טבעת מהירה

איזדורה גרסיה לא הרימה את ראשה כאשר הבוס שלה נכנס למשרד. היא זיהתה את דמותו בזווית עינה והופתעה קלות לגלות שהוא בפריז. הוא עתה אב טרי, אבל בעיתות משבר עם אחת מאחיותיו, במיוחד עם טרלה, הוא צץ במהרה וללא היסוס.

"עכשיו קיבלתי זאת," היא הקדימה אותו, "אני שולחת – "

היא השתתקה ברגע שנעשתה מודעת לכך שמשהו אינו כשורה. השערות הקטנות שעל עורפה סמרו, גופה עקצץ ואצבעותיה נעשו כבדות ומגושמות מעל למקשים.

היא הבינה שלא הנרי סובאטר היה הגבר שהתקדם לעברה, אלא אחיו התאום, ראמון.

לפתע היא חשה פגיעה להפליא. מוחה התמלא במחשבות על בגידה, והיא חשה ייאוש.

היא אילצה את עצמה לעטות מסכה של אדישות ולהתבונן באיש שהיה העתק זהה של האדם שאילץ אותה לקבל את העבודה הזאת. שניהם היו אנשי עסקים חסרי רחמים, אבל לפחות הנרי לא היה אכזר.

"לא ידעתי שאתה בפריז," קולה היה יציב דיו בשביל להסתיר את המתח שמאחוריו.

כמו הנרי, שערו של ראמון היה קצוץ, אבל נטה להתחדד מעל פדחתו כאשר התארך. תוויו הנקיים והמגולחים היו מחוכמים מבלי להיות קלילים. לסתו הייתה זוויתית, אך בו בזמן רכה. עיניו היו ירוקות כאשר היה משועשע, ונעשו מעט אפורות כאשר היה כעוס.

הבוקר נעו עיניו על הטווח שבין אפר לאבן צפחה, מה שעורר תחושת בהלה קלה בקרבה של איזדורה. פיו דמה לקו דק ויבש. גזרתו החטובה בלטה תחת בד החליפה כאשר ייצב את ידיו על השולחן שמולה ורכן לעברה.

"למה את לא עושה את העבודה שלך?"

קולו היה קטלני. גופה התמלא אדרנלין באחת.

היא שנאה את הדרך שבה הגיבה אליו. היא לא הצליחה לשלוט בתחושת הבהלה שמילאה אותה כאשר נזף בה. הוא היה עשוי ללא חת ונודע כחסר מצפון. היא רצתה לשנוא אותו, ולרוב הצליחה, אבל לא הצליחה להתעלם מההשפעה שלו עליה. למעשה היה המצב כעת גרוע יותר. היא לא פחדה ממנו כאשר הייתה צעירה, אבל משהתבגרה הבינה כמה אכזר הוא באמת.

היא אילצה את עצמה לשוב ולהתבונן במסך בשביל להסתיר את הפאניקה שהחלה לפעום בחזה, אך לא הצליחה להתמקד במשפטים שהקלידה. היא ניסתה להיראות אדישה, "אני באמצע של זה, אם לא היית מפריע לי, הייתי כבר מסיימת."

היא הצליחה לשמור על קור רוחה ולמנוע מידיה לרטוט. היא לא רצתה לחשוף בפניו את תחושת הרעד והרכות שמילאה אותה ונבעה מבטנה.

למרות השנאה והביקורת שלה כלפיו היא לא יכלה להתכחש למשיכה הברורה שחשה אליו.

"מה כבר נותר לך לעשות?" רגז, "המרצע כבר יצא מהשק. למה לא ניסית למנוע את זה?"

"למנוע את ההיריון של אחותך?" ליבה פעם בכבדות והרגיש כאילו צנח אל מעמקי קיבתה. היא אילצה את עצמה לפגוש במבטו, "זה לא התחום שלי. כבר שוחחתי איתה שלוש פעמים. הצעתי שנשחרר את החדשות בתנאים שלנו ובצורה מבוקרת. היא העדיפה לתת לדברים להתנהל לבדם."

טרלה הייתה חייטת מוכשרת וניחנה בחוש אופנתי מפותח, אבל אפילו היא התקשתה להסתיר בטן הריונית בת חמישה חודשים.

