הרגלים אטומיים

גורלו של איגוד רוכבי האופניים האנגלי השתנה לחלוטין ביום אחד, בשנת 2003. ארגון זה, שאיגד תחתיו את כל רוכבי האופניים המקצוענים באנגליה, שכר זמן קצר קודם לכן את דייב בריילספורד (Brailsford) לתפקיד מנהל הביצועים החדש שלו. עד אותה תקופה, במשך כמעט מאה שנה, רוכבי האופניים באנגליה הפגינו רמת ביצועים בינונית ביותר. מאז 1908 זכו הרוכבים האנגלים במדליית זהב אחת בלבד במשחקים האולימפיים, והישגיהם במרוץ האופניים המוכר ביותר, הטור דה פראנס, היו גרועים אף יותר. במשך יותר ממאה ועשר שנים, אף רוכב אנגלי לא זכה בתחרות.

למעשה, הביצועים של הרוכבים האנגלים היו כה גרועים, עד שאחד מיצרני האופניים המובילים באירופה סירב למכור אופניים לקבוצה הייצוגית שלהם, כי חשש שאם רוכבים מקצוענים אחרים יראו את האנגלים רוכבים על אופני המותג שלו, הדבר יפגע לו במכירות.

איגוד הרוכבים האנגלי שכר את בריילספורד כדי להעלות את רוכביו על דרך חדשה. מה שהבדיל את בריילספורד ממאמני רכיבה אחרים היתה התעקשותו על אסטרטגיה שאותה נהג לכנות "הצטברות של הישגים זעירים", שהתבססה על חיפוש הזדמנויות זעירות לשיפור בכל דבר שאנחנו עושים. לדברי בריילספורד, "הרעיון הוא שאם תפרק את הרכיבה על אופניים לגורמים קטנים ותשפר כל אחד מהם באחוז אחד, כשתרכיב אותם בחזרה, השיפור המצטבר שתקבל יהיה משמעותי מאוד."

בריילספורד וצוות המאמנים שלו החלו בהטמעת שיפורים קטנים, כאלו שאפשר לצפות מכל קבוצת ספורט. הם עיצבו מחדש את מושבי האופניים, עשו אותם נוחים יותר, ומרחו אלכוהול על הצמיגים כדי לשפר את האחיזה בשטח. הם הנחו את הרוכבים ללבוש מכנסי רכיבה מחוממים כדי לשמור על טמפרטורת שרירים אופטימלית בזמן הרכיבה, והשתמשו בחיישני ביו־פידבק כדי לבדוק כיצד כל רוכב הגיב לאימונים גופניים שונים. הקבוצה בחנה חליפות רכיבה מסוגים שונים במנהרות רוח, והנחתה את רוכבי השטח ללבוש חליפות המיועדות לרכיבה במבנים סגורים, כי הסתבר שהן קלות יותר ובעלות התנגדות קטנה יותר לרוח.

אבל הם לא הסתפקו בכך. בריילספורד וצוותו המשיכו לאתר שיפורים של אחוז בודד בכל מיני היבטים בלתי מוכרים של הרכיבה, שלא זכו להתייחסות עד כה. הם בחנו סוגים שונים של ג'ל עיסוי כדי לראות איזה מהם מביא להתאוששות מהירה יותר מכאבים ומשרירים תפוסים. הם שכרו רופא כדי שילמד כל אחד מהרוכבים מהי הדרך הטובה ביותר לרחוץ את ידיו, כדי לצמצם את הסיכוי שיצטנן. הם בחרו עבור כל רוכב את המזרן והכרית האידיאליים עבורו, כדי לשפר את שנת הלילה שלו. הם אפילו צבעו בלבן את הדפנות הפנימיות במשאית הרכיבה שלהם, וכך הצליחו לזהות חלקיקי אבק שחמקו מעיניהם עד כה, אך היו עלולים לפגוע בביצועי האופניים המכוונים־היטב שלהם.

וכאשר הצטברו שיפורים אלו ומאות אחרים, התוצאות הגיעו מהר יותר מכפי שאנשי איגוד הרוכבים העזו לדמיין.

חמש שנים בלבד לאחר שבריילספורד נכנס לתפקידו, קבוצת רוכבי האופניים האנגלית הובילה בתחרויות רכיבת הכביש והשטח במשחקים האולימפיים שהתקיימו בבייג'ין ב־2008, וזכו ב־60 אחוזים מכלל מדליות הזהב האפשריות בתחום האופניים. ארבע שנים לאחר מכן, כשהמשחקים האולימפיים התקיימו בלונדון, האנגלים שיפרו עוד יותר את הישגיהם, ושברו תשעה שיאים אולימפיים ושבעה שיאים עולמיים.

