הקרב על החרמון

יום רביעי, 3 באוקטובר 1973, 03:00 לפנות בוקר. מוצב החרמון הסורי

נקיב סלימאן חסן, מפקד גדוד 82, גדוד הכוחות המיוחדים של הצבא הסורי, כינס את כל מפקדי הפלוגות שבפיקודו מאחורי גבעה קטנה בשיפולי המוצב, שכונה במפות המודיעין הישראלי, מוצב החרמון הסורי.

גדוד הקומנדו, יחידת צנחנים עלית מיוחדת של המטכ"ל הסורי, סיים בתחילת ספטמבר את אימוני הקיץ שלו, אך במקום לחזור למחנה הקבע, שמרוחק כמה עשרות קילומטרים מקו הגבול עם ישראל, קיבל מפקד הגדוד הוראה להגיע עם חייליו בשעת לילה וללא אורות לאזור החרמון ולהקים מחנה בשיפולי ההר, מוסתר מכל תצפית ישראלית אפשרית.

איש מלוחמי הגדוד, כולל נקיב סלימאן חסן עצמו, לא ידע מה הסיבה למקום החדש. ביומיים האחרונים תוגבר הגדוד בשתי פלוגות נוספות, אחת מהן מצוידת בנשק נ"ט חדיש. כמה מחיילי הפלוגה החדשה התמחו בהפעלת טילי כתף סובייטיים מסוג "סטרלה", שנועדו לפגוע במסוקים ובמטוסים מנמיכי טוס. מפקד הגדוד עודכן שחיילי הפלוגה, "כוח מתאבדים", נבחרו בקפידה ואומנו למשימות לא שגרתיות.

בין מפקדי הפלוגות שהשכימו קום באותו לילה היה גם מולאזם (סגן) אחמד ריפעי אל־ג'וג'ו, מפקד פלוגה א' בגדוד. לאחר כוס הקפה הדלוח ששתו, עידכן אותם מפקד הגדוד במשימה שבשלה כונסו: תצפית מקרוב על המוצב הישראלי שמרוחק כמה מאות מטרים מהם, נמוך יותר מהמוצב הסורי שלידו התמקמו. מפקדי הפלוגה נדרשו להתקרב למוצב ולעקוב מעבר לגדר הגבול, בעזרת אמצעי ראיית הלילה שברשותם, אחר השגרה שם: סידורי השמירה, העמדות, סוגי הנשק של השומרים, רמת הערנות בעמדות, שעת החלפת המשמרות, כמה חיילים מוצבים בכל אחת משבע העמדות שממוקמות על גג המוצב. לפני שהחלו לרדת במורד ההר לכיוון המוצב הישראלי, הציג בפניהם מפקד הגדוד כמה חיילים נוספים. אלה, הוא הסביר, הם אנשי מודיעין שאליהם יועבר כל המידע שייאסף הלילה.

הפלוגה שעליה פיקד אל־ג'וג'ו כבר ביצעה בעבר משימות תצפית על המוצב הישראלי בחרמון, כמו גם במקומות אחרים לאורך קו העימות ברמת הגולן. גדוד הקומנדו המיוחד התמחה במשימות מודיעין שונות, שכללו חדירות ליליות אל מעבר לקו הגבול ואיסוף מודיעין על מחנות צה"ל, דרכי גישה, מיקושים סביב מוצבים ועוד. אך הפעם היתה תחושה שמדובר במשהו שונה. משהו גדול יותר "התבשל", והוא עוד לא ידע מה.

מאז 25 בספטמבר התאמן הגדוד לקראת משימה מיוחדת, שגם הקצינים עדיין לא קיבלו הסבר עליה. הפלוגה שלו נדרשה להתמקד בהנחת מוקשים ובפרישת מארבים תוך הסתוות מהירה בשטח הררי. משיחות שקיים עם מפקדי פלוגות אחרים בגדוד, הוא הבין שכל פלוגה מתאמנת על משימה שונה.

גדוד הקומנדו 82 לא היה גדוד רגיל בצבא הסורי. הקצינים והחיילים הוכשרו למשימות מיוחדות, שכללו אימונים בפשיטות מוטסות ומוצנחות, הכשרה אלפיניסטית ללחימה בשלג והישרדות בעורף האויב. כמה מהקצינים התאמנו בברית המועצות ורכשו מיומנויות בהפעלת נשק וציוד לחימה, ששימשו את יחידות העלית של הצבא הסובייטי. נוסף על הנשק הפלוגתי הרגיל — רובי סער קלשניקוב, מקלעי גוריאנוב ומטולי אר־פי־ג'י — קיבל כל מפקד, החל ממפקד כיתה, משקפת אור כוכבים לתצפיות לילה.

בחסות החשכה התקרבו מפקדי הפלוגות הסורים לנקודת התצפית שנבחרה. מתחתם, רק כמה מאות מטרים מהם, התנשא גוש הבטון האדיר. לא בכדי זכה המוצב הישראלי, שנבנה לעומק של שלוש קומות מתחת לאדמה, לכינוי "העיניים של המדינה". אנטנות רגישות, מכשירי מכ"ם מתוחכמים ואמצעי מודיעין סודיים כיסו כמעט את כל שטחה של סוריה וסיפקו מידע מודיעיני רב־ערך לצה"ל. 60 החיילים והקצינים שאיישו את המוצב הרגישו בטוחים מאחורי אמצעי המיגון המיוחדים, גדרות התיל והמוקשים שהקיפו אותם. המוצב, כך הם האמינו, ולא רק הם, אינו ניתן לכיבוש. גם אם הסורים יצליחו לכבוש את העמדות שעל גג המוצב, המבנה המבוצר יוכל להחזיק מעמד זמן רב, עד שתגיע התגבורת ותנפנף את הסורים מהגדרות.

קצת לפני אור ראשון חזרו מפקדי הפלוגות הסורים למוצב. קציני המודיעין אספו את המידע שרשמו. מפקד גדוד הקומנדו, נקיב סלימאן חסן, נקרא עם בוקר לישיבה דחופה, שבמהלכה הוא ייחשף לראשונה למשימה של הכוחות המיוחדים.