טאו לכל יום

לחיות על־פי הטאו פירושו לצעוד במשעול החיים. זוהי דרך חיים שתומכת בך, מדריכה אותך ומראה לך את הדרך לאין־ספור חוויות מעשירות. זהו משעול רוחני של שמחה ותובנה פנימית, חופש ועומק.

הטאו הוא בכל מקום. הטאו הוא זרימת כל החי. הוא אין־סופי ונע בכל הכיוונים. מכיוון שהטאו הוא סך כול התהליכים המתרחשים ביקום, אך טבעי הוא לזרום איתו. אם אנו שוחים בנהר, טוב נעשה אם ניעזר בזרם שלו.

לימוד הטאו החל בסין, ולו היסטוריה של אלפי שנים. שיטותיו, עקרונותיו ויישומיו של הטאו התפתחו והיו למערכת מורכבת ורחבה שאי אפשר לתפוש את כולה גם לאחר לימוד של שנות חיים. יש אנשים שעדיין מנסים. בעלי ההזדמנות והרצון להתחייב, פונים לטאואיזם הדתי וחיים חיים נמרצים ואדוקים. אבל הטאו זורם למען אנשים רגילים כנזירים. אחרי ככלות הכול, הכול מתמודדים עם אותם קשיים: השמש עולה ושוקעת על כולנו, העונות מתחלפות אצל כולם, כולנו מזדקנים. נהיה מי שנהיה, תהליך הטאו משפיע עלינו. השאלה היחידה היא אם אנחנו נהיים מודעים לו וחיים לפיו.

כולנו יכולים לחיות את חיינו לפי עקרונות הטאו, ואיננו צריכים לשנות את לימודנו עד בוא היום שבו נחשוב שאנו יכולים להתבודד אך ורק לשם מחקר רוחני. אין דבר שאנו עושים שאינו שייך לטאו. כדי להתחיל לחיות את החיים בהרמוניה עם הטאו נדרשת רק התחייבות למודעות בלתי פוסקת, שלאחריה לפנינו רק תהליך מלהיב של לימוד הטאו עוד ועוד.

הנה כמה מהתכונות הייחודיות של ההולכים בדרך הטאו:

פשטות: החיים על־פי הטאו, חייהם חיים פשוטים. הם משמרים את האנרגיות שלהם. הם שמחים בחלקם. מכיוון שלא כשאפתנים הם לא משתוקקים להגשים יעדים מסנוורים, הם מצליחים לשמור על האיזון שלהם.

רגישות: החיים על־פי הטאו מתבוננים באחרים, מתרחקים מן הכוחניים, ועוזרים לזקוקים לעזרה. הם אוהבים את הטבע ומבלים בו, לומדים מן העונות, מתחקים אחר החיות וסופגים את השיעורים של יצירתיות הטבע. הטבע אינו שם נרדף לטאו, אבל שייך לו לחלוטין, ולכן משמש דרך נהדרת להציץ בטאו.

גמישות: זהו הפן של הטאו שלעיתים קרובות אנשים הדוגלים בשיטות אחרות, מתקשים לקבל. מכיוון שהטאו גורס שכל דבר בחיים הוא יחסי, ואינו נצמד לשום דבר מוחלט. משום כך ההולכים בדרך הטאו כמעט שאינם מתנגדים לשום דבר, מפני שהם מאמינים שכל בחירה שהם בוחרים תלויה בנסיבות ולא באמונות שנקבעו מראש.

עצמאות: החיים על־פי הטאו לא פועלים על־פי החוקים המקובלים בחברה. הם לא מגלים עניין באָפְנוֹת, בתנועות פוליטיות או בכללי מוסר מקובלים משום שהם מוגבלים מדי, לטעמם, פגומים וקטנוניים. אין פירוש הדבר שהחיים על־פי הטאו אינם מוסריים, אלא שהם פועלים מתוך רמת רוחניות עמוקה יותר. עקב כך, לעיתים קרובות טפלו על מאמיני הטאו שהם מסוכנים לדת ולחברה. אבל מאמיני הטאו בוחרים בחוכמה ובניסיון ולא בממשל, בחוקי מוסר מקובלים ובכללי האתיקה.