"אז היית צריכה לשוחח איתה בפעם הרביעית ובפעם החמישית. אבא שלך היה מקושר מספיק בשביל למנוע מהדברים האלה לדלוף. למה את לא יכולה?"

ליבה נדם. הוא לא באמת התכוון לערב את ההורים שלה בזה, נכון? הוא פסע אל תוך הלא נודע.

לפחות זה גרם לה לנטוש את המגננה ולצאת להתקפת נגד.

"אפילו אבא שלי לא יכול לשלוט בכל אדם שמחזיק בשם משתמש במדיה חברתית. התמונה הזאת הועלתה לרשת על ידי אישה שביקרה את אימהּ בבית החולים. אתה לקחת לשם את טרלה בעצמך במכונית הארורה הזאת. אף אחד לא מפספס את המכונית הזאת! כמובן כולם עקבו אחריכם וניסו להבין מה קורה שם."

היא הביטה בו באופן מאשים.

"הסיבה היחידה שלקח להם כל כך הרבה זמן לעלות על ההיריון הייתה שהם היו עסוקים מדי בלצחוק על האפשרות שהיא עלתה במשקל." לפתע היא נזכרה בניתוח הקיסרי של גיסתו. היא ילדה תאומות לפני כמה ימים. "מה שלום סיניה והתינוקות?"

"בסדר," הוא התרחק מהשולחן במבט אדיש. ככה הגיבו התאומים כאשר נשאלו על בני המשפחה שלהם.

תאומי סובאטר הפכו לתופעה תקשורתית ברגע שנולד הצמד השני, אנג'ליק וטרלה, ילדיהם של איל תעשייה צרפתי ואריסטוקרטית ספרדייה, שניחנו בדמיון משגע ביניהם ובחיים נוצצים מההתחלה.

כאשר הבנות היו בנות תשע, טרלה נחטפה. היא שבה לחזקת המשפחה כעבור חמישה ימים, אבל התקשורת לא אפשרה למשפחה לזכות ברגע של נחת. צלמי פפראצי עקבו אחריהם לכל מקום. המתח האדיר שלח את אב המשפחה אל הקבר והשלכות החטיפה זעזעו אותם במשך שנים.

אנג'ליק, ג'ילי, כפי שנקראה בפי אחיה, הצליחה למצוא לה אי של שפיות. היא התארסה בסודיות לאהוב ליבה, קאסים. זאת הייתה הסיבה לכך שהמשפחה התאספה לאחרונה בספרד.

החגיגות נקטעו כאשר סיניה נאלצה להתפנות לבית החולים.

טרלה קפצה אל תוך רכב הספורט של ראמון והם רדפו יחדיו אחר האמבולנס. ראמון רכש מכונית בוגאטי מדגם ויירון והתעקש על דגם בעל מאפיינים מותאמים אישית. מרכב המכונית היה עשוי בשלמותו מסיבי פחמן וטיטניום, והמהירות הסופית שלה הייתה קצת מעל ארבע מאות קילומטר בשעה.

איזדורה השתוקקה לדעת אם גם היה לה מזגן.

טרלה הייתה מודאגת מדי בשביל לחשוב על כמה מבטנה ניתן היה לראות כאשר יצאה מהמכונית.

כל תצלום אקראי של תאומי סובאטר הפך לוויראלי במהרה. תצלום שהכיל רמזים להיריון סודי...? זאת הייתה פצצה גרעינית במונחים תקשורתיים.

איזדורה ידעה את כל זה מכיוון שגדלה עם הבנות. אביה עבד למען משפחת סובאטר. היא זכרה מסיבות תה ופיג'מות לצד הבנות לפני החטיפה של טרלה. היא כיבדה ואהבה אותן ורצתה אך ורק בטובתן.

זאת הייתה הסיבה לכך שהנרי התעקש לשכור אותה. הוא בטח בה בחברת אחיותיו ולגבי כל נושא יחסי הציבור של המשפחה. ההצהרה האחרונה ששחררה איזדורה הייתה בנוגע לנדרי החתונה שנשאו הנרי וסיניה בבית החולים.

אבל דבר מכל אלו לא שינה בעיניו של ראמון. בשבילו היא הייתה זרה. היא לא הייתה זכאית לדבר פרט לדברי ביקורת ולטפיחה על השכם מדי פעם. בסדר.

