חשוב והתעשר

האיש ש"חשב" את דרכו לשותפות עם תומאס אלווה אדיסון

האמת היא ש"מחשבות הן מעשים" ומעשים רבי עוצמה, כאשר נוספות להן מטרה מוגדרת, דבקות במטרה ושאיפה לוהטת להפיכתן לעושר או לעצמים חומריים אחרים.

לפני שלושים שנה ומשהו, גילה אדווין בארנס עד כמה אמתית היא העובדה שאנשים חושבים ומתעשרים. הוא לא הגיע לתגליתו בבת אחת, אלא מעט-מעט, החל משאיפה לוהטת להפוך לשותף לעסקים של אדיסון הגדול. אחד המאפיינים העיקריים לשאיפה זו היה היותה מוגדרת. הוא רצה לעבוד עם אדיסון, לא בשבילו. התבונן בתשומת לב בתיאור הדרך שעשה כדי לתרגם את שאיפתו למציאות, ותבין טוב יותר את שלושה עשר העקרונות המובילים לעושר.

כאשר שאיפה זו עלתה לראשונה בדעתו כפעימת מחשבה, הוא לא היה במצב בו יכול היה לפעול להגשמתה. שני קשיים עמדו אז בדרכו: הוא לא הכיר את אדיסון, ולא היה לו מספיק כסף לקניית כרטיס רכבת לאיסט אורנג', ניו ג'רזי.

קשיים אלה היו מספיקים כדי לרפות את ידי רוב האנשים מעשיית מאמץ כלשהו למימוש שאיפתם. אבל שאיפתו הייתה יוצאת דופן. הוא היה כה נחוש למצוא את הדרך להגשים את שאיפתו, עד שהחליט לנסוע לאיסט אורנג' ברכבת משא ולא לוותר על שאיפתו.

הוא הציג את עצמו בפני אדיסון במעבדתו, והכריז שבא כדי לעבוד עם הממציא. בספרו על פגישתם הראשונה, שנים אחר כך, אמר אדיסון: "הוא עמד לפניי, נראה כנווד רגיל, אולם היה משהו בהבעת פניו, שהעביר את הרושם שהוא נחוש להשיג את מבוקשו. למדתי משנים של התנסות עם אנשים, שכאשר אדם באמת שואף לדבר עד כדי כך שהוא מוכן להמר בכל הונו על סיבוב אחד של גלגל כדי להשיגו, הוא לבטח ישיגו. נתתי לו את ההזדמנות שביקש, מפני שראיתי שהוא גמר אומר להמשיך עד שיצליח להשיגה. האירועים שאירעו אחר כך הוכיחו שלא שגיתי."

מה שאמר בארנס הצעיר לאדיסון בהזדמנות זו היה הרבה פחות חשוב ממה שחשב. אדיסון עצמו אמר זאת. לא יכול להיות שהופעתו של הצעיר במשרדו של אדיסון היא שהביאה להתקבלותו למשרה, מכיוון שהיא הייתה במפורש נגדו. מחשבתו היא שעשתה את ההבדל.

אם ניתן להפיץ את משמעותו של המשפט הקודם בין כל האנשים, אין צורך בקריאת יתר הספר הזה.

בארנס לא נהפך לשותפו של אדיסון בפגישה הראשונה, אלא קיבל הזדמנות לעבוד במשרדיו במשכורת סמלית ביותר, בעבודה לא חשובה לאדיסון אבל חשובה מאוד לבארנס, מפני שהיא נתנה לו את ההזדמנות להציג את "הסחורה" שלו במקום בו רצה ש"שותפו" יוכל לראותה.

עברו חודשים. על פני השטח, לא קרה דבר שקידם את בארנס אל המטרה שהציב לעצמו כיעד ראשי מוגדר. אולם משהו בעל משמעות התרחש במוחו של בארנס. כל אותו זמן, הלכה והתחזקה שאיפתו להפוך להיות שותפו לעסקים של אדיסון.

פסיכולוגים צדקו באומרם ש"כאשר אדם מוכן באמת לדבר כלשהו, זה נראה עליו." בארנס היה מוכן לשותפות עסקית עם אדיסון. יתר על כן, הוא היה נחוש להמשיך במוכנותו זו עד שישיג את שאיפתו.

הוא לא אמר לעצמו "אה, מה הטעם? נראה לי שאשנה את דעתי ואנסה לעבוד כאיש מכירות." במקום זאת, אמר: "באתי לכאן כדי להיכנס לעסק עם אדיסון, ואני אשיג מטרה זו, אף אם השגתה תארך כל שארית חיי." הוא התכוון לכך! איזה סיפור שונה יוכלו אנשים לספר, אם רק יאמצו מטרה מוגדרת ויישארו נאמנים לה עד שתהפוך לאורך זמן לשיגעון לדבר אחד!

