הצלחתם של מספרי הסיפורים

 הקדמה מסיבת חנוכה בליל חורף קר

היה זה ערב חורפי, גשום וסוער, ואני ישבתי על כיסא נמוך במיוחד בפינת גן הילדים של בתי הקטנה וחיכיתי לסיומה של מסיבת החנוכה. הילדים רקדו לפנינו בצהלות שמחה. הם נופפו במרץ בחרבות ונלחמו בעוז כנגד יוונים סמויים מן העין. אחר כך נעו לפי צלילי המוזיקה והושיעו את בית המקדש ואת כד השמן. ילד נלהב במיוחד נעץ בטעות את חרב הפלסטיק שלו בכתפי.

בעוד ההורים האחרים מתאמצים למצוא זוויות צילום טובות, החלו מחשבותי לנדוד. ניסיתי לדמיין איך ייראו חייו הבוגרים של כל ילד, ועד כמה רחוק הוא יגיע. הילדה עם המבט המאיים תהיה בוודאי מנהלת קשוחה ותטיל את אימתה על העובדים המסכנים. הילד הקטן שתפסו לו את הכיסא והוא מנהל משא ומתן במטרה לקבל את מקומו בחזרה - הוא יהיה אולי עורך דין. הילדה המתוקה עם הדחף הבלתי-נשלט לאכול עוד ועוד מהסופגניות תהיה שפית, או אולי דיאטנית.

הרהורים כאלה, גם אם אינם אלא שעשוע, מעבירים את הזמן בנעימים. אלא שהסטטיסטיקה מראה שכאשר מדובר ביהודים, וזה המצב בגן שלנו, יש סיכוי טוב למדי שהילדים שאני רואה יגיעו רחוק. יהודים, כך מראה הסטטיסטיקה, מגיעים להישגים יוצאי דופן.

משונה אולי לחשוב מחשבות כאלה, הלוא בתוך עמי אני חי, ובכל זאת כך תוארה התופעה הלא-מובנת של הישגי היהודים, בכתבה שפורסמה ב"ניו יורק טיימס":

יהודים מהווים רק 0.2 אחוזים מאוכלוסיית העולם, אך הם 54 אחוזים מאלופי העולם בשחמט, 27 אחוזים מזוכי פרס הנובל בפיזיקה ו-31 אחוזים מזוכי פרס הנובל ברפואה.

יהודים מהווים 2 אחוזים מאוכלוסיית ארצות הברית, אך הם 37 אחוזים מהבמאים זוכי האוסקר, 38 אחוזים מרשימת הפילנתרופים המובילים שהתפרסמה במגזין "ביזנס וויק" ו-51 אחוזים מזוכי פרס פוליצר לספרות לא בדיונית.

במילים אחרות, אם נאסוף קבוצה אקראית של אלף בני אדם, נצפה למצוא בה רק שני יהודים. אבל אם נכין רשימה של אלף המדענים הגדולים במאה השנים האחרונות, נגלה בה עשרות רבות של יהודים. וכך יקרה גם אם נכין את רשימות הסופרים, יוצרי הקולנוע, יזמי הטכנולוגיה, אנשי הפיננסים או הפוליטיקאים. מספר היהודים ברשימות האלה גדול לאין ערוך משיעורם באוכלוסייה.

חידת ההישגים יוצאי הדופן של יהודים מעסיקה אותי זה זמן-מה. מדובר בתופעה שאי-אפשר להתעלם ממנה ועד היום לא ניתן לה הסבר מספק. אמנם לא מספיק להיות יהודי כדי לזכות בפרס נובל, אבל אם כבר זכית בפרס נובל - כדאי שתפשפש בעץ המשפחתי שלך. יש סיכוי לא רע שאתה יהודי.

מה מיוחד ביהודים שמביא אותם להישגים כאלה, כך תהו ותוהים יהודים ולא-יהודים כאחד. הם הרי לא נראים מוצלחים יותר מאחרים. הם אפילו לא דומים כל כך זה לזה, וּודאי שהם רחוקים מהסטריאוטיפים שהדביקו להם. מרבית היהודים שהצליחו לא היו דתיים במיוחד או לאומיים במיוחד. רבים מהם אף לא חשו כי הם יהודים במיוחד. ובכל זאת, התיאור "יהודים" מקשר בין רבים מבעלי ההישגים הגבוהים במיוחד, הרבה יותר מחלקם באוכלוסייה.

