כלה למכירה

איפה ראה אותה בעבר?

טיילר התבונן באשה שהיתה מעבר לחדר בזמן שחייכה ולחצה ידיים של קבוצת גברים בחליפות. הוא הבחין בה בשניה בה הגיעה, וזה הטריד אותו מאחר שלא זכר למה היא נראתה לו מוכרת כל-כך.

לא שהיתה הטיפוס שהיה לוכד את עינו בדרך כלל. מלבד החיוך המאיר הזה, לא היה בה שום-דבר מיוחד. היו לה תווי פנים חסרי ייחוד ושיער חום חסר צורה, והיא היתה לחוצה לתוך חליפה שהיתה קטנה מדי למידותיה. סטייליסטית ויפהפיה היא לא היתה.

ובכל זאת... היה בה משהו. טיילר לא ידע מה בדיוק וזה עצבן אותו. הוא היה גבר שאהב לדעת בדיוק עם מי יש לו עסק והוא התרעם על העובדה שמבטו נמשך כל הזמן דווקא אל האשה פשוטת המראה הזו שלא הבחינה בו כלל.

הוא הסתכל עליה כמעט שעה בזמן שהסתובבה בנוחות בחדר ההומה. נראה שהיתה לה יכולת להסתדר עם אנשים, יכולת שחסרה לו באופן כל-כך בולט, לפחות לדברי ג'וליה.

"טיי, אתה אדם נפלא," אמרה לו אשת חברו הטוב ביותר בכנותה הרגילה, "אבל בכל הרצינות, יש לך כישורים חברתיים של קרנף."

טיילר הקדיר פנים כאשר נזכר בכך.

הוא לגם מהשמפניה בלי להרגיש שהבעתו הזועפת גרמה לכמה מהאנשים סביבו למצמץ בבהלה ובחן את המבואה ההומה של הבניין החדש שלו. הוא שנא אירועים מהסוג הזה. הוא לא סבל את השיחות הסתמיות האלה שנראה שאשה זו הצטיינה בהן כל-כך, אבל מנהל יחסי-הציבור שלו התעקש שחובה עליו לערוך קבלת פנים לציון פתיחת המטה החדש והשנוי במחלוקת שלו. אז עכשיו הוא תקוע כאן עם חדר מלא במכובדים מהרשויות ובאנשי עסקים, שכולם כמו המתינו להזדמנות המתאימה להשתדל אצלו למען עצמם ולמען השדולות שלהם ולהציע הזדמנויות עסקיות שיביאו רווחים לשני הצדדים. כולם רצו לדבר אתו.

כולם מלבדה.

היא לא הביטה אפילו לעברו במשך כל הערב.

איזה פקיד עירוני שעמם אותו ביחס לתוכנית התחבורה המקומית וטיילר שב והניח למבטו לנדוד על פני החדר, תוהה כמה זמן ייאלץ להישאר כאן. למה הסכים לתרגיל יחסי-הציבור המעיק הזה, לעזאזל?

לפתע התחוור לו שאינו יכול עוד לראות את האשה והוא הרגיש תחושה מוזרה, כאילו איבד אותה. הוא הזעיף פנים וחיפש אותה בעיניים קשות. האם עזבה? לא ייתכן –

אה, הנה היא! היא מצאה פינה שקטה לעצמה והורידה את נעלי העקב שלה. טיילר ראה כיצד התקדרו פניה. רגליה ודאי הורגות אותה. אם היה לה שכל היא היתה עוזבת בקרוב, והוא לא היה יודע מיהי. המחשבה היתה מלחיצה באופן מוזר.

הוא יוכל לשאול מישהו, שיער, אבל החבורה סביבו לא הפסיקה לברבר ביחס לתוכניות חניה.

או שיוכל לגשת לשאול אותה בעצמו.

"סליחה," אמר לפתע – מי אמר שאין לו כישורים חברתיים? – הוא השאיר את כולם באמצע נתיב הנסיעה וחצה את החדר בדרכו אליה.

בפינתה השקטה ליד המעליות, מרי פיתלה בהיחבא את בהונות כף רגלה השמאלית והצטערה שלא העזה לחלוץ גם את נעלה הימנית.

הנעליים נראו כמו רעיון מצוין כאשר נעלה אותן. הבשורה שטיילר ואטס, הילד הרע של הצפון שחזר בתשובה, מעביר את המטה של חברת הנדל"ן המצליחה להפליא שלו מלונדון בחזרה ליורק סחררה את קהילת העסקים בזמן שהבניין המודרני שהקים על שפת הנהר חילק את הדעות בעיר. השמרנים הזדעזעו ואילו האחרים התרגשו וטענו שזו הוכחה מזהרת לכך שהעיר אינה צריכה לשקוט על שמריה אלא לנוע קדימה ולשמש חוד החנית מבחינת העיצוב הארכיטקטוני של המאה העשרים-ואחת.