באותה שנה, בראדלי ויגינס זכה בתואר הרוכב האנגלי הראשון אי־פעם שזכה במרוץ הטור דה פראנס. בשנה שלאחר מכן, חברו לקבוצה כריס פרוּם זכה אף הוא במרוץ, והמשיך לזכות בו גם בשנים 2015, 2016 ו־2017, וכך זכתה הקבוצה האנגלית בחמישה ניצחונות בטור דה פראנס בתוך שש שנים.

בעשר השנים שבין 2007 ל־2017 זכו הרוכבים האנגלים ב־178 אליפויות עולם, ב־66 מדליות זהב אולימפיות ופרא־אולימפיות, ובחמישה ניצחונות בטור דה פראנס, במסגרת מה שנתפס כקפיצת המדרגה הספורטיבית המוצלחת ביותר בהיסטוריית הרכיבה על אופניים.

איך דבר כזה יכול להתרחש? איך ייתכן שחבורת רוכבים ממוצעים לחלוטין הופכים לאלופי עולם באמצעות הטמעת שינויים זעירים שבמבט ראשון היו צפויים, במקרה הטוב, להניב שיפור זניח בלבד? מדוע שינויים קטנים מצטברים לכדי תוצאות גדולות כל כך, וכיצד תוכלו אתם ליישם את האסטרטגיה הזאת גם בחייכם האישיים?

קל כל כך להגזים בחשיבותו של רגע אחד מכונן, ולזלזל בחשיבותם של שיפורים קטנים על בסיס יומיומי. לעתים קרובות מדי אנחנו משכנעים את עצמנו שהצלחה גדולה מחייבת פעולות גדולות. בין שמדובר בהורדה במשקל, בבניית עסק חדש, בכתיבת ספר, בזכייה בתחרות, ובין שבהשגת מטרה אחרת כלשהי, אנחנו מלחיצים את עצמנו ומתאמצים להטמיע בחיינו שינוי עצום ממדים, שכולם ידברו עליו.

מנגד, שיפור של אחוז בודד אינו בולט במיוחד. לפעמים אפילו קל לפספס אותו לחלוטין. אבל הוא עשוי לייצר שינוי משמעותי בהרבה מערכו הסגולי, בעיקר בטווח הארוך. ההבדל ששיפור זעיר עשוי ליצור לאורך זמן הוא מדהים. ככה זה עובד: אם תוכלו להביא לשיפור של אחוז אחד ביום בסיטואציה שאיתה אתם מתמודדים, למשך שנה שלמה, בתום השנה מצבכם יהיה טוב יותר פי 37 משהיה בתחילתה. לעומת זאת, אם מצבכם יורע באחוז אחד ביום למשך שנה, בתום השנה תגיעו כמעט לאפס, כלומר לקריסה מלאה. מה שמתחיל כניצחון זעיר או כעיכוב זעיר, מצטבר לכדי הרבה יותר מכך.

הרעה של 1% ביום למשך שנה 00.03 = 0.99365

שיפור של 1% ביום למשך שנה 37.78 = 1.01365

איור 1: ההשפעות המצטברות של הרגלים קטנים לאורך הזמן.

לדוגמה, אם אתם מבצעים שיפור של 1% בכל יום למשך שנה, בתום השנה מצבכם יהיה טוב יותר פי 37 משהיה בתחילתה.

הרגלים הם הריבית־דריבית של עולם השיפור עצמי. בדיוק כמו שכסף מכפיל את עצמו באמצעות ריבית־דריבית, ההשפעה של ההרגלים שלכם מכפילה את עצמה ככל שאתם חוזרים עליהם. נדמה שהשפעתם ברמה היומיומית היא זניחה, אך לאורך החודשים והשנים הם יוצרים הבדל עצום בחייכם. רק כאשר אנו מביטים לאחור כעבור שנתיים, חמש שנים או עשר שנים, אנו קולטים את הערך שהניבו לנו הרגלינו הטובים, ואת הנזק העצום שגרמו לנו הרגלינו הגרועים.

קשה להפנים את הרעיון הזה בזמן אמת. לעתים קרובות אנו מזלזלים בשינויים קטנים, כי נדמה שאין להם ערך כלשהו כרגע. אם תחסכו מעט כסף במשך כמה ימים, עדיין לא תהפכו למיליונרים. אם תלכו לחדר הכושר במשך שלושה ימים ברצף, עדיין לא תהיו באמת בכושר. אם תלמדו סינית במשך שעה בערב, עדיין לא תשלטו בסינית. אנו עורכים כמה שינויים בחיינו, אבל אז נדמה שהתוצאות לא מגיעות מספיק מהר, ואנחנו מוותרים ושוקעים בחזרה בשגרה המוכרת.

