0
0 הצבעות
12

כל מה שלא סיפרתי

סלסט אינג

 40.00

תקציר

“לידיה מתה. אבל הם עדיין לא יודעים זאת. 1977, שלושה במאי, שש וחצי בבוקר, ואף אחד עדיין לא יודע כלום, מלבד העובדה הפשוטה הזאת: לידיה מאחרת לארוחת הבוקר”.

כך נפתח הרומן “כל מה שלא סיפרתי”, המגולל את סיפורה של משפחה אמריקנית-סינית המתגוררת באוהיו של שנות השבעים. לידיה היא בבת עיניהם של הוריה, מרילין וג’יימס לי, הנחושים שבתם תגשים את כל החלומות שלא עלה בידיהם להשיג. כשגופתה של לידיה נמצאת באגם המקומי, מופר האיזון העדין במשפחת לי, וכל הידוע והמוכר להם נעלם כלא היה.

“כל מה שלא סיפרתי” הוא רומן ביכורים מרגש וחודר לב על מערכות יחסים, סודות וכמיהה. סלסט אינג משרטטת דיוקן משפחתי רגיש החושף את המכשולים העומדים בפני אימהות ובנות, אבות ובנים, גברים ונשותיהם, בדרכם להבין אלה את אלה.

סלסט אינג גדלה בפיטסבורג ובקליבלנד למשפחת מדענים ילידי הונג-קונג, פרסמה עשרות סיפורים קצרים בעיתונים ובאסופות וזכתה בפרסים רבים. היא מתגוררת כיום בבוסטון עם בעלה ובנה. “כל מה שלא סיפרתי” הוא ספרה הראשון.

“רומן בנוי לתלפיות, שופע אבחנות חדות כתער. מתחת לסיפור המשפחתי, מטפלת אינג בסוגיות של מגדר וגזע ברגישות אין קץ”.

אופרה ווינפרי

קוראים כותבים (12)

  1. דנה

    כל מה שלא סיפרתי

    איך בכיתי!! רצתי ישר לחדר של הילדות לחבק אותן… מסכנות לא הבינו מה אמא נפלה עליהן ככה. ספר מדהים ומעולה, קשה לפעמים ולא קל בכלל. גורם לך ממש להעריך את המשפחה שלך ולרצות לעבוד ולתקן דברים ביניכם. ספר חובה לכל הורה עם ילדים בגיל ההתבגרות. ספר מרגש נורא, לא לבעלי לב חלש.

  2. עידית

    כל מה שלא סיפרתי

    אי אפשר לעזוב אותו. מבריק מעולה ומעורר מחשבה. דרמה משפחתית עמוקה וקודרת שמשאירה קצת מקום לתקווה. מרגש מאוד.

  3. אביגייל

    כל מה שלא סיפרתי

    זהו ספר עדין רגיש וכואב המספר את סיפורה של משפחה מעורת באמריקה של שנות השבעים ויחד עם זאת נוגע בכולנו.
    ג’יימס מהגר סיני ומרילין האמריקאית נותנים דרור לאהבתם, מתחתנים ומקימים משפחה באמריקה. שלושה ילדים, משרתו של ג’יימס וחלומה של מרילין להיות רופאה, חלום שהתנפץ משפיעים על כל חייהם וחיי ילדיהם.
    כשבתם לידיה נעלמת נפתחת תיבת הפנדורה המשפחתית. במעברים בין עבר הווה ועתיד מתגלים חייהם הן של ההורים והן של ילדיהם. תחושת הניתוק התמידית של ג’יימס שלכאורה לעולם לא הצליח להיות אמריקאי, בדידותה של לידיה, פחדיה של אחותה הקטנה. מעבר לטרגדיה הפוקדת את המשפחה זה סיפור על מערכת יחסים משפחתית, על השפעת ההורים על ילדיהם, על חלומות ההורים שמנסים להגשימם דרך ילדיהם ועל המחיר שבכך.
    זה ספר שיש בו מעט מכולנו.
    התרגום מצוין, הקריאה זורמת והוא מומלץ עד מאוד.

  4. Anat

    כל מה שלא סיפרתי

    ספר מעולה שתוכנו קשה אך מעורר מחשבה. חובה לכל הורה המתחבט בדרך החינוך של ילדיו. רומן פסיכולוגי מרתק. ספר שלא ניתן להניח.

  5. שירית

    כל מה שלא סיפרתי

    ספר לא פשוט לקריאה.קודר ועצוב. היה לי מאוד קשה לקרוא אך נותן נקודת מבט אחרת על החיים.

  6. נופר

    כל מה שלא סיפרתי

    מסתבר שזה ספרה הראשון של המחברת ואשמח אם יהיו נוספים. הספר מספר את סיפורה של משפחה שבה האבא סיני והאמא אמריקאית בתקופה שנישואי תערובת לא היו נפוצים. ההורים מנסים להגשים דרך הבת הבכורה את מה שהם הפסידו בחייהם דבר הגורר לטרגדיה משפחתית. מומלץ

  7. קיילי

    כל מה שלא סיפרתי

    אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי בשנים האחרונות.לא אכחיש שבמהלך הקריאה עלו בעיניי דמעות.אני ממצליכה לכם בחום לקרוא.