ייתכן שבארנס הצעיר לא ידע זאת בזמנו, אולם עקשנותו הבולדוגית ודבקותו בשאיפה יחידה היו עתידות להתגבר על כל התנגדות ולתת בידיו את ההזדמנות שביקש.

בהגיע ההזדמנות, היא הופיעה בצורה ובכיוון שונים מאלו שציפה להם. זהו אחד מתעלולי ההזדמנות. יש לה ההרגל הערמומי להתגנב מהדלת האחורית, ולעתים קרובות היא באה מחופשת לפורענות או למפלה זמנית. ייתכן שזו הסיבה לכך שכה רבים אינם מבחינים בה.

אדיסון סיים אז בדיוק לשכלל התקן משרדי, שנודע באותו זמן כמכונת ההכתבה של אדיסון, וידוע בעת כתיבת ספר זה כאדיפון. אנשי המכירות שלו לא התלהבו מהמכונה. הם לא האמינו שניתן למוכרה ללא מאמץ רב. בארנס הבחין כאן בהזדמנות שלו. היא זחלה פנימה בחשאי, חבויה במכשיר מוזר למראה שלא עניין אף אחד פרט לו ולממציאו.

בארנס ידע שהוא יוכל למכור את מכונת ההכתבה של אדיסון. הוא הציע זאת לאדיסון, וקיבל מיד את ההזדמנות שלו. ואכן הוא מכר אותה, ובהצלחה כה גדולה, שאדיסון חתם אתו חוזה להפצתה ולשיווקה בארה"ב כולה. שותפות עסקית זו הולידה את הססמה "יוצר על ידי אדיסון והותקן על ידי בארנס."

השותפות העסקית שלהם נמשכה לאורך למעלה משלושים שנה. היא הפכה את בארנס לעשיר, אולם הוא עשה משהו גדול מכך בהרבה — הוא הוכיח שאדם יכול באמת "לחשוב ולהתעשר".

איני יכול לדעת כמה כסף הביאה לבארנס שאיפתו המקורית — אולי שניים-שלושה מיליון דולר. אולם הסכום, גדול ככל שיהיה, הופך לחסר חשיבות, בהשוואה לנכס הגדול יותר שרכש בצורת ידע מוגדר, לפיו מחשבה מופשטת יכולה להפוך למקבילתה המוחשית על ידי יישומם של עקרונות ידועים.

בארנס החשיב את עצמו, פשוטו כמשמעו, לשותף עם אדיסון הגדול! לא היה לו במה להתחיל, פרט ליכולת לדעת מה הוא רוצה ולהחלטיות להתמיד בשאיפה זו עד למימושה.

לא היה לו כסף, השכלתו הייתה מועטה, לא הייתה לו השפעה כלשהי, אולם היו לו יוזמה, אמונה ורצון לנצח. עם כוחות לא מוחשיים אלה, הוא הפך את עצמו לאיש מספר אחת של הממציא הגדול בהיסטוריה.

הבה נתבונן עתה במצב שונה, ונחקור אדם שהיה בעל נכסים רבים, אולם איבד אותם מפני שנעצר במרחק מטר מהיעד אליו שאף.

אחד הגורמים הנפוצים לכישלון הוא ההרגל לעזוב את הכול כאשר קורית מפלה זמנית. כל אדם ביצע שגיאה זו בזמן זה או אחר.

דוד של ר. יו. דארבי נתקף ב"קדחת הזהב" בימי הבהלה לזהב, והלך מערבה כדי לחפור ולהתעשר. הוא לא שמע מעודו שיותר זהב נכרה ממוחות אנשים, מאשר נחפר אי פעם מהאדמה. הוא סימן את גבול החלקה עליה תבע זכות, והחל לעבוד עם את ומעדר. העבודה הייתה קשה, אך תשוקתו לזהב הייתה החלטית. לאחר שבועות של עבודה, הוא תוגמל במציאת העפרה המבריקה. הוא נזקק לציוד כדי להעלותה אל פני השטח. בשקט, כיסה את המכרה, חזר לביתו בוויליאמסבורג, מרילנד, וסיפר לקרוביו ולכמה שכנים על "המכה" שעשה. הם אספו ביניהם כסף לציוד הנחוץ ושלחו אותו. הדוד ודארבי שבו לעבוד במכרה.

