כלה מתוקה

המעלית נהמה בדרכה אל קומת הפנטהאוז ועצרה בשקט לפני שהדלת נפתחה וחשפה מבואה עם רצפת שיש ונוף עוצר נשימה. מפרץ סידני ביום קיץ בהיר היה תמיד מרהיב ביופיו, עם מי תכלת נוצצים, אבל במיוחד מגובה זה.

ריצ'רד נענע בראשו כאשר יצא מתוך המעלית וצעד לעבר חלון הזכוכית הענק, הבעתו צינית בזמן שהביט מעבר לכתפו בריס, שהתמהמה מעט.

"אני מבין למה אין לך שום בעיה למכור את הדירות האלה," הטעים באוזני חברו ועמיתו לעסקים. "בחיים לא ראיתי נוף נאה יותר."

פניו הנאים של ריס הביעו סיפוק בזמן שנעמד לצד כתפו של ריצ'רד. "אני פועל תמיד על פי האמרה המפורסמת. מיקום. מיקום. מיקום. מלבד העובדה שמדובר בצד צפון עם נוף המשקיף אל הגשר, הרי שהמקום הזה נמצא במרחק של נסיעה קצרה במעבורת ממרכז העסקים של סידני ומרחק נסיעה קצר עוד יותר מדרלינג-הרבור."

"אין ספק שזה מיקום משובח, בעיקר מאחר שהוא קרוב למרכז העסקים. וטוב שכך," הוסיף ריצ'רד. "היו רינונים בבנק בשנה שעברה שהשתמשתי בכסף שלהם כדי לממן פרוייקט אחד יותר מדי שלך. העמדה החדשה שלי כמנכ"ל עלולה היתה להיות בסכנה אם היה מתברר שזה פיל לבן. מועצת המנהלים חששה מאוד כאשר לא נתת למשקיעים לקנות דירות מהנייר."

ריס חייך. "אה, אבל הדירות האלה לא כוונו למשקיעים. הן נועדו לאנשים שיוכלו להתאהב בהן וירצו לחיות כאן. הקדשתי שתי קומות לחדר כושר פרטי, בריכה, סאונה ומגרשי סקווש, וכל דירה עוצבה ורוהטה באופן עצמוני, עד הסדינים, המגבות וכל האבזרים הנלווים. זה הוסיף כמאה עד מאתיים אלף דולר עלות לכל דירה, אבל זה הוכח כמכשיר המכירה המצליח ביותר."

ריצ'רד מצמץ. עד מאתיים אלף דולרים, שהוצאו על עיצוב כל אחד מהדירות. אלוהים אדירים.

"אני שמח שלא סיפרת לי את זה לפני כן. הזקנים בבנק היו חוטפים התקף לב. יכול להיות שגם אני," הוסיף בצחוק יבש. היו אגפים בבנק שלא ראו בעין יפה את הקידום של ריצ'רד בשנה שעברה. כמה מנהלים בכירים חשבו שהוא צעיר מדי בגיל שלושים-ושמונה לנהל מוסד פיננסי של עשרות מיליארדי דולרים.

"לכן לא סיפרתי לך על כך עד עכשיו," אמר ריס בחיוך ציני. "אני יודע מתי לשמור סוד. אבל אתה צוחק אחרון, ידידי היקר," אמר וטפח על שכמו של ריצ'רד. "הבניין נפתח רק באוקטובר האחרון וכבר יש לנו תשעים-וחמישה אחוזי אכלוס. תוך שלושה חודשים קצרים ונשאר לנו רק פנטהאוז אחד ריק, יחד עם כמה דירות בקומות הנמוכות יותר."

"מה לא בסדר עם הפנטהאוז שלא מכרת?" שאל ריצ'רד. "יקר מדי? שילוב צבעים לא מתאים?"

"לא. הוא פשוט לא למכירה."

"אה. היזם שומר אותו לעצמו."

עיניו הכחולות של ריס נצצו. "בוא. אני אראה לך אותו."

"אני יכול להבין עכשיו למה שמרת אותו לעצמך," אמר ריצ'רד מקץ עשר דקות.

