צ'רלי
״מה דעתך?״
מצמצתי והסתובבתי באיטיות במקומי לפני שהרמתי את מבטי אליה. הקירות היו לבנים והרצפה נראתה כאילו לא טאטאו אותה כבר כמה שנים, אבל אין סיכוי שהמקום הזה בטווח התקציב שלי. נכון שאצטרך לעבוד קשה כדי לעצב אותו כפי שאני רוצה, אבל זה היה ללא ספק המקום הכי יפה שראיתי במהלך שנתיים של חיפושים.
וראיתי הרבה מקומות.
טובים, רעים ומכוערים.
״גברת ג׳יימס,״ הבטתי ברשימה שהדפסתי הבוקר, ״אני חושבת שיש כאן אי־הבנה.״
״אלוהים אדירים. בבקשה אל תקראי לי גברת ג׳יימס. אני ליבי.״ היא הצביעה על חָזָהּ, ולראשונה מאז שנכנסתי התבוננתי באישה שלפניי במקום בחלל המבנה. היא הייתה צעירה, כנראה בגילי, ומהממת.
ממש מהממת.
״אוקיי, ליבי,״ נשמתי עמוק. ״לפי מה שכתוב במודעה אתם משכירים את המקום הזה תמורת אלף דולר לחודש.״
היא הנהנה והטתה את ראשה הצידה כאילו ניסתה להבין לאן אני חותרת בשיחה הזאת. ברוכה הבאה למועדון, אחותי.
״השתגעתם?״
ראיתי בעיניה שהיא הופתעה והבנתי שהייתי צריכה לסתום את הפה, אבל אמא שלי תמיד לימדה אותי שכשמשהו נראה טוב מדי עד לא מציאותי, סביר להניח שהוא אכן לא מציאותי. והמקום הזה היה טוב מדי, אז רציתי לדעת איפה המלכודת, לפני שאני נופלת לתוכה.
״לא. המקום הזה פשוט עומד כאן ריק כבר שנים,״ היא גלגלה את עיניה כאילו עצם המחשבה על כך תסכלה אותה. ״בעלי וחבר שלו ברנדון קנו את המקום כדי להרחיב את מכון הקעקועים, אבל לא עשו את זה. הם השתמשו בו רק בתור מחסן.״
הבטתי אל הקיר שהפריד בין החלל למכון הקעקועים הסמוך וניסיתי לדמיין מה ניצב מאחורי הקיר. כף רגלי מעולם לא דרכה במכון קעקועים ואני מוכנה להודות שהרגשתי מאוימת ממנו מעט.
או הרבה.
״אני מחפשת את האדם הנכון להשכיר לו את המקום. אנחנו רוצים מישהו שיצליח להשתלב עם המכון הסמוך. את מבינה?״
ליבי שקע כששמעתי אותה.
״יש חלל כאן מאחור,״ היא סימנה לי ללכת בעקבותיה, וכך עשיתי. ״נראה שהוא מיועד להיות מטבח, אבל אפשר להתאים אותו לכל צורך.״
הבטתי ברחבי החלל הגדול וראיתי שהיא צודקת. הוא נראה מושלם בתור מטבח. לאורך אחד הקירות הותקנו ארונות לבנים עם כיור גדול במרכז. החלל שהושאר לתנור היה ריק כרגע, אבל אפשר היה לפתור את זה בקלות.
״לאיזו מטרה את רוצה לשכור את החלל?״ היא העבירה יד על הדלפק לפני שנשענה עליו שוב. ״אולי כבר אמרת לי, אבל קיבלתי המון פניות לגבי המקום הזה ואני לא זוכרת.״
״זה...״ היססתי. היא קיבלה המון פניות? זאת אומרת שעליי להתאפק כדי שלא אֶקשר מדי למקום. כבר עברתי את החוויה הזאת בעבר ולא רציתי לטפח תקוות ואז להתאכזב שוב. ״אני מתכוונת לפתוח קונדיטוריה.״
ציפיתי שהיא תצחק לי בפרצוף, שתגיד לי שקונדיטוריה היא הדבר הכי לא קשור בעולם למכון הקעקועים שלהם, ואם להודות על האמת, זה נכון. אבל מה שקיבלתי בתגובה היה רחוק מכך.