מיקוד: החיים על־פי הטאו לומדים להקשיב להכוונה פנימית בחייהם. הם מקבלים את עצמם, ולאחר שבדקו הם מקבלים את כל פרטי חייהם. הם נעזרים ביתרונות הטבועים בהם ואינם מנסים להיות מישהו אחר. הם מקבלים את שתי הנקודות – נקודת לידתם ונקודת מותם – ורואים בזמן החולף בין שתיהן את דרכם האישית. הם מקבלים שלכל שלב בחייהם יש יתרונות וחסרונות, והם משתדלים להתחבר אל היתרונות.

טיפוח: מכיוון שחיי הטאו הם חיים של פשטות, התבוננות ופעולה, אנשים מנסים לעדן את עצמם כדי ללכת בדרך הטאו בשלמות רבה יותר.

משמעת: לחיים על־פי הטאו יש משמעת. המשמעת הזאת אינה מבנה נוקשה הנכפה על אישיותו של אדם, אלא נקיטת פעולות מסודרות שמטרתן להשיג יעדים מוגדרים. לשם כך נדרש ריכוז מהסוג הגבוה ביותר.

שמחה: משמצא אדם את דרך הטאו, הדבר ניכר בו לחלוטין. שכן יאמרו האחרים אשר יאמרו או יעשו אשר יעשו, זוהי התנסות שאי אפשר למחוק אותה כמו לו ראה האדם את אלוהים או את גן עדן. וכך הוא כשמדובר באלה שלא זו בלבד שראו את הטאו, אלא גם חיים וזורמים עם הזרם שלו. הם חווים שמחת חיים עמוקה ביותר. הם מרגישים מחוברים ישירות למקור החיים. הם לא חוששים מעריצות, כי אין עריץ שיוכל להרוס את אמונתם בטאו. הם לא חוששים מעוני כי הטאו מעניק להם עושר בלא גבול. הם לא חוששים מבדידות כי הטאו מקיף אותם בכל רגע ורגע. הם לא חוששים מהמוות כי הם יודעים שבטאו אין מוות.

האנשים שמתעניינים בטאו בדרך כלל קוראים תחילה את הספר טאו טה צ'ינג, שכתב הטאואיסט בן המאה ה-6 לפני הספירה, לאו טסו, בן שושלת צ'או. משם ימשיכו לספר אי צ'ינג שמסביר רבות מהתפישות הטאואיסטיות על טבע היקום, ומשתמש במקרה כדי להתחבר לטאו במטרה לנחש עתידות. בעלי הנטייה לפילוסופיה קוראים לעיתים קרובות את צ'ואנג טסו, בעוד המתעניינים באלכימיה פנימית יקראו את עבודותיו של קו הונג. תרגומים אחרים שרוב האנשים קוראים הם אומנות המלחמה, סוד הפרח המוזהב וציר הירקן. נוסף על כך, יש אין־ספור ספרים – היסטוריות אקדמיות, רומנים ושירה – וכן עבודות בנושאים שענייניהם משיקים כמו אלכימיה, צמחי מרפא, אקופונקטורה, אומנות, אומנויות לחימה, תרגילים שמטרתם תוחלת חיים ארוכה, גילוי עתידות על־פי קווי הקרקע, טקסים ואפילו כישוף.

אבל לאחר שקוראים את הספרים האלה; לאחר שקוראים מה אמר איש חכם לפני 2,000 שנה; לאחר שתוהים כמה מהמסר אבד בתרגום, מה אז?