לרוע המזל, קצב התרחשותם האטי של השינויים גורם לכך שקל לנו להטמיע הרגלים גרועים לתוך חיינו. אם תאכלו ארוחה לא בריאה הערב, לא תעלו בעקבותיה במשקל באופן דרמטי. אם תעבדו עד שעה מאוחרת הערב ותתעלמו מבני משפחתכם, הם יסלחו לכם. אם תדחו את המשך העבודה על הפרויקט למחר, ככל הנראה יהיה לכם זמן להשלים אותו מאוחר יותר. קל לזלזל במשקל של החלטה אחת ויחידה.

אבל כשאנחנו טועים באחוז אחד שוב ושוב, בכך שאנו משכפלים את ההחלטות הגרועות שלנו, וחוזרים על הטעויות הזעירות שלנו, ומצדיקים זאת באמצעות תירוצים קטנים, ההחלטות הקטנות שלנו מצטברות לכדי תוצאות גדולות ורעילות. ההצטברות של הטעויות, אחוז אחד פה, אחוז אחד שם, היא זו שבסופו של דבר יוצרת לנו בעיה גדולה.

ההשפעה של שינוי מזערי בהרגלים שלנו דומה למה שקורה כשמטוס משנה את נתיב טיסתו במעלות ספורות בלבד. דמיינו שאתם טסים מלוס אנג'לס לניו יורק. אם הטייס, שיוצא מנמל התעופה הבינלאומי של לוס אנג'לס ישנה מיד לאחר המראתו את כיוון טיסתו ב־3.5 מעלות בלבד לכיוון דרום, לא תגיעו לניו יורק, אלא לוושינגטון הבירה. כמעט בלתי אפשרי להבחין בשינוי כה מזערי בתחילת הטיסה, היות שחרטום המטוס זז ימינה שניים או שלושה מטרים בסך הכול. אבל כאשר השינוי מתפרש לאורך ארצות הברית כולה, המרחק בין היעד בפועל ליעד המקורי נמדד במאות קילומטרים.3

בדומה, שינוי מזערי בהרגלים היומיומיים עשוי להוביל את חייכם ליעד שונה לחלוטין. החלטה המהווה שיפור של אחוז אחד על פני המצב הקיים, או הרעה של אחוז אחד ביחס למצב הקיים, אינה נשמעת הרת גורל במיוחד. אבל לאורך חיים שלמים, ההחלטות הללו עושות את ההבדל בין האנשים שנהפכתם להיות, לבין מי שיכולתם להיות. הצלחה היא תוצאה של הרגלים יומיומיים, ולא של שינויים דרמטיים שעושים פעם בחיים.

ועם זאת, באמת לא משנה עד כמה אתם חשים מוצלחים או בלתי מוצלחים ברגע זה. מה שמשנה זה אם ההרגלים שלכם סוללים עבורכם דרך לעבר ההצלחה המיוחלת. עליכם להתמקד במסלול שאליו ההרגלים שלכם מכוונים אתכם, ולא בסיטואציה הנוכחית שבה אתם נמצאים כרגע. אם אתם מיליונרים אבל מוציאים יותר כסף ממה שאתם מכניסים בכל חודש, אתם נמצאים על מסלול גרוע. אם לא תשנו את הרגלי ההוצאה שלכם, זה לא ייגמר בטוב. לעומת זאת, אם אתם מרוששים אבל חוסכים מעט כסף בכל חודש, אתם בדרככם לעצמאות כלכלית, אפילו אם ההתקדמות לשם אטית יותר מכפי שהייתם רוצים.

התוצאות שלכם בחיים הן מדד מאוחר של ההרגלים שלכם. השווי הפיננסי שלכם הוא מדד מאוחר של ההרגלים הפיננסיים שלכם. משקל גופכם הוא מדד מאוחר של הרגלי התזונה שלכם. הידע שלכם הוא מדד מאוחר של הרגלי הלמידה שלכם. הבלגן בביתכם הוא מדד מאוחר של הרגלי הסדר והניקיון שלכם. מה שתחזרו עליו שוב ושוב ־ זה מה שתקבלו.