הנה, חשבתי לעצמי והבטתי סביבי בגן, ברגעים אלה אתה מוקף במדגם לא מייצג של כמעט מאה יהודים. עתה רק נותר למצוא איך הם מגיעים להישגים כאלה.

מסיבת החנוכה המשיכה במלוא המרץ. הסתכלתי על ילדי הגן. הם חגגו את החג בצורה פשוטה, חפה מהגדרות. הם לא הרגישו שמדובר בטקס דתי, והתעלמו מהסמלים הלאומיים של החג. הילדים התרכזו בסיפור עצמו. הם נכנסו בכל נפשם ומאודם לתוך סרט הוליוודי משובח שנקרא "המכבים נגד היוונים".

היו בסרט הזה "רעים" ו"טובים". היה בו מאבק של חלשים מול חזקים. החלשים כמעט הפסידו, וברגע האחרון, כשכמעט כלו כל הקִצין, הגיע הניצחון המיוחל. סיפורו של חג החנוכה הוא סרט טובים-רעים קלאסי, והילדים היו חלק ממנו ולא רק צפו בו. כפי שנראה בהמשך, ה"סרט" שאליו נכנסו ילדי הגן הוא המפתח להבנת הצלחתם של היהודים.

כידוע, חג החנוכה אינו אירוע חריג בתרבות היהודים. גם לחג הפורים יש עלילה הוליוודית משובחת: מרדכי, יועץ הסתרים הנשכח של מלך פרס, מצליח (ברגע האחרון...) לסכל מזימה להשמדת כל היהודים. בחג הפסח, משה מפעיל עשר מכות ועוד קסמים ולחשים כנגד "הרעים", וממלט את עמו מן הצבא החזק ביותר בעולם העתיק. ילדים יהודים, חילונים כמו דתיים, עוברים בילדותם מסרט הוליוודי אחד למשנהו, ולומדים ליהנות מההצלה שמגיעה תמיד ברגע האחרון ממש.

האורות נדלקו. ילדי הגן חזרו למקומותיהם, הגננות אספו את החרבות ואת הפנסים, המסיבה הסתיימה. יצאתי עם בתי הקטנה לרחוב, והלכנו הביתה, מרחק של דקות ספורות. נרטבנו עד לשד עצמותינו, אוזנינו קפאו מקור, ורק כתמי הסופגניות נותרו כשהיו על המעיל שלי ולא נשטפו ממנו.

ואני? אני הייתי מודע בפעם הראשונה לכוחה של תרבות היהודים. הכוח הזה נראה לי עד כה טריוויאלי, אולי כי גדלתי בתוכו. אך מאוחר יותר, כשהתחלתי להשוות את תרבות היהודים לנצרות ולאסלאם, הבנתי שמדובר בחוויות ייחודיות, והן שמתוארות בספר הזה.

מאיפה מתחילים?

בספר זה נציג תיאוריה מקיפה שתסביר איך הגיעו יהודים להישגים יוצאי דופן לאורך ההיסטוריה, ובפרט במאתיים השנים האחרונות. אנחנו גם נראה מדוע יהודים בלטו יותר בתחומים מסוימים, כמו יזמות עסקית, מדע, רפואה וכספים.

לכאורה יש תשובות ברורות לשאלת הצלחתם של יהודים. אחת התיאוריות הבולטות מדברת על "הגניוס היהודי". הגנטיקה, כך נטען, היא הגורם המרכזי להצלחה. במהלך מאות ואלפי שנים התפתחו אצל היהודים גֶנים של אינטליגנציה גבוהה. כתוצאה מכך, היהודים חכמים יותר מאחרים כבר ברגע לידתם. במצב כזה אין להתפלא כשמוצאים יהודים רבים כל כך בקרב חתני פרס נובל או ברשימת עשירי העולם. הגניוס היהודי הוא שמוביל אותם להצלחה.