כמובן, אנחנו מוסיפים לחיות את חיינו, מתמודדים עם כל מה שנקרה בדרכנו משיצאנו ועברנו את סף הדלת. ייתכן שנחשוב על הטאו בשעות העבודה. ייתכן שנהרהר מה היו החכמים אומרים בעודנו מנסים למצוא את ההיגיון במצבים שאנו חווים בחיינו. על כך נכתב מעט מאוד. איך נגשר בין חוכמת החכמים הזקנים ובין ההתמודדויות שלנו כאן ועכשיו?

טאו לכל יום נכתב על רקע הספרים שהוזכרו כאן, ואף נכתב לפי הטאואיזם שמקורו במאה ה-20, ולא לפי הטאואיזם של לפני מאות שנים. הוא נכתב במטרה לבחון מהו היסוד, מתוך האמונה שיסודות הטאו הם גם האוניברסליים ביותר.

אכן כדי להדגיש עד כמה הספר הזה עוסק בטאו יומיומי, המילים "טאואיסט" ו"טאואיזם" כמעט שאינן מופיעות. תחתיהן מופיעים משפטים כמו "החיים על־פי הטאו". במקום להשתמש ב"הטאו", אנחנו אומרים בפשטות "טאו" כדי להדגיש שהדיון שלנו בטאו אינו אקדמי או דתי.

טאו לכל יום אינו ניסיון להגיש עוד פירושים לשיעורים הקלסיים, ואינו עוד תרגום. הספר הוא חיפוש אחר הטאו בכאן ובעכשיו של ימינו אנו.

מסיבה זו מנסה טאו לכל יום להרחיק אל מעבר למקום שאליו הגיעו ספרים רבים שכבר תורגמו. כוונתו לחדור ולהעמיק אל מעבר לקלסיקות, למאמרים ואפילו מעבר למשפטים עד לדרגת המילים עצמן שהן מרכז הטאו. מדהים לראות עד כמה ישירה היא ההבנה פרי ההתבוננות באידאוגרמות המבטאות את הרעיונות. מדהים לראות איך תאוריה מופשטת נהיית מיותרת לאחר שנבחן המקור של כל רעיון. לדוגמה, כשאנו באמת מבינים מה מראה המילה "טאו", אנו יכולים להפנים את משמעותה בלא תאוריות אין־סופיות. ציור המילה טאו הוא של אדם הצועד במשעול. הייצוג הזה הוא פשוט ונגיש מאוד.

אם מוסיפים לחשוב, הרעיון מתרחב. האדם במשעול יכול לייצג את האנושות כולה, את היקום עצמו. המשעול טומן בחובו את רעיון התנועה. אפשר לראות ברעיון התנועה כל דבר הנוגע לאנושות – אבולוציה, היסטוריה ותרבות. אפשר לראות ברעיון המשעול שמופיע בתמונה המייצגת את המילה "טאו", את התהליך העקבי של היקום. בקיצור, הבנת התמונה של המילה הסינית לא זו בלבד שהיא לימוד מרתק, אלא היא דרך לימוד ישירה ומוחשית. כל מילה, פשוטו כמשמעו, מספקת לנו תמונה.

בסינית סגנונות כתיבה שונים. טאו לכל יום משתמש בסגנון הקדום והפרימיטיבי ביותר. רבים מאמינים שסגנון זה הוא גם היפה ביותר. בסגנון זה הנקרא כתב החותם הקטן, התמונות פשוטות ביותר ומובנות מאליהן. כשאנו משתמשים בדפוס ראשוני של הסינית, ומיישמים אותו לחיים המודרניים, אנו מתפרשים על פני כל ההיסטוריה של הטאו ויכולים לדלות מתוכה את הדברים הרלוונטיים לנו ביותר. משהתחלנו את המסע במשעול, ייפתחו לפנינו כל שיעורי הטאו יותר מבעבר. מטרת הלימוד אינה לצבור ידע ספרותי, אלא ליישם מיד את הבנותינו על חיי היומיום שלנו.