היא נעצה בי מבט נבוך.
תחבתי את השיער מאחורי אוזניי והתלבטתי אם אספיק להגיע לפניה לדלת, אם יתברר שהיא רוצחת סדרתית.
״את רוצה להגיד לי שאת רוצה לפתוח כאן קונדיטוריה?״ היא הצביעה על הרצפה.
הבטתי סביבי על הקירות הלבנים כדי לחמוק ממבטה. ״כן?״ אני לא יודעת למה הגיתי את המילה בתור שאלה, אבל פתאום הרגשתי מטומטמת שבכלל הגעתי לכאן.
הייתי צריכה לענות משהו הרבה יותר מגניב כמו: ״זו לא סתם קונדיטוריה. יש לנו די־ג׳יי בערב והילדים חושבים שזה המקום הכי שווה בעולם,״ אבל זה שקר, וידעתי שבכל מקרה היא תבין את זה במוקדם או במאוחר.
״קונדיטוריה,״ אמרה בעיקר לעצמה כאילו שקלה את דבריי. נלחצתי.
היא נשאה אליי את עיניה ברצינות תהומית כאילו אני חולת איידס, ושאלה, ״תמיד יהיו לך קאפקייקס?״
״כמובן. אין קונדיטוריה ראויה בלי קאפקייקס.״
חיוך ענק נפרש על פניה כשהתרחקה מהדלפק והושיטה את ידה לעברי. ״אם את מבטיחה שאוכל לקבל מאפים בחינם מתי שארצה, המקום שלך.״
ידיי רעדו בצידי גופי כשהבטתי בידה שעדיין הושטה אליי. ״את רצינית?״
זה היה סיור הנדל״ן המוזר ביותר שהייתי בו. וכבר ביקרתי בכמה שכונות מפוקפקות.
״חמודה, יש דבר אחד שאת צריכה ללמוד עליי עכשיו,״ אמרה בלי טיפת הומור בקולה, ״אני אף פעם לא צוחקת על מאפה עם זיגוג. בחיים לא.״
לא הצלחתי לרסן את הצחוק הקטן שבקע משפתיי כשהנחתי את ידי בידה. ״אני לא מאמינה שזה קורה.״ התחלתי להיבהל וממש קפצתי במקום בזמן שלחצתי לה את היד.
״שתינו לא מאמינות. כשפרקר אמר לי שאוכל להשכיר את המקום הזה, לא חשבתי שיהיה לי כזה מזל.״
שמטתי את ידה כדי שלא תחשוב שאני האדם הכי מוזר שפגשה אי־פעם והסתובבתי כמו בלרינה כשהתבוננתי שוב במקום. ״זה שלי,״ אמרתי בקול. ״זה באמת קורה.״
״אה. זה קורה,״ היא התחילה ללכת לעבר הדלת האחורית. ״עכשיו בואי נחתום על חוזה לפני שתשני את דעתך ותהרסי לי את כל החלומות.״
***
ניגבתי את נתזי הצבע ממצחי כשהתרחקתי והתבוננתי בקיר שזה עתה סיימתי לצבוע בכחול. הג׳ינס המרופטים שלי השתלבו עם הקיר בגלל כמות הצבע שהצלחתי להתלכלך בה. הגופייה הלבנה שלי הייתה במצב גרוע עוד יותר.
אבל לא היה אכפת לי.
חלמתי לפתוח קונדיטוריה משלי מגיל שמונה־עשרה. התחלתי ללמוד בבית הספר לבישול ואפייה מייד עם סיום התיכון ולא היה לי שום ספק לגבי תוכניותיי לעתיד. לימודים גבוהים לא באו בחשבון. הם לא עניינו אותי בכלל.