אם אתם רוצים לחזות לאן תגיעו בחיים, עליכם רק לעקוב אחר מסלול ההישגים הזעירים או ההפסדים הזעירים שלכם, ולראות לכדי מה יצטברו ההחלטות היומיות שלכם בעוד עשר או עשרים שנה. האם אתם מוציאים פחות מכפי שאתם מכניסים בכל חודש? האם אתם מגיעים לחדר הכושר לפחות פעם בשבוע? האם אתם קוראים ספרים ולומדים משהו חדש בכל יום? התמודדויות קטנות מסוג זה הן אלו שיקבעו מי תהיו בעתיד.

הזמן מגדיל את הפער בין הצלחה לכישלון. הזמן יכפיל וישלש את מה שתזינו לתוכו. באמצעות הרגלים טובים תוכלו להפוך את זמנכם לבעל ברית. הרגלים גרועים יגרמו לו להפוך לאויב.

הרגלים הם כמו חרב פיפיות. הרגלים גרועים עשויים לדרדר אתכם בדיוק כפי שהרגלים טובים מסוגלים להעצים אתכם, וזו הסיבה שהבנת אופן הפעולה שלהם היא כה חשובה. עליכם להבין כיצד הרגלים עובדים וכיצד לעצב אותם לטובתכם, כדי שתוכלו להימנע מצדה המסוכן של החרב.

דמיינו שעל השולחן מולכם ניצבת קוביית קרח. החדר קר, ואתם מסוגלים לראות את אדי נשימתכם. הטמפרטורה עומדת על מינוס ארבע מעלות. לאט־לאט, החדר מתחיל להתחמם.

מינוס שלוש מעלות.

מינוס שתי מעלות.

מינוס מעלה אחת.

קוביית הקרח עדיין ניצבת על השולחן מולכם.

אפס מעלות.

מעלה אחת.

שתי מעלות.

עדיין לא קורה שום דבר.

ואז, שלוש מעלות. קוביית הקרח מתחילה להימס. עלייה של מעלה אחת, שלכאורה כמעט לא היתה שונה מן העליות שקדמו לה, פרצה את הסכר ויצרה שינוי עצום.

רגעים של פריצת דרך הם לעתים קרובות תוצאה של הרבה צעדים קטנים שקדמו להם, אשר יצרו יחד את הפוטנציאל להנעת שינוי גדול. התבנית הזאת ניכרת בכל מקום. מחלת הסרטן מעבירה 80 אחוזים מחייה במצב סמוי, מתחת לרדאר, אבל כשהיא מתגלה, היא משתלטת ומחסלת את הגוף המארח שלה בתוך חודשים ספורים. צמח הבמבוק סמוי מן העין כמעט לחלוטין במהלך חמש שנות חייו הראשונות, בהן הוא יוצר מערך שורשים מסועף מתחת לאדמה, ואז, בתוך חודש וחצי, הוא ממריא אל על לגובה של שלושים מטרים.

בדומה לכך, לעתים קרובות נדמה לכם שלהרגלים שלכם אין שום ערך משמעותי, עד שאתם חוצים סף קריטי כלשהו, ואז המיומנות שלכם משתחררת בבת אחת ופורצת אל העולם. במהלך השלבים הראשונים והאמצעיים של כל מסע, בני אדם חוצים לעתים קרובות עמק של אכזבות. אתם מצפים לראות התקדמות, תוצאות מהירות, ומתסכל עד כמה כל המאמץ שאתם משקיעים לא מניב שום פרי במהלך הימים, השבועות ואפילו החודשים הראשונים. אתם לא מרגישים שאתם מתקדמים לשום מקום. זהו מאפיין מוכר של כל תהליך מצטבר: התוצאות המשמעותיות ביותר מגיעות רק בשלב מאוחר יותר.

זוהי אחת הסיבות העיקריות שהטמעת הרגלים קבועים היא משימה כל כך קשה. אנשים מבצעים כמה שינויים קטנים בחייהם, רואים שהם לא מקבלים שום תוצאה מוחשית ומחליטים לוותר. אתם חושבים לעצמכם, "אני רץ כל יום כבר חודש שלם, אז למה אני לא מצליח לראות שום שינוי בגוף שלי?" ברגע שסגנון החשיבה הזה משתלט עלינו, קל מאוד לזנוח הרגלים טובים. אבל כדי להגיע להישגים משמעותיים, עלינו להתמיד בהרגלים שלנו במשך מספיק זמן כדי לצלוח את השממה הזאת, שאותה אני מכנה "שממת הפוטנציאל הסמוי".