טאו לכל יום מונה חמישה־עשר חלקים, לפי הנושאים הבסיסיים ביותר בחקר הטאו בימינו. במקומות שונים בספר מובאים סיפורים על המורים הראשונים ואיך עיצבו את רעיונותיהם על הטאו. מתוך ההתבוננות במצבים הפשוטים שהביאו אותם לידי הבנותיהם, אפשר ללמוד שתובנות אלה לא היו תוצאה של חישובים פילוסופיים לא מובנים, אלא תוצאה של חיי היומיום. וזה הדבר שאנו זקוקים לו היום: טאו לחיי היומיום.

שני החלקים הראשונים, טבע ודממה, מציעים דרכים להתבוננות בטאו בכל יום. בדיוק כפי שהזקנים שאבו את השראתם מהטבע בחיפוש אחר הטאו, כך גם אנו יכולים להתחיל להבין את הטאו באמצעות העולם שסביבנו. האבחנה שהחיים על־פי הטאו לא רואים בטבע לא כוח מאיים ולא סביבה סתמית שהתרבות צריכה לכובשה, היא אבחנה חשובה. ההפך הוא הנכון. בעיני החיים על־פי הטאו האנושות הייתה שייכת תמיד לטבע, ואפילו כפופה לו. לכן, להתחיל ללכת בדרך הטאו פירושו להתבונן בטבע ולהבין שאנו שייכים לו.

טאו יסכים עם מערכות רוחניות אסיאתיות אחרות כמו הבודהיזם או ההינדואיזם, שהמציאות החומרית היא, בסופו של דבר, אשליה ריקה מתוכן. אבל שלא כמערכות אלה, טאו מאמין שההכרה בריקנות הזאת – הכרה שהיא יותר מטענה מחשבתית בלבד – היא תוצר של שיא ההבנה הרוחנית. הזקנים הבינו שאיננו יכולים לתפקד רוב חיינו במצב של הכרה בריקנות. לכן טאו הוא אולי ייחודי בטענתו שהמציאות היומיומית שאנו חווים "בדרך" לדרגות רוחניות גבוהות יותר, לא זו בלבד שהיא תקפה, אלא שכדאי לזרום איתה. הכול הוא טאו, גם מה שאנו חווים לפני שרוחנו התעוררה לחלוטין. המורים המעשיים מוכנים להראות כיצד אפשר לחיות את חיי היומיום וללמוד מהם, כדי שבסופו של דבר הם ישמשו בסיס לחיים רוחניים.

לפיכך, עשרת החלקים הבאים של טאו לכל יום מתרכזים בדברים שאנו עושים בחיי היומיום האלה. החלק השלישי (ספרים) דן בתפקידה הראוי של קריאה והתפתחות אינטלקטואלית. החלק הרביעי (אסטרטגיה) והחלק החמישי (תנועה) מתבססים על הפירוט המעמיק של השינוי כפי שהוצג באי צ'ינג. הם גם נותנים את הדעת על אומנות המלחמה של סאן טסו (שתורגם גם בשם אומנות האסטרטגיה). הנקודה היא שהחיים משתנים ומתקדמים במעגלים שהזקנים תיעדו זה מכבר. אחד היתרונות הגדולים של החיים על־פי הטאו הוא היכולת ליישם את העקרונות הללו ישירות על חיינו. בדרך זו, כמובן, לא זו בלבד שחיי האדם מחוכמים יותר, אלא הוא גם לומד בעקיפין על טאו.

החלק השישי (מיומנות) והחלק השביעי (אומנות) דנים בפן האומנותי של טאו. התועלת שבאומנות ובמיומנות היא שהאדם עומד ברשות עצמו, נהיה רגיש יותר, וכשהוא מעמיק לנבכי היצירתיות שלו, הוא לומד בהדרגה על עצמו.