הוא לא דמה לפנטהאוזים עירוניים אחרים שריצ'רד ראה בחייו. והוא ראה לא מעטים. זה היה דומה לבית בשמים. בית חוף, עם ערוגות פרחים, בריכה צרה ומרפסות רחבות שבהן אפשר להתרווח ולהנות מהנופים בשעת בטלה בשמש.

בפנים, העיצוב המשיך להבטיח סגנון חיים רגוע ומלא אור שמש, עם אריחים בצבע שמנת על הרצפה. הקירות היו צבועים בשמנת וצבע חמאה. רוב הרהיטים היו עשויים קנים טבעיים בצבע כחול בגוונים שונים. השטיחים היו בכחולים וצהובים, והוסיפו חמימות לרצפה.

לא היו וילונות או צלונים שיחסמו את הנוף, למרות שהדלתות והחלונות של הדירה היו כהים כדי להפחית את הבוהק. מובן שהבית היה ממוזג וריס הכריז בגאווה שהיה חימום מתחת למרצפות כדי לחמם את הבית בחורף. כל חדר התנאה בנוף ובדלתות הזזה מזכוכית שהובילו למרפסות. קיר בטון גבוה הפריד בין שני הפנטהאוזים, מספק פרטיות וחצר פנימית הקיפה את הבריכה.

כאשר ריצ'רד נכנס לחדר השינה הזוגי הרחב עם המיטה הזוגית הגדולה והנוחה ומסך הטלוויזיה הבנוי לתוך הקיר ממול, הוא חווה תחושה עזה של קנאה.

תמיד העריץ את ריס על היוזמה שלו וכושרו הרב, העריץ את יכולתו להגיע לשיא בתוך כמה שנים ולהגיע מסף פשיטת רגל למעמדו הנוכחי כנער הזהב של עסקי הנדל"ן בסידני.

אבל הוא מעולם, ממש מעולם, לא קינא בו.

עד עכשיו.

לפתע ריצ'רד רצה את הפנטהאוז הזה. רצה לחיות בו. רצה לחזור אליו מדי ערב ולא אל הדירה הקרה וחסרת הנשמה בה התגורר מאז מות אשתו לפני שמונה-עשר חודשים. הוא רצה אפילו לחלוק אותו עם מישהי, וזו היתה הפתעה בפני עצמה. עד לפני רגע המחשבה על חיים עם מישהי – על חלוקת מיטתו עם אשה אחרת – היתה מנוגדת להשקפת עולמו. הוא היה מרוסק רגשית מאז קבר את ג'ואנה. חל בו גם שבר מיני מוחלט.

לא פלא שהיה מסוגל להשקיע עשרים-וארבע שעות ביממה בבנק. ההורמונים הגבריים שלו כוונו למקום אחר. אולם נדמה שההורמונים הגבריים עומדים לצאת ממצב ההקפאה שלהם, שכן כאשר ריצ'רד הביט במיטה הזוגית הענקית שלפניו, הוא לא חזה בה שינה לבד.

בשרו זע כאשר דימה את עצמו עושה אהבה עם אשה על שמיכת הסאטן הכחולה הזו. לא מישהי שהכיר. זרה מצודדת. ברונטית. רכת עיניים. חזה גדול. ומלאה רצון טוב.

בשרו התעורר עוד יותר.

"אתה ממש אוהב את הדירה, הא?" אמר ריס.

ריצ'רד צחק. "לא חשבתי שזה כל-כך ברור. אבל, כן, זה נכון. מה דעתך למכור לי אותה?"

"לא."

תסכול התעורר בריצ'רד, יחד עם עוד פרץ של טסטוסטרון. "לעזאזל, ריס, יש לך כבר אחוזה על המים מעבר לפינה. למה אתה צריך את הדירה הזו?"

"כדי לתת לך אותה."

"מה?" גבותיו של ריצ'רד התרוממו באחת.

ריס חייך בקסמו הרגיל. "הנה המפתחות, ידידי. היא שלך."

"אל תהיה מגוחך!" קרא ריצ'רד, למרות שלבו הלם בחזהו בעוז. "אני לא יכול לתת לך לעשות את זה. לעזאזל, המקום הזה שווה הון."