הקרון הראשון הטעון בעפרה שוגר אל המצרף. התוצאות הראו שהמכרה שלהם היה אחד העשירים בקולורדו! נדרשו רק עוד כמה קרונות לכיסוי החובות, ואז יגיעו הרווחים הגדולים.

המקדחים ירדו למטה. תקוות דארבי ודודו עלו למעלה; ואז קרה משהו. עורק הזהב נעלם. הם הגיעו לקצה הקשת, וסיר הזהב כבר לא היה שם. הם המשיכו לקדוח, משתדלים נואשות לגלות שוב את העורק — אולם לשווא.

לבסוף החליטו לעזוב.

הם מכרו את הציוד לסוחר גרוטאות בעד כמה מאות דולרים, ועלו על הרכבת בדרכם הביתה. יש סוחרי "גרוטאות" שוטים, אולם לא כזה היה הסוחר שקנה את ציודם. הוא ביקש ממהנדס מכרות לבדוק את המכרה ולעשות כמה חישובים. המהנדס הסביר שהפרויקט נכשל, מפני שהבעלים לא הכירו את "גבולות הטעייה". חישוביו הורו שהעורק יימצא כמטר אחד בלבד מתחת לנקודה בה הפסיקו הדארבים לקדוח. והוא אמנם נמצא שם.

איש "הגרוטאות" הוציא מהמכרה עפרה בשווי מיליוני דולרים, מפני שידע שעליו להיוועץ במומחה לפני הוויתור עליה.

רוב הכסף לקניית הציוד נאסף במאמציו של ר. יו. דארבי, שהיה אז צעיר מאוד. הכסף היה של קרוביו ושכניו, וניתן לו מפני שהיה להם אמון בו. הוא שילם חזרה כל דולר, אף כי זה לקח לו שנים.

זמן רב אחר כך, זכה דארבי לגמול גדול פי כמה על הפסדיו, כאשר גילה ששאיפה יכולה להיהפך לזהב. הגילוי בא לאחר שנכנס לעסק של מכירת ביטוח חיים.

בזוכרו שאיבד עושר גדול מפני שהפסיק לחפור מטר מהזהב, הרוויח דארבי מהניסיון שרכש בעבודה זו, בשיטה הפשוטה של לומר לעצמו, ״עצרתי מטר מהזהב, אולם לעולם לא אפסיק עוד כי אנשים אומרים 'לא' כאשר אני מציע להם לקנות ביטוח."

דארבי משתייך לקבוצה הקטנה של פחות מחמישים איש, המוכרים פוליסות ביטוח חיים ביותר ממיליון דולר לשנה. הוא חייב את דבקותו במטרה לשיעור אותו למד מעזיבת עבודתו במכרה הזהב.

לפני שאדם זוכה בהצלחה, קרוב לוודאי שייתקל בתבוסה זמנית גדולה, ואולי בכישלון כלשהו. כאשר התבוסה משתלטת על האדם, הדבר הקל וההגיוני ביותר לעשותו הוא לעזוב. זה בדיוק מה שעושים רוב האנשים.

יותר מ-500 אנשים מהמצליחים ביותר בתולדות ארה"ב סיפרו למחבר שהצלחתם הגדולה ביותר באה להם כאשר עשו צעד אחד מעבר לנקודה בה השתלטה עליהם התבוסה. הכישלון הוא נוכל עם תחושה עזה של אירוניה וערמומיות. הוא נהנה להכשיל אדם, כאשר ההצלחה נמצאת כמעט בהישג יד.

זמן קצר לאחר שמר דארבי קיבל את התואר שלו מ"האוניברסיטה של מכות קשות" והחליט להרוויח מהתנסותו בעסק מכרה הזהב, התמזל מזלו להיות נוכח באירוע שהוכיח לו ש"לא" אין פירושו בהכרח לא. לדודו היה משק גדול, בו גרו מספר חקלאים שחורים שעיבדו את האדמה במשותף.

יום אחד אחר הצהריים כאשר עזר לדודו לטחון חיטה בטחנה ישנה, נפתחה הדלת בשקט, וילדה שחורה קטנה, בתו של אחד מהם, נכנסה ועמדה לידה.

הדוד הרים את מבטו, ראה את הילדה ונבח עליה בגסות: "מה את רוצה?"

הילדה ענתה בשפלות רוח: "אימא שלי אמרה שתשלח לה חמישים סנט."

"לא", השיב הדוד, עכשיו רוצי הביתה."

"כן אדוני" אמרה הילדה, אולם לא זזה ממקומה.