רציתי לאפות ורציתי לעשות את זה בקונדיטוריה משלי. לא חלמתי שיעברו עשר שנים לפני שזה יקרה בפועל.
אבל עכשיו זה כבר לא חשוב.
אני כאן. בקונדיטוריה שלי.
הקונדיטוריה. שלי.
הבאתי את ההורים שלי אתמול בערב כדי לראות את המקום ויצאתי מגדרי כשראיתי דמעה זולגת על פניה של אמא. ההורים שלי היו הכי תומכים שיש וידעתי כמה הם מצטערים על שאינם מסוגלים לעזור לי כלכלית בעניין הזה. אם היו יכולים, הם היו מגשימים את החלום שלי עוד הרבה קודם לכן. אבל זה רק הפך את הרגע למתוק הרבה יותר. קרעתי את התחת בשביל זה. במשך שנים לקחתי על עצמי כל עבודה שחורה אפשרית, במסעדות ומאפיות רבות מספור. השקעתי שעות ארוכות וחסכתי כל פרוטה שהצלחתי לשים בצד.
וכל העבודה הקשה הזאת השתלמה בסוף.
הנחתי את גלגלת הצבע שלי על מגש הצבע והשענתי את ידיי על מותניי בעודי מביטה בקירות שהיו צבועים עכשיו בצבע שבחרתי. אני בחרתי. לא אף אחד אחר. כשאסיים לצבוע, אתחיל להכניס לכאן ציוד. אני צריכה לקנות תנורים וחומרי גלם.
המחשבה על כך שימחה אותי.
מחכה לי המון עבודה לפני שאוכל לפתוח בפועל את הדלתות, אבל זה יהיה שווה את זה.
אני אדאג שזה יהיה שווה.
דפיקה חזקה בחלון הראווה של החנות הקפיצה אותי וכמעט דרכתי בתוך מגש הצבע. ליבי עמדה ליד דלת הכניסה ואיתה עוד שלושה אנשים.
חייכתי אליה ואז הבטתי באישה הנמוכה שעמדה לצידה ונראתה קשוחה בטירוף.
סובבתי את המנעול הכבד, פתחתי את הדלת והזמנתי אותם פנימה.
״וואו... כל כך חמוד כאן,״ אמרה ליבי ברגע שנכנסה פנימה.
״תודה רבה.״ המילים נתקעו לי בגרון כשראיתי שני גברים נכנסים בעקבותיה. הרגשתי שאני קופאת במקום.
אני מגושמת מטבעי, וכשאני מול גבר חתיך אני מגושמת פי אלף, אבל כשאני מול שני גברים חתיכים בטירוף — אתם לא רוצים לדמיין מה קורה לי.
״זה בעלי, פרקר,״ הצביעה ליבי על הבחור. בעצם על הגבר. הוא בהחלט היה גבר, ועכשיו הוא עמד לידה. הוא היה חתיך. חתיך בטירוף. אבל לא הוא משך את תשומת ליבי.
אלא הגבר שעמד ליד הדלת, לידי.
הגבר שנראה כמו סקס מלוכלך.
המחשבה היממה אותי. לא עניין אותי לעשות עכשיו סקס עם אף אחד, זה בכלל לא העסיק אותי, אבל מהרגע שהתבוננתי בו לא יכולתי לחשוב על שום דבר אחר.
אפילו לא ממש ידעתי מה זה בעצם סקס מלוכלך. כל הבחורים שהכרתי עד היום היו חמודים. מאולפים. משעממים.
הגבר הזה לא נראה משעמם. הוא נראה כמו גבר שיהרוס אותך, ואני לא מתכוונת ללב. ויש מצב שגם את זה הוא יכול לעשות. הוא נראה כמו הגבר שיהרוס אותך לכל גבר שיבוא אחריו. גבר כזה שמטיח אותך בקיר ומזיין אותך עד שאת צרודה מרוב צרחות.