"חמישה נקודה ארבע מיליונים, זה המחיר של הפנטהאוז השני, אם לדייק. אבל זה גדול יותר וטוב יותר. הנה." הוא הניח את המפתחות בידו הימנית של ריצ'רד.

"לא, לא. אתה מוכרח לתת לי לשלם עבור הדירה!"

"לא. היא שלך, בתודה. אתה עזרת לי, ריץ', כאשר אף-אחד אחר לא היה מוכן לעזור. ואני לא מדבר רק על כסף. אתה נתת לי את הידידות שלך. ואתה האמנת בכושר השיפוט שלי. זה שווה יותר מכל הכסף בעולם."

ריצ'רד לא ידע מה להגיד. רק פעמיים בקריירה הבנקאית שלו הוא התיידד אישית עם אנשים להם הלווה כסף. בדרך כלל זה היה מנוגד לכללים שלו. אבל מעולם לא היתה לו סיבה להתחרט על אף-אחת מההחלטות הללו.

ריס, כמובן, היה תמיד אדם שקשה לומר לו לא, וקשה היה שלא לחבבו.

מייק היה טיפוס שונה לגמרי. הוא היה כהה במראה ובאישיות בדיוק כפי שריס היה בהיר ומאיר פנים, גאון מחשבים צעיר שהגיע לבנק לפני כמה שנים כדי לבקש מימון לחברת התוכנה שלו. כעבריין נוער בעברו, שנשא מטען תמידי על כתפיו, הוא לא ידע למכור את עצמו.

אבל הוא היה מבריק מבחינה יצירתית, כן באופן מוגזם ושאפתן ללא בושה. ריצ'רד כל-כך התרשם עד שהשקיע מכספו שלו בחברה של מייק ולא רק מכספי הבנק.

עם הזמן, ריצ'רד החל לחבב את מייק למרות התנהגותו הזועפת. הוא שכנע את מייק ללכת לאחת המסיבות המפורסמות של ריס והשלושה הפכו לחברים קרובים.

בימים אלה ריצ'רד החשיב את ריס ומייק לחבריו הטובים ביותר היחידים. עמיתים אחרים העמידו פני חברים, אבל ריצ'רד ידע שהם מחזיקים בידיים סכינים, מוכנים לתקוע אותם בגבו ברגע שתהיה להם הזדמנות לכך.

"אין לך מושג עד כמה זה חשוב בעיני," אמר ריצ'רד, ידו נסגרת סביב המפתחות. "אבל לקבל פנטהאוז כזה כמתנה – בעיקר זה – יעמיד אותי במצב לא נוח בבנק. האויבים שלי יחגגו. יהיו שמועות אודות שחיתות ודמי לא ייחרץ ורק אלוהים יודע מה עוד. אתה חייב לאפשר לי לשלם."

"אתה והבנק הארורים שלך וכל המתחסדים הנפוחים שאתם אתה עובד!"

ריצ'רד צחק. "כן, אני יודע, אבל זה הבנק הארור שלי עכשיו ואני רוצה שזה יימשך ככה. אני אשלם לך מחיר שוק הוגן. כמה לדעתך? שישה מיליונים?"

"מן-הסתם." ריס נאנח. "בסדר גמור. שישה מיליונים."

"תראה, הרי אני יכול להרשות לעצמי את זה," הטעים ריצ'רד. "עשיתי לא מעט רווח בבית שקניתי בפאלם-ביץ'." ושאותו מכר שבוע אחרי ההלוויה של ג'ואנה.

ריצ'רד לא הוסיף שבשמונה-עשר החודשים מאז מותה של ג'ואנה הוא גם שילש את הונו האישי בשוק המניות. מדהים איזה רווחים אדם יכול לעשות כאשר לא אכפת לו לקחת סיכונים.

הוא יוכל לפרוש עכשיו עם תיק הנכסים והמניות שלו.

אבל מובן שלא יעשה את זה. הוא נהנה מהעולם הפיננסי בו עבד; נהנה מהעוצמה שהיתה לו במשרתו החדשה ומהיוקרה שהתלוותה אליה.