הדוד המשיך לעבוד, והיה כה שקוע בעבודתו שלא שם לב לכך. כאשר הרים את ראשו וראה שהיא עדיין עומדת באותו מקום, צעק עליה: "אמרתי לך ללכת הביתה! עכשיו לכי, או שאכה אותך."

הילדה אמרה שוב: "כן אדוני," אך לא זזה אף לא סנטימטר אחד. הדוד השליך על הארץ שק גרעינים, אותו עמד לרוקן לתוך צינור הקליטה של הטחנה, הרים לוח של חבית והתקרב אל הילדה כשהבעת פניו משדרת צרות.

דארבי עצר את נשימתו. הוא היה בטוח שהוא עומד להיות עד לרצח. הוא ידע שלדודו אופי פראי. הוא ידע שילדים שחורים אינם אמורים להפר פקודה של אנשים לבנים בחלק זה של הארץ.

כאשר הגיע הדוד אל הילדה, היא צעדה במהירות צעד אחד קדימה, הביטה לתוך עיניו וצעקה במלוא קולה החד: "אמי זקוקה לחמישים סנטים אלה!"

הדוד נעצר, הביט בה לרגע, אחר הניח לאטו את לוח החבית על הרצפה, הכניס את ידו לכיסו, לקח חצי דולר ונתן לה.

הילדה נטלה את הכסף וצעדה באטיות אחורה לכיוון הדלת, בלי להפסיק להביט בגבר שזה עתה ניצחה. לאחר שהלכה, התיישב הדוד על תיבה ובהה לו בחלל במשך עשר דקות. הוא שקע במחשבות, מדוכדך בשל ההשפלה שספג זה עתה.

גם דארבי חשב. זו הייתה הפעם הראשונה בכל החוויות שעברו עליו, בה ראה ילד שחור משתלט ביוזמתו על אדם בוגר לבן. איך הילדה עשתה זאת? מה קרה לדודו, שגרם לו לאבד את פראותו ולהפוך לרך כטלה? באיזה כוח מוזר השתמשה הילדה כדי להשתלט על מי שנמצא במעמד גבוה ממנה? שאלות אלו ואחרות עלו במוחו של דארבי. את התשובות להן מצא רק שנים אחר כך, כאשר סיפר לי את הסיפור.

באורח מוזר, סופרה החוויה הבלתי רגילה הזו למחבר בטחנה הישנה, בדיוק באותו מקום בו הושפל הדוד. באורח מוזר לא פחות, הקדשתי רבע מאה לחקירת הכוח, שאפשר לילדה שחורה שאינה יודעת קרוא וכתוב, לנצח אדם משכיל.

כשעמדנו שם בטחנה הישנה, העבשה, חזר דארבי על הסיפור של ההשפלה הבלתי רגילה, וסיים אותו בשאלה "איך אתה מסביר את זה? באיזה כוח מוזר, שהשפיל כל כך את דודי, השתמשה הילדה?"

התשובה לשאלתו נמצאת, במלואה ובשלמותה, בעקרונות המתוארים בספר זה. היא מכילה פרטים והוראות המספיקים לכל אחד להבין וליישם את אותו כוח שהילדה הקטנה הפעילה באופן מקרי.

שמור על דעה צלולה, ואז תבין בדיוק איזה כוח מוזר בא להצלת הילדה. תזכה להציץ בכוח זה בפרק הבא. במקום כלשהו בספר, תגלה רעיון, שיאיץ את כוחות הקליטה שלך ויציב לפקודתך, לתועלתך, את אותו כוח שאין להתנגד לו. המודעות לכוח זה עשויה לבוא לך בפרק הראשון, או להבריק במוחך באחד הפרקים אחריו. היא עשויה לבוא בצורת רעיון בודד, בצורת תכנית, או בצורת מטרה. שוב, זה יכול לגרום לך לחזור לחוויות קודמות של כישלון או תבוסה ולהבליט לקח כלשהו, שבאמצעותו תוכל לזכות מחדש בכל מה שאיבדת בכישלון.

לאחר שתיארתי למר דארבי את הכוח שהילדה השחורה הקטנה השתמשה בו באופן לא מודע, הוא שחזר במהירות את ניסיון שלושים השנים שלו כאיש מכירות של ביטוח חיים, והודה בגילוי לב שהוא חייב את הצלחתו בתחום זה לא במעט ללקח שלמד מאותה ילדה.

הוא ציין זאת באומרו: "בכל פעם שלקוח פוטנציאלי ניסה לעוזבני בלי לקנות, ראיתי את הילדה הזו עומדת שם בטחנה הישנה, עיניה הגדולות נוצצות בהתרסה, ואמרתי לעצמי: 'עליי לבצע את המכירה הזו.' את רוב המכירות ביצעתי לאחר שהאנשים אמרו 'לא.'"

