המקום שאליו הולכים + המקום שבין

המקום שאליו הולכים

מה קורה כשהדבר שהורס לנו את החיים הוא גם מה שמציל אותם?

לא האמנתי ברוחות עד לפני שש שנים, כאשר תאונה מחרידה שינתה את חיי… לתמיד.

קוראים לי שרלוט.

רוב האנשים קוראים לי שָר… ויש לי יכולת מיוחדת.

אני מדברת עם המתים.

שלא תהיה שום טעות: אני לא יכולה להעלות ולזמן רוחות. אני יכולה לדבר רק עם רוחות שנתקעו כאן ולא הצליחו לעבור לצד השני.

אבל יש לזה מחיר, ואני משלמת אותו. החיים שלי לא היו קלים. הייתי מדוכאת, על סף ייאוש.

אך לגורל רצון משלו. בשנייה האחרונה, אייק מקדרמוט הציל אותי.

הוא טוב לב ועדין.

הגיבור שלי.

עשינו הסכם. הוא יעזור לי למצוא מקום לגור ועבודה חדשה ואני אעזור לו עם העניין הלא פתור שלו.

כשהסכמתי לעזור, לא ידעתי שאני עתידה להתאהב בתושביו המקסימים של מחוז באת, וב… אייק וג’ורג’ מקדרמוט.

עכשיו, בלב חצוי שווה בשווה בין שני האחים, אני לכודה במצב אכזרי ולא הוגן.

אבל איך אפשר להיפרד מחצי לב?

המקום שבין

החיים הם מבחן – הזדמנות להוכיח מי אנחנו וממה אנחנו עשויים. קצרים ככל שהיו חיי, אני רוצה לחשוב שחייתי אותם טוב, שכשאנשים נזכרים באייק מקדרמוט, הם זוכרים שהוא היה אדם טוב. במבט לאחור, אני גאה באדם שהייתי.
להשאיר מאחור את האישה שאהבתי היה הדבר הקשה ביותר שנאלצתי לעשות אי־פעם. גייסתי כוחות שלא ידעתי שיש לי, כדי להשלים עם העובדה שהיא בנתה לה חיים עם אחי אחרי שעברתי לעולם הבא. ג’ורג’ ושרלוט היו עדיין בחיים, אבל אני לא. ביחד, הם התקדמו בחייהם למרות הקשיים, וקיבלתי את זה כי ידעתי שיום אחד שרלוט ואני נתאחד שוב.
יום אחד היא תהיה שלי.
הייתי צריך רק לחכות.
הזמן מתנהג אחרת בעולם הבא. בהיעדר חיבור לאנשים החיים הוא לא ממש מאט, אלא עוצר לגמרי. אין דאגות לגבי מה שיקרה, יש רק מה שעכשיו. לא ידעתי אם עברו ארבעה ימים או חמישים שנה כשמצאתי את שרלוט ליד העץ שלנו בפינה שלי בצד השני, אבל ידעתי שהיא כאן ושלעולם לא אתן לה לעזוב אותי שוב. סוף־סוף זכיתי לגמול על החיים שחייתי.
אבל כעבור זמן קצר גיליתי שלגורל היו תוכניות אחרות, ושכל מה שחשבתי על עצמי עומד שוב במבחן. אבל הפעם, לא הייתי בטוח שאוכל להחזיק מעמד.
הפעם, לא הייתי בטוח שאוכל להיות אדם טוב.