ריצ'רד תהה לרגע מה ג'ואנה היתה מסיקה מההצלחה שלו, אם היתה עדיין בחיים. היא היתה אוהבת את הכסף ואת החיים החברתיים הנלווים למשרה החדשה שלו. אבל האם הדבר היה מחזיק אותה במיטתו בלבד?

ריצ'רד פקפק בכך. כל אשה שלוקחת לעצמה מאהב שנתיים לאחר נישואיה חייבת להיות בוגדנית באופיה.

אלמלא דו"ח הנתיחה שלאחר המוות, הוא לא היה יודע את האמת הנוראה אודות האשה שאהב. הוא חקר את הבוחן הרפואי באריכות אודות גילו של העובר שג'ואנה נשאה בחובה בזמן תאונת הדרכים שתבעה את חייה, אבל נאמר לו שלא היתה בזה טעות. שישה שבועות, כמה ימים לכאן או לכאן.

ריצ'רד היה בחו"ל במסע עסקים במשך למעלה מחודש סביב תקופת ההתעברות שלה.

הילד לא היה שלו.

ידו של ריצ'רד נסגרה בצורה הדוקה עוד יותר סביב המפתחות. הוא רצה כל-כך ילד ממנה. אבל ג'ואנה כל הזמן דחתה אותו, אמרה שהיא עוד לא מוכנה לחיתולים מלוכלכים וללילות ללא שינה.

העניין שעינה אותו יותר מכל – עתה, כאשר יכול היה לשאת את המחשבה על כך – היה האופן שבו קידמה את פניו כאשר חזר הביתה בפעם האחרונה ההיא. כאילו שבאמת אהבה אותו. כאילו שבאמת התגעגעה אליו. היא לא יכלה לשבוע ממנו במיטה, כאשר כל אותה עת נשאה בחובה ילד של גבר אחר.

נראה שהתכוונה להציג את התינוק כשלו.

איזו אשה מסוגלת לעשות דבר כזה?

ריצ'רד קבר את שניהם בלב שבור, ואז קבר את עצמו בקריירה שלו.

אומרים שהזמן מרפא הכל. אולי. אבל ריצ'רד ידע שהחיים לא יחזרו לעולם לקדמותם לאחר ג'ואנה. הוא לעולם לא יוכל להתאהב שוב, זה בטוח. החלק הזה שבו מת יחד אתה.

אבל הוא לא רצה להמשיך לחיות לבד.

והוא עדיין רצה ילד.

אין ספק שהגיע הזמן להמשיך הלאה. הזמן למצוא לעצמו רעיה חדשה, כפי שריס מצא את אלנה אחרי שארוסתו זרקה אותו.

"יש לך את המבט הזה על הפנים," אמר ריס, שובר את הדממה בחדר השינה.

"איזה מבט בדיוק?"

"זה שיש לך על הפנים כאשר אתה עומד לשאול אותי אינספור שאלות, בדרך כלל על הפרוייקט החדש שאתו הגעתי אליך."

זווית פיו של ריצ'רד התעקלה. "אתה אינטואיטיבי ללא תקנה. יש לי אליך כמה שאלות. וכן, מדובר בפרוייקט שלך. אבל הוא לא חדש. השלמת אותו לפני שנה. שנלך למרפסת ונשב קצת?"

"מעולם לא ראיתי אותך מסתורי כל-כך," אמר ריס בזמן שצעד בעקבות ריצ'רד דרך דלתות ההזזה ואל אור השמש.

ריצ'רד משך את אחד הכסאות והתיישב עליו. היו כמה קיבוצים של כסאות על המרפסות השונות, והכסא עליו התיישב היה עשוי אלומיניום בהיר, ולצדו עמד שולחן עם משטח זכוכית.

ריצ'רד חיכה עד שריס התיישב מולו לפני שדיבר.

"החלטתי שאני רוצה להתחתן שוב," פתח.

"נפלא!" קרא חברו. "לא ידעתי שאתה נפגש עם מישהי."

"אני לא. אבל אני מקווה להתחיל לצאת שוב, לאחר שתכיר לי את האשה שמנהלת את דרושות רעיות."

פיו של ריס נפער לפני שסגר אותו. "אבל כאשר סיפרתי לך על כך התנגדת."