הוא נזכר גם בטעותו כאשר עצר מטר מהזהב. "אולם," אמר, "התנסות זו הייתה ברכה מוסווית. היא לימדה אותי להמשיך בהמשכה, ואין זה משנה עד כמה קשה תהיה ההליכה בדרך זו, לקח שהיה עליי להפיק לפני שאוכל להצליח במשהו."

סיפור זה של מר דארבי ודודו, של הילדה השחורה ושל מכרה הזהב, ייקרא ללא ספק על ידי מאות אנשים המתפרנסים ממכירת ביטוח חיים. בפני כל אלה, רוצה המחבר להציג את דעתו, שדארבי חייב לשתי חוויות אלו את יכולתו למכור פוליסות ביטוח חיים ביותר ממיליון דולר כל שנה.

החיים משונים, ולעתים קרובות — בלתי צפויים. שורשי ההצלחות והכישלונות כאחד נעוצים בחוויות פשוטות. חוויותיו של דארבי היו רגילות ופשוטות למדי, ועם זאת, הכילו את התשובה לגורלו; לכן הן היו חשובות לו כעצם החיים. הוא הפיק תועלת משתי התנסויות דרמטיות אלו, הודות לכך שניתח אותן וגילה את הלקח שהן מלמדות. אך מה יעשה אדם שאין לו לא הזמן ולא הנטייה ללמוד מהכישלון בחיפוש אחר הידע העשוי להוביל להצלחה? היכן וכיצד ילמד את אמנות הפיכת המפלה לאבנים המשמשות לחציית נהר בדרך להזדמנות?

ספר זה נכתב כמענה לשאלות אלו.

התשובה הצריכה תיאור של שלושה עשר עקרונות, אולם זכור, בעת שאתה קורא ספר זה, שהתשובה שאתה עשוי לחפש לשאלות שגרמו לך להרהר על מוזרות החיים, עשויה להימצא במוחך שלך, בצורת רעיון, תכנית כלשהי, או מטרה, העשויים להופיע במוחך בעת הקריאה.

רעיון מבוסס אחד הוא שכל מה שאדם זקוק לו הוא להגיע להצלחה. העקרונות המתוארים בספר זה מכילים את הידע הקיים הטוב והמעשי ביותר על הדרכים והאמצעים ליצירת רעיונות שימושיים.

לפני שנמשיך לתאר עקרונות אלה, אני סבור שעליך להיות מודע להשערה החשובה הבאה: כאשר העושר מתחיל לבוא, הוא בא במהירות כה גדולה, בשפע רב כל כך, שאדם תוהה היכן נחבא במשך כל השנים הרזות האלו. זהו היגד מדהים, בעיקר כאשר אנו מביאים בחשבון את האמונה הנפוצה, שעל פיה, עושר הוא מנת חלקם של אלה העובדים קשה ובמשך זמן רב בלבד.

כאשר תתחיל לחשוב ולהתעשר, תגלה שהעושר מתחיל מדרך חשיבה מסוימת, מהגדרת היעד, ללא עבודה קשה או עם עבודה מעטה בלבד. עליך ועל כל אדם אחר להתעניין בידיעה איך להגיע לדרך חשיבה זו מושכת העושר. ביליתי עשרים וחמש שנים במחקר, בניתוח יותר מ-25,000 אנשים, מפני שגם אני רציתי לדעת "איך הפכו אנשים לעשירים".

ללא מחקר זה, לא היה ספר זה נכתב.

שים לב לאמת חשובה מאוד: השפל בעסקים החל בשנת 1929, ונמשך עד לחורבן הגדול של כל הזמנים, ואז הנשיא רוזוולט נכנס לכהונתו. אז, החל השפל להימוג ולהיעלם. בדיוק כפי שחשמלאי בתיאטרון מגביר את האורות בהדרגה, כדי שהאפלה תהפוך לאור לפני שתיווכח בכך, כך התפוגג בהדרגה הפחד בלבם של האנשים והפך לאמונה.

לאחר שתתחיל לשלוט בעקרונות הפילוסופיה הזו, הקפד עליהם מאוד והתחל למלא את ההוראות ליישומם. מצבך הכספי יתחיל להשתפר, וכל דבר שאתה נוגע בו יתחיל להפוך לנכס מועיל לך. בלתי אפשרי? לגמרי לא!

