השתקפות ספר בראשית בראי אמנות הציור

הקדמה ללימודי האמנות הגעתי לגמרי במקרה. למדתי בעצם ספרות משווה. בעת עריכת תכנית הלימודים המליצו לי לקחת קורס באמנות הרנסנס והבארוק. בלי כל רקע קודם בתחום, נכנסתי ביום שישי גשום אחד, בשעה עשר בבוקר, באיחור, לתוך אולם חשוך עמוס סטודנטים, וראיתי על המסך תמונה זוהרת של עקדת יצחק מאת רמברנדט ומרצה נמוך קומה מפזז סביבה, אותה הוא מפרש בהתלהבות. ככל שהתבוננתי בה רותקתי אליה ואל הפירושים המאירים, שהתיישבו עם חלקי התמונה ועם הטקסט המקראי בצורה הרמונית. באותו רגע חשתי כי נפתחו בפניי שערי שמיים. אחרי שרוויתי חוסר עניין בלימודיי, מצאתי סוף־סוף את מבוקשי. זאת הייתה חוויה מפעימה שריתקה אותי לתחומי המקרא והאמנות, אותם למדתי, לימים, בהרחבה, והקדשתי את מרבית חיי לשילוב ביניהם. למן אותו מפגש מעורר השראה התחלתי, כמו ילד נלהב המקיף עצמו בהררי צעצועים, לאסוף ציורים מקראיים, פרי מכחולם של גדולי הציירים בכל הזמנים. אותם ימים היו טרום עידן האינטרנט. פרט לשיעורי האמנות, שלוו במקרן ובשקופיות, נעשתה הלמידה באמצעות ספרי אמנות. נהגתי לשבת בספרייה שעות ארוכות ולהתבונן בציורים, להשוותם לטקסטים המקראיים, עליהם הם התבססו וניסיתי להבין; מה תורמים הנוף ועצמי הרקע ליצירה? באיזה אופן נעשה השימוש בצבעים להבלטת מוקדים שונים ולעמעום אחרים? מהי עמדת הצייר ביחס לסיפור המקראי? האם הוא מזדהה עמו או שמא מסתייג ממנו? למשל, בחלק ניכר מן הציורים המתארים את גירוש הגר, הוצג אברהם בדמות אדון רם־יחס המגרש שפחה כנועה, אלא שבמהלך עיוני בתמונות גיליתי גם צד ביקורתי לגירוש – לא עוד הגר הכנועה מסתלקת בשפיפות קומה, אלא הגר המגורשת מתייצבת באומץ למול אברהם ומוכיחה אותו על כישלונו כפטריארך, במניעת גירושה עם בנה, ואברהם מביט בה מבויש. ככל שצברתי ידע ביחסי גומלין בין תנ"ך לתולדות האמנות, הלך וגדל אוסף הציורים המקראי שלי ועמו התרחבה יריעת הפרשנויות, עד שהאוסף לבש ממדים של ספר שחיפש, כפי הנראה, לראות אור. כך גמלה בי ההחלטה לשתף גם אחרים בחדוות גילוי פשר היצירות המקראיות, כדי לזכותם בהנאה זו. פירושי התמונות מקנים לקורא אופני התבוננות ביצירה אמנותית בכלל וביצירה מקראית בפרט. נעשית בדיקה אם פרשנות הציור המובאת על ידי הצייר תואמת את רוח המקרא או שמא יוצאת נגדו; אילו חלקים מתוך הסיפור המקראי מובלטים ואילו מעומעמים או מושמטים ומדוע; אילו נקודות מבט חדשות מוסיף הציור על הנאמר במקרא. קיימים ציירים המציגים את כל סיפור העלילה בשלמותו מבלי להחסיר פרט, כמי שאינם סומכים כי הקורא מצוי בתוכן העלילה. אחרים מציגים רק חלק מהעלילה ועל הצופה להוסיף את חלקה האחר. בכך הם משתפים אותו בהשלמת הציור, על פי דמיונו והופכים אותו שותף בעיצוב הציור. כמו כן, מסייע ספר זה להבין את מערכות היחסים בין הדמויות באמצעות הבעות פנים, שפת גוף ומחוות, וכן, את המשמעויות הסמליות ביצירה, כל אלה בשפת קווים וצבעים. ספר זה עוסק גם ב"וריאציה על נושא", כלומר פירוש נושא מקראי ופירושו באמצעות צמד ציורים או יותר. כל ציור מתקופה אחרת, בסגנון שונה, והשוואת היצירות. שיטה זו מלמדת מה הוסיף כל צייר, או גרע ביחס לסיפור המקראי, מה הם מסריו, האם הוא שמרן, או חדשן, מה השקפת עולמו ועוד. פרשנויות אלה הובאו בצורה ברורה, שווה לכל נפש. הן מרחיבות את אופקיהם של אלה שיש להם רקע במקרא ובתולדות האמנות, ומזמינות את מי שנעדר זאת להצטרף ולגלות עולם חדש. הספר מעניק חוויה חזותית, אינטלקטואלית ואסתטית.