אלוהים אדירים. הם דיברו אליי.
״אני צ׳רלי.״
ליבי פלטה צחוק קל והבנתי שאני עדיין מביטה באדון־סקס־מלוכלך ואין לי שום מושג מה נאמר הרגע.
״ברנדון,״ הוא הושיט אליי את ידו בחיוך משועשע. ידי כמעט נבלעה כולה בתוך כף ידו, ולא הצלחתי לעצור את הרטט בקרבי כשהרגשתי את עורו על עורי.
״נעים להכיר,״ הצלחתי לומר.
ברנדון חילץ ממני את ידו המקועקעת ואז הביט בכף ידו כאילו צרבתי אותה. באותו רגע הבנתי שזה בערך מה שקרה, כי ידו כוסתה בצבע כחול לח.
״אלוהים אדירים. אני ממש מצטערת.״
חיפשתי ברחבי החדר משהו שינקה את ידיו, אבל לא מצאתי שום דבר. השפלתי את מבטי והתכווצתי כשראיתי את בגדיי.
ידעתי שאני נראית זוועה.
הוא עמד לפניי ונראה כמו סקס מהלך, עם השיער השחור כעורב והקעקועים שכיסו כל סנטימטר בגופו. ואני נראיתי כמו מישהי שהתפוצצה עליה פחית צבע. שערי הג׳ינג׳י היה אסוף בקשר מרושל על ראשי, והייתי בטוחה שיש המון כתמים ופסים של צבע לכל אורכו.
״בבקשה,״ הרמתי את השוליים התחתונים של חולצתי והושטתי אותה אליו. ״אתה יכול לנגב את היד שלך כאן. אין לי משהו אחר להציע.״
משכתי בכתפיי כשהתבוננתי בעיניו הצוחקות.
״צ׳רלי, המקום נראה מעולה.״
״תודה,״ אמרתי לה בלי להוריד את עיניי מידו של ברנדון כשקירב אותה לעברי והצמיד אותה לאיטו אל הבד המרובב של החולצה שלי. היא הייתה מכווצת באמצע הגב שלי והרגשתי את המשיכה העדינה לעברו כשלא מיהר לנקות בה את ידו. זה לא ממש עזר, הצבע רק נמרח על העור שלו. לפחות עכשיו הוא כבר התייבש.
״מתי את מתכננת לפתוח?״ הבטתי אל...
אוי. שיט. הם כבר אמרו לי איך קוראים לה?
״יידרשו לי כמה שבועות להכניס לכאן הכול ולסדר. אני חושבת שאולי בעוד חודש.״
היא וליבי החליפו מבט.
״מה שהן באמת רוצות לדעת הוא מתי את מתכוונת להתחיל לאפות.״ פרקר צחק בין שתיהן. ״הן מכורות, השתיים האלה.״
צחקתי. ״אני מתכננת להתחיל לנסות בבית כמה מתכונים מהתפריט. אני אדאג להביא מהם לכולכם.״
ליבי הושיטה את ידה והאישה שאת שמה נאלצתי לברר נתנה לה כיף.
״ההתמכרות של סטייסי גרועה משלי.״
סטייסי גלגלה את עיניה אל ליבי ואני הודיתי לאלים על שלא הייתי צריכה לשאול כמו מטומטמת איך קוראים לה.
״אל תדאגי. אני אדאג לכן.״
״אנחנו יכולות לעשות החלפות,״ סטייסי הלכה ברחבי החדר והתבוננה בקירות הצבועים שלי. ״מתוקים תמורת קעקועים.״
״אה,״ העברתי את ידיי על הג׳ינס שלי. ״אין צורך.״
״יש לך קעקועים?״ מבטי עבר אל ברנדון כששמעתי את השאלה שלו.
״לא,״ נענעתי את הראש.
מעולם אפילו לא שקלתי לעשות קעקוע. המחשבה בכלל לא עברה לי בראש.