אחת החולשות העיקריות של המין האנושי היא קרבתו של האדם הממוצע למונח 'בלתי אפשרי'. הוא מכיר את כל הכללים שלא יפעלו. הוא מכיר את כל הדברים שאי אפשר לעשותם. ספר זה נכתב לאלה המחפשים את הכללים שהפכו אחרים למצליחים ומוכנים להמר כל דבר על כללים אלה.

לפני שנים רבות, קניתי מילון טוב. הדבר הראשון שעשיתי אתו היה למצוא את המונח 'בלתי אפשרי' ולגזור אותו בצורה מסודרת מהספר. לא יהיה זה דבר לא חכם מצדך לעשות זאת.

ההצלחה באה אל אלה ההופכים למודעים לה. כישלון בא אל אלה המרשים לעצמם להיהפך למודעים לו.

מטרת הספר הזה היא לעזור לכל אלה המבקשים ללמוד את אמנות שינוי דרך החשיבה שלהם ממודעות לכישלון למודעות להצלחה.

חולשה אחרת המתגלה אצל אנשים רבים מדי היא ההרגל למדוד כל דבר וכל אדם בעזרת ההתרשמויות והאמונות שלהם. חלק מהקוראים זאת מאמינים שאף אחד אינו יכול לחשוב ולהתעשר. הם אינם יכולים לחשוב במונחי עושר, מפני שהרגלי מחשבתם רוויים בעוני, מחסור, אומללות, כישלון ותבוסה.

אנשים אומללים אלה מזכירים לי סיני ידוע שבא לאמריקה כדי ללמוד את דרכי האמריקאים. הוא למד באוניברסיטת שיקגו. יום אחד, פגש נשיא האוניברסיטה הארפר את איש המזרח הצעיר בקמפוס, עצר כדי לשוחח אתו כמה דקות ושאל מה הרשים אותו כְּתַו האופי הראוי ביותר לציון אצל האמריקאים.

"כמובן," קרא הסיני, "השיפוע המוזר של עיניכם. עיניכם אינן משופעות נכון!"

מה אנחנו אומרים על הסינים?

אנחנו מסרבים להאמין במה שאיננו מבינים. אנו מאמינים, בטיפשות, שמוגבלויותינו הן הצורה התקנית. כמובן, עיניו של האחר "אינן משופעות נכון", מפני שהן שונות משלנו.

מיליוני אנשים מתבוננים בהישגים אליהם הגיע הנרי פורד, ומקנאים בו בשל מזלו הטוב או גאונותו או בשל מה שהם חושבים לסיבת עושרו. אולי אדם אחד מתוך מאה אלף יודע את סוד הצלחתו של פורד, ואלה היודעים סוד זה, צנועים מדי או אינם רוצים לדבר עליו, בגלל פשטותו. סיפור אחד ידגים את "הסוד" בצורה מושלמת.

לפני מספר שנים, החליט פורד לייצר את המנוע הידוע כעת 8-V. הוא בחר לבנות מנוע, בו כל שמונת הצילינדרים יצוקים כגוש אחד, והורה למהנדסיו להכין תכנית למנוע. התכנית שורטטה על גבי נייר, אולם כל המהנדסים הסכימו שאי אפשר לצקת גוש אחד של שמונה צילינדרים במנוע בנזין של מכונית.

פורד אמר: "יצרו את זה בכל זאת."

"אולם," ענו "זה בלתי אפשרי!"

"התחילו בזה," פקד פורד, "והמשיכו בכך עד שתצליחו. לא חשוב כמה זמן זה ייקח."

המהנדסים החלו במלאכה. לא הייתה להם בררה, כי הם רצו לשמור על מקום עבודתם. שישה חודשים עברו, ושום דבר לא קרה. עברו עוד שישה חודשים, ועדיין שום דבר לא קרה. המהנדסים ניסו כל תכנית מתקבלת על הדעת לבצע את הפקודות, אולם זה נראה בלתי אפשרי.

בסוף השנה, בדק פורד מה הספיקו מהנדסיו לעשות, והם אמרו לו שוב שלא מצאו דרך למלא את פקודותיו.

"המשיכו," אמר פורד, "אני רוצה את זה, ואשיג את מה שאני רוצה."

הם המשיכו, ואז כבמטה קסם, התגלה הסוד.

נחישותו של פורד ניצחה שוב!

הסיפור לא סופר בפירוט מדויק, אולם עיקרו וסיכומו נכונים. הסק ממנו, אתה הרוצה לחשוב ולהתעשר, אם תוכל, את סוד המיליונים של פורד. לא תצטרך לחפשו רחוק.