זה כבר לא כאב לה. היא כבר התגברה על הרצון שהיה לה באישור מצידו.

"קיוויתי שאתה הנרי," בגלל מיליון סיבות שונות, "התכוונתי להציע דיוקן משפחתי עם סיניה והתינוקות בהקדם האפשרי. אני טובעת בבקשות מהתקשורת. אם נשחרר תמונות, זה עשוי להסיט את תשומת הלב מטרלה."

"בטח, בואי ננצל את הילדים של אחי לפני שהם בני שבוע."

היא רק ניסתה לעזור. היא בלעה את הגוש שהיה תקוע לה בגרון וקמה לעבר ארונית התיוק שבפינת החדר. זה סתם היה תירוץ להתרחק מראמון. "יש לך הצעה אחרת?"

"כן."

אוף. הגישה היהירה והצורבת שלו. אילו אביה לא היה לוחץ ומשכנע אותה, אילו הנרי לא היה מציע לה כמויות מתועבות של כסף, אם לא הייתה מעריצה את אנג'ליק וטרלה, היא הייתה מתפטרת. מעט האינטראקציה שהייתה לה עם ראמון הייתה הרבה יותר מדי.

"אני מקשיבה," היא אמרה מבלי להביט לכיוונו. היא תחבה את התיקייה אל הארונית והתעלמה מהצמרמורת הקרירה שהזדחלה במורד גבה. הוא לא הסתכל לה על הישבן והיא לא ייחלה לכך שיסתכל עליו בסתר ליבה. היא הכריחה את עצמה לא להיות דרוכה בנוכחותו. הוא נמאס עליה לגמרי.

"תארגני מסיבת עיתונאים," הוא אמר. "אני מכריז על הפרישה שלי ממרוצים."

לאיזדורה היה את התחת הכי יפה שהוא אי פעם ראה – והוא היה אנין טעם בנוגע לישבנים.

היא הסתובבה לעברו בארשת מופתעת וידה האחת נשארה סמוכה על ארונית התיוק. הכפתורים של חולצתה נאבקו להכיל את חזהּ השופע. הוא נהנה ממבט חטוף לעברו לפני שחזר להביט בפניה.

גבות ערמוניות מסגרו את עיניה החומות. ריסיה היו עבים וכהים. שערה התמתן והפך מנחושת זועקת ליין אדום עשיר והיה אסוף בסיכה פשוטה. הוא לא הצליח להימנע מלדמיין אותו פזור ומלטף את שדיה. היא השתמשה באיפור מועט ולא נזקקה כמעט לדבר בשביל לשוות לעורה מראה בריא ולשפתיה נפח מפתה.

הוא היה רגיל ליפהפיות מוחצנות, כאלה שהקרינו מיניות בכל תנועה שעשו. הוא העדיף מפגשים זמניים ורומנים חולפים ולא אהב לסבך שום דבר. אדישות הייתה נוחה בשבילו. הוא לא החפיץ נשים, אבל הן החפיצו אותו והוא לא התנגד לכך. הוא תמיד הקפיד להעניק אותה מידה של עונג שקיבל ושני הצדדים עזבו תמיד מסופקים.

איזדורה אף פעם לא הציעה סידור כל כך פשוט. אחרי שנים רבות של בהייה וריור, הוא ידע שהיא מצפה לדברים שהוא לא באמת יכול להעניק לה. הוא עשה לה טובה אדירה לפני חמש שנים, כשאפשר לה להאמין ששכב עם אימא שלה ובכך ריסק את התאהבות הנעורים שלה.

היא עדיין תיעבה אותו על כך. היא הפסיקה ללוות את אביה אל משרדו של ראמון ואל המרוצים שלו. היא הקפידה להמשיך להיפגש עם אחיותיו, אבל נמנעה מהאירועים המשפחתיים המורחבים שלהם. היא עבדה על השלמת התואר שלה ביחסי חוץ וניצלה כל הזדמנות לעבוד רחוק מהבית. במקרים הנדירים שבהם הייתה צריכה להיות באותו החדר עם ראמון, היא צמצמה את האינטראקציה שלהם למינימום האפשרי.

ככה זכה ראמון להזדמנויות רבות כל כך לבהות בישבנה.

