פרק ראשון
מסתרי המלון על הר הכרמל
דוקטור אַייזקס ישב בכורסה ופניו אל החלון הפתוח. בחוץ שרקה רוח ותריסי החלון רעדו על שגמיהם. ערב שחור עטף את הר הכרמל וחורשות אורניו, וד"ר אייזקס, שנתכרבל היטב בחלוק השינה שלו, חזר והציץ במכתב שהוטל זה עתה לחדר מבעד לחלון הפתוח:
ד"ר אייזקס, אני מתרה בך. אתה מתגרה בי יתר על המידה.
אם במשך עשרים וארבע שעות לא תמציא לידי את שתי המפות של אוצר הזהב - חייך אינם שווים פרוטה. אנשי עוקבים אחריך. המוות ימצאך מאחורי כל מנעול ובריח.
היזהר והיזהר!
ג'ורג' מנסור
ד"ר אייזקס עצם לרגע עיניו והיה מהרהר באוצר הזהב שהטמין אי-פעם, לפני שנים רבות, אותו מלך אכזר ועריץ ששמו הורדוס.
והורדוס שב אל יריחו וכבר גברה עליו מרה שחורה, עד אשר רצה להפיל פחדו על המוות בעצמו, ולבו מילא אותו לעשות תועבה נוראה: הוא ציווה לאסוף את האנשים נשואי-הפנים מכל ארץ יהודה אל המקום הנקרא היפּוֹדרוֹמוּס (מקום מרוצי הסוסים) ולתיתם שם על מסגר, וקרא לאחותו שלומית ולבעלה אַלֶכְּסַא ואמר אליהם: "ידעתי כי יעשו היהודים חג ביום מותי. אולם יש לאל ידי לתקן לי מספד - על-ידי אחרים - וגם לערוך לי קבורה מפוארת, אם תרצו למלא אחר מצוותי. כאשר תצא נשמתי - תמהרו לקחת את האנשים העצורים ולהקיף אותם באנשי צבא ולהמיתם, למען תתאבל עלי כל ארץ יהודה וכל בית ובית יבכה בעל כורחו."
ד"ר אייזקס היה מהרהר בדברי ימיו של המלך העריץ, שקראם לפני שנים רבות בכתבי יוסף בן מתתיהו הכהן, הוא יוסיפוס פלביוס - ובאזהרתו של בן-הבליעל ג'ורג' מנסוּר.
'הנה כך נתרחשו הדברים,' מהרהר ד"ר אייזקס ומאזין לשריקת הרוח. 'זה חודשים מחפש אני אחר המפה עם סימן הצלב, ובסופו של דבר עלי להיפגש עם ג'ורג' מנסור, שליחו של המיליונר המצרי-יווני דמוֹקליטוֹס. מתי יבואו ילדי חסמבה? שלחתי טלגרמה לירון זהבי ("חסמבה ושודדי הסוסים") ועדיין לא בא.'
ד"ר אייזקס נאנח ופרש לפניו את הטלגרמה שקיבל ממפקד חסמבה.
טלגרמה
ד"ר אייזקס מלון הכרמל חיפה נקודה אבוא מחר נקודה לדאוג לשמירת המפה השלישית בכספת נקודה ג'ורג' מנסור מוליך אותך שולל נקודה הוא ערום כנחש נקודה
חתום ירון זהבי
הטלפון מטרטר.
"הלו, מדבר ד"ר אייזקס."
"האם כבודו יאכל בחדרו?"
"כן. אבקש להעלות את ארוחת הערב לחדרי. תודה."
כעבור כמה רגעים נכנס לחדרו של ד"ר אייזקס מלצר ובידיו מגש עמוס דברי מאכל. הוא ערך את השולחן ולבסוף קד לפני הדוקטור.
"בבקשה, השולחן ערוך!"
ד"ר אייזקס קפץ ממקומו כנשוך נחש. הוא שמע את קולו של ג'ורג' מנסור. המלצר המדומה היה ג'ורג' מנסור בכבודו ובעצמו!
