המיטב

1 הלב האציל

פירוש המילה הסנסקריטית בודהיצ'יטה הוא 'לב ער או נאצל', והוא אמור להימצא בכל יצור חי. בדיוק כשם שחמאה טבועה במהות החלב ושמן טבוע בזרע השומשום, כך המקום הרגיש הזה טבוע בי ובך.

סטפן לוין כתב על אישה, שגססה בכאב איום ובתחושת מרירות, שהלכה והכריעה אותה. בשלב, שבו הרגישה, שאינה יכולה עוד לשאת את הסבל והמרירות, החלה, באופן לא צפוי, לחוות את כאבם של אחרים: אם, שגוועת ברעב באתיופיה, מתבגר, שברח מהבית וגוסס ממנת-יתר בדירה מטונפת, אדם, שנמחץ במפולת הרים וגוסס לבדו על גדת ערוץ, היא אמרה, שהבינה, שאין זה הכאב שלה, זה הכאב של כל היצורים החיים. לא היו אלה רק החיים שלה, היו אלה החיים עצמם.

כשאיננו יכולים עוד להגן על עצמנו מהפגיעות של מצבנו, מהשבירות הבסיסית הזאת של הקיום, אנחנו מעירים את הבודהיצ'יטה, את הרכות הזאת, לחיים. במילים של קראמפה גיאלווה השישה-עשר, "אתם מפנים את הכול. אתה נותן לכאב של העולם לגעת בלבך ואתה הופך אותו לחמלה'.

נאמר, שבתקופות קשות, זו היא רק הבודהיצ'יטה, שמרפאת. כשההשראה מסתירה פניה, כשאנחנו מוכנים כבר לוותר, זה הזמן, שבו אפשר למצוא מרפא ברכות של הכאב עצמו. זה הזמן לגעת בלב האמיתי של בודהיצ'יטה. בעיצומה של הבדידות, בעיצומו של הפחד, בלב ההרגשה של היות לא מובן ודחוי, נמצא דופק הלב של כל היצורים, לב העצבות האמיתי.

ממש כמו תכשיט, שהיה קבור באדמה מיליוני שנים ולא ניזוק ולא דהה צבעו, כך גם הלב הנאצל הזה אינו מושפע מכל הבעיטות והצריחות שלנו. אפשר לחשוף את התכשיט לאור בכל עת, והוא יזהיר ויבהיק, כאילו לא קרה דבר. לא משנה עד כמה חדורים אנו בחוסר-נדיבות, באנוכיות או בחמדנות, לא נוכל לאבד את לב הבודהיצ'יטה האמיתי. הוא נמצא כאן בכל חי, לעולם לא מושחת ולעולם שלם לחלוטין.