כעבור עשרים שנה

מוות ריחף באוויר.

הוא הריח אותו מיד כשהתכופף מתחת לסרט שתחם את זירת הפשע ודרך על המדשאה הקדמית של האחוזה המפוארת. הרי הקטסקיל היתמרו מעל הגג, השמש שלחה קרני אור ראשונות וצללי עצים הצטיירו ברחבי החצר. רוח קלה נשבה ממרגלות ההרים ונשאה עמה ריח של ריקבון, והוא עיקם את פיו בסלידה. ריח המוות ריגש אותו. הוא קיווה שהסיבה לכך היא שזה התיק הראשון שלו כחוקר במחלק רצח, ולא איזו סטייה שמעולם לא היה מודע לה.

שוטר במדים ליווה אותו אל החלק האחורי של האחוזה ושם הוא מצא את מקור הצחנה. הקורבן העירום נתלה ממרפסת בקומה השנייה, רגליו משתלשלות מול עיניו של החוקר, סביב צווארו נכרך חבל לבן וראשו היה שמוט הצדה כמו סוכרייה על מקל שבור. החוקר הרים את מבטו אל המרפסת. החבל, שהשתלשל מעל המעקה, היה מתוח בשל כובד המשקל של הגופה ונעלם מבעד לדלתות הזכוכית שהובילו, הוא הניח, לחדר השינה.

הקורבן בטח הסתחרר רוב הלילה, חשב החוקר, ובסופו של דבר נעצר כשפניו אל הבית. זה היה מצער, משום שכשהחוקר חצה את המדשאה לכיוון הבית הדבר הראשון שראה היה ישבנו העירום של האיש. כשהתקרב אל הגבר המת הוא הבחין בסימני הצלפה על פלח ישבנו הימני ועל ירכו. החבורות הסגלגלות התפשטו על פני עורו הכחול של המת.

החוקר שלף כפפות לטקס מכיס הז'קט שלו ועטה אותן. צפידת המוות שהתפתחה בגופה גרמה לה להתנפח עד שכמעט התפוצצה. ידיו ורגליו של הקורבן נראו כאילו הן עשויות מבצק תפוח. כפות ידיו היו כפותות מאחורי גבו בחבל שמנע מזרועותיו להתיישר. אם יחתכו את החבל הזה, חשב לעצמו החוקר, האיש יקרוס כמו דחליל. הוא סימן לצלם שחיכה בשולי המדשאה להתקרב.

"אתה יכול להתחיל."

"כן, אדוני," אמר הצלם.

אנשי היחידה לזיהוי פלילי כבר סקרו את המקום וצילמו תמונות וסרטונים לפני איסוף הראיות. הצלם הרים את המצלמה שלו והציץ בעינית.

"אז מה אתה חושב שקרה פה?" שאל הצלם תוך כדי צילום סדרת תמונות. "מישהו כפת את האיש הזה וזרק אותו מהמרפסת?"

החוקר הרים את מבטו אל הקומה השנייה. "אולי. או שהוא קשר לעצמו את הידיים וקפץ."

הצלם הפסיק לצלם והרחיק את המצלמה מפניו באטיות.

"זה יותר נפוץ משנדמה לך," אמר החוקר. "ככה אם הם מתחרטים הם לא יכולים להציל את עצמם." החוקר הצביע על פניו של האיש המת. "צלם גם את הדבר הזה בתוך הפה שלו."

הצלם צמצם את עיניו, עקף את גופת האיש, התקרב לפנים שלו והסתכל בפיו. "זה מחסום כדורי? כמו בסאדו־מאזו?"

"זה בהחלט מתיישב עם סימני ההצלפה על התחת שלו. אני עולה למעלה לראות מה מחזיק את האיש הזה באוויר."

נוסף על כפפות הלטקס שעטה החוקר על ידיו הוא כיסה את נעליו בכיסויי ניילון ונכנס לחדר השינה. דלתות המרפסת נפתחו פנימה ומשב הרוח שקודם מילא את נחיריו בריח המוות אפף את החדר. אבל פה, קומה אחת מעל המקום שבו ריחף המוות באוויר הבוקר, הצחנה היתה פחות מורגשת. הוא עמד בפתח הדלת ומבטו שוטט ברחבי החדר. התקרות הקמורות היו בגובה שישה מטרים. מיטת אפיריון גדולה עמדה במרכז החדר ומשני צדדיה ניצבו שידות. מבעד לדלתות המרפסת הפתוחות עבר החבל הלבן מעל המעקה ונמתח על פני החדר בגובה המותן עד לחדר הארונות.

