העברית ולשונות אירופה

הספר שלפנינו מוקדש לבחינת צמיחתה, יצירתה, התגבשותה וקבלתה של לשון ספרותית חדשה, ובכללה לשון הכתיבה הספרותית־האומנותית הן המקורית והן המתורגמת.

הספר כולל ארבעה פרקים: שניים מהם סקירות מקיפות, ושניים מהם בגדר מחקרים.

הפרק הראשון סוקר באורח ממצה (בסדר אלפביתי) את צמיחתן ויצירתן של הלשונות האירופיות הספרותיות, כל לשון ודרכי פיתוחה והתפתחותה. מטרת הסקירה האנציקלופדית הזאת אינה לחשוף או להוכיח את מציאותן של השפעות חיצוניות על דרכי התגבשותה של העברית הספרותית החדשה, כי אם להקבילה ולהשוותה אל לשונות ספרותיות אחרות שנוצרו בעת החדשה, כדי להאיר את הרקע האנושי והסביבתי הכללי וכדי להבין טוב יותר תופעות והתפתחויות שיש להן קווים מקבילים והיבטים שווים או דומים.

הפרק השני בספרנו מוקדש לבחינת הרקע של התרבות הגרמנית והלשון הגרמנית ושל בחירתם של משכילי גרמניה בלשון העברית בכלל ובלשון המקרא בפרט בתור הלשון המועדפת עליהם בכתיבה ספרותית.

בפרק השלישי נידונים חמישה ניסיונות מודעים ומכוונים שנעשו בשלושת העשורים האחרונים של המאה ה־19 ובתחילת המאה ה־20 ליצור עברית ספרותית החדשה בעבור הספרות הבֵּלֶטְרִיסְטִית (ובעיקר בעבור הפרוזה הסיפורית) מכאן ובעבור הספרות הפובליציסטית מכאן.

העמדת ראשית יצירתה של העברית הספרותית החדשה על רקע יצירתן (או תחייתן) של הלשונות הספרותיות האירופיות בעת החדשה, שנסקרה ונידונה בפרק הראשון, מאפשרת לנו לראות את פיתוחה ועיצובה של העברית הספרותית בעת החדשה לא רק כמאורע הבולט בייחודו או כחוליה בשרשרת ההתפתחות של הלשון העברית, אלא גם כאחת החוליות בתהליך כללי של יצירתן והתפתחותן של לשונות ספרותיות סטנדרטיות, בעיקר אותן לשנות שפיתוחן היה חלק בלתי נפרד מן התחייה הלאומית של עמי אירופה במאה ה־19.

הפרק הרביעי והאחרון של הספר מחזיק סקירה כרונולוגית של תרגומים ועיבודים לעברית של מחזות בלשונות אירופה. הסקירה מכוונת למחזות מתורגמים ומעובדים שנכתבו או ראו באור בתקופת ההשכלה היהודית ובתקופת ספרות "חיבת ציון", הַיינו מראשית העשור השמיני של המאה ה־18 עד סוף המאה ה־19.

חובה נעימה לי להודות לעידו אלעזר שהקליד את הספר, לעורכת הלשונית גלית גינסברג גולדרייך, למעמדת יהודית שטרנברג ולצוות ההפקה המיומן של הוצאת כרמל.

קריית מוצקין

חנוכה תשפ"א