אם אתם מתקשים להטמיע הרגל טוב או לשבור הרגל גרוע, לעתים קרובות הסיבה לכך אינה נובעת מכך שאיבדתם את יכולתכם להשתפר בחיים, אלא שטרם חציתם את שממת הפוטנציאל הסמוי. כשאתם מתלוננים על כך שלא הצלחתם, כאילו התלוננתם על כך שקוביית הקרח טרם נמסה כאשר היא חוממה לטמפרטורה של שתי מעלות. המאמץ שהשקעתם לא הלך לאיבוד; הוא פשוט קפוא בתוך קוביית הקרח וממתין להשתחרר. כל האקשן יבוא לפתע לידי ביטוי כשהקובייה תחומם לשלוש מעלות.

כשבסופו של דבר אתם חוצים את שממת הפוטנציאל הסמוי, נהוג לכנות את מה שמתרחש הצלחה מפתיעה, פתאומית, שמתרחשת בן רגע. העולם החיצוני רואה רק את הרגע הסופי, הדרמטי, ולא את כל הרגעים שקדמו לו והובילו לקראתו. אבל אתם עצמכם יודעים שכל העבודה שהשקעתם לפני שהגיע הרגע הזה, כשנראה היה שאתם לא מתקדמים לשום מקום, היא זו שלמעשה אפשרה את קפיצת המדרגה "הפתאומית" שהתרחשה לבסוף.

מדובר במקבילה האנושית ללחץ גיאולוגי. שני לוחות טקטוניים יכולים להתחכך זה בזה במשך מיליוני שנים, והמתח ביניהם הולך ונבנה באטיות. ואז, יום אחד, הם מתחככים זה בזה פעם נוספת, בדיוק כמו שעשו זאת במשך מיליוני שנים, אך הפעם המתח פשוט גדול מדי, והאדמה מתחילה לרעוד. שינוי יכול להתבשל במשך שנים, ואז הוא מתרחש בבת אחת.

מיומנות מצריכה סבלנות. על דלת חדר ההלבשה של שחקני קבוצת סן אנטוניו ספרס, אחת מקבוצות הכדורסל המצליחות ביותר בהיסטוריה של ליגת ה־NBA, תלוי ציטוט של הרפורמטור החברתי ג'ייקוב ריס: "כששום דבר כבר לא עוזר, אני הולך להביט בסתת החוצב בסלע אולי מאה פעמים מבלי שהסלע אפילו נסדק. אבל המכה המאה ואחת תחצה את הסלע לשניים, ואני יודע שזו לא היתה המכה האחת האחרונה שחצתה אותו, אלא כל אלו שהגיעו לפניה."

איור 2: לעתים קרובות אנו מצפים שההתקדמות שלנו בחיים תהיה ליניארית.

לכל הפחות, אנו מקווים שהיא תגיע במהרה. במציאות, תוצאות מאמצינו מגיעות לעתים קרובות רק כעבור זמן ממושך. רק לאחר חודשים או שנים אנו קולטים את ערכה העצום של כל העבודה שהשקענו עד לבוא ההצלחה. הפער בין הציפייה לבין המציאות עשוי לבוא לידי ביטוי בצורת "עמק אכזבות", שבמהלך השהייה בתוכו אנו חשים מתוסכלים מכך שהקדשנו שבועות או חודשים לעבודה קשה מבלי לראות תוצאות כלשהן. עם זאת, העבודה שהושקעה בהחלט לא ירדה לטמיון, היא פשוט נאגרה לה בהדרגה עד שהגיע הרגע המתאים. רק בשלב מאוחר הרבה יותר התברר ערכה האמיתי של כל העבודה הזאת.

כל ההצלחות הגדולות נובעות מהתחלות צנועות. ההתחלה של כל הרגל היא בעצם החלטה אחת, זעירה. אך ככל שההחלטה הזאת חוזרת על עצמה נובט הרגל חדש ומתחיל לגדול ולהתחזק. שורשיו נשלחים עמוק לאדמה, וענפיו משתרגים כלפי מעלה. שבירת הרגל גרוע דומה לעקירת עץ אלון עתיק שנטע שורשים עמוקים בתוכנו; אימוץ הרגל טוב דומה לטיפוח פרח עדין, מעט בכל יום.

ואולם מה גורם לנו להתמיד בהרגל מספיק זמן כדי לחצות בהצלחה את שממת הפוטנציאל הסמוי ולהגיע שלמים ובריאים לצדה השני? מה בדיוק גורם לאנשים מסוימים לשקוע בהרגלים בלתי רצויים, ולאחרים ליהנות מההשפעה המצטברת של ההרגלים הטובים?