כך-או-כך, קבלת הפנים המפוארת שנועדה לחגוג את הפתיחה של הבניין היתה בהחלט ההזדמנות של השנה ליצור קשרי עבודה, ומרי היתה נחרצת בדעתה לנצל את ההזדמנות עד תומה. היא לא היתה היחידה שניסתה להוציא חוזה עם ואטס-אחזקות, וייתכן שתיצור קשרים מועילים גם אם לא תשיג את החוזה הגדול.

אז היא בחרה בקפידה את לבושה. זו היתה היציאה הפומבית הראשונה שלה כאשת מקצוע מאז לידתה של בי והיא רצתה להיראות אלגנטית ו... טוב, מקצועית. חליפה מהודרת ונעליים מסוגננות ייצרו את הרושם המושלם. מרי ידעה; היא קראה את כל הירחונים הנכונים.

לרוע המזל, הירחונים לא סיפרו לך מה לעשות כאשר את מגלה, חמש דקות לפני שאת יוצאת, שאת גדולה בשתי מידות מהפעם האחרונה בה לבשת את החליפה הטובה ביותר שלך. הם גם לא הזכירו לך את היסורים הכרוכים בעמידה על נעליים גבוהות, וזה עוד לפני שאת מנסה לצעוד על מה שלדעתו של איזה אדריכל צמרת נחשבת לרצפה מעוצבת, אחרי ששכח שברק מזוגג מתאים יותר לזירת החלקה על קרח מאשר לבניין משרדים.

מרי נאנחה והחליפה נעליים, נותנת מנוחה לכף רגלה הימנית. כמו לעתים קרובות בחייה, חשבה בעוגמה, היה פער עצום בין הדמיון למציאות. היא דמיינה את עצמה מקסימה את קבוצת המעסיקים הנאספת של יורק, מרשימה אותם כל-כך במקצוענות שלה עד שכולם היו עומדים בתור כדי לבקש ממנה לפתור את בעיות גיוס כוח-האדם שלהם, אבל זה לא יצא ככה. כן, כולם היו נחמדים מאוד, אבל כולם רצו לדבר על טיילר ואטס, לא על עסקים, ואף שאף-אחד לא היה גס רוח ולא אמר לה שהמקטורן שלה מתוח מדי על שדיה המלאים, הרי שאף-אחד גם לא הציע לה עבודה, והיא היתה מודעת היטב לכך שלא נראתה מקצועית כלל.

כל מה שיצא לה מהערב הזה היו בהונות צבוטים וגב כואב.

מרי לגמה מהשמפניה, הניחה מידה את הכוס שלה והחזירה את כף הרגל האומללה לתוך הנעל. היא תעשה מאמץ אחרון לפגוש את מנהל משאבי אנוש בוואטס-אחזקות, החליטה, ואז תרים ידיים.

באותו שלב בדיוק הבחינה בגל התעניינות סביבה והיא הרימה את עיניה מנעלה כדי לראות שלא אחר מטיילר ואטס חוצה את החדר, כשקבוצות אנשים מפנות לו מקום ביראה.

לא שהבחין בהם או הכיר להם תודה, חשבה מרי בחמיצות. כל-כך אופייני לו. בפגישותיה הקצרצרות אתו בעבר הוא נראה לה כאדם היהיר וחסר הרחמים ביותר שפגשה מעודה והיא לא מיהרה לחדש אתו את ההכרות. היא רצתה אמנם חוזה עם ואטס-אחזקות, אבל היא לא רצתה לעבוד עם האיש בראש, תודה רבה.

מדהים, נראה שהיה בדרכו הישר אליה. מרי הציצה סביב, למקרה שהיה מישהו מעניין עומד מאחורי כתפה, אבל היא היתה באותו רגע מבודדת לגמרי.

אם לא תעשה משהו בנוגע לכך, הוא יהיה מעליה והדבר חייב להימנע בכל מחיר.

היא הרימה את הכוס מהשולחן לצדה ופנתה כדי לחמוק אל מאחורי הקבוצה משמאלה, אבל היא נחפזה מדי ולא לקחה בחשבון את הרצפה החלקה. ברגע הבא, אחד העקבים הארורים החליק תחתיה והיא נפלה קדימה.