סוג אחר של תיאוריות מתמקד בהעברה של ההצלחה מדור לדור. כאשר יהודי אחד מתעשר הוא מעביר את כספו לילדיו ולנכדיו ויוצר להם יתרון על פני האחרים: הם נולדים עם כפית של כסף בפה. יהודים מנצלים באותו אופן גם את הקשרים ואת ההשפעה שלהם. הם נמצאים בעמדות בכירות בתעשיות כמו בנקאות או קולנוע, ומשתמשים בכוחם כדי לקדם את הקריירה של יהודים אחרים. במצב כזה אפשר להבין מדוע יהודים רבים כל כך מגיעים למשרות בכירות או צוברים הון. (הגרסה המוקצנת של הטיעון הזה מתארת את היהודים כ"זקני ציון", שזוממים להשתלט על העולם.)

סוג נוסף של תיאוריות מתמקד בלחץ החברתי שבו נתונים יהודים. יהודים, כך נאמר, סבלו תמיד מלחץ הסביבה הנוכרית. שנאת זרים, אנטישמיות והתקפות פיזיות היו מנת חלקם במהלך כל ההיסטוריה. כמי שנקודת הפתיחה שלהם נחותה, היהודים נאלצו להתאמץ יותר מהאחרים ולכן גם הצליחו יותר. יתר על כן, השלטונות שבו ודחקו אותם לעסוק במקצועות מסוימים, כמו מתן הלוואות או מסחר. תחומים כאלה דורשים ידע ייחודי. מרגע שיהודים נכנסו לתחום חדש ורכשו את הידע, הם העבירו אותו מדור לדור, לילדיהם ולנכדיהם. תחומים כמו כספים ומסחר הפכו להיות תחומים "של יהודים".

האם התיאוריות הללו עונות על שאלת ההצלחה? במבט ראשון - כן. מאחורי כל תיאוריה עומד "שׂכל ישר", שנותן הסבר פשוט להצלחה. אולם מרגע שמעמיקים בתיאוריות מתחילים לגלות בהן טעויות עובדתיות. גם הלוגיקה שמאחוריהן הופכת פחות מובנת מאליה. נספח 2 שבסוף הספר מתאר בהרחבה את התיאוריות הללו ואת הפגמים שיש בהן. נראה כי אף אחת מהן לא נותנת תשובה מספקת ומלאה לשאלת ההצלחה.

האב-טיפוס היהודי נולד להצלחה

חיסרון משמעותי אחד חוזר ומופיע בתיאוריות שהזכרנו. הן מתייחסות ליהודים כאל מִקשה אחידה, כאילו קיים אב-טיפוס ברור של "יהודי" שכמו נולד להצלחה. כבר בלידתו, אותו אב-טיפוס יהודי הוא חכם יותר, מחזיק ברכוש רב או שיש לו מערך קשרים חברתיים שעומד לשירותו. האב-טיפוס היהודי, מעין גיבור-על, צריך רק לבחור איך לממש את הפוטנציאל שלו.

אנחנו, לעומת זאת, נעדיף להסתכל על יהודים כעל אוסף של אינדיבידואלים. את ההבדל שבין יהודים, נוצרים או מוסלמים לא נחפש בגֶנים או ברמת ההכנסה של ההורים, אלא בדרך שבה התרבות שסביבם מעצבת את אורח המחשבה שלהם.

שימו לב שאנחנו משתמשים במילה "תרבות" לא בהקשר של קונצרטים, אופרות או ספרות איכותית. תרבות מבחינתנו היא כל הפעילות האנושית ודרכי המחשבה שמייחדות קבוצה של בני אדם.

נסביר את הגישה שלנו בעזרת דוגמה. נניח ששני תאומים זהים הופרדו בלידתם, כך שאחד גדל בקרב יהודים והשני בתרבות אחרת, למשל נוצרית. נניח גם ששני זוגות ההורים המאמצים הם אמידים ובעלי קשרים. מה יקבע מי מהתאומים הללו יגיע להצלחה יוצאת דופן בתחום כמו מדע, כספים או יצירה?

