים בדפני מחשבה. הוא לבוש מכף רגל ועד ראש בכחול בסמיאני.
"אמא שלך שלחה מכתב?" שואלת ויולי.
"מכתב היה מגיע בדואר," אומרת דפני, מניחה מידה את ספל התה וקמה על רגליה. היא יכולה לחשוב רק על דברים מעטים מאוד שהיו מפתים את אמהּ לשלוח את השליח האישי שלה לפריב, ואף אחד מהם אינו טוב.
דפני וקליונה עושות את דרכן אל אולם הכניסה בלי ויולי, למקרה שהשליח אולי ראה את סופרוניה בעבר ועלול לזהות שוויולי היא לא סופרוניה. ברגע שהן מגיעות אל קומת הקרקע של הטירה הן פוגשות את בייר, שמגיע מאולם הכניסה עם שני שומרים לצדו. כשעיניו פוגשות את עיניה של דפני היא יודעת שמה שיש לו לומר, מה שלא יהיה, הוא רע.
"אמא שלי שלחה שליח," היא אומרת כדי לחסוך את זה ממנו. "ראינו אותו עובר בשער."
בייר מהנהן. "הוא אמר שהוא מוכן לדבר רק איתך ועם סופרוניה," הוא משיב לה.
הבטן של דפני מתהפכת והיא מעיפה מבט בשומרים שמתלווים אליו. "אני אדבר איתו, אבל אחותי לא מרגישה טוב. אני מעדיפה לא להטריד אותה."
בייר, שמבין את כוונתה, מהנהן. בזמן שהוא מוביל אותה דרך האולם אל הכניסה, היא מלכסנת אליו מבט.
עבר שבוע מאז נישאו, אבל היא עדיין מתקשה לחשוב שהוא בעלה ומתקשה לחשוב שהיא אשתו של מישהו. אולי היא צודקת, לפחות באופן חלקי, מכיוון שהנישואים לא מומשו.
זה היה ההסכם שסיכמו ביניהם בליל הכלולות, אמצעי הגנה שישתמשו בו כדי לבטל את הנישואים אם הקיסרית תנסה להשתמש בהם כנשק נגדם.
"אם היא קיבלה הודעה שסופרוניה בחיים, היא תרצה לוודא את זה," אומרת דפני. "ברור שציפינו לזה, לא?"
בייר מהנהן בקצרה, אבל אף אחד משניהם לא אומר שחלק גדול מאוד מהתוכנית שלהם תלוי ביד המקרה. ויהיה הרבה יותר קל אם השליח הוא מישהו שדפני לא מזהה, מישהו שסביר להניח שלא יזהה שלמעשה ויולי אינה סופרוניה.
אבל כל תקווה שזה יקרה נגוזה ברגע שדפני מגיעה אל אולם הכניסה ומוצאת את עצמה פנים אל פנים מול בֶּרטרַנד, אדם שעבד בשירותה של הקיסרית מאז ומתמיד, ככל שהיא זוכרת.
"הוד מעלתך," אומר ברטרנד וקד קידה עמוקה.
"ברטרנד," עונה דפני בחיוך, מתנתקת מבייר, מתקרבת אליו ומושיטה ידיים כדי לאחוז בידיו כאילו היא מקבלת את פניו של חבר ותיק. "כמה טוב לראות אותך שוב."
"וגם אותך, הנסיכה דפני," אומר ברטרנד, חופן את ידיה ומרפה מהן. הוא שולח מבט מעבר לכתפה, אבל כשהוא רואה רק את בייר, קליונה והשומרים שהתלוו אליהם, הוא מקמט את מצחו. "הנסיכה סופרוניה לא איתך?" הוא שואל.
"המלכה סופרוניה מרגישה לא טוב," אומרת דפני. "אני בטוחה שהיא תתאכזב מאוד שהחמיצה אותך, אבל ה... טראומה של הבריחה מטמרין וכל מה שקרה מאז גבו ממנה מחיר, לצערי. אני מאוד לא רוצה להפריע למנוחתה מכל סיבה שהיא. אני בטוחה שאתה מבין."