"האם למרוח לו את פּתו, דוקטור?" שאל מנסור בחיוך מלצרי ואחז בסכין.
הכוונה היתה ברורה. דרושים היו עצבים של פלדה כדי לשמור על קור-רוח, ואכן ד"ר אייזקס לא היה איש אשר יירתע מפני איום.
"תודה, רגיל אני למרוח את לחמי במו ידי. תודה רבה, המלצר."
וכאשר הפנה מנסור את גבו אל הדוקטור, אמר לו זה:
"אבקשך להודיע לבעל המלון, כי שירותך אינו רצוי לי."
צחוקו של ג'ורג' מנסור עלה ממעמקי חזהו.
"הסבור אתה, דוקטור, כי מנהל המלון הוא ששאל בדבר ארוחתך?" אמר. "לא ולא: אני הוא הדואג לך ולחייך. להתראות!"
ג'ורג' מנסור ביקש לאחוז בידית הדלת ולצאת את החדר, אולם לפתע שמע קול המולה עולה מן המסדרון ועצר על עומדו, מאזין.
ירון והנריקוֹ עמדו בפּתח.
לאחר כמה שניות עמדו בחדר ירון זהבי מפקד חסמבה והנריקו חברו. ד"ר אייזקס נשם לרווחה. הוא הסיר את משקפי הזהב שלו וצחצח את זגוגיותיהם מתוך נחת-רוח ושמחה.
"יש לי הפתעה עבורך, ירון."
"ומה היא ההפתעה?" שאל ירון.
"הנה, המלצר הזה הוא ג'ורג' מנסור!" וד"ר אייזקס החווה בידו כלפי...
אולם כאשר הפנה הדוקטור מבטו, ראה שג'ורג' מנסור נעלם מן החדר באופן מסתורי ביותר. כל הנוכחים מוכנים היו להישבע, כי הדלת לא נפתחה. והחלון הרי נמצא בתחום ראייתם.
"כיצד נעלם לפתע?"
"מוזר מאוד!"
"כאילו פצתה הרצפה את פיה ובלעה אותו."
ירון שילב ידיו על חזהו ופסע בחדר. הנריקו וד"ר אייזקס עקבו במבטיהם אחר צעדיו המתונים של ירון. לבסוף עצר ליד השולחן ונשא את ראשו.
"כל העניין אינו מוצא חן בעיני, דוקטור," אמר ירון ונשען אל השולחן. "אינני מאמין בדברים שהם מחוץ לגדר הטבע. אם ג'ורג' מנסור נעלם, סימן הוא כי יש כאן יציאה סודית. ואם יש כאן יציאה סודית, הרי מסתבר, כי גם כניסה יש... זאת אומרת, דוקטור, שבמשך כל הזמן שהנך במלון עקבו אחריך, וייתכן שגם ברגע זה שומעים את דברי אלה. ובכן, דוקטור, אבקשך לספר לנו, אחר-כך, כיצד נכנסת למלון זה דווקא, ואת כל שנתרחש לך בחקירתך האחרונה ב'חירבת סוּלימן', מקום שבו, כפי שהנך מאמין, נמצא אוצר הזהב של המלך הורדוס."
ד"ר אייזקס לא האמין למשמע אוזניו. ירון אמר דברים שאין להם שחר.
"אבל, ירון, הרי האוצר..." פתח ואמר, אולם ירון קרץ לו בעינו והעווה פניו לעומתו כמזהיר אותו על סכנה קרובה ועל אנשים המאזינים עתה לדבריהם.
"המצב הוא כזה," אמר ירון בקול רם בכוונה, "בידינו שתי מפות, אולם בלעדי המפה עם סימן הצלב, השמורה בידי ג'ורג' מנסור, לא נוכל לעשות דבר. ובכן עצתי לך, דוקטור, למסור לו את המפות כדי שלא יאונה לך כל רע."