אנשים התנשמו סביבה כאשר ציפו לנפילה, אבל היא לא פגעה ברצפה. יד חזקה תפסה אותה במרפק וסובבה אותה עד ששוב עמדה זקופה. כלומר, פחות או יותר זקופה. אחת מזרועותיה של מרי היתה עדיין באוויר, מתנפנפת בפראות בזמן שניסתה לזכות בשיווי משקלה, והרצפה הממורקת לא עזרה.

נחרדת, היא הצליחה לעמוד שוב על שתי רגליה. "תודה רבה – " פתחה בהתנשפות ואז המילים גוועו על שפתיה כאשר הרימה את עיניה וגילתה שהיא מתבוננת לתוך העיניים הכחולות והקפואות של טיילר ואטס.

המחשבה הראשונה שלה היתה שהוא ודאי נע במהירות האור אם הגיע אליה בזמן, והשניה היתה שהוא חזק עד מאוד. היא לא היתה בדיוק משקל נוצה, אבל הוא תפס אותה ויישר אותה ביד אחת.

רק אז הבחינה בכתם על חולצתו. איכשהו, עם כל ההתחלקות וההתנשפות, היא כנראה שפכה את היין שהיה בכוס שלו.

"אני כל-כך מצטערת," אמרה בעצבנות.

היא לא רצתה להיות עצבנית, אבל היה בטיילר ואטס משהו שגרם לך להרגיש לחוצה. אין מה לעשות, לאיש היתה נוכחות, ולא היה לזה קשר למראה, למרות שהגבות הכהות והקווים העגומים של פניו היו מפחידים בפני עצמם. הוא הקרין אנרגיה חסרת שקט שפיעמה סביבו והותירה אנשים נרגשים ומהופנטים בשל תערובת של יראה וחשש כאשר היה בסביבה.

זה לא היה גבר שבוחרים לשפוך עליו יין.

צעד מעולה, מרי, חשבה באנחה פנימית. היא חשבה שרגליה הכואבות היו נקודת השפל של הערב, אבל נראה שלא.

אצבעותיו של טיילר החזיקו עדיין בזרועה, ממש מעל המרפק, אבל כאשר עיניה של מרי נשמטו אליהן, הוא שחרר אותה.

"את בסדר?" שאל קצרות.

"כן. תודה." היא הצליחה לצחוק בעצבנות ועמדה בדחף לשפשף את עורה במקום בו נגע בה. כל זרועה עקצצה ופיעמה בגלל האחיזה שלו והיא הרגישה תחושה מוזרה.

"הרצפה הזו קטלנית לעקבים," ניסתה להסביר למקרה שחשב שאולי שתתה קצת יותר מדי מהשמפניה. "אבל זה מה שמעצבים אופנתיים אוהבים," אמרה, מודעת לכך שהיא מדברת יותר מדי, אבל לחוצה מדי מקרבתו מכדי לחשוב בהגיון. "איזה טמבל חשב שרצפה כזו תהיה בבחינת רעיון טוב?"

"הטמבל הזה הוא אני," אמר טיילר ואטס בהבעה צינית.

אם חור שחור היה נפער לרגליה של מרי באותה שניה, היא היתה קופצת לתוכו בשמחה ונעלמת. איך יכלה להגיד משהו כל-כך טפשי? לבקר את עיצובו של הבניין שהיה שיא הקריירה המזהירה של גבר שנזקקה לעסקיו בצורה נואשת, אין ספק שזה לא היה צעד חכם.

"נראה שמעולם לא ניסית לצעוד על הרצפה הזו בעקבים!" אמרה, מחליטה שהאופציה היחידה שלה היא להתבדח, אבל טיילר לא היה משועשע.

"נראה שהנשים האחרות מצליחות להישאר על הרגליים," הטעים. "אולי הנעליים שלך הן הבעיה, לא הרצפה שלי?"

שניהם הביטו למטה. הנעליים היו האהובות ביותר על מרי – או שהיו לפני שהתחילו להכאיב כל-כך – והיא בחרה בהן בכוונה מפני שהן הזכירו לה את ימיה בלונדון, הימים בהם היתה רזה – טוב – רזה יותר – וחריפה ומצליחה. הן היו שחורות עם נקודות פולקה לבנות, כך שאפשר היה ללבוש אתן גם חליפה, אבל חורי ההצצה לבהונות והסרט נטלו מהרצינות של הנעליים.

אולי העקבים באמת קצת גבוהים מדי, חשבה מרי בינה לבינה, אבל איזה מין רצפת משרד מתוכננת בלי לקחת בחשבון עקבים מהסוג הזה?

טיילר הביט בנעליים והבחין בחטף שיש לה רגליים נאות במפתיע ונענע בראשו נוכח חוסר המעשיות של הנעליים.

"בפעם הבאה אני מציע שתנעלי משהו קצת יותר מעשי."