הגנטיקה תשמור על התאומים דומים זה לזה בבגרותם כמו בילדותם. ההורים המאמצים יפתחו בפני כל אחד מהם הזדמנויות. אך האם כל זה מספיק כדי להצליח? מרכיב אחד חסר לנו כאן: התאומים עצמם. כדי להגיע להצלחה יוצאת דופן, כמו זכייה בפרס נובל, התאומים יצטרכו להיות אקטיביים, לבחור את דרכם ולהחליט איך להתמודד עם האתגרים שיעמדו בפניהם. יהיה עליהם להשתמש בכישורים ובמיומנויות שעומדים לרשותם, באישיות שגיבשו לעצמם.

כזכור, כל תאום גדל בתרבות אחרת. הבדלים משמעותיים באופן המחשבה שלהם יתחילו לצוץ במהרה. ההבדלים יתבטאו בשפה שבפיהם, בנורמות ההתנהגות שלהם, בזווית ההסתכלות שלהם על העולם. התרבות שבתוכה גדל כל תאום תעטוף אותו בחוויות שונות ותקנה לו את דרכי המחשבה הייחודיות שמקובלות בה.

כדי להצליח, התאומים יהיו חייבים להשתמש בדרכי המחשבה שלמדו בילדותם. וכיוון שכל אחד מהתאומים גדל בתרבות אחרת, גם דרכי המחשבה שלהם יהיו שונות. ככל שההבדלים בין התרבויות יהיו גדולים יותר, כך נמצא שוני גדול יותר בדרכו של כל אחד מהתאומים אל ההצלחה.

במילים אחרות, אנחנו טוענים שגם אם ישנה חשיבות גדולה לנקודת ההתחלה של כל אדם - הגנטיקה שלו, העושר והקשרים של הוריו - הרי האדם עצמו, על אישיותו, מיומנויותיו ודרכי המחשבה שלו, חשוב הרבה יותר מכל אלה כדי להגיע להצלחה. אגב, רבים מהיהודים שהגיעו להצלחה גדולה עשו זאת אף על פי שהתחילו מנקודה נחותה מאוד.

לפיכך, מטרתנו בספר תהיה לחשוף את דרכי המחשבה שקיימות בתרבות היהודים ומייחדות אותה מתרבויות אחרות. דרכי המחשבה האלה הן שיסבירו את ההצלחה יוצאת הדופן.

מה מייחד את היהודים?

כאן אנחנו נתקלים בבעיה. כדי לדבר על תרבות היהודים אנחנו צריכים להגדיר מיהם אותם יהודים שאת תרבותם אנחנו מתארים. מהו המכנה המשותף שמחבר ביניהם? במילים אחרות, אנחנו צריכים לענות על שאלת השאלות: מיהו יהודי?

רבים ניסו להגדיר מיהו יהודי. מדובר במשימה לא פשוטה כלל. איך אפשר להכליל בקבוצה אחת יהודי חילוני ויהודי דתי, אורתודוקסי ורפורמי, אשכנזי וספרדי, תושב תל אביב ותושב בואנוס איירס, איש המאה העשרים ואיש המאה העשירית לספירה? כל הגדרה שהוצעה עד היום הותירה בחוץ אנשים רבים, אף שברור לנו ולהם כי הם יהודים.

אם יהדות היא דת, הרי מה שמשותף בין יהודים הוא האמונה באל, המצוות והטקסים הדתיים. אולם מה בדבר היהודים המצליחים הרבים שלא היו דתיים, לא האמינו באל ולא קיימו מצוות? הגדרה דתית תשאיר אותם מחוץ לקבוצה.

אם יהדות היא לאום, הרי שמטרתם העיקרית של היהודים, מאז הוגלו מארצם עם חורבן הבית השני, היא לחיות במדינה יהודית בארץ ישראל. אלא שבאלפיים השנים האחרונות, וגם בימינו אנו, חלק ניכר מהיהודים לא גרים במדינה יהודית ואף לא שואפים לגור בה. יתר על כן, רבים מהיהודים שהגיעו להצלחה יוצאת דופן לא חשו קשר עמוק במיוחד לארץ ישראל.