"הופתעתי אז, זה הכל." תגובה הגיונית, לדעתו של ריצ'רד. ריס לא היה טיפוס שנראה מתאים לסוכנות הכרויות. הווידוי שלו באוזני השושבין שלו רגע לפני החתונה לפני שנה שמצא את כלתו היפהפיה באמצעות אתר אינטרנט היה בבחינת הלם.

הסוכנות נקראה דרושות רעיות ומטרתה היתה לשדך אנשי עסקים עם נשים שרבים מהם רוצים להכיר, בעיקר אלה שנכוו ברותחים. נראה שבסיס הנתונים של הסוכנות היה מלא בנשים מצודדות שגילו עניין בקריירה אחת בלבד. נישואים. נשים שהעדיפות הראשונה שלהן לא היתה אהבה רומנטית אלא ביטחון ומחויבות.

רבות מהן היו נשואות בעבר או שהיו במערכות יחסים שלא הצליחו להגשים את מאווייהן. חלקן היו נערות קריירה עתה, שהיו מוכנות להעביר את הקריירה שלהן למושב האחורי למען הגבר הנכון.

"מייק היה זה שהתנגד," הטעים ריצ'רד. "אבל אל תשכח שהוא לא פגש עדיין את אלנה אז."

למרבה המזל, ריצ'רד מנע ממייק לומר לריס שנשים שמפרסמות את עצמן בצורה כזו אינן אלא רודפות בצע קרות דם שמחפשות לעצמן בעל עשיר בלבד. אבל הוא הביע את דעתו זו באוזני ריצ'רד. לא פעם.

אבל איש מאלה שהכירו את אשתו של ריס לא האמין שהיא כזו.

ריצ'רד נדהם בתחילה כאשר ריס הודה שמצא את אלנה המלבבת שלו דרך סוכנות זו. הוא הניח שריס פגש אותה בנסיבות חברתיות. אחרי-הכל, הוא ניהל חיי חברה פעילים מאוד. גבר שנראה כמוהו ועם מעמד כשלו יכול לבחור כל אשה שהוא רוצה.

כאשר ריצ'רד שאל ישירות בחתונה למה בחר ללכת לסוכנות היכרויות, ריס ענה בצורה ישירה ומעשית.

"זו היתה שאלה של זמן, רציתי רעיה ומשפחה, אבל לא רציתי להיטרד בחיזור המסורתי. זה תהליך מייגע מדי. כאשר אני רוצה נכס עם דרישות מסוימות, אני פונה לעוזר האישי שלי שיצמצם את השטח בשבילי לפני שאני בודק את הנכסים באופן אישי. נתתי לדרושות רעיות רשימת דרישות והם בחרו לי כמה מועמדות מתאימות שאותן בחנתי דרך האינטרנט. בחרתי שלוש שנראו לי. יצאתי עם כל אחת פעם אחת בלבד וידעתי מיד עם מי אתחתן."

ריצ'רד זכר ששאל את ריס בנאיביות אם זה היה עניין של אהבה ממבט ראשון, וכיצד מייק צחק.

"ריס לא מתעניין יותר באהבה," אמר מייק ביבושת. "לא אחרי שהכלבה ההיא עשתה לו את התרגיל המלוכלך ההוא. נכון, ריס?"

ריס אישר שאהבה לא נכנסה למשוואה משני הצדדים, למרות שטען שלא היה מתחתן עם אלנה בלי שתהיה ביניהם כימיה מינית כלשהי.

כימיה מינית כלשהי?

ריצ'רד בחן עדיין את הביטוי המסויג הזה. היו לו הזדמנויות שונות לבחון את ריס ואלנה יחד, לפני ואחרי החתונה. בעיניו, הכימיה המינית ביניהם היתה מחשמלת, בעיקר מצדו של ריס.

ריצ'רד הבחין בארוחת ערב לפני זמן לא רב בה השתתף בבית דיאמונד שריס בילה זמן רב בהתבוננות באשתו היפהפיה, ששוחחה עם אורח שישב לצדה.

אמת, אלנה נראתה עוצרת נשימה במיוחד באותו ערב בשמלת סאטן לבנה צמודה שהדגישה את נכסיה הגופניים. לא היה גבר בחדר שלא נעץ בה מבטים, כולל הוא.