מרי פתחה את פיה להגיד שזו עצה טובה מפיו של גבר שבחר רצפה שמתאימה לזירת החלקה על קרח, אבל הצליחה לבלוע את המילים בזמן. היא אמורה לחפש לעצמה עסקים, לא להתנכר ללקוחות בכוח.

"בסדר," אמרה במקום ואם היה רמז לשיניים חשוקות בחיוך שלה, הרי שחשבה שטיילר ואטס לא יבחין בכך.

היא לא באמת רצתה לדבר אתו, אבל מאחר שכבר היה שם, אז מוטב שתנצל את ההזדמנות עד הסוף. איכשהו יהיה עליה לשכנע אותו שהיא אשת עסקים יעילה ולא מפגרת חסרת טאקט עם נעליים מטופשות. אם הוא יתרשם מספיק כדי להמליץ עליה בפני מנהל משאבי אנוש שלו, אז כל בעיותיה ייפתרו.

לפחות, בעיותיה הדוחקות ביותר.

היא אזרה את החיוך המקצועי והזוהר ביותר שלה והושיטה את ידה. "מרי תומס," אמרה.

השם לא אמר לטיילר שום-דבר, אבל זה לא היה שם מרשים במיוחד. למעשה, לא היה שום-דבר מרשים בנערה גם מקרוב. היה לה עור יפהפה ועיניים אפורות נבונות, אבל פניה העגולים היו שובבים יותר מיפים, וגבותיה לא התאימו לתווי פניה, שכן כמו התרוממו מעלה וכמו העניקו לה מראה הומוריסטי-משהו.

כל זה לא הסביר את העובדה שנראתה מוכרת.

מוטרד בשל אי-יכולתו לזהות אותה, טיילר לחץ את ידה. "טיילר ואטס," הציג את עצמו קצרות.

"אני יודעת," אמרה מרי, מודעת לתחושת אצבעותיו שנסגרו סביב ידה ומשכה את ידה ממנו בחדות.

"באמת?"

"כולם יודעים מי אתה," אמרה לו, נדה לעבר האנשים שעמדו במבואה. "אתה מפורסם ביורק. כולם כאן רוצים לדבר אתך ולעשות עסקים עם ואטס-אחזקות המתרחבת."

"כולל אותך?" שאל.

"כולל אותי," הסכימה. "אלא שקיוויתי לפגוש את סטיבן הלידיי ולא אותך."

הגבות הכהות התרוממו. "מה לא בסדר אתי?" תבע במפגיע.

"שום-דבר," אמרה מרי בחופזה, מפוחדת עתה יותר מכפי שהיתה רוצה להודות בגלל ההבעה הקודרת שלו. "פשוט חשבתי שיהיה מתאים יותר לדבר עם מר הלידיי. אני מבינה שהוא מנהל משאבי אנוש שלך."

מתאים יותר וקל יותר. מרי לא הכירה את סטיבן הלידיי, אבל היתה בטוחה שיהיה קל יותר לדבר אתו מאשר עם טיילר ואטס לוטש העיניים, שהיה מפורסם במתן שלושים שניות לעובדיו כדי שיבהירו את עצמם. היא היתה מעדיפה לדבר עם מישהו עם קצת יותר סבלנות, שלא לדבר על מישהו עם כישורי האזנה מעטים.

עם מישהו שלא יתעקש להתנשא מעליה עם הבעת פנים קודרת כזו ועם עיניים כחולות חיוורות ומלחיצות שכמו חותכות אותך. היה קשה לשמור על קור רוח כאשר את ניצבת בפני תערובת של שחצנות, קוצר רוח ועוצמה צרופה של אישיות מעין זו.

"נכון," הודה טיילר בחוסר רצון. "על מה את רוצה לדבר אתו?"

"אני בענף גיוס כוח-אדם."

זה היה הזמן המתאים להציג כרטיס ביקור מאלה שהדפיסה במחיר עתק. מרי חילקה את כרטיסי הביקור הללו כל הערב, והיא קיוותה שנותרו לה אחדים.

היא חיפשה בתחתית התיק שלה – ברצינות, היא חייבת לארגן אותו – ואצבעותיה נסגרו סביב כרטיס ביקור בדיוק כאשר לחץ ידה שבר את השרשרת הדקה וכל התיק צנח מטה ותכולתו נשפכה על הרצפה והתפזרה בעליזות על המשטח הנוצץ.

מרי עצמה עיניים. נפלא. נפילה, שפיכת משקה עליו, העלבת הטעם שלו בעיצוב ועכשיו הפלת התיק על הרצפה... האם תוכל לחזק את הרושם הרע שהשאירה על הגבר הזה, שביכולתו לבנות או להרוס את הסוכנות היקרה שלה?