חוכמת ההמונים מציינת שהדרך הטובה ביותר להשיג את מטרותינו בחיים, כגון להיכנס לכושר, לבנות עסק מצליח, ללמוד להירגע יותר ולהילחץ פחות, לבלות יותר זמן עם חברינו ובני משפחתנו, היא לקבוע לעצמנו מטרות מוגדרות, בנות השגה.

במשך שנים רבות גם אני פעלתי כך כדי להטמיע בחיי הרגלים טובים. כל הרגל חדש היה עבורי מטרה שעלי להשיג. קבעתי לעצמי מטרה להשיג ציונים גבוהים בבית הספר, להרים משקולות בחדר הכושר, להרוויח סכומי כסף מסוימים בעסק שלי, ועוד. חלק מהמטרות שלי הצלחתי להגשים, אך רבות מהן ־ לא הצלחתי. עד מהרה קלטתי שהתוצאות שלי אינן קשורות כלל למטרות שקבעתי לעצמי, אלא לשיטות שעל פיהן פעלתי.

מה ההבדל בין שיטה למטרה? זוהי הבחנה שלמדתי לראשונה מסקוט אדמס, המאייר שיצר את רצועת הקומיקס "דילברט".4 מטרות עוסקות בתוצאות שברצונכם להשיג. שיטות הן התהליכים המובילים אתכם אל עבר התוצאות הללו.

■ אם אתם מאמני ספורט, המטרה שלכם היא ככל הנראה לזכות באליפות. השיטה שלכם היא הדרך שבה אתם מגייסים שחקנים, מתייחסים אל עוזרי המאמן שלכם ומנהלים את אימוני הקבוצה.

■ אם אתם יזמים, המטרה שלכם היא ככל הנראה להקים עסק בעל מחזור של מיליון דולר. השיטה שלכם היא האופן שבו אתם בוחנים רעיונות למוצרים, שוכרים עובדים ומנהלים מסעות פרסום.

■ אם אתם מוזיקאים, המטרה שלכם היא ככל הנראה לנגן יצירה חדשה. השיטה שלכם היא תדירות האימונים, כיצד אתם מפרקים תיבות מוזיקליות מורכבות ומתמודדים איתן, וכיצד אתם דואגים לקבל פידבק מהמנחה שלכם.

וכעת, לשאלה המעניינת: אם נתעלם לחלוטין מהמטרות שלנו ונתמקד אך ורק בשיטה, האם עדיין נצליח? לדוגמה, אם הייתם מאמני כדורסל, והייתם מתעלמים לחלוטין ממטרתכם לזכות באליפות ומתמקדים אך ורק במה שחברי הקבוצה שלכם עושים במהלך האימון היומי, האם עדיין הייתם משיגים את התוצאות הרצויות?

אני חושב שכן.

בכל תחום ספורטיבי, המטרה היא לסיים את המשחק עם הניקוד הגבוה ביותר האפשרי, ועם זאת, מן הסתם, אף שחקן לא בוהה במשך כל המשחק בלוח התוצאות. הדרך היחידה לזכות היא להשתפר כל יום קצת. ובמילותיו של מי שזכה שלוש פעמים בתחרות הסופרבול, המאמן האגדי ביל וולש: "התוצאה דואגת לעצמה." הדבר נכון גם בתחומים אחרים בחיים. אם אתם מעוניינים בתוצאות טובות יותר, תשכחו מהצבת מטרות. במקום זאת, התמקדו בשיטה שלכם.

למה אני מתכוון? האם אין שום ערך בהצבת מטרות? מובן שיש. המטרות טובות לצורך סימון הכיוון הכללי שאליו אנו מבקשים להגיע, אך השיטות מאפשרות לנו להתקדם לעברו. בעיות רבות נוצרות כאשר אתם משקיעים זמן רב מדי במחשבה על המטרות, ולא מספיק זמן בתכנון קפדני של שיטות העבודה.

הצבת מטרות סובלת ממקרה חמור של הטיית הישרדות. אנו נוטים להתמקד באנשים שזוכים בסופו של דבר, כלומר בשורדים, ומניחים בטעות שהצבת מטרות שאפתניות היא זו שהובילה לניצחונם, ובמקביל אנו מתעלמים מכל אלו שהציבו לעצמם מטרות זהות ־ ולא הצליחו להגשימן.