הנרי פורד היה סיפור הצלחה, מפני שהוא הבין ויישם את עקרונות ההצלחה. אחד מהם הוא שאיפה: על האדם לדעת מהו רצונו האמתי. זכור את הסיפור על פורד בהמשך קריאתך, וחקוק בראשך את השורות בהן מתואר הישג מדהים זה. אם תוכל לעשות זאת, אם תוכל להניח את אצבעך על קבוצת עקרונות מסוימת שהפכה את הנרי פורד לעשיר, תוכל להשתוות עם הישגיו כמעט בכל מקצוע שאתה מתאים לו.

אתה "האדון לגורלך, קברניט נשמתך", מפני ש...

כאשר כתב הנלי (Henley) את השורות הנבואיות, "אני האדון לגורלי, אני קברניט נשמתי", הוא התכוון כנראה לכך שאנו האדונים לגורלנו וקברניטי נשמתנו, מפני שיש לנו הכוח לשלוט במחשבותינו.

הוא היה צריך לומר לנו שהמקום בו צף כדור הארץ, בו אנו נעים ומתקיימים, הוא צורת אנרגיה הנעה בשיעור תנודות שגובהו לא ייאמן ושהוא מלא בכוח כלל-עולמי בעל צורה מסוימת, המסגל את עצמו לאופי מחשבותינו ומשפיע עלינו, בדרכים טבעיות, להפוך את מחשבותינו למקבילתן הפיסית.

אם המשורר אמר לנו אמת גדולה זו, עלינו לדעת מדוע אנו אדונים לגורלנו, קברניטי נשמתנו. הוא היה צריך להגיד לנו, בהדגשה גדולה, שכוח זה אינו מנסה כלל להבדיל בין מחשבות הרסניות למחשבות בונות, ושהוא יאיץ בנו להפוך מחשבות על עוני למציאות פיסית, באותה מהירות בה ישפיע עלינו לפעול לפי מחשבות על עושר.

הוא היה צריך לומר לנו גם שמוחותינו מתמגנטים במחשבות השולטות בהם, ובדרך שאינה ידועה לאף אדם, "מגנטים" אלה מושכים אלינו את הכוחות, האנשים ונסיבות החיים, בהרמוניה עם טבע מחשבותינו העיקריות.

הוא היה גם צריך להגיד לנו, שלפני שיהיה באפשרותנו לצבור עושר רב, עלינו למגנט את מוחנו בשאיפה נמרצת לעושר, שעלינו להפוך ל"מודעים לכסף", עד שהשאיפה אליו תדחוף אותנו ליצור תכניות ברורות להשגתו.

אולם, מכיוון שהיה משורר ולא פילוסוף, הסתפק הנלי באמירת אמת גדולה בלבוש שירי, והשאיר לאלה העוקבים אחריו לפרש את המשמעות הפילוסופית של שורותיו.

מעט-מעט נתגלתה האמת, עד שכעת נראה שהעקרונות המתוארים בספר זה מכילים את סוד השליטה בגורלנו הכלכלי.

אנו מוכנים כעת לבחון את הראשון בעקרונות אלה. שמור על ראש פתוח, וזכור בעת הקריאה שהעקרונות אינם פרי רוחו של אדם אחד. העקרונות נאספו מניסיונות החיים של למעלה מ-500 אנשים שצברו עושר רב, אנשים שהיו עניים בראשית דרכם, בעלי השכלה מועטה וחסרי השפעה. העקרונות פעלו בשבילם, וגם אתה תוכל להפעילם לתועלתך לאורך זמן.

יהיה לך קל; לא קשה לעשות זאת.

לפני שתתחיל לקרוא את הפרק הבא, אני רוצה שתדע שהוא מכיל מידע עובדתי שיכול לשנות בקלות את כל גורלך הכלכלי, כפי ששינה בממדים עצומים, את גורלם של שני האנשים המתוארים בו.

ברצוני שתדע גם שהיחסים בין שני האנשים האלה לביני הם כאלה שלא יכולתי לחרוג מהעובדות, אפילו אם הייתי רוצה לעשות זאת. אחד מהם היה החבר הקרוב ביותר שלי במשך עשרים וחמש שנים, והשני הוא בני. הצלחתם הבלתי רגילה, אותה הם מייחסים בנדיבות לב לעיקרון שיתואר בפרק הבא, מצדיקה, ואף יותר מכך, את אזכורם כאמצעי להטעמת הכוח מרחיק הלכת של עיקרון זה.