סמוקה ממבוכה וכעס, היא התכופפה כדי להרים את המפתחות והשפתון וכרטיסי הביקור שלה – נותרו רבים, כך נראה – ואוסף של עטים, סיכות ביטחון, ממחטות נייר, פיסות נייר עם רשימות, דיסקים וכפית תינוקות עשויה פלסטיק.

עוגיה שנותרה בתוך שקית פתוחה מצאה את עצמה על קצה נעלו הממורקת של טיילר ומרי מיהרה להרים אותה. זה הסביר את כל הפירורים בתחתית התיק שלה. נראה שהעוגיה בילתה שם יובלות, ופלא שהיא לא אכלה אותה.

טיילר התכופף והרים חיתול, שאותו השיב למרי בפנים נטולי הבעה.

"תודה," הפטירה, תוחבת אותו לתוך התיק יחד עם שאר התכולה שלו לפני שהזדקפה.

היא נדהמה מכך שהוא עדיין שם, ולא הבינה למה הוא לא עזב בשאט-נפש לפני זמן רב. האמת, למה בא מלכתחילה? חשבה בנימה של כעס. היא היתה בסדר גמור כל הערב, היתה עסוקה בענייניה ולא עשתה שום-דבר מטופש, ואז הוא הופיע והפך אותה לקלוצית חסרת כשרון.

אבל טיילר לא גילה שום כוונה ללכת. הוא פשוט עמד לו שם, נראה מאיים, וחיכה שתסביר מה היא עושה שם.

למעשה, טיילר התחרט מרות על שניגש לדבר אתה. הוא מיהר לתפוס אותה כאשר נפלה, בלי לדעת עד כמה היא כבדה, והיה לו מזל שהיא לא הפילה אותו יחד אתה. תוך כדי כך, היא שפכה עליו את השמפניה שהחזיק בידו הפנויה. טיילר, שהיה תמיד נקי ומסודר, היה מודע מאוד לכתם על חולצתו ולכך שעניבתו ודאי הרוסה.

כאילו לא היה די בכך, היא פנתה להשמיע ביקורת על הרצפה, והוא לא התייחס באהדה לביקורת מאיש, קל וחומר ממישהי שנעלה נעליים בלתי הולמות ושהיה לה תיק כל-כך מבולגן. כולם הסתובבו להביט בתכולה שהתפזרה על הרצפה, וּודאי הבחינו בכך שעמד שם עם חיתול ביד – חיתול! למען השם – וכתם מתפשט על החולצה שלו, נראה ככסיל גמור.

אם היה דבר אחד שטיילר שנא, הרי שזה היה להרגיש מגוחך.

למעשה, היו הרבה דברים ששנא, אבל להיראות מטופש היה בראש הרשימה.

הוא הצטער על שנשאב אל היקום המטורף של מרי תומס, אבל עכשיו לא מצא דרך לעזוב. אם היו בפגישה, הוא היה יכול להגיד לה ששלושים השניות שלה תמו, אולם עתה היא היתה סמוקה ומבוישת והוא הרגיש שלא יוכל להפנות לה עורף ולעזוב, ואין זה משנה עד כמה היה רוצה בזה.

"איזה סוג של גיוס?" שאל אחרי רגע, מחליט להעמיד פנים כאילו כל עניין תקרית התיק לא קרה.

מרי בלעה את אנחתה ברגע האחרון. היא רצתה שהוא ישמיע תירוץ ויעזוב, דבר שהיה מאפשר לה לברוח הביתה ולהנות בנוחות מכל רגעי ההשפלה שלה.

זו היתה בשבילה הזדמנות נפלאה. חצי מהאנשים בחדר היו נותנים הכל כדי להיות במצבה, לזכות בתשומת לבו המלאה של טיילר ואטס. היא היתה צריכה לבצע את המכירה שלה עכשיו, אבל זה היה קשה כשהרגליים שלך כואבות, כשהבהונות צבוטים, כשהמקטורן פעור והרגע השפלת את עצמך שלוש פעמים בתוך דקות ספורות לעיני הגבר שאותו את מנסה להרשים ובדיוק כשהיית מעדיפה לשכב על הספה לפני הטלוויזיה כשבידייך ספל של שוקו חם.

אבל שכיבה על הספה לא תרים את הסוכנות שלה מהקרקע. היא לא תאפשר לה לרכוש בית ולא תקנה לבי חיים חדשים.

שכיבה על הספה לא היתה בגדר אופציה.

מרי התנשמה עמוקות, הרימה את כתפיה, הושיטה לטיילר כרטיס ביקור ופצחה בשפיל שהכינה בקפידה רבה.

