התעמרות בעבודה

אני שמחה מאוד לפתוח את המהדורה השלישית של ספרו של איתן מאירי, שפרץ דרך בהבאת הנושא הכאוב של התעמרות בעבודה לידיעת הציבור.

מאז יצא הספר לראשונה, עלתה המודעות לתופעה והיא הפכה למוכרת וידועה עד מאד. במקביל גם הוגשה וקודמה הצעת החוק שיזמתי למניעת התעמרות בעבודה, אם כי חקיקת החוק התעכבה מסיבות פוליטיות שונות והחוק עדיין ממתין להיחקק. מאז הוגשה הצעת החוק, ניתנו על ידי בתי הדין לעבודה פסיקות רבות בנושא, כאלה שהכירו במפורש בתכליתיות הצעת החוק לקידום סביבת עבודה בטוחה ומכבדת, תוך הגנה על כבוד האדם העובד. בנוסף, אימוץ מבחן אובייקטיבי. זאת ועוד, נשיאת בית הדין לעבודה גם התבטאה באופן פומבי בצורך לחוקק את החוק.

אלא שמטרת החוק מעולם לא הייתה להביא מקרים לבית המשפט. להיפך, מטרת החוק העליונה הינה מניעת התופעה, מניעת ההתעמרות במקום העבודה.

מקום העבודה הוא המקום בו אנחנו מבלות ומבלים את רוב זמן החיים שלנו, זה לא רק מקור הפרנסה שלנו – מה שהופך אותנו תלויות ותלויים בו – אלא שהעיסוק שלנו, בין אם בחרנו בו ובין אם לאו, גם מגדיר את הזהות שלנו. מקום העבודה יכול לגרום לנו להיות אומללות ואומללים, פגיעים וחסרות וחסרי ישע. החובה שלנו כחברה היא להפוך אותו להיות מקום מחזק ומעצים, מקום שהופך כל אחת ואחד מאתנו לאדם טוב יותר.

בניסיון להביא לידיעת הציבור את הצעת החוק למניעת התעמרות בעבודה חיפשנו מרואיינות ומרואיינים וראו זה פלא, מתוך עשרות רבות של פניות שקיבלתי בשנה בה עבדתי על הצעת החוק, אף אחד מהמקרים לא התקבל על ידי התקשורת כ"מקרה קלאסי". אף אחד הוא לא המרואיין המושלם שסיפורו משכנע את העורכות והתחקירנים שהוא "שווה סיפור" ומצדיק כתבה שזורה סיפורים אנושיים על התעמרות בעבודה. והרי רבות ורבים כל כך נפגעו ועדיין נפגעים מהתעמרות בעבודה, אז איך זה יכול להיות?

התעמרות בעבודה היא הדבר הזה שברגע הראשון את או אתה יודעים מה זה, בבטן. אבל ברגע השני אתה או את שואלות – אבל רגע, מה זה בדיוק התעמרות בעבודה? כי התעמרות בעבודה היא אחת ההתנהגויות האנושיות המבלבלות האלה שהן על הרצף של התנהגות אנושית רגילה ונורמלית ולגיטימית שבשלב מסוים הופכת להתעמרות. כשנפגעות ונפגעים של התעמרות מנסים לתאר מה עבר עליהן ועליהם זה הרבה פעמים יוצא לא מובן, זה יוצא "לא-סיפור".

והנה סיבה נוספת לקושי במציאת מרואיינות ומרואיינים נפגעי התעמרות בעבודה - הבושה, האשמה, למה זה קרה דווקא לי? מה עשיתי שזה קרה לי?

למה אני לא מצליחה להסביר מה בדיוק קרה?

אם זה מהדהד לכן ולכם מוכר מאיזה מקום, זה אכן מזכיר את הדינמיקה של הטרדה מינית ושל תקיפה מינית. ככה בדיוק מרגישים ומרגישות נפגעות, קשה להסביר מה זה בדיוק. ככה בדיוק מנסים לטעון שזאת לא הטרדה, זה חיזור, זה לא ניצול מיני של כח אלא פלירטוט בין אנשים מבוגרים. אבל היום, כולן וכולם יודעות ויודעים שהטרדה מינית היא ניצול לרעה של כח. שימוש בכח כדי להשיג מין ושימוש במין כדי להשיג ולהדגים ולבסס כח. לא חיזור ולא פלירטוט. פמיניסטיות עובדות ונאבקות עשרות שנים כדי לבסס את ההבדלים האלה ולנסח בחוק איסור על הטרדה מינית.