כל מתחרה אולימפי משתוקק לזכות במדליית זהב. כל מועמד למשרה מסוימת רוצה לזכות במשרה. ואם בני אדם מצליחנים ומפסידנים חולקים את אותן המטרות, המטרה אינה יכולה להיות הגורם שמבדיל ביניהם. לא מטרת הזכייה בטור דה פראנס היתה זו שרוממה את צוות הרוכבים הבריטי אל פסגת התחום המקצועי שלהם. מן הסתם, הם השתוקקו לזכות במרוץ זה גם בכל אחת מהשנים שקדמו לשנת הזכייה, בדיוק כמו כל קבוצת ספורט אחרת. המטרה תמיד היתה שם. אך רק לאחר שהקבוצה החלה ליישם את השיטה של שיפורים זעירים ומתמשכים, היא החלה להשיג תוצאות טובות יותר.

דמיינו שחדר העבודה שלכם מבולגן ואתם שמים לעצמכם מטרה לסדר אותו. אם תמצאו את הכוחות, תשקיעו מאמץ ותסדרו אותו, יהיה לכם חדר מסודר ־ לעת עתה. אבל אם תמשיכו לדבוק באותם הרגלים שגרמו לבלגן להיווצר מלכתחילה, עד מהרה תעמדו שוב מול אותו חדר מבולגן, ותצטרכו לקוות לפרץ נוסף של מוטיבציה שיגרום לכם לסדר אותו. אתם תמצאו את עצמכם מנסים להשיג שוב ושוב את אותה המטרה, משום שמעולם לא שיניתם את השיטה שעומדת בבסיסה. טיפלתם בתסמינים, אך לא בשורש הבעיה.

השגת מטרה משנה את חיינו לרגע אחד בלבד. אף שעובדה זו אינה מתיישבת היטב עם האינטואיציה שלנו, זוהי האמת הניצבת בבסיס תחום השיפור העצמי. אנו חושבים שעלינו לשנות את התוצאות שלנו, אבל התוצאות שלנו אינן הבעיה כלל וכלל. למעשה, עלינו לשנות את השיטות המביאות לתוצאות הללו. כשאתם פותרים בעיה ברמת התוצאות, אתם פותרים אותה באופן זמני בלבד. כדי לייצר שינוי מתמשך, עליכם לפתור את הבעיה ברמת השיטה. תקנו את הדרך, והיעד כבר יסתדר מאליו.

הנחת היסוד מאחורי כל מטרה היא: "ברגע שאשיג את המטרה שלי, אהיה מאושר." הבעיה עם חשיבה מבוססת־מטרות היא שאתם מתנים כל הזמן את מימוש האושר שלכם בהשגת המטרה הבאה. נפלתי לתוך המלכודת הזאת כל כך הרבה פעמים, שכבר הפסקתי לספור. במשך שנים רבות, האושר נותר משהו שאיהנה ממנו בעתיד אם רק אממש את המטרה הבאה. הבטחתי לעצמי שברגע שאעלה עשרה קילוגרמים של מסת שריר, או אחרי שהעסק שלי יזכה לכתבת תדמית ב"ניו יורק טיימס", אוכל סוף־סוף להירגע.

מעבר לכך, מטרות יוצרות חשיבה של שחור/לבן: או שתשיגו את מטרותיכם ותהפכו לבני אדם מוצלחים ־ או שלא תשיגו את מטרותיכם ותהפכו לכישלונות מהדהדים. בכך אתם מגבילים את עצמכם לכדי גרסה צרה מאוד של אושר. זו אינה צורת חשיבה נבונה. הסיכוי שמסע חייכם יוביל אתכם בדיוק לאותם מקומות אליהם התכוונתם להגיע מלכתחילה הוא נמוך ביותר. זה לא הגיוני, אם כך, שתגבילו את האושר שלכם להתממשותו של מסע חיים אפשרי אחד בלבד, כאשר יש דרכים רבות כל כך המובילות להצלחה.

תפיסת עולם מבוססת־שיטות היא הפתרון לכך. כשאתם מתאהבים בתהליך ולא בתוצאה, אתם לא צריכים לחכות עד שהמטרה תתממש כדי להרשות לעצמכם להיות מאושרים. אתם יכולים להיות מאושרים בכל רגע שבו השיטה שלכם עובדת. והשיטה יכולה לעבוד בדרכים רבות, ולא רק בזו שדמיינתם מלכתחילה.

לבסוף, תפיסת עולם מבוססת־מטרות עשויה ליצור אפקט "יו־יו". אצנים רבים משקיעים מאמץ רב במשך חודשים רבים, אך ברגע שהם חוצים את קו הסיום, הם מפסיקים להתאמן. המרוץ כבר לא נמצא לנגד עיניהם כדי לעורר בהם מוטיבציה. כשכל העבודה הקשה שלכם ממוקדת במטרה מוגדרת, מה נותר כדי להניע אתכם הלאה לאחר שהשגתם אותה? זו הסיבה שאנשים רבים מוצאים את עצמם שוקעים בחזרה בהרגליהם הישנים לאחר שהגשימו את מטרתם.

