כמו שאני זה גאוני

טוֹבִי, עֹפֶר הָאַיָּלִים הַקָּטָן, שִׂחֵק בָּאָחוּ כָּל הַיּוֹם. הוּא רָץ וְקָפַץ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. אַךְ דָּבָר אֶחָד הִטְרִיד וְהֶעֱצִיב אוֹתוֹ - הוּא לֹא הִצְלִיחַ לְנַתֵּר וְלִקְפֹּץ גָּבוֹהַּ, כְּמוֹ הָאַרְנֶבֶת חֲבֶרְתּוֹ. הוּא מְנַסֶּה וּמְנַסֶּה כְּבָר כַּמָּה שָׁבוּעוֹת, אֲבָל שׁוּב וָשׁוּב נוֹפֵל וּמְקַבֵּל מַכּוֹת. טוֹבִי הִתְיָאֵשׁ וְהַבַּיְתָה שָׁב, עָיֵף וּמְאוֹד מְאֻכְזָב. אַבָּא רָאָה שֶׁטּוֹבִי עָצוּב, וְשָׁאַל: "מָה קָרָה, גּוּר אָהוּב?" טוֹבִי הִתְחִיל לִבְכּוֹת וּמִבֵּין הַדְּמָעוֹת הֵגִיב: "רָצִיתִי מְאוֹד לִקְפֹּץ גָּבוֹהַּ כְּמוֹ הָאַרְנֶבֶת... נִסִּיתִי וְנִסִּיתִי, אֲבָל לֹא הִצְלַחְתִּי וְזֶה רַק הִכְאִיב..." אַבָּא הִקְשִׁיב בְּסַבְלָנוּת לְכָל תְּלוּנָה וְטַעֲנָה, וְאָז לִטֵּף אֶת רֹאשׁוֹ שֶׁל טוֹבִי בְּרֹךְ וְעָנָה: "אַתָּה נִרְאֶה עָצוּב וּמַרְגִּישׁ רְגָשׁוֹת לֹא־נְעִימִים. הִשְׁתַּדַּלְתָּ לִקְפֹּץ מֵעַל גְּזָעִים כָּל כָּךְ הַרְבֵּה פְּעָמִים... אַתָּה אָמְנָם לֹא מַצְלִיחַ כְּמוֹ הָאַרְנֶבֶת לִקְפֹּץ גָּבוֹהַּ, אֲבָל אֵין שׁוּם סִבָּה שֶׁתִּהְיֶה כָּמוֹהָ. הִיא יוֹדַעַת לִקְפֹּץ וּלְנַתֵּר וְאִלּוּ אַתָּה שׂוֹחֶה נֶהֱדָר וְרָץ מַהֵר."