דפני מדגישה את דבריה האחרונים בלחיצה נוספת של ידיו, והפעם היא דוקרת את עורו בטבעת הרעל שלה.
"אַיי," אומר ברטרנד, קופץ ומושך את ידיו מידיה. היא מקמטת את מצחה.
"אתה בסדר, ברטרנד?" היא שואלת, כולה דאגה פעורת עיניים. "אתה נראה מותש — לא מפתיע, הרי עברת מסע ארוך מאוד."
ברטרנד מנענע את ראשו כאילו הוא מנסה לנקות אותו. כשהוא מחזיר את מבטו אל דפני, עיניו מזוגגות ולא ממוקדות. "מותש," הוא מהדהד את דבריה. "מסע ארוך."
אבקת עלי אֶתֶר משאירה את קורבנותיה מנומנמים וקלים להשפעה, בדיוק המצב שבו דפני צריכה שהוא יהיה כדי שהתוכנית שלה תצליח.
"זה מה שחשבתי," היא אומרת בחיוך אוהד. "למה שלא תנוח קצת? אולי סופרוניה תהיה מספיק בריאה כדי לומר שלום בארוחת הערב."
"ארוחת הערב," אומר ברטרנד.
"כן, בדיוק," אומרת דפני, מרימה מבט אל בייר ומחייכת אליו חיוך ניצחון קטן. "בוא, אני אקח אותך לאחד מחדרי האורחים."
בזמן שדפני מלווה את ברטרנד במסדרון בלי להראות כלפי חוץ כמה משקל בדיוק הוא משעין על זרועה, היא מנטרת את צעדיו, את קצב נשימתו ואת מהירות התנועות שלו. כשהיא שבעת רצון מכך שהסם כבר השתלט עליו לגמרי, היא מעיפה מבט מעבר לכתפה כדי לוודא שבייר וקליונה מעכבים את השומרים במרחק בטוח. היא מרוצה ומתחילה לדבר באוזנו של ברטרנד בקול נמוך וחרישי.
"אתה נהנית מארוחת ערב מקסימה עם המלכה סופרוניה ואיתי. נכון שהיא נראתה טוב?"
"היא נראתה טוב," מהדהד ברטרנד ומהנהן.
"היא שמחה כל כך לראות אותך, ברטרנד. היא שאלה מה שלום אשתך והבן שלך בבסמיה וניהלתם שיחה מקסימה עליהם. סופרוניה תמיד מתחשבת כל כך במובן הזה, נכון?"
"מתחשבת, כן," הוא אומר.
"אבל שתית הרבה יותר מדי בארוחת הערב. זה קצת מביך שהשתכרת כל כך — כשתתעורר בבוקר תהיה להוט לעזוב את הטירה מיד כדי לחזור אל הקיסרית."
"לחזור אל הקיסרית."
"וכשתראה אותה, אתה תספר לה איך פגשת את סופרוניה, כמה טוב היא נראתה, איך שוחחת איתה והיא היתה בדיוק כמו שאתה זוכר אותה. אתה יכול לעשות את זה?"
"יכול לעשות את זה."
"אז תגיד לי," אומרת דפני. "מה תספר לאמא שלי?"
"פגשתי את המלכה סופרוניה," הוא אומר בקול מנומנם, אבל המילים ברורות. "היא נראתה טוב, שוחחנו והיא היתה בדיוק כמו שאני זוכר אותה."
"טוב מאוד, ברטרנד," אומרת דפני.
הוא נשען עליה בכבדות רבה מדי עכשיו, כמעט גורר אותה לרצפה.
"שומרים," אומרת דפני מעבר לכתפה. "אני חוששת שברטרנד שתה קצת יותר מדי במהלך המסע שלו. תעזרו לו להיכנס למיטה לפני שהוא יפגע בעצמו?"
"כמובן, נסיכה," אומר אחד השומרים וממהר קדימה כדי לשחרר אותה ממשאה.
קוראים כותבים
אין עדיין חוות דעת.