אפשר להמשיך ולהציע הגדרות, אולם ההיסטוריה מוכיחה שהשאלה הזו - מיהו יהודי? - מגיעה תמיד למבוי סתום. לכן ננקוט גישה שונה. במרבית המקרים, כאשר נראה לפנינו אדם מסוים, נוכל להחליט בקלות לאיזו תרבות הוא שייך: יהודית, נוצרית, מוסלמית או אחרת. במקרים הבודדים שבהם לא נוכל לעשות שיוך כזה, פשוט נותיר אותו מחוץ לדיון. גישה כזאת, גם אם היא עמומה, תספיק לדיון שלנו.

מה מקור הצלחתם של יהודים?

הטענה המרכזית שלנו היא זאת: הצלחתם של היהודים נובעת ממרכיב אחד מרכזי, שהתפתח בתרבותם במשך מאות ואלפי שנים - המיומנות המחשבתית של יצירת הסיפורים. נסביר כאן בקצרה את הטיעון שלנו, ובהמשך הספר נעמיק בו ונוכיח אותו.

בכל תרבות ולכל אדם קיימת היכולת ליצור סיפורים ולהבין סיפורים. כשאנחנו מדברים על "סיפור" הכוונה היא לפעולה יום-יומית, לא לכתיבת רומנים. אנשים מספרים סיפורים זה לזה כל הזמן: מה קרה להם בדרך לעבודה, מה הם שמעו על השכנה ממול, מה דעתם על מזג האוויר. למעשה, כל מפגש שלנו עם אדם אחר כולל בתוכו יצירה של סיפור, או לפחות שמיעה של סיפור.

מדובר במיומנות שנרכשת בגיל מוקדם מאוד. ילדים מתרגלים את המיומנות הזו כפי שהם לומדים ללכת או לשיר. הם לומדים איך לקחת עובדות ופרטים ולטוות אותם לרצף בעל היגיון כלשהו. הם מוסיפים לסיפור רגשות כדי לעורר עניין גדול יותר בקרב השומעים. הצד השני, של מי ששומע את הסיפורים, לומד איך להקשיב לסיפור ואיך להבין אותו בצורה רגשית ובצורה רציונלית.

ילדים סופגים את המיומנות של יצירת הסיפורים מהתרבות שבתוכה הם גדלים. הם מתאמנים עליה מול האנשים שסביבם. הדרך שבה הם יוצרים סיפורים ומבינים סיפורים משפיעה על כל תחומי החיים שלהם. וכיוון שבכל תרבות נוצרים הסיפורים בצורה מעט שונה, כך גם הילדים רוכשים מיומנות שהיא שונה במקצת.

איך קשורה המיומנות הזו להצלחתם של יהודים?

קל לראות את הקשר בין המיומנות הזו לבין הצלחה בעזרת כמה דוגמאות:

יצירת סיפורים היא הכלי המרכזי שעומד לרשות מדען בבואו לערוך מחקר. אין משמעות לאוסף של עובדות, ממצאים ותצפיות בלי הסיפור שעוטף אותם. סיפור טוב יעגן את המחקר בתוך הֶקשר כללי יותר. הסיפור הוא שיגרום לקהילה המדעית להסכים לפרסם מחקר ולהסתמך עליו במחקרים עתידיים. מה שהופך מדען רגיל למדען יוצא דופן הוא היכולת ליצור סיפורים שמצד אחד נראים הגיוניים ומתבססים על העובדות הקיימות, ומצד שני הם נועזים וחורגים מהתבנית הידועה עד לאותו הזמן.

גם בתחום העסקים יש חשיבות עצומה ליצירת סיפורים. המיומנות הזו היא קריטית לאיש העסקים שמנהל מיזם מסחרי - עליו לשכנע אחרים לקנות ממנו מוצרים או לשתף איתו פעולה. עליו להביא אנשים להעדיף את הסיפור שלו על פני סיפוריהם של מתחריו.