הבוז שרחשה לו החל לחלחל בשנה שעברה כאשר ראמון ראה אותה במסיבת יום ההולדת השישים וחמישה של אביה. ראמון היה רגיל ליריבים בעסקיים ועל מסלול המרוצים, אבל אף אחד מהם לא באמת תיעב אותו. איזדורה התבגרה והייתה לבושה בשמלה בוהקת בצבע ספיר. הוא הניח שהיא התגברה מספיק על רגשותיה הילדותיים בשביל לשמוע את האמת ולהתמודד עם הכעס שלה.

"אני רוצה ליישר את ההדורים," אמר אחרי שלכד אותה בריקוד וואלס, "בואי נלך לשוחח במקום פרטי."

"ליישר את ההדורים? ככה אתה קורא לזה עכשיו? לא תודה." היא עזבה לפני שהשיר הסתיים.

היא עדיין התנהגה כמו ילדה. אבל לפחות עכשיו הוא זכה לתשומת ליבה.

"אתה פורש," היא חזרה אחריו בחוסר אמון, "ממרוצים?"

"כן." זה היה המעט שהיה יכול לעשות למען משפחתו.

"אבל אתה עדיין מנצח. המעריצים שלך יהיו שבורים."

"יש לי מספיק תהילה וכסף."

"אבל... אתה אוהב את זה. נכון?" היא פנתה אליו וסגרה את ארון התיוק. היא נשענה על רגל אחת כך שאחת מברכיה הציצה מתוך קפל חצאיתה.

היא בהחלט כבר לא הייתה ילדה.

"זה רק תחביב." פסיכולוגים היו מסבירים שהצורך שלו במהירות נבע מכישלונו להדביק את טרלה כאשר נחטפה. יכול להיות שהיה בזה גרעין של אמת. אבל הוא באמת היה מרותק כשהיה בסביבתם של מנועים אדירים ומורכבים. הוא אהב את התחרות ואת הריגוש. אבל בכל אופן... "זה משהו ששקלתי לעשות במשך זמן רב. אני אמשיך להיות אחד מנותני החסות של הקבוצה ואשאר בתמונה." אלו היו התשובות המוכנות שהתכוון לתת במסיבת העיתונאים היום.

"זה נראה כמו צעד קיצוני. לא נוכל להכחיש את ההיריון של טרלה לעד."

הוא שילב את ידיו. הוא לא היה רגיל לדון בהחלטותיו. הוא לא טרח לרכך את הנימה המתנשאת שלו כאשר דיבר. "אני בוחר בעיתוי הזה בשביל להסיט ממנה את תשומת הלב, אבל הפרישה שלי נעשתה עניין של כורח ברגע שסיניה נכנסה להיריון. הנרי כבר לא נייד כמו שהיה פעם."

ראמון והנרי עמדו יחדיו בראש תאגיד סובאטר, אבל בניגוד לראמון, הנרי העדיף לשקוע בעבודה כשחיפש עוד הסחות דעת. ראמון אף פעם לא התחמק מאחריות, אבל לא הייתה לו שום בעיה להאציל סמכויות כשהיה צריך להתמקד בקריירת המרוצים שלו.

להנרי היו כעת דאגות גדולות יותר. ראמון היה שמח לעזור בכל דבר שיוכל בשביל לאפשר לאחיו לדאוג כראוי למשפחתו החדשה.

"אז תכננת את זה במשך כל הזמן הזה?"

"ידעתי שהתפקיד שלי בחברה ישתנה ברגע שהתינוקות יגיעו."

"כולנו ציפינו שתשתלט על המשרד הזה בשביל שהנרי יוכל לעבור למדריד, אבל אף אחד מאיתנו לא ציפה שתפרוש ממרוצים."

"תכננו לערוך את כל ההכרזות בחודש הבא, אבל התינוקות הגיעו מוקדם מהצפוי ונאלצנו לקדם את לוח הזמנים. אני מתכוון להתחיל את הארגון מחדש היום ואני רוצה להתחיל בך."

עיניה נפערו. "בי? ארגנתי את ההעברה למדריד ככה שהיא תתרחש בתאריך הלידה, אבל – אתה מנסה להגיד שבגלל הלידה המוקדמת אני צריכה להקדים את ההעברה?"

