הצווארון הכחול 2: מסתבכת עם החוק

תסמונת הילד האמצעי.

זה לא דבר אמיתי. לפחות לא במשפחה שלי.

אני הילד האמצעי מתוך שלושה בנים. שנה אחת מפרידה בין כל אחד מאיתנו, כך שאני אמור לדעת את זה.

מאורו הוא הבכור. הזכר הראשון שנולד למשפחה של מהגרים איטלקיים. אני הגעתי כל כך מהר אחריו, שמאורו עדיין היה זקוק לזרועותיה של מאמא שלי בדיוק כמוני ועוד לפני שהספקתי להפסיק לינוק, לוקה הסתער מהבטן של מאמא. אני אומר 'הסתער', ואני מתכוון לזה באופן מילולי. הוא הקדים בארבעה שבועות, צורח ומיילל, כבר מחפש אחר המסיבה הקרובה.

הייתם חושבים שהסדר יהיה - מאורו דואג לכריסטיאן, כריסטיאן דואג ללוקה, ולוקה – טוב, עלינו להיות אסירי תודה על כך שהוא הצעיר ביותר כי הוא לא דואג לאף אחד חוץ מאשר לעצמו, אבל איכשהו כל הגנים של האחריות הגיעו אליי.

אני האחד שבודק מה שלום ההורים. האחד שמוודא שמאורו ולוקה זוכרים את ימי ההולדת ואת ימי הנישואים. האחד שמארגן את כל המסמכים לחופשות המשפחתיות ומוודא שכולם שילמו.

האם זו הסיבה שבגללה הפכתי לשוטר? אולי. זה לא סוד שאני פורח כשיש סדר וחוקים. מי רוצה לחיות בעולם של כאוס ואי־ציות? לא אני, זה בטוח.

כל זה אומר שאין שום הסבר לעובדה שאני בוהה כבר חמש דקות בבחורה הבלונדינית שנמצאת בקצה השני של השדה כי נראה שהיא לא רוצה לציית לכללים והיא בהחלט יכולה לעורר מהומות עם נוכחותה בלבד. החלק הגרוע ביותר הוא – מלבד שהזין שלי השתלט לי על המוח – שהיא ונסה פלאנגן, הבת של המפקד שלי.

כולנו הגענו לכאן כי למאורו יש תוכנית קיטשית להחזיר אליו את מאדי ואנחנו משחזרים איזו מדורה מהתיכון.

"האנט פאקינג משגעת אותי. ראית שהיא רצתה להתחרות איתי בהורדת ידיים?" לוקה אפילו לא שם לב שדעתי מוסחת. בן זקונים משמעו שהכול קשור אליו. "היא כמו ארנבת קטנה ומלאת אנרגיה שלעולם לא מתעייפת. היא באמת חושבת שיש לה סיכוי לנצח? היא תחרותית כל כך. זה מעצבן."

יכולתי לנצל את ההזדמנות ולהזכיר לו שהוא לא שונה ממנה, אם ונסה לא הייתה צוחקת בדיוק ממשהו שמישהו במעגל שלה אמר. הצחוק שלה אופף אותי. היא מסיטה את שערה לצד אחד, חושפת את צווארה הארוך וגורמת למכנסי הג'ינס שלי להרגיש צמודים יותר ולמילים להתעופף מראשי.

"מאורו חייב לי על זה. הוא ומאדי השלימו, נעלמו והשאירו אותנו כאן עם האנט. אני צריך להיות זה שמזיין בחורה ביער כאילו אנחנו שוב בתיכון. במקום זה אנחנו כאן..."

יד מתנופפת מול פניי.

"במה אתה בוהה, לעזאזל?" הוא עוקב אחר קו הראייה שלי. "אין מצב. תסלח לי, אבל אני לא מתכוון לתת לך לצאת עם אחת החברות של האנט. מספיק גרוע שיש סיכוי שמאורו מציע עכשיו נישואין למאדי כי הוא לגמרי השפוט שלה. לא גם אתה. אין מצב שאני מגיע לשתי חתונות וחולק כל אירוע עתידי חשוב עם האנט. תמצא מישהי אחרת." הוא מביט מסביב ומעבר לאש שבוערת באמצע השדה. "מה איתה?" הוא מצביע.