המטרה של הצבת מטרות היא לנצח במשחק. המטרה של בניית שיטות היא להמשיך לשחק במשחק. חשיבה ארוכת טווח אמיתית היא חשיבה נטולת מטרות. לא מדובר בהישג זה או אחר, אלא במחזורים אינסופיים של דיוק ושיפור מתמשכים. בסופו של דבר, המחויבות שלכם לתהליך היא זו שתקבע את מידת ההתקדמות שלכם.

אם אתם מתקשים לשנות את ההרגלים שלכם, הבעיה אינה נעוצה בכם אלא בשיטה שלכם. הרגלים גרועים חוזרים על עצמם שוב ושוב לא משום שאינכם רוצים להשתנות, אלא משום שלא בחרתם בשיטה הנכונה המובילה לשינוי.

אתם לא נוסקים אל עבר מטרותיכם, אלא צוללים אל עבר שיטותיכם.

המיקוד בשיטה הכוללת, ולא במטרה מסוימת, הוא אחד העקרונות המרכזיים העומדים בבסיס ספר זה. במקביל, הוא גם אחד המשמעויות העמוקות ביותר של המושג "אטומי". בשלב זה כנראה כבר הבנתם שהרגל אטומי מתייחס לשינוי מזערי, רווח שולי, שיפור של אחוז בודד. אבל הרגלים אטומיים אינם סתם אותם הרגלים ישנים בגרסה "זעירה". מדובר בהרגלים קטנים המהווים חלק משיטה גדולה יותר. בדיוק כמו שאטום הוא אבן הבניין של המולקולות, הרגלים אטומיים הם אבני הבנייה של תוצאות גדולות.

הרגלים הם כמו האטומים של חיינו. כל אחד מהם הוא יחידה בסיסית המסייעת לשיפור הכללי שלנו. בהתחלה, השיפורים הזעירים הללו נראים חסרי חשיבות, אך עד מהרה הם מצטברים זה לזה ומזינים הצלחות נוספות, ואלו מצטברות לכדי דרגה שעולה בהרבה על ההשקעה שנדרשה כדי לייצרן. השיפורים הזעירים הללו הם אמנם קטנים, אך גם רבי עוצמה. זוהי המשמעות של הביטוי הרגל אטומי ־ הרגל קבוע, שאינו רק קטן וקל לביצוע, אלא גם מהווה מקור לעוצמה אדירה; רכיב של שיטה המובילה לצמיחה הולכת ומצטברת.

■ הרגלים הם הריבית־דריבית של שיפור עצמי. שיפור של אחוז אחד ביום מצטבר לשינוי עצום לאורך זמן.

■ הרגלים הם חרב פיפיות. הם יכולים לפעול למענכם, או נגדכם, וזו הסיבה שחשוב להבין את אופן פעולתם המדויק.

■ לעתים קרובות נדמה ששינויים קטנים הם חסרי משקל, עד שאתם חוצים סף קריטי. התוצאות המשמעותיות ביותר של כל תהליך מצטבר באות לידי ביטוי רק כעבור זמן ממושך. עליכם להיות סבלניים.

■ הרגל אטומי הוא הרגל זעיר המהווה חלק משיטה גדולה ממנו. בדיוק כפי שאטום הוא אבן הבניין של המולקולה, הרגלים אטומיים הם אבני הבניין של תוצאות גדולות.

■ אם אתם רוצים להשיג תוצאות טובות יותר ־ אל תציבו לעצמכם מטרות. במקום זאת, התמקדו בשיטה שלכם.

■ אתם לא נוסקים אל עבר מטרותיכם, אלא צוללים אל עבר שיטותיכם.

3 ממש השקעתי וחישבתי זאת במדויק. וושינגטון הבירה נמצאת במרחק של 362 קילומטרים מניו יורק. בהנחה שאתם טסים במטוס מדגם 747, או באיירבוס A380, שינוי נתיב של 3.5 מעלות עם עזיבת לוס אנג'לס גורם לחרטום המטוס לסטות דרומה בין 2.2 ל־2.3 מטרים. שינוי קטן מאוד בכיוון בתחילת הטיסה יוביל לשינוי משמעותי מאוד ביעד.

4 סקוט אדמס. חוק דילברט. מאנגלית: ברוך קורות. מטר הוצאה לאור.