"את נשארת כאן." יכול להיות שהוא לא נהנה מאוד מההצהרה הזאת, אבל הוא נראה די מסופק. "אחיותיי באו איתי לפריז. הן עורכות סידורים אחרונים במייסון דה ז'ומו לקראת העזיבה של אנג'ליק. האירוסים שלה לקאסים יוכרזו בקרוב וישנם פרטים רגישים לגבי המשפחה שלו שזקוקים למגע שלך."

לסתה של איזדורה נשמטה מאחורי שפתיה הרכוסות, הדבר שיווה ללחייה מראה חלול. היא עפעפה בריסיה וניסתה להסתיר את מה שכנראה היה... פחד? לא. כעס? למה? הוא לא היה ציני לגבי המגע המיוחד שלה. היא הייתה טובה מאוד במה שעשתה, אחרת לא הייתה מחזיקה במשרה הזאת.

הוא לא נהג ללטף לאף אחד את האגו, אז הוא המשיך בקלילות. "כעת טרלה שוב במוקד תשומת הלב, אני אעשה את מיטב יכולתי בשביל למשוך את האש אליי, אבל את תצטרכי לנצח על הכול וגם על הודעות הארגון מחדש."

"אני יכולה לעשות את זה גם מרחוק," היא שילבה את ידיה ושמרה על יציבה נוקשה ומתגוננת. היא הביטה לעבר החלון, התריסים אפשרו רק למעט מקרניה של שמש יולי לחדור פנימה. "אני אדבר עם הנרי – "

"הנרי הביא הביתה תאומות, איזדורה. הוא צמצם את העבודה שלו למינימום בשביל שיוכל להישאר עם הילדים שלו ועם אשתו. הנרי הוא לא המעסיק הישיר היחיד שלך, שנינו מעסיקים אותך. כל אחד מאיתנו רשאי לדבר בשמו של השני וזאת החלטה שהגענו אליה במשותף."

"החלטתם ביניכם למנוע ממני את ההעברה שלי? לא חשבתם להתייעץ איתי על הנושא?"

"כן." למעשה, זה לא באמת היה דיון. הנרי פשוט ביטא בקול את מה שראמון כבר חשב במילא. "זה עניין של זמן תגובה. חלק מהעבודה שלך יכול להתבצע בשלט רחוק, זה נכון, אבל בעיתות משבר כמו היום, אנחנו זקוקים לך בזירה."

פיה התחדד. הוא היה יכול לראות את גלגלי השיניים מסתובבים בראשה. היא ניסתה לחפש אלטרנטיבה. מוצא. הוא ידע בדיוק למה היא מתנהגת כך וזה גרם לסבלנותו לפקוע.

"אולי מוטב שנשיב את אביך מהפנסיה?" הוא איים בחיוך.

"אל תחשוב שאני לא מתפתה."

"תקברי את הטינה שלך, איזדורה. את מקצוענית ואת צריכה להתנהג כך."

היא זקפה גבה מתחכמת. "זאת לא היכולת שלי לשמור על מקצוענות שמדאיגה אותך."

"אילו הייתי מעוניין ולו במעט בכוויות קור מתחת לקו המותן, אולי הייתה לך סיבה לדאוג. למזלך, אני לא."

הוא תמיד הכה בחזרה. תמיד. הוא סירב להיות קורבן.

היא נרתעה ונראתה כאילו ספגה מהלומה מפתיעה אל הבטן. הוא חש מעט נקיפות מצפון באותו רגע. יכול להיות שמעט כאב הוקרן מעיניה, אבל היא הקפידה לרסן אותו ושבה למקומה מאחורי השולחן. היא החליקה קווצת שיער עדינה אל מאחורי אוזנה.

היא הזדקפה שוב ופניה נחושות, "אגיש את התפטרותי עד סוף היום."

נדמה היה שהרצפה פעמה תחת רגליו. השנאה שלה הייתה כה מוחלטת כלפיו?

הוא ניסה להבין אם היא רצינית. אישוניה התרחבו כמעט עד שמילאו את כל עיניה בשחור. קטיפה שחורה וריקנית.

העולם סביבו נדם. ייסורים שקטים מילאו את ליבו, הייסורים שמהם בחר להתעלם מאז ומתמיד. כאב צורב ויוקד שחי מאחורי מפתח הלב שלו.