  8. מורן

    כל מה שלא סיפרתי

    ספר שזכה להמון תשבוחות ולא בכדי!
    תורגם לעשרות שפות ועובד לסרט.
    עלילה העוסקת ביחסי הורים ילדים, מרתקת, סוחפת, לא ספר מתח אבל בהחלט מותח. שווה קריאה!

  9. מורן

    כל מה שלא סיפרתי

    ספר שזכה להמון תשבוחות ולא בכדי!
    תורגם לעשרות שפות ועובד לסרט.
    עלילה העוסקת ביחסי הורים ילדים, מרתקת, סוחפת, לא ספר מתח אבל בהחלט מותח. שווה קריאה!

  10. לימור

    כל מה שלא סיפרתי

    איזה ספר חזק ועוצמתי, דרמה משפחתית מרגשת, ספר עם המון עומק, נשאר איתך הרבה שסיימת לקרוא.

  11. תמי (בעלים מאומתים)

    כל מה שלא סיפרתי

    דרמה משפחתית עצובה, מרגשת ומצליחה לגעת בצורה מדוייקת בנושאים כמו גזענות, שוביניסטיות, הורות, יחסים בין אחים, הטלת הציפיות ההוריות על הילדים ומחירה, והפער בין המשמעות הנלווית לאמירת המילים לזו הנלווית לשמיעתן.
    לידיה בת החמש עשרה מוטלת מתה בקרקעית האגם שליד ביתה בשנות השבעים בעיירה קטנה במרכז ארה”ב. אמה אמריקאית לבנה, אביה אמריקאי סיני. כל אחד מהם נושא עימו מטען אישי כואב והחמצה גדולה של חייו ושל הפוטנציאל שבו, בגלל דעות קדומות גזעניות ושוביניסטיות שעמדו בדרכם. מבין שלושת ילדיהם, לידיה, היחידה שקיבלה את עיניה הכחולות של האם ולכן, לדעת האב, סיכוייה גדולים להשתלב בחברה האמריקנית הלבנה, ומעצם היותה בת יכולה לממש את שאיפות הקריירה והלימודים של אמה, צריכה לשאת על כתפיה את כל ציפיותיהם, נטל כבד מנשוא. הסיפור עוקב אחרי כל הדמויות במשפחה, החל מילדותם של ההורים ועד אותו יום גורלי שבו מצאה עצמה לידיה את עצמה בקרקעית האגם, ובמקביל מאותו יום והלאה, כשכל המרקם העדין שהחזיק אותם יחדיו התפרק, והם נאלצים להתמודד עם כל מה שתמיד נשאר מודחק ולא נאמר.
    הסופרת סיפרה בראיון שהיא בחרה למקם את העלילה בשנות השבעים, כשהנושאים בהם היא דנה הגיעו לנקודת רתיחה, וכן מושגי ההורות השגורים היום – תקשורת פתוחה, לא להעמיס ציפיות, לתת לילדים להיות הם עצמם – לא היו מוכרים. בחירה מצויינת. היא השקיעה זמן רב בכתיבת ספר הביכורים הזה. בתחילה היא בחרה במבנה של כל פרק מנקודת מבט של דמות אחת. מבנה כזה מועדף עלי בדרך כלל, ופחות מבלבל, מהבחירה שלה בסופו של דבר, לתת את כל נקודות המבט, כל הזמן. כמו לקלוע צמה, לדבריה. זה אתגר גדול, ובדרך כלל אני לא נהנית מספרים כאלה, אך במקרה שלה היא עושה זאת במלאכת מחשבת. וזה הכרחי, כדי להבין עד כמה מילים יכולות לקבל משמעות שונה לגמרי אצל כל אחד, בהתאם למטען שהוא נושא עמו, ללא כל קשר למשמעות שאיתה נאמרו. ניכר שבכתיבת הספר הושקעה מחשבה רבה, וגם זה דבר לא נפוץ בימינו, למרבה הצער.
    ספר עצוב, טעון, אך יפהפה ומעורר מחשבה, מומלץ ביותר. גם התרגום לעברית משובח.

  12. עדי (בעלים מאומתים)

    כל מה שלא סיפרתי

    ספר מעולה ומרתק, שמעלה על פני השטח את הנושאים הרגישים ביותר בחיי משפחה אמריקאית בשנות ה-70 של המאה הקודמת. מרילין וג׳יימס הם זוג הורים לשלושה ילדים. ג׳יימס הוא אמריקאי ממוצא סיני. מרילין לבנה ובלונדינית. החיים שלהם לא פשוטים, הם נחשבים לשונים מכל השאר ועליהם להתמודד עם הנטל שטומנים בחובם חיי הנישואים ״המעורבים״, שנחשבו לבלתי מקובלים בתקופה ההיא. בלי שום הכנה מראש, נעלמת יום אחד הבת האמצעית, לידיה. היא נמצאת מתה בתחתית אגם סמוך לביתה לאחר מספר ימים. תעלומת מותה היא הציר שסביבו כתובה העלילה. תוך כדי קריאה אנחנו נחשפים לכל הסודות ששמרו בני המשפחה זה מזה, לרצון חסר הפשרות של ההורים לנתב את ילדיהם לחיים של הישגיות והצלחה, לשאיפה של כל אחד מהם לשלמות וגם לסביבה הלא אוהדת שמקיפה אותם, ספר עצוב, רגיש ומיוחד שמלווה את הקורא גם אחרי הסיום. מומלץ מאד!