חוכמת האדישות

חוכמת האדישות

מה הוא אומר? העולם, רבותי, אינו באמת פייסבוק. החיים של אחרים אינם נוצצים כמו שנראה לכם מהתמונות באינסטגרם. הרדיפה אחרי הצלחה שמצטלמת היטב היא דרך גרועה לחיות, כי הסיכוי שלך להשיג מה שיש, אולי, לאחרים נמוך והתסכול מבטיח רק שיממון וקושי. כישלון אינו הדבר הנורא ביותר שיכול לקרות לך. התמקדות בהרגשת קורבנות וקיפוח, רדיפה אחרי הצלחה מקובלת חברתית שאינה מדברת אליך, השקעת אנרגייה בתחומים שאינם קרובים אליך – אלה יביאו אותך להרגשה שאתה מפספס את חייך.
צריך, לדעת מנסון, לבחור במה להשקיע את האנרגייה המוגבלת שיש לך, לנסות להחליט החלטות טובות על בסיס ערכים טובים(!), לנסות לפתור בעיות ולהתמודד עם קשיים בלי לצפות מאחרים ובלי להתעלם מהבעיות כי הן אינן פתירות. יש לנו אחריות על בחירותינו, גם על הגרועות שבהן.
מה צריך לעשות? להסיר מסדר היום את התחומים שאינם רלוונטיים אלינו, לנסות להתמקד במה שאנחנו אוהבים, לא במה שאנחנו חושבים שיביא לנו הצלחה כלכלית, לנסות להיות נינוחים עם עצמינו – על יתרונותינו וחסרונותינו (מה שמחייב מודעות עצמית די גבוהה), להשקיע במה שמעניין אותנו ולהימנע מלבחון את החיים דרך מה ש(אולי) יש לאחרים.

עכשיו לכתיבה ולסגנון. זה צועק “אמריקאי” כמו שלטי הניאון הענקיים בשלל צבעים. הוא מושך את תשומת לב הקורא כמו אותו כרוז בקרקס, המכוון את הצופים להתבונן באישה עם שני ראשים. הוא מסתחבק עם הקורא באמצעות שפה לא-תקנית, לכאורה. הפועל “לשים זין” – זה מכותרת המשנה של הספר – מופיע על הטיותיו השונות בערך כל שורה שלישית. יש בספר, שלפעמים הוא משעשע, המון דוגמאות חביבות מחיי המפסידנים, המוכרות לכל המשוטט בפייסבוק.
https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=115530