הוא נכנס פנימה ועקב אחרי החבל. לחדר הארונות בעל הפתח הקמור לא היתה דלת. כשהתקרב ראה שמדובר בחדר מרווח עם בגדים שנתלו בקפידה על הרבה קולבים זהים. נעליים מילאו את מדפי עץ האורן העבים שכיסו את הקיר האחורי. בין המדפים היתה כספת שחורה בגובה מטר וחצי בערך שבוודאי שקלה כמעט טונה. קצה החבל נקשר בקשר אלגנטי לאחת מרגלי הכספת. הקצה השני, כפי שהחוקר כבר ידע, נכרך סביב צווארו של האיש, ובין שהוא קפץ או נזרק מהמרפסת, הכספת עשתה את עבודתה. ארבע הרגליים יצרו שקעים בשטיח, ומלבדם לא נראה בו אף סימן שהעיד על כך שמשקל גופתו של האיש הזיז אותה אפילו בסנטימטר אחד.

סכין מטבח גדולה היתה מוטלת על השטיח ליד הכספת. אור השמש נשפך מבעד לדלתות המרפסת והאיר את חדר הארונות, וצלליתו של החוקר הצטיירה על הרצפה ועל הקיר הרחוק. הוא שלף פנס מכיסו, האיר בו את השטיח וראה את הסיבים הקטנים שליד הסכין. הוא התכופף ובחן אותם מקרוב לאור הפנס שלו. הם נראו כמו חתיכות ניילון מהוה שנשרו מהחבל בנקודה שבה הוא נחתך. בתוך סיבי השטיח היתה שלולית דם קטנה. כמה טיפות נחתו גם על ידית הסכין. הוא הניח משולש פלסטיק צהוב לסימון ראיות ליד הדם והסיבים ועוד אחד ליד הסכין, ואז נפנה, יצא מחדר הארונות ובדרך הבחין בכוס יין כמעט ריקה על השידה. הוא הקפיד לא להזיז אותה בזמן שהניח לידה משולש צהוב נוסף. אודם הכתים את שפת הכוס. הוא עבר מעל החבל המתוח, חלף על פני השידה עם המראה ונכנס לחדר האמבטיה. הוא סקר את החדר באטיות וראה שהוא מסודר. בקרוב יגיע לפה צוות הזיהוי הפלילי עם לומינול ופנסי אולטרה־סגול. כרגע החוקר התמקד ברושם הראשוני שלו מהמקום. מכסה האסלה היה פתוח אבל המושב היבש לא היה מורם. מי האסלה היו צהובים והוא הריח ריח חריף של שתן שצרב עכשיו את עיניו. מישהו השתמש בשירותים אבל לא הוריד את המים. פיסה בודדה של נייר טואלט צפה באסלה. עוד משולש צהוב הונח לידה.

הוא חזר מחדר האמבטיה אל החדר וסקר אותו שוב ואז עקב אחרי החבל אל המרפסת והסתכל למטה על גופת הגבר התלויה מהקצה השני שלו. במרחק אפף ערפל הבוקר את הרי הקטסקיל. זה היה ביתו של איש עשיר מאוד, והחוקר נבחר בקפידה כדי לגלות מה קרה לו. בתוך דקות ספורות הוא הבחין בדם, בטביעות אצבעות על כוס היין ובדגימת שתן שכנראה שייכת לרוצח.

לא היה לו מושג אז שהוא יגלה שכולם שייכים לאישה בשם ויקטוריה פורד. והחוקר גם לא יכול היה לדעת מראש שבתוך חודשיים בלבד, בדיוק אחרי שיסיים לקטלג את כל הראיות ויהיה כמעט בטוח שהתיק יסתיים בהרשעה, שני מטוסים מסחריים של אמריקן איירליינס — טיסה 11 וטיסה 175 — יתרסקו לתוך מגדלי התאומים של מרכז הסחר העולמי, שלושת אלפים נשים וגברים ימותו בבוקר שטוף שמש והתיק שלו יעלה בלהבות.