"אמנם צדקת," נענה ד"ר אייזקס, "מנסור איים עלי במוות." והוא הראה לירון את מכתבו של מנסור. מעברו השני של דף הנייר רשם ירון בזריזות: "דוקטור, תן לי לנהל את השיחה. צריך להטעות אותו ולשבש את תוכניותיו, וראשית כול - לצאת מן המלון הזה!" ובקול רם הוסיף:
"לפי דעתי אין כל טעם לעקשנות. מוטב למסור את המפות לג'ורג' מנסור."
ד"ר אייזקס, שהבין את עורמתו של ירון, פתח ואמר:
"כמובן, חבל להסתבך בשל אוצר זהב שאין איש יודע היכן הוא... מחר אמסור את המפות לג'ורג' מנסור ואפטר מכל העניין. הרי המפות שמורות בכספת של המלון..."
נשתררה דממה עמוקה. הדוקטור נטל מקטרת ופיטם אותה בטבק. אחר-כך החל מעשן ועיניו בוהות אל התקרה. הוא חיכה למשהו... בחמש הדקות הקרובות יתברר אם ירון צודק בניחושו שמאזינים לדבריהם.
ואכן, לא עבר זמן רב ומעטפה, ובה אבן קטנה, נזרקה לחדר דרך החלון. ד"ר אייזקס הוציא מהמעטפה מכתב וקרא אותו לפני ירון והנריקו:
ד"ר אייזקס היקר.
עלי להודות לך, כי נרתעת והנך שומר על בריאותך וחייך. המפות כבר בידי זה שעתיים, אולם סברתי כי מזויפות הן. עכשיו נרגעתי. איש לא יטרידך יותר, ושום מכונית לא תנסה לדרוס אותך בין גלגליה בשעה שהנך מנסה לחצות את הרחוב בלילה. אתה זוכר?
היה שלום, דוקטור אייזקס.
ג'ורג' מנסור
הדוקטור קימט מצחו וענן עשן עלה ממקטרתו. דומה היה לינשוף זקן וחכם. רק בזווית פיו נראה צל של לגלוג על ג'ורג' מנסור, אויבו המושבע.
"בואו, ילדים, נרד להדר-הכרמל ונשתה כוס קפה. כמה דברים אינם ברורים לי עדיין."
"מה לא ברור לך, דוקטור?" שאל ירון.
"עניין המערה החשמלית בספר 'חסמבה או חבורת סוד מוחלט בהחלט', למשל. פשוט, מבחינה טכנית, רוצה הייתי לדעת כיצד הפעילו את המנופים המרימים את המעלית החשמלית."
"טוב, אני אסביר לך, דוקטור," אמר ירון.
"ובספר 'חסמבה בבית-האסורים', נדמה לי שהצייר שגה. איך אפשר שבשעה שאהוד השמן יורד בסולם החולצות - יציירו את הילדים ליד בית הסוהר לבושים בחולצותיהם?"
"ועל 'חסמבה ושודדי הסוסים' אין לך טענות?" לגלג ירון.
"בואו ונרד להדר-הכרמל, ואז אספר לכם הכול בכול מכול כול," השיב הדוקטור, ובלחישה הוסיף: "שטויות. רציתי רק להוכיח לג'ורג' מנסור, כי התייאשתי מגילוי אוצר הזהב של המלך הורדוס. מסרתי לו מפות מזויפות. האיש כד"ר אייזקס יפחד מאיומים? ועד שיתברר למנסור שהולכתי אותו שולל - יהיה אוצר הזהב בידינו!"
"והמפה עם סימן הצלב שבידיו?" לחש ירון. "הרי בלעדיה לא נוכל לעשות דבר וחצי-דבר."
"בוא ונלך. סיפורים מעניינים תשמעו מפי. הו, מעניינים! שערות ראשכם תסמורנה כמו מחטי הקיפוד, ידידי!"
פניו של ד"ר אייזקס נתלהטו. אכן אמת דיבר: סיפורים מעניינים היו לו לספר, סיפורים על הרפתקאות מוזרות, שלעתים אף סיכן נפשו בשל שלוש המפות, או שלושת הגווילים האלה, המכונים "גווילי המלך הורדוס".
קוראים כותבים
אין עדיין חוות דעת.