"אני מבינה שאתה מתרחב צפונה, מאחר שהעברת את המטה שלך ליורק, כך שתזדקק לאנשים בכל התחומים, הנהלת חשבונות, פקידות, מחשבים ומזכירות. אני מקווה שאז תחשוב על הסוכנות שלי. אני יכולה למצוא לך את טובי האנשים," אמרה לו וקיוותה שחיוכה העיד על ביטחון.

"אני לא מתעסק בהחלטות איוש של עובדים זוטרים," אמר טיילר והקדיר פנים בהביטו בכרטיס הביקור שלה.

"אני מודעת לכך, ולכן קיוויתי לפגוש כאן את סטיבן הלידיי." מרי דיברה בקול שקט וקיוותה שאינה נשמעת נואשת כפי שהרגישה. "עבדתי עם ואטס-אחזקות בעבר, כך שאני מבינה את האתוס של החברה וכיצד היא פועלת," המשיכה. "זה יתרון ענק כאשר מדובר במציאת העובדים המתאימים, כפי שאני בטוחה שאתה יודע."

אבל טיילר לא הקשיב לה. "עבדת בשבילי?" אמר ואור קלוש מאוד החל להאיר.

"חלפו כבר כמעט עשר שנים מאז, כך שאתה ודאי לא זוכר אותי," אמרה מרי, מוטרדת מעט בשל האופן בו העיניים החיוורות מאוד התעוררו לפתע בזמן שנחו על פניה. "עבדתי כאן במשאבי אנוש, ביורק. גאי מן היה המנהל אז."

"אה...!" טיילר פלט שריקה של סיפוק. עכשיו זכר.

מרי תומס... כמובן.

"אני זוכר אותך," אמר באיטיות. "את זו ששפכה קפה על שולחן הישיבות באחת הפגישות."

כמובן שאת זה הוא זוכר. מרי נשכה את שפתה והסיטה את עיניה מהכתם שעל חולצתו. "אני לא כזו קלוצית בדרך כלל," אמרה.

"והתייצבת מולי בגלל אותו בחור... איך קראו לו?" טיילר הקיש באצבעותיו בקוצר רוח כאילו ניסה להעלות את השם באוב.

"פול דובסון," אמרה מרי, מאחר שלא היה טעם להעמיד פנים שאינה יודעת.

"דובסון... כן. את אמרת לי שאני טועה." הוא בחן אותה בעניין מחודש. מעט מאוד אנשים העזו להגיד לו שהוא טועה ביחס למשהו.

הכל החל לחזור. הוא זכר את הדממה המזועזעת שהשתררה סביב השולחן בזמן שמרי תומס הביעה את דבריה, את הבוז בקולה, כיצד כולם נדהמו, כאילו חתלתולה עדינה התנפחה לפתע לממדים שהיו פי שניים מגודלה ותקפה בלי אזהרה.

"אני מקווה שדיברתי בצורה קצת יותר דיפלומטית מזה," אמרה מרי בלב שוקע. הוא בחיים לא ייתן לה עבודה אם הוא מקשר אותה עם צרות.

"לא היתה בזה שום דיפלומטיה," אמר טיילר. "את אמרת לי חד וחלק שאני טועה ושאני צריך להתבייש בעצמי."

באותו זמן הוא זעם, זכרה מרי, משתאה עכשיו כיצד היה לה אומץ, אבל כאשר העזה להביט בו היא היתה בטוחה שראתה בעיניו ניצוץ של משהו שהיה יכול להיות אפילו שעשוע בעיניו הכחולות הצוננות. היתה לניצוץ הזה השפעה מדהימה, הוא האיר את הקדרות בפניו וגרם לו להיראות לפתע הרבה יותר נגיש.

"אתה אמרת לי שלבי שותת דם," ענתה, נועזת עתה.

"נכון," הסכים. "אבל לב שותת דם שמשיגה את רצונה, אם אני זוכר נכון."

מרי הנהנה. "היית הוגן," הסכימה.

זה היה עוד דבר שאי-אפשר היה לשכוח לגבי טיילר ואטס. הוא היה אולי גס רוח וחסר סבלנות, והמעסיק הקשה והתובעני ביותר בעולם, אבל הוא היה ישר והוא לא התעלם ולא שיחק בעובדות שלא התאימו לו. למרות כעסו, הוא הקשיב למה שאמרה בנוגע לפול דובסון. התוצאה היתה חקירה מיוחדת וטיילר היה מוכן לשקול מחדש את החלטתו כאשר ידע יותר.

