מבוא
לאוכל מעמד מרכזי בחייו של האדם: הוא הכרחי לקיומו הפיזי והוא חלק בלתי נפרד משיגרת יומו. לאוכל גם מעמד מרכזי בחברה: הוא בבואה של מבנה החברה ושל רבדיה השונים והוא שזור בסמליה ובריטואלים שלה. האוכל מבטא קשת רחבה של זהויות: לאומית, אתנית, מעמדית ומגדרית. הוא מהווה שפה נגישה לכול ובה בעת גם מערכת תקשורת מורכבת.
ספר זה בא לבחון את האופן שבו סיפורי עם משקפים מנהגים, אמונות ותפיסות תרבותיות הקשורים לאוכל. סיפורי עם, בדומה לאוכל, הם פרי יצירה ואמצעי ביטוי של החברה ושל היחידים בה. לעתים הם מבטאים הזדהות עם האמונות ועם הנורמות של חברה וקבלתן, ולעתים הם מתעמתים עם האמונות ועם הנורמות החברתיות, מערערים עליהן ואף דוחים אותן. סיפור עם הוא גם נשא קולו של המספר. גם כאשר הסיפור עוסק בתופעה שכיחה בחברה, הוא מבטא חוויה שהמספר חווה או רעיון שהוא מבקש להביע באמצעות נרטיב. התהליך העומד במרכז היגוד סיפורי הוא העברה מילולית המבוססת על עיבוד זיכרון המספר ועל הדמיון שלו באמצעים פרפורמטיביים מצומצמים, ובמסגרת זמן מצומצמת מאוד.
אוכל הוא חלק בלתי נפרד מן הריאליה, והיבטיו השונים ידועים לכל אדם כמעט באופן אינטואיטיבי, כגון ריחו וטעמו. על כן בסיפורי עם הנוגעים לאוכל ניתן להסתפק ברמזים ובאזכורים כלליים ביחס לאוכל, והציפייה היא ששאר הקונוטציות ייווצרו מאליהן בדמיונו של המאזין. עם זאת, מאחר שסיפור העם נשען על דמיון יוצר, הוא איננו מחויב להיבטים הריאליסטים של האוכל, ויכולים להופיע בו מרכיבים פנטסטיים ועל טבעיים. לעתים האזנה לסיפור על אודות אוכל יכולה אפילו להוות תחליף לסיפוק הבא מן האכילה.
הספר שלפניכם מחולק לחמישה פרקים, ובכל פרק מבוא קצר. הפרק הראשון עוסק בהנאה שאכילה ואוכל גורמים לאדם ובבחינת גבולותיהם; הפרק השני דן בהיבטים מגדריים המגולמים בסיפורים שעניינם אוכל; הפרק השלישי מתמקד בהיבטים החברתיים של האוכל; הפרק הרביעי עוסק בקשר שבין אוכל לזהות קבוצתית; הפרק החמישי מתמקד בזיקה של האוכל לזמן המקודש.
בכל פרק מובאים סיפורים הקשורים לנושא שבו הוא עוסק, אך כיאה ליצירה העממית, שהיא מטבעה מורכבת ומסועפת ותדיר מסרבת להיכנע לתכתיבי תיאוריות מדעיות וקטגוריזציות אינטלקטואליות, חלק מן הסיפורים היו יכולים להיכלל בכמה פרקים במקביל.
שלושים הסיפורים המוצגים בספר זה לקוחים כולם מתוך אוסף ארכיון הסיפור העממי בישראל ע"ש דב נוי (אסע"י) שבאוניברסיטת חיפה. ארכיון זה, שראשיתו במוזיאון לאתנולוגיה ולפולקלור של חיפה, נוסד על ידי פרופ' דב נוי בשנת 1955 עם בואן של העליות הגדולות ארצה, ואצורים בו למעלה מ־24,400 סיפורים שמוינו על ידי חוקרי הארכיון לשבעים קבוצות אתניות שונות, על פי ארצות המוצא של המספרים. אוסף זה הוא המאגר הגדול ביותר בעולם לסיפורת יהודית עממית. הסיפורים שנבחרו, המסופרים על ידי מספרים משבע עשרה קבוצות אתניות, הם ביטוי לעושר האתני והתמאטי של אוסף הארכיון, והמשותף לכולם הוא שעלילתם המרכזית עוסקת באוכל.
***
ברצוני להודות מקרב לב לפרופ' חיה בר־יצחק ולפרופ' דינה שטיין שקראו ברצון את כתב היד, ובתבונתן הרבה העירו והאירו.
עידית פינטל־גינסברג
1 לעיון מקיף בסוגיות אלה ראו:
Barthes 1961; Counihan 1999; Goode 1992; Lévi-Strauss 1997; Muhawi & Kanaana1989; Myerhoff 1978; Sutton 2001; Sutton 2010
2 דוגמה קיצונית לכך הוא סיפורים על אודות מתכונים שנמסרו על ידי נשים במחנות ריכוז
(De Silva 2006)
קוראים כותבים
אין עדיין חוות דעת.