לא דרכי האחרונה

סיפורו של סבי, איסר לובוצקי, הוא סיפורו של אדם יחיד ופרטי, אך הוא שזור באירועים מעצבים ומכוננים שהתרחשו בדברי ימי עמנו במאה העשרים. למעשה, האמרה "משואה לתקומה", שחוקה ככל שתהא, מתאימה ביותר כדי לתאר, ולו על קצה המזלג, את סיפור חייו. ראשית חייו כילד שגדל במשפחה שהשתייכה לתנועת בית"ר, בווילנה בין מלחמות העולם, היה חבר קן בית"ר ואף שימש מפקד פלוגה. בהיותו נער נפגש עם מוראות המלחמה בעת פלישת גרמניה לפולין, חווה את חילופי השלטון בווילנה בין הליטאים, הסובייטים והנאצים, ולאחר מכן נכלא עם משפחתו בגטו וילנה, סבל מרעב ומגזירות הנאצים ובקושי רב נמלט מהאקציות המרובות. סבא איסר הצטרף למחתרת בגטו, ועם השמדת הגטו נמלט דרך תעלות ביוב, נעשה לפרטיזן ונלחם נגד הנאצים. הוא נלחם עם חבריו ביערות ונפצע, ולאחר שאיבד את רוב בני משפחתו שב לווילנה עם צבא ברית המועצות המשחרר וגויס לשירות הביטחון של הסובייטים. לאחר מכן התמנה לראש ארגון הבריחה של בית"ר מפולין לארץ ישראל, וכחלק מפעילותו זו עלה לארץ ישראל. לאחר עלייתו נפגש עם ידידו מנחם בגין והתמנה בעקבות זאת לקצין באצ"ל. הוא השתתף בפעולות האצ"ל והיה בלב ההתרחשות, סמוך לבגין באירוע אלטלנה. עם הקמת המדינה התגייס סבא איסר לצה"ל ושירת כלוחם בגולני במלחמת העצמאות. בהמשך דרכו, סבא, עורך דין במקצועו, תרם מזמנו לתנועת החרות והיה ליועץ המשפטי של התנועה. סיפורו של סבי מבטא גם את סיפורו של עם הנודד באירופה ונאבק על חייו למען העלייה לארץ ישראל, וגם שם אינו שוקט על שמריו במאמציו לבנות מדינה מתוקנת, עצמאית וחיה.

כדי לכתוב את סיפורו של איסר לובוצקי נעזרתי בחומרים רבים. הבסיס לסיפור הוא עדותו של סבי איסר בגוף ראשון. אחותי שקד גטה, בסיועם של בני משפחה נוספים, הקליטה את סבי בשנת חייו האחרונה. ההקלטות הללו נערכו במשך עשרות שעות. בעת ההיא כבר היה סבא בן שמונים וחמש, אך ידע לפרט היטב את קורות חייו מתוך מבט היסטורי רחב והבנת התקופה. גם מטעם "מרכז מורשת בגין" נערכה סדרת הקלטות עם סבי. הם ניאותו להעביר לידי את ההקלטות ואת התמלולים בעלי המידע העשיר על תקופתו של סבא באצ"ל ובתנועת החרות. את סבא ראיין בפולנית פיליפ מייזל מ"המרכז היהודי לזכר השואה" (The Jewish Holocaust Centre) במלבורן, אוסטרליה, חבר ילדות של סבא מווילנה. הריאיון ותרגומו הם בעלי ערך רב. בני משפחתי נסעו לטיול שורשים בווילנה עם סבי, והסרט שצולם בטיול זה האיר נקודות וחשף היסטוריה משפחתית. קיבלתי לידי ראיונות שנערכו עם ניוסה, אחות של סבא, ובהם היא מספרת על תקופת שהותה בגטו, על הלחימה ביערות ועל פעילות האצ"ל באירופה. נעזרתי גם בפיסות מידע מעיתונים ומכרוזים שסבא מוזכר בהם. אמנם חומר זה דל בכמות, אך הוא סייע בידי בהצלבת מאורעות ותאריכים. כך למשל עלה בידי לאמת באיזו הפלגה בדיוק עלה סבא לארץ ישראל. כדי להבין את רוח הדברים ולהקל על הקורא הסתייעתי בחומר היסטורי רב, אולם הספר נכתב על בסיס עדותו של סבי.

בעת הכתיבה נוכחתי כי סבא דייק בתיאורים ההיסטוריים. שוב ושוב השתאיתי לנוכח זיכרונו הפנומנלי ומהפרטים המתחברים זה לזה על אף מרחק השנים. לעתים הזכיר סבא את התאריך בלוח העברי כאשר התייחס למאורע היסטורי שתאריכו ידוע. ואכן, בבדיקת התאריכים וסדר האירועים התאים התיאור להפליא לידוע לנו על התקופה. כאשר כבר כבדו עיניו מלקרוא ספרי היסטוריה, תיאר סבא הכול מזיכרונו. לעתים איתרתי "תגליות" בהבנת הסיפור מתוך נבירה בארכיונים היסטוריים. נעזרתי גם בהיסטוריונים להבנת הרקע ההיסטורי של התקופות המתוארות.

ברצוני להודות למירי יהלום על הסיוע הרב באיתור מידע על פועלם של סבי ושל חבריו בתקופת מלחמת העולם השנייה, על ההערות המועילות ועל התשובות המפורטות לשאלותי; לד"ר אסף קניאל על ההערות בנוגע לתקופה שבין מלחמות העולם; לדניאלה אוסצקי על החומרים ששלחה לי, ובמיוחד על החומרים על סבה וסבתה חיים וחיה לזר, חבריו של סבי מימי הגטו והלחימה כפרטיזנים; לד