ריצ'רד חשב שטוב שבלונדיות אווריריות למראה, עם עור חרסינה, עיניים ירוקות חיוורות וגזרות גבעוליות גבוהות אינן מעוררות את ההורמונים הגבריים שלו. הוא העדיף טיפוסים הרבה יותר ארציים, עם צבעים חזקים יותר וגוף מלא יותר.

לג'ואנה היו שיער שחור, עיניים שחורות וגזרה מלאה.

לא שריצ'רד רצה להתחתן עם העתק של ג'ואנה. לעזאזל, לא. הוא רצה שגברת ריצ'רד קרופורד השניה תהיה שונה מהראשונה עד כמה שאפשר. מבחינת האישיות והאופי. גופנית, תמיד נמשך לברונטיות עם קימורים. הוא ידע, שכאשר יבחן לבסוף את בסיס הנתונים של דרושות רעיות, שלא יבחר בלונדיניות דקיקות.

"אתה בטוח בזה?" שאל ריס.

"בהחלט."

"אני מניח שאתה לא מחפש אהבה."

"אתה מניח נכון."

"אתה רוצה נישואי נוחות. כמוני."

"כן."

ריס הקדיר פנים. "אני לא בטוח שאתה מתאים ליחסים כאלה, ריץ'. אתה קצת רומנטיקן בלב."

"לא יותר."

ריצ'רד ייחל שלא היה נשמע כל-כך מריר. ריס נראה המום. וזה לא מפתיע. ריס לא ידע דבר אודות בגידתה של ג'ואנה. גברים, גם כשהם חברים קרובים, אינם מספרים זה לזה דברים כאלה.

"החלטתי כבר," הכריז ריצ'רד.

"אני יכול לשאול למה?" שאל ריס.

"זה לא כל-כך מסובך, ידידי. אני זקוק לחברה. ולמין על בסיס קבוע."

"את אלה אתה יכול להשיג מחברה."

"אני לא רוצה חברה. אני רוצה רעיה."

"אה, אני מבין. זה בגלל הבנק. במעמדך כמנכ"ל, אתה זקוק לרעיה."

עכשיו היה תורו של ריצ'רד להזדעזע. "זה לא קשור לבנק. אני פשוט רוצה להתחתן. אני רוצה את מה שיש לך, ריס. אשה נאה שתשמח להיות אשתי ולהעניק לי ילד."

"לא ידעתי שאתה רוצה משפחה."

"למה?"

ריס משך בכתפיו. "היית נשוי לג'ואנה במשך שנתיים, זה מספיק זמן לתינוק."

"זה לא היה בגללי," אמר ריצ'רד לחברו, עושה כמיטב יכולתו שלא להישמע קר.

ריס הקדיר פנים. "חשבתי שהיית מאושר מאוד עם ג'ואנה..."

"הייתי," אמר בכנות. אומללותו החלה רק אחרי שנהרגה. "הייתי מטורף אחריה. אבל היא איננה ואני כאן ואני בודד, בסדר? אני רוצה בחיי אשה. אבל מה שאינני רוצה זה רומנטיקה. הייתי שם, עשיתי את זה."

ריס הנהן. "כן, אני מבין מאיפה זה נובע."

"אני בטוח שאתה מבין. אני יודע איך הרגשת ביחס לקריסטין. ולכן הלכת לדרושות רעיות מלכתחילה. מפני שהיית עדיין מאוהב בה."

"כפי שאתה עדיין מאוהב בג'ואנה."

ריצ'רד לא הכחיש זאת. אם היה מכחיש, היה צריך להסביר.

"עכשיו, אחרי שהכל הוסבר, אני חוזר פנימה כדי להעיף מבט בפנטהאוז החדש והנפלא שלי," אמר וקם. "וזה מזכיר לי. אני יכול לעבור לפני שהחוזה ייחתם?"

"תעבור כבר היום, אם אתה רוצה."

ריצ'רד לא היה אדם אימפולסיבי מטבעו, אבל היום דברים השתנו אצלו. "אתה יודע מה? אני חושב שזה מה שאעשה."