לכן ידעתי מיד במה מדובר כשהגיעו אליי הפניות הראשונות של נפגעות ונפגעי התעמרות בעבודה, גם התעמרות בעבודה היא ניצול לרעה של כח. האנושיות כוללת בנו צדדים מופלאים אבל גם צדדים הרבה פחות יפים, הפיתוי להשתמש לרעה בכוח שיש לנו על חלשות וחלשים מאיתנו – מכל מיני סיבות – חייב להיות מרוסן.

חוקים מעצבים את העולם שלנו, הם יוצרים מבנים חברתיים ומדינתיים, הם קובעים את הנורמות של חיינו, הם קובעים לנו גבולות. ובחברה דמוקרטית, הם באים להגביל שימוש בכוח, לקבוע למי מותר להשתמש בכוח, לאיזה צרכים ובאיזה תנאים. מבחינתי, בחברה שאני רוצה לראות, חוקים אמורים לחלק את הכוח בצורה השוויונית ביותר שאפשר להגיע אליה – להגביל מאד את היכולת להיות בעלי כוח גדול מדי ולתת כוח למי שאין להם ולהן כוח, בכל דרך אפשרית.

לאיתן מאירי ולספר הזה יש מקום חשוב בהעלאת המודעות לתופעה ובחשיפתה, ובכך שהיא הופכת להיות אסורה על פי חוק.

הייתה לי זכות גדולה להביא לעולם את הצעת החוק למניעת התעמרות בעבודה. היום ממשיכים את דרכי במאמץ לחקיקה, חברי הכנסת ממפלגתי, מפלגת העבודה, אפרת רייטן ורם שפע. אחת המשימות שלנו בתיקון החברה שלנו היא לפעול כדי שתוך שנים לא רבות , התעמרות בעבודה תהיה דבר שהרבה הרבה פחות מאתנו יסבלו ממנה.

ח"כ מרב מיכאלי, יו"ר מפלגת העבודה, שרת התחבורה והבטיחות בדרכים, יוזמת הצעת החוק למניעת התעמרות בעבודה.

אני שמח על הוצאת המהדורה השלישית של ספר חשוב זה, והשלכותיו קשורות גם לעולם הרפואה התעסוקתית. אבחנתה של מחלת מקצוע (חירשות תעסוקתית, מחלת ריאות תעסוקתית וכדומה) פירושה כישלון המערכות האמונות על שמירת בריאותו של העובד מפני גורמים מזיקים במקום העבודה. ייעודן של מערכות אלו, שבסיסן הוא רפואה מונעת, הוא צמצום גורמי הסיכון במקום העבודה למינימום האפשרי כדי למנוע התפתחות תאונת עבודה או מחלת מקצוע, או לכל הפחות כדי לזהות את הנזק בתחילתו בטרם נעשה חסר תקנה.

כמו גורמים מזיקים אחרים במקום העבודה, גם התעמרות במקום העבודה מגיעה כיום באיחור רב לפתחו של הרופא התעסוקתי (או גורם מקצועי אחר שתפקידו להגן על בריאות העובד), כאשר הנזק נגרם זה מכבר. בעוד שבתחומים תעסוקתיים רבים נעשים מאמצים כדי להפחית את רמת החשיפה המזיקה או לפחות לשפר את ציוד המגן האישי, את הפגיעה הנפשית במקום העבודה התרגלנו לראות כגזירת גורל שאינה ניתנת למניעה. ואולם המועצה הלאומית לבריאות העובד מזהה התעמרות בעבודה כגורם סיכון תעסוקתי בר-מניעה וקוראת לעוסקים בבריאות העובד לשנות את דפוס החשיבה הישן בכל הנוגע לנזקים הנפשיים שנגרמים עקב התעמרות בעבודה, לשנס מותניים ולכוון מאמץ במניעתו גם של גורם סיכון זה. כשם שהתגייסו החברה והמדינה להוקיע ולמגר תופעות מזיקות אחרות במקומות עבודה, כגון הטרדה מינית, כך יש לפעול גם בתחום ההתעמרות בעבודה. הניסיון מלמד שאין מקום עבודה או מקצוע החסין בפני תופעת ההתעמרות בעבודה.