טוב, אין ספק שזה הסביר מדוע נראתה לו מוכרת. טיילר הרגיש טוב יותר. הוא לא אהב תחושה של אי-בהירות. לאחר שפתר את החידה, הוא חש שיוכל להמשיך הלאה, אבל הוא נזכר במשהו שראש המחלקה למשאבי אנוש אמר לו פעם: "מרי תומס אולי צעירה, אבל יש לה הבנה אינסטינקטיבית למערכות יחסים של בני אדם."

ואם זה עדיין כך, אז אולי מרי תומס תוכל לעזור לו, אחרי-ככלות-הכל.

"למה עזבת את ואטס-אחזקות?" שאל אותה.

מרי, שניסתה לחזור לתרגיל המכירות שלה, התבלבלה בגלל השאלה הבלתי צפויה. "רציתי לעבוד בלונדון," אמרה, לא מבינה את העניין שלו. "גדלתי ביורק והיה לי מזל שהשגתי אצלך עבודה אחרי שגמרתי ללמוד, אבל אחרי שלוש שנים רציתי לפרוש כנפיים."

"יכולת להשיג עבודה אצלנו בלונדון."

הוא נשמע כמעט כעוס על שלא עשתה את זה. היא לא ידעה שהצטרפות אל ואטס-אחזקות היא מחויבות לכל החיים. אין ספק שהיו עובדים נאמנים שחשבו כך. בין השאר היתה תחלופה גבוהה מאוד, מפני שהרוב פחדו מטיילר ואטס. מרי הצליחה לשרוד שלוש שנים מאחר שלא היתה חשובה מספיק מכדי לעבוד קרוב מדי אליו.

ובכל זאת, מוטב לא להגיד את זה לטיילר. היא היתה חסרת טאקט מספיק לערב אחד.

"רציתי להרחיב את הניסיון שלי," אמרה במקום.

"המממ." עיניו הקשות של טיילר בחנו אותה בעוצמה כזו שמרי התחילה להרגיש אי-נוחות. "ועכשיו חזרת ליורק?" שאל.

"כן. חזרתי לפני כמה חודשים," אמרה לו, חשה הקלה כאשר נדמה היה שחזר לעסקים, דבר שיאפשר לה להשיג עסקים.

"לאחרונה הקמתי סוכנות תעסוקה," המשיכה, מוכנה לחזור למכירת העסק שלה. "אני מציעה שירותי השמה מלאים לעובדים זוטרים. חברות נוטות להוציא המון כסף על גיוס עובדים בכירים ומקמצות על עובדים זוטרים יותר, אבל לדעתי זו טעות גדולה.

"השקעה פיננסית במציאת האדם הנכון, גם אם מדובר במשרה פחותה, משתלמת מאוד," אמרה. "אם כל העובדים, מהמנקים ועד המנהלים הבכירים, מבצעים את העבודה כראוי, אז החברה מתפקדת בצורה יעילה יותר."

טיילר לא התרשם. "נשמע יקר," הטעים.

"זה יקר יותר מאשר לקבל מישהו שיש לו במקרה את הכישורים לבצע את העבודה," הסכימה מרי. "אבל יקר פחות מאשר לגלות שמינית מישהו שאינו מתאים לעבודה בצוות או שאינו עובד ביעילות עם אחרים."

היא התחילה להתעודד. הבעתו של טיילר אולי לא גילתה תגובה, אבל הוא לפחות הקשיב. "לפני שאני מחפשת את האדם המתאים בשבילך, אני צריכה להבין את התרבות של החברה, כלומר, לעבוד עם המחלקה למשאבי אנוש. חשוב שאדע מה התפקיד דורש ואיזו אישיות תתאים לצוות הקיים.

"אני רואה את התפקיד שלי לא רק במציאת אנשים עם כישורים העונים על דרישות, אלא בסלילת הדרך למערכות יחסים אנושיות טובות," סיימה ברוב הדר. היא תמיד אהבה את החלק הזה.

מערכות יחסים, צמד המילים המאיים הזה! טיילר שנא אותו. לאחרונה בילה סוף-שבוע בחברת חברו הטוב ביותר ואשתו, וג'וליה בילתה את כל הזמן בדיבורים על מערכות יחסים ולא הפסיקה לתת לו עצות.

"אתה כל-כך חכם כאשר מדובר בעסקים, אבל כאשר מדברים על מערכות יחסים, אתה מטומטם לגמרי," אמרה לו בצורה בוטה. "אין לך מושג איך לנהל מערכת יחסים עם אשה."

טיילר נזעק. "כמובן שאני יודע! היו לי המון חברות!"

"כן, וכמה ממערכות היחסים האלה ארכו יותר מכמה שבועות? אלה היו מפגשים, טיי, לא מערכות יחסים!"