ארבעת החלקים הבאים – התנהגות, מתינות, מסירות והתמדה – מתמקדים בתכונות שהאדם יכול לטפח לעצמו, גם אם עדיין אינו מודע לטאו כולו. כשניצבו לפנינו בעיות, כולנו שאלנו את עצמנו: "מה הדבר שנכון לעשותו?" כשנמלאנו רגשות רוחניים, כולנו שאלנו את עצמנו: "איך אוכל להביע את עצמי?" וכשניצבנו אל מול קשיי החיים, כולנו שאלנו את עצמנו: "איך נוכל להמשיך?" החיים על־פי הטאו הם מעשיים תמיד. איננו יכולים לקפוץ לגן עדן בן רגע, לכן כדאי שנתכונן לקראת מסע מפרך.

החלק השנים־עשר מתבונן בשאלות החשובות הנוגעות לחשיבותו של מורה רוחני. כמו כן הוא דן בכמה מבעיות התלמיד.

הפרק השלושה־עשר מגיע לשאלת העצמי. אף־על־פי שתובנות פנימיות חשובות לטאו בדיוק כמו למערכות רוחניות אחרות, החיים על־פי הטאו מאמינים בהתבוננות הדרגתית אל תוך העצמי, שמטרתה למנוע הגזמות ותסכולים. אם נהיינו מודעים למקומנו בטבע, אם למדנו איך העולם משתנה ונע, אם כבר מיתנו את עצמנו בתקופות הקשות של חיינו, הרי שנוכל להתחיל להעמיק אל תוך העצמי.

החלק הארבעה־עשר (הפשטה) מדבר על אחת התפישות המרכזיות של טאו. אחרי שעסקת בכל קשיי המסע, אתה מתחיל ממילא לפשט. אתה יודע מה עליך לעשות כדי להסתדר, ואתה מנער מעליך את מה שהיה למיותר. חווית חוויות ובחנת את שאיפותיך. ניצבת לפני שאלות של חיים ומוות וגילית מה מתאים לך ומה לא. בשלב זה של הטאו, אתה מתחיל לפשט את חייך. אתה מגלה מה הכרחי.

החלק החמישה־עשר (אחדות) מגיע סוף סוף לנקודת האינטגרציה הישירה עם טאו. האם תדגיש את האיחוד לפי ההבנה שהמציאות ריקה? האם תדגיש את האיחוד לפי ההבנה שאתה בסך הכול ילד של טאו ותיתן לטאו לשאת אותך במסלול חייך? אלה הן השאלות שייפתרו בזמן האיחוד.

לפי סקירה קצרה זו אתם יכולים לראות שטאו הוא המציאות הגדולה שבתוך הטבע. הוא דוחק בכל אחד מאיתנו להבין את מקומנו בעולם הזה, לקבל את עצמנו ולזרום עם עצמנו בכל אחד ממסעותינו. והכי חשוב, הטאו שומר תמיד על הנקודה המכרעת שלפיה מקומך במשעול החיים תקף תמיד. כל חקירה וכל פעולה מתחילות בך.

מדוע מתבסס טאו לכל יום על מבנה האותיות הסיניות? ראשית, הטאו התפתח בסינית, והבנת המשמעות של האותיות עוזרת לנו להימנע מתפישות שגויות. שנית, כשאנו חוזרים למילים הבסיסיות, אנחנו יכולים לנסות לתפוש את הדברים הכי בסיסיים בטאו.

את האותיות הסיניות אפשר לחלק לשישה סוגים שהבנתם תסייע בקריאת ספר זה:

מייצגות: תמונות פשוטות ומובנות מאליהן. לדוגמה, את המילה "ירח" מייצג ציור של ירח חסר.

מציינות: אותיות שמרמזות על משמעות. לדוגמה, המילה "בוהק" משלבת בין סימן השמש ובין סימן הירח.

