המחברת במגירה של אמא

מה קורה כאשר מחליטים להוציא לאור את מחברת הזכרונות שנכתבו (בעברית!) ב-1946 במחנה בקפריסין, על ידי שורדת השואה? התוצאה היא סיפור מדהים על הישרדות נערה צעירה באוקראינה במהלך המלחמה. סיפור שיש בו חסידי אומות עולם, לצד משתפי פעולה. סיפור המזמן עיסוק בדילמות מוסריות מורכבות כגון כיצד לנהוג בילדים שנמסרו למשמורת והפכו לחלק מהמשפחות שקלטו אותם; שיקום מול נקמה, והרבה אופטימיות. בפתיחה- הקדמה מאת פרופ’ חוי דריפוס. מומלץ מאוד!

אורנה כץ אתר
מנהלת תחום דעת הסטוריה המזכירות הפדגוגית
משרד החינוך

“הנושאים העולים פה הם חשובים במיוחד, ותורמים באופן ניכר להבנתנו את האירועים, ובכללם: יחסי יהודים ולא יהודים, חוויות של נערים ונערות בשואה, מידע ותודעה ביחס לרצח היהודים, החברה היהודית ומשפחות יהודיות לנוכח ההשמדה, חיים במסתור ועוד ועוד ועוד. בהתחשב בשיח הנוכחי על מאמצים יהודיים לשרוד באזורי הכפר – יש לו באמת חשיבות מיוחדת”
חוי דרייפוס
פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב ו”יד ושם”.

המחברות, התמונות והמכתבים שכנו במגירה ליד מיטתה של אמא כל השנים. מידי פעם היינו מעלעלות בהם, קוראות על חיים יהודיים שאבדו, על קרובי המשפחה שלא זכינו להכיר, בוכות, לא מאמינות לכמה רוע אנושי נחשפה אמנו האוהבת ואיזה כושר עמידות, תעוזה וגבורה הפגינה אז, במלחמה ההיא.

אמא נפטרה בשיבה טובה (ולדידנו בטרם עת) בתחילת הקורונה וידענו שסיפורה ההיסטורי, שכתוב בעברית שלמדה בילדותה בפולין והשתמשה בה שוב במחנה המעצר בקפריסין ב-1946 לאחר שנים של רדיפות וסבל, חייב לצאת לאור. ידענו גם שאנו לא רוצות לגעת בו: לא לערוך את מילותיה, לא לתקן את השגיאות ולא להתאים את השפה המליצית לשפת ימינו.
זהו לא רומן היסטורי. זו היסטוריה. מסמך היסטורי מקורי, שבחרנו להביא לדפוס, בצורה הקרובה ביותר למקור. הרקע הירוק הוא סריקה של כריכת המחברת האמיתית וצילומי דפי היומן עם כתב ידה הציורי הם אותנטים. ביומן היא מתארת בעדות טריה איך שרדה לבד בעולם בלתי אפשרי ואיך, ברגע שחרורה, גייסה תעצומות נפש ובגבורה הצילה את השריד היחיד ממשפחתה.

הספר נערך בצורה ייחודית: צילום כתב היד המקורי בעברית מוצג מול הקלדה שלו, בעריכה קלה.

אנו מקוות שתפיקו מהקריאה תובנות.

בנותיה של רבקה, משפחתה ואוהביה.