לפני כמעט חמש עשרה שנים, נשאתי את נאום הפתיחה במכללת סאלם שבסאלם, וירג'יניה המערבית. הדגשתי את העיקרון המתואר בפרק הבא בעוצמה כה רבה, שאחד מאנשי כיתת הבוגרים אימץ אותו באופן ברור כחלק מהפילוסופיה שלו. איש צעיר זה הוא עתה חבר קונגרס וגורם חשוב בממשל הנוכחי. בדיוק לפני ששלחתי ספר זה אל המו"ל, כתב לי איש צעיר זה מכתב, בו הביע באופן ברור מאוד את דעתו על העיקרון המותווה בפרק הבא. בחרתי לפרסם את מכתבו כמבוא לפרק.

הוא ייתן לך מושג על הגמול שיבוא. הנה הוא ככתבו וכלשונו:

נפוליון היקר,

שירותי כחבר קונגרס יצר בי בוננות לבעיות של גברים ונשים. ברצוני לפרוש בפניך הצעה שייתכן שתסייע לאלפי אנשים טובים.

עליי לומר, תוך כדי התנצלות, שההצעה, אם תפעל לפיה, תצריך מצדך כמה שנים של עבודה ונטילת אחריות, אולם אני מעז להעלותה, מפני שאני יודע על

אהבתך הגדולה לעשיית שירותים מביאי תועלת.

ב-1922, נשאת את נאום הפתיחה במכללת סאלם, כאשר

נמניתי על כיתת הבוגרים. בנאום זה נטעת במוחי רעיון,

שסייע לי בהשגת ההזדמנות שיש לי היום לשרת את תושבי המדינה שלי ושיעמוד בבסיסה של ההצלחה שייתכן שתהיה לי בעתיד.

ההצעה שעלתה במוחי היא שתכתוב בספר את הנאום שנאמת במכללת סאלם ואת תמציתו, ובדרך זו, תעניק לעם האמריקאי הזדמנות להרוויח משנות הניסיון הרבות שלך ומההתרועעות שלך עם אנשים, שבגדולתם הפכו את אמריקה לארץ העשירה ביותר בעולם.

אני זוכר, כאילו היה זה אתמול, את התיאור הנפלא שתיארת בו את השיטה באמצעותה עלה הנרי פורד,

עם השכלה מועטה בלבד וללא כסף, ללא חברים בעלי

השפעה, מעלה-מעלה. החלטתי, אף לפני שסיימת את

נאומך, שארכוש לעצמי עמדה, ואין זה משנה על כמה קשיים אצטרך להתגבר בדרך.

אלפי צעירים יסיימו את לימודיהם השנה ובשנים הבאות. כל אחד מהם יחפש מסר של עידוד מעשי כזה שקיבלתי ממך. הם ירצו לדעת לאן לפנות ומה לעשות כדי להתחיל בחייהם. תוכל להנחות אותם בדרכם, מפני

שעזרת לפתור את בעיותיהם של אנשים כה רבים.

אם תהיה לך דרך אפשרית כלשהי בה תוכל לספק שירות כה גדול, הצעתי לך היא שתכלול בכל ספר את אחד מתרשימי ניתוח האישיות שלך, כדי שקוני הספר ייהנו מערכת ציוד מלאה, שתסמן, כפי שסימנת לי לפני שנים, היכן הם עומדים בנתיב ההצלחה.

שירות כזה, אספקת תמונה שלמה, ניטרלית, של חסרונותיהם ומעלותיהם, יחד עם ספרך, יבהיר להם את ההבדל בין הצלחה לכישלון. זה יהיה בשבילם שירות שאין לאמוד את ערכו.

בפני מיליוני אנשים, עומדות כעת בעיות של חזרה למעמדם הקודם, לאחר תקופת השפל הכלכלי. אני מדבר מניסיון אישי, באומרי שאני יודע שאנשים רציניים אלה יקדמו בברכה את האפשרות לספר לך על בעיותיהם ולקבל את הצעותיך לפתרונן.

אתה מכיר את הבעיות של אלה העומדים בפני הצורך להתחיל הכול מחדש. יש היום באמריקה אלפי אנשים שהיו רוצים לדעת איך להפוך את רעיונותיהם לכסף, אנשים החייבים להתחיל מאפס, ללא כל מימון, ולהחזיר לעצמם את מה שאיבדו. אם יש מישהו שיכול לעזור להם, אתה הוא האיש המתאים לכך.

אם תוכל להוציא לאור את הספר, הייתי מבקש להיות בעליו של העותק הראשון שיצא ממכבש הדפוס ויזכה לחתימתך.

מיטב הברכות, האמן לי.

שלך מקרב לב,

ג'נינגס רנדולף