פונטיות: סימנים שמתווספים למילה כדי לציין את הצליל שלה. לפעמים לתמונה שיוצרת את האלמנט הפונטי יש קשר עקיף בלבד למשמעות המילה. לדוגמה, המילה "לשאול" משלבת ציור של פה וציור של מפתן דלת. אף־על־פי שתמונה של מישהו העומד בפתח כדי לשאול שאלה, היא תמונה חזקה מאוד, התפקיד העיקרי של מרכיב הדלת הוא לרמוז איך יש לבטא את המילה.

במקרים אחרים אין בין הפונטיקה ובין משמעות המילה ולא כלום, משום שהשפה המדוברת התפתחה במהירות רבה יותר מהשפה הכתובה. במקומות שונים, מילים רבות היו צלילים מדוברים בלבד בלא תואמים בכתב. עד שמקדדי השפה הוסיפו את המילים האלה ללקסיקון, היה עליהם לזווג סימן שייצג את המשמעות הכללית של המילה עם סימן אחר שהיה קרוב לצליל שכבר היה בשימוש. מכיוון שהמשמעות הוויזואלית והצליל לא תמיד תאמו את המילה שנוצרה, יש מילים שהפונטיקה שלהן לא מוסיפה משמעות לאות.

צירופים: חזרה על ייצוג בסיסי (לדוגמה, המילה "רבים" מראה שלושה אנשים) או צירוף של שני ייצוגים או יותר כדי לצייר תמונה מורכבת יותר (לדוגמה, המילה "עיר" מראה אדם המחזיק כידון מעל הביצורים).

נגזרות: מילים שמרמזות או משקפות בדרך כלשהי מילים אחרות. לדוגמה, המילה "למטה" היא פשוט שינוי המילה "למעלה". המילה "שמאל" מראה את יד שמאל, בעוד המילה "ימין" היא תמונת המראה שלה, יד ימין.

שאולות: אותיות שבמקורן הייתה להן משמעות אחת והן רמזו על משמעות מסוימת או סימלו רעיון כלשהו. לדוגמה, תמונת ציפור השבה לקינה עם שקיעת החמה הייתה לתיאור של המילה "מערב", כי השמש שוקעת במערב.

ששת המבנים האלה מאפשרים הבנה מהירה של כל מילה. אולי אפילו תמצאו את עצמכם עסוקים מאוד בלימוד האותיות האלה משתדעו מה לחפש. מאות כותבי כתיבה תמה, משוררים, אומנים ותלמידים בכל הזמנים נשבו בקסם יופיין של האידאוגרמות האלה.

בכל עמוד בספר תמצאו את המרכיבים האלה:

כותרת של מילה אחת התואמת את האות המצוירת.

האות המצוירת.

הגיית המילה. למעט המילה טאו, הסינית כולה שוכתבה לאותיות לטיניות לפי שיטת פינְיִין.

הגדרות המילה.

תיאור מפורט של הציור המופיע בכל חלק של האידאוגרמה. אם למילה יש תוספת פונטית שמשמעותה לא רלוונטית למשמעות המילה, פירוש התוספת הזאת יושמט בדרך כלל.

ביאור מהיר איך המילה מאפשרת תובנה אל הטאו.

הסבר של מה אפשר ללמוד מהמילה על טאו.

הרשומות הן קצרות במכוון, כדי להזמין אותך, הקורא, להתבונן ישירות באידאוגרמות ולהרהר במשמעותן בטאו האישי שלך. האני שלך נכון תמיד. בסופו של דבר, חייך והיחסים שלך עם הטאו הם אך ורק עניין של הרוח שלך.

הייה רוחני. הבן את הטאו. זוהי המשימה היפה והנהדרת ביותר. כולנו במסע. כולנו נעים בדרכים. יש אנשים שהולכים בדרך בלי לראות כלום. רבים נסחפים עם העדר. אבל טאו נועד לאלה המעוניינים במסע מתוך מודעות.

ציור המילה "טאו" מראה אדם הצועד במשעול. האדם הזה הוא אתה. ואם תלמד את דרכי הטאו, המסע שלך במשעול הזה יקרון הבנה ושמחה.