ברנדון פסע אל הקיר המרוחק וחלף על פניי. אני נשבעת שהרגשתי את חום גופו כשעבר.
״אני עושה גם פירסינג,״ סטייסי משכה בכתפיה.
התבוננתי בארבעתם. ״לא נראה לי שאני בחורה שמתאים לה לעשות פירסינג בפנים.״
לא התכוונתי להעליב, אבל באמת שלא הייתי כזאת. אני איראה כמו מתחזה. הלוואי שהייתי יכולה לעשות דבר כזה.
״אני יכולה לעשות אותם גם במקומות אחרים.״
״איפה?״ שאלתי לפני שהמוח שלי הדביק את הפער. ״אה,״ האדמתי כשחייכה אליי.
״תפסיקי להפחיד אותה, סטייסי.״ ליבי דחפה אותה במותנה והביטה בי. ״את לא צריכה לעשות פירסינג באף מקום.״
תחבתי קווצת שיער סוררת מאחורי האוזן וזעתי במקומיבאי־נוחות.
״תודה על ההצעה, סטייסי.״
סטייסי קרצה אליי ואני נשבעת שהסמקתי.
״את צריכה עזרה בצביעה?״ קולו העמוק של ברנדון חידש את הרטט בקרבי. ״אין לי לקוחות בשעה הקרובה.״
״אוי, לא,״ אמרתי במהירות. במהירות רבה מדי. הגבה המחורבנת שלו התרוממה והרגשתי שהוא מרסן את צחוקו. ״בדיוק סיימתי. דלפק התצוגה שלי מגיע מחר ורציתי לוודא שהמקום מוכן. יהיה קשה להמשיך לצבוע אחרי שהוא יוצב במקומו, נכון? זה יהיה ממש יפה. חכו עד שתראו הכול.״
אלוהים אדירים, שמישהו יגרום לי להפסיק לדבר.
״בהחלט,״ הוא חייך אליי ואני ידעתי. ידעתי שהוא מודע לחלוטין להשפעה שלו עליי. אני משערת שלא היה קשה לדעת מה עובר עליי. כולם בחדר ראו אותי עושה מעצמי צחוק.
״טוב, אנחנו צריכים לחזור לעבודה,״ פרקר משך את ליבי לחיבוק. ״אם תצטרכי משהו, פשוט בואי אלינו. אחד מאיתנו תמיד נמצא.״
״תודה רבה,״ תחבתי את ידי לכיס האחורי כדי להפסיק לזוז.
פרקר פתח את הדלת לליבי והיא הקיפה אותו והצביעה עליי. ״מחר. את, אני וסטייסי. ארוחת צהריים.״
לא ידעתי אם יש לי ברירה לפי הצורה שבה אמרה את זה.
״כן?״
״כן,״ הנהנתי.
בהחלט לא יזיק לי לבלות איתן. היו לי אפס חברות. לא כי לא חיבבתי נשים אחרות, אלא כי אף פעם לא היה לי זמן לעשות שום דבר אחר חוץ מעבודה.
הייתי משעממת כמו כל האקסים שלי.
ברנדון היה האחרון שיצא מהדלת והוא היסס עם היד על המשקוף. ״ההצעה שלי עדיין בתוקף. אם תחליטי שאת צריכה עזרה, תודיעי לי.״
״תודה, אבל אני מסודרת.״
מבטו שוטט על פני גופי וכל כוחותיי נדרשו לי כדי לא לזוז. ״אני כבר מת לטעום את מה שאת מכינה.״
בלעתי את הרוק. ״חיבה לדברי מתיקה?״
עיניו פגשו בעיניי. ״אפשר לומר,״ הוא קרץ. ״נתראה, נמשים.״
ואז הוא יצא מהדלת ואני הצטערתי שחלון הראווה מזכוכית, כי כך הוא יכול היה לראות אותי מאבדת עשתונות.
קוראים כותבים
אין עדיין חוות דעת.