הוא טרק שוב את הדלת על אותו חדר סודי מקולל שבנפשו. כיצד היא הצליחה לפתוח את אותה דלת? היא רק ניסתה להימנע ממנו.

למה לה לוותר על המשרה שלה? היא סיימה את לימודיה לפני זמן לא רב ועדיין לא הייתה בת עשרים וארבע. היא הייתה אמינה ומקצועית, המינוי שלה לא התבסס רק על הקשר שלהם לאביה.

ראמון סירב להיות הסיבה שלשמה תאבד לאחיותיו בת ברית יקרת ערך.

אבל הוא סירב להתחנן. דבר לא נכבש בעזרת נחמדות. היא כבר תיעבה אותו, לא הייתה לו שום סיבה לנסות להקסים אותה. כעת הוא נותר עם ניחוח של סכנה בנחיריים. הוא לא ציפה להגיב כפי שהגיב. הוא היה מוכרח להשיב לידיו את השליטה במצב.

הוא התייחס אליה באותו חוסר רחמים שהיה נוהג בו כלפי כל מי שאיים לפגוע במשפחתו.

"יקירתי, הרשי לי להסביר לך מה יתרחש אם תתפטרי," הוא רכן מעל שולחנה.

היא עמדה ומצמצה בדאגה. היא סירבה לשוב לשבת.

הוא הריח את הבושם שלה. תערובת של פרחי בר וצמחי תבלין. החיה שבבסיסו רצתה להתקרב ולחקור עוד.

"אני יודע שאת חתומה על כמה הסכמי סודיות, אבל בהתחשב באיבה שלך כלפיי, אני לא סומך עלייך מספיק בשביל לצפות שלא תמכרי לכל המרבה במחיר את כל המידע שיש לך עלינו. אני אהפוך את חייך לקשים בצורה יוצא דופן ואני מבטיח לך שתתקשי מאוד למצוא עוד משרה. במיוחד בדרגות האלו."

היא האדימה בשנית. "אם זאת הדרך שלך לנסות לגרום לי להתקרב אליך, אתה לא ממש בכיוון."

"תוכיחי את הנאמנות שלך למשפחה שלי. תעשי את מה שאנחנו משלמים לך לעשות."

"אני?" היא הצביעה על עצמה. "אתה רוצה שאני אוכיח את הנאמנות שלי למשפחה שלך?"

"כן ותפסיקי לבקר אותי." הוא התעלם מעוד צעקה חנוקה ועמוקה. "את לא יודעת שום דבר על הנאמנות שאני מפגין כלפי משפחתי או על שום היבט אחר בחיי."

"אני יודעת מספיק," היא הבטיחה לו במרירות, "אבל אם אתה מתכוון לאיים על הקריירה שלי, בסדר. אני אצא הגדולה מבין שנינו ואראה לך נאמנות מה היא. אני אשאר מכיוון שאכפת לי מאחיותיך ומכיוון שאני לא רוצה לאלץ את אבי לשוב לעבודה. אני יודעת שהמסירות שלו למשפחתך תיאלץ אותו לשוב. אף פעם לא סיפרתי לו ששכבת עם אשתו, אחרת הוא עשוי היה להרגיש אחרת. אל תנסה לטעון שהם היו גרושים."

היא הצביעה עליו בהאשמה.

הוא צמצם את עיניו לכדי חריצים באזהרה. היא עמדה לחצות את הגבול.

"הוא יתייסר לגלות מה עשית, ושלא כמוך, אני לא שואבת הנאה מלהסב לאנשים כאב."

"אמרתי שהחיים שלך יהיו קשים מאוד. אני גם יכול להפוך אותם לכואבים אם את מעדיפה."

"כל הכבוד, השגת את מבוקשך," היא אמרה בחיוך יבש. "האם תסלח לי? יש לי מסיבת עיתונאים לארגן."

"איזדורה," הוא אמר ברכות ועמד במקומו. עיניו ממוקדות בעיניה וגופו דרוך ומוכן לעימות. "אכפת לי מאחיותיי ומאביך, זאת הסיבה לכך שאני מאפשר לך להמשיך לעבוד איתנו ולא מפטר אותך על היעדר המשמעת שלך. תשמרי על הפה שלך או שתגלי בדיוק למה אני מסוגל."