אני עוקב אחר האצבע שלו ומבחין בג'ינג'ית שווה, אבל היא יותר הסגנון שלו מאשר שלי. תמיד אהבתי בלונדיניות והעובדה שוונסה גבוהה רק הופכת אותה למושכת יותר בעיניי.

אני מסמן לו במשיכת כתפיים שאני לא מעוניין בה.

"בסדר. תזיין אותה, תיהנה, אבל שום חרא שקשור בחתונות. אתה שומע אותי? אין מצב שאני יכול לסבול את האנט סביבי כל הפאקינג זמן." הוא מניד בראשו ומשלב את ידיו על חזהו.

אני זוכר את זה מהתיכון – הוא ולורן האנט. המלך והמלכה של ג'וקוויל וסיינט ג'ורג'. כל אחד מהם עסק בארבעה ענפי ספורט שונים ואין לי מושג למה הם עולים זה לזה על העצבים. זה לא כאילו הם התחרו זה נגד זה אי פעם.

"היא הבת של המפקד," אני מסביר. "היא מסרבת להתקרב אליי מאז שמאדי זכתה עבורה בדייט איתי במכירה הפומבית של רווקי כוחות ההצלה. המפקד מציק לי ודורש לדעת למה עדיין לא יצאתי איתה. מה אני אמור להגיד לו? לבת שלך יש משהו נגד שוטרים? היא מתעלמת ממני? כבר עדיף להודות שאני מציל חתולי רחוב."

"תשקר. פאק, כריסטיאן, פשוט תשקר." הוא חובט בכתפי ושותה חצי מהבירה שבכוס האדומה שהוא מחזיק.

"כן, וזה גם יעבור ממש חלק כשהוא יגלה את האמת."

לעזאזל, היא פשוט יפהפייה. הדבר היחיד שאני חושב עליו כשאני רואה אותה הוא הרגליים הארוכות שלה מסביב למותניים שלי.

"תפסיק לחיות במסלול הימני, חתיכת זין. תאיץ למסלול השמאלי ותיהנה מהדרך עד שתיאלץ להאט בשביל הילדים במושב האחורי. אתה מתנהג כמו גבר בן שמונים שכלוא בגוף של בן עשרים ושמונה. חבל שאתה מתאמן כל כך הרבה. זה פשוט בזבוז."

אני זוקר גבה. אין לי תשובה לזה. הוא צודק. אני מתייחס לחיים באופן יותר מדי רציני.

האם אני רוצה משפחה? התשובה היא כן. אני רוצה אישה לחזור אליה בסוף כל יום, לבנות איתה בית וחיים. אישה שתלד את הילדים שלי. ונסה היא לא האישה הזו. לפי מה ששמעתי, היא הגרסה הנשית של לוקה בכל הנוגע לדייטים.

כשוונסה מבקרת בתחנה, השמועות עליה מתפשטות כאילו היא מישהי ממשפחת קרדשיאן. היא מהממת ואי אפשר להפסיק להסתכל עליה, אבל היא לא מסוג הבחורות שמביאים הביתה כדי להכיר למאמא. בחורים כמו לוקה מתים על בחורות כאלה. אני... לא כל כך.

"תקשיב לאיבר הנכון שלך הפעם." לוקה מעיף מבט אל המפשעה שלי. "האיבר שיודע מה הוא רוצה. פשוט תקשיב לו." הוא לוגם שוב מכוס הבירה שלו. "פאק, נגמרה לי הבירה. רוצה גם?" הוא שואל ומתחיל להתקדם.

"לא." המבט שלי עדיין דבוק לוונסה. אני בוהה בה בזמן שהיא מוציאה קליפס לשיער מהתיק שלה ואוספת את שערה בקוקו נמוך.

לוקה צוחק ומתרחק. "פשוט תוציא אותה מהמערכת שלך, גבר," ואז מצביע עליי, פניו רציניות וקשוחות. "ואל תחזור לסיבוב נוסף."

ברגע שלוקה נעלם, אני שוקל את כל האפשרויות שלי. הוא העלה בפניי כמה טענות נכונות. זין על להיות אחראי. לראשונה בחיי אני מתכוון לקחת את מה שאני רוצה בלי לחשוב על התוצאות. אני מסיים את הבירה שלי וחוצה את המגרש, לא מוכן לקבל את התשובה שוונסה אוהבת לתת לי – לא.