טיילר חיבב את ג'וליה בדרכו שלו, אבל ההערות שלה פגעו בעצב חי, בעיקר אחרי המפגש עם חבריו לכיתה, בו גילה שכל חבריו מדדו את הצלחתם במונחים של רעיות וילדים ולא במונחים של מניות, סוסי מרוץ ומכוניות מהירות.

"בימינו זהו המדד להצלחה," אמר מייק, משועשע בגלל התהיה של טיילר. "תצטרך להשיג לעצמך רעיה ומשפחה, טיילר, אם אתה רוצה להיות גבר שיש לו הכל!"

"ואתה לא תהיה עד שלא תלמד איך לקיים מערכת יחסים," הוסיפה ג'וליה. "אם אתה רוצה להיות הכי טוב, טיי, תצטרך להשיג לך מדריך למערכות יחסים."

מובן שאלה היו הבלים, אבל המילים שלה לא נתנו מנוחה לטיילר. הוא אהב להיות הטוב ביותר – הרגיש צורך להיות הטוב ביותר, אפילו – והוא לא היה מוכן להשלים עם כך שיש משהו שהוא לא מסוגל לעשות טוב, גם אם מדובר במשהו חסר חשיבות כמו מערכות יחסים. הוא לא השלים עם כשלונות, בכל צורה שהם.

והנה עומדת לפניו מרי תומס ומדברת גם היא על מערכות יחסים.

"מה פתאום כולם מדברים על מערכות יחסים בימינו?" תבע במפגיע. "למה אף-אחד לא עושה פשוט את העבודה שמשלמים לו לעשות? למה כולם מבזבזים את הזמן על סלילת מערכות יחסים?"

"מפני שאם לא יוצרים מערכות יחסים, הן לא פועלות בצורה יעילה," אמרה מרי, שכל משאלתה היתה שטיילר ואטס יפסיק לדבר וייתן לה לרדת מהנעליים האלה. "אתה יודע, זה לא כזה עניין," אמרה לו כאשר לא עשה שום צעד להתרחק או להסתיר את הספקות שלו. "לא מדובר בחיבוקים הדדיים או בישיבה במעגל. מדובר בהבנה שלאנשים שונים יש גישות שונות, צרכים שונים, ציפיות שונות. מדובר במודעות לאנשים אחרים, למה שהם עושים ולאיך שהם עושים את זה."

היא ניסתה לחייך למרות שהחיוכים התבזבזו על טיילר, עד כמה שזכרה. "למעשה, כמו בכל מערכת יחסים אחרת."

להפתעתה, הבעה מלאה עניין הופיעה בעיניו הכחולות הקרות שהיו נעוצות בה. "את חושבת שתוכלי ללמד את זה?"

"ללמד מה?"

"את כל הדברים עליהם את מדברת... את יודעת, הבנה, מודעות לאנשים..." טיילר נופף ביד מבטלת, לא מסוגל כנראה לזכור את כל המושגים הנוכריים הללו.

"כמובן," אמרה מרי, מופתעת.

זה היה אחד השטחים בהם הצטיינה, הודות לאלן. הוא העביר קורס הדרכה כאשר פגשה אותו, והיא נדהמה מההארות הפסיכולוגיות שלו ותפיסתו את המורכבויות של מערכות היחסים האנושיות.

מובן שזה לא עזר כאשר מערכת היחסים שלהם התפרקה, אבל ככה זה אצל מומחים.

"לימדתי כמה קורסים למערכות יחסים במקום העבודה בעבר," המשיכה, חושבת שלא יזיק לה להאדיר מעט את שמה. "זה שטח מעניין, ומדהים עד כמה טיפול בבעיות מהסוג הזה יכול להועיל לתפוקה של חברה."

"את עושה גם הדרכות מסוג אחר?" שאל טיילר.

"כן." מרי הרגישה עכשיו על הסוס. "אני יכולה לעזור לאנשים לזהות את היעדים שלהם ברמה האישית ולעזור להם לנסח אסטרטגיה לשם השגתם."

עכשיו דיברה כבר בשפה שלו. טיילר הסתכל עליה בשביעות רצון. אולי לא היה לו מושג במערכות יחסים, אבל הוא הבין מילים כמו יעדים ואסטרטגיות.

"במקרה זה, יכול להיות שיש לי בשבילך עבודה," אמר.

מרי הופתעה. "חשבתי שאתה לא מעורב בגיוס עובדים."

"לא מדובר כאן בהשמה," אמר. "מדובר בי."

"כן?" אמרה מרי, מופתעת אבל מנומסת.

"כן." כדרכו, טיילר לא הלך סחור-סחור. "אני רוצה להתחתן."