כאשר יזם מנסה להקים חברת סטארט-אפ, הצורך ביצירת סיפורים גדול עוד יותר. לא פשוט לגרום למשקיעים להשקיע מכספם במיזם שרמת הסיכון שלו גבוהה. על היזם לספר סיפור שיהיה מצד אחד הגיוני ומבוסס על עובדות, ומצד שני יערב חזון ורגש. אם יגזים לכאן או לכאן, הוא לא יצליח לגייס את הכסף הנדרש.

התחום הפיננסי דומה מהבחינה הזאת לתחום העסקי. בנקאי או מנהל קרן השקעות צריך ליצור סיפור משכנע מאוד בעבור לקוחותיו. הוא רוצה שייתנו לו את כספם, מבלי לתת להם כל תמורה פיזית - והלוא קשה יותר למכור יחידת השקעה בקרן נאמנות, מאשר קילו תפוחים, שאותם ניתן לראות ולמשש. הסיפור צריך להיות טוב מספיק כדי לגרום ללקוח לתת את כספו לקרן ההשקעות, אך אסור להגזים בו, כי אז הלקוח ייבהל ויחזור בו.

ולבסוף, חשיבותה של מיומנות יצירת הסיפורים ברורה מאליה בתחומי היצירה. מי שכותב רומנים או תסריטים, נאומים או ספרי הגות ופילוסופיה, חייב לכתוב את הסיפור בצורה שתפנה לקהל היעד שלו, תרתק אותו ותעורר בו הזדהות.

שימו לב לתופעה מעניינת: התחומים שבהם המיומנות היא קריטית להצלחה - מדע, עסקים, כספים ויצירה - הם בדיוק אותם תחומים שבהם מוצאים הצלחה יוצאת דופן של יהודים. כפי שנראה, הקשר הזה איננו מקרי.

מבנה הספר

חלקו הראשון של הספר מתאר את ההצלחה יוצאת הדופן של יהודים לאורך ההיסטוריה. נראה שני סוגים של הצלחה. האחד, הצלחתם של הבודדים, שהתבטאה למשל בקבלת פרסי נובל. השני הוא הצלחתם של ההמונים, יהודים שאולצו להגר מבתיהם ולעתים לאבד את כל רכושם. אותם המונים הצליחו להתאקלם במהירות בסביבתם החדשה וליצור לעצמם איכות חיים גבוהה יחסית לאוכלוסייה הלא-יהודית.

בחלק השני נתאר את מיומנות יצירת הסיפורים כפי שהתפתחה בתרבות היהודים. נשווה אותה למיומנויות שהתפתחו בקרב הנוצרים או המוסלמים.

בחלק השלישי נעמיק לבחון דרכי מחשבה נוספות שהופיעו בתרבות היהודים וסייעו גם הן להצלחתם.

הספר מסתיים בשני נספחים. האחד מתאר בקצרה את ההיסטוריה של היהודים. השני מסכם את התיאוריות המרכזיות שהוצעו עד כה כדי להסביר את הצלחתם של היהודים. שני הנספחים נותנים רקע חשוב לקורא, ולכן כדאי לקרוא אותם לפני קריאת הספר עצמו. עם זאת, אפשר לקרוא ולהבין את הספר כולו גם בלי להכיר את הנספחים.

ולפני שמתחילים...

ככל שהעמקנו במחקר וחשפנו מיומנויות ודרכי מחשבה בתרבות היהודים גילינו דבר נוסף: יותר מההגדרות הידועות של דת ולאום, דווקא דרכי המחשבה הן המכנה המשותף הרחב ביותר, שמקשר בין יהודים מזרמים שונים ומתקופות שונות.

אותו מכנה משותף הוא שהפך קבוצת אנשים קטנה לאחד הכוחות החשובים שהניעו שוב ושוב את האנושות לעבר קדמה, הומניזם וליברליזם. כמו בכל קבוצה, אפשר למצוא גם בקרב היהודים אנשים או קבוצות שפעלו בצורה שלילית. אולם תופעות כאלה בטלות בשישים מול הנוכחות הגבוהה של יהודים בכל צומת דרכים שבו היתה אפשרות להפוך את העולם למקום טוב יותר: באמצעות המדע והטכנולוגיה, היזמות הכלכלית והפילנתרופיה, התרבות והמחשבה החופשית.