זהו ספר חשוב לכל עובד ולכל מנהל, וחשיבותו רבה במיוחד לעוסקים בבריאות העובד. הספר מקל עליהם לזהות את הבעיה בעודה באיבה, שלב שאין חשוב ממנו במיגור התופעה.

ד"ר חיים כהן, מומחה לרפואה תעסוקתית, יו"ר המועצה הלאומית לבריאות העובד.

התעמרות בעבודה אינה חדשה, והינה תופעה חברתית נפוצה הפוגעת בעובדים ובעובדות רבים זה שנים. על פי סקר שנעשה במשרד הכלכלה ופורסם בינואר 2013, כ-30% מהעובדים במדינות מערביות חווים הצקות של הממונים עליהם.

עד לשנים האחרונות הייתה ההתייחסות לתופעה כאל חלק מן הסיכונים של עולם העבודה שעל העובד להשלים עימם, ועובדים כמעט לא התלוננו על התעמרות בעבודה, אלא קיבלו זאת כרע הכרחי שהינו חלק בלתי נפרד מעולם העבודה.

בשנים האחרונות השתנתה הגישה לתופעה. בעוד שבעבר הופנתה תשומת הלב במחקר, בחקיקה ובפסיקה לזכויותיהם הבסיסיות של העובדים, ובכלל זה שכר, שעות העבודה וכד', בעת האחרונה מופנית תשומת הלב גם לאיכות סביבת העבודה של העובד, לאופי האינטראקציות הבינאישיות המתרחשות במקום העבודה, לשמירה על כבודם של העובדים ולמניעת היווצרותה של סביבת עבודה עוינת. הדבר בא לידי ביטוי גם בחקיקה שהחלה בשנות ה-80 ועסקה באיכות סביבת העבודה של עובדות ועובדים. במסגרת חקיקה זו נחקק חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, המבטיח סביבת עבודה נקייה מאפליה מחמת הורות, גיל, מין ועוד, החוק למניעת הטרדה מינית אשר גרם לשינוי דרמטי ביחס להטרדות מיניות במקומות העבודה, ועוד.

בפקולטות לניהול ולמשאבי אנוש החלו לחקור את התופעה כבר לפני למעלה מ-20 שנה, מתוך הכרה בכך שחקר עולם הניהול מחייב גם את חקירתן של תופעות שליליות המתרחשות במקום העבודה בין הצדדים ליחסי העבודה. זאת, בין היתר משום שהתעמרות פוגעת לא רק בעובדים אלא גם בארגון. בארגונים שבהם קיימת התעמרות בעובדים יש מספר רב של היעדרויות עובדים, חוסר מוטיבציה ופגיעה באיכות העבודה. זאת, בצד הפגיעה הקשה ובעובדים החשופים להתעמרות.

ספרו של איתן מאירי "התעמרות בעבודה", שזוהי מהדורתו השלישית במספר, סוקר את היבטיה השונים של התופעה, החל בהגדרתה ובזיהויה וכלה במתן כלים להתמודד עימה, והן כאלה המאפשרים לעובדים להתמודד בכוחות עצמם עם היחס שהם נתקלים בו מדי יום במקום עבודתם, או באמצעות פנייה לעזרה מקצועית. כל זאת, תוך הפניית תשומת הלב לבושה הכרוכה בהכרה של עובד הסובל מהתעמרות בעבודה, ולחשש הכרוך בחשיפתם ככאלה. הספר אינו מתעלם אף מן הקושי להבחין בין התעמרות וניצול לרעה של כוחו של המעסיק או הממונה, לבין התנהגות לגיטימית המצויה בתחום הפררוגטיבה הניהולית של המעסיק, ומאפשרת לו לנהל את עסקו ביעילות, תוך פיקוח על תפקודם של העובדים והעובדות.

ספר זה הינו צעד חשוב במסע לקראת מיגור התופעה או לפחות צמצומה באופן משמעותי. הספר תורם להעלאת המודעות לתופעת ההתעמרות במקומות העבודה, תוך מתן לגיטימציה למי שחשוף לה להעלות את הנושא מעל לפני השטח. תקוותי היא כי הספר אף יתרום לחקיקת חוק למניעת התעמרות בעבודה.

דיתה פרוז'ינין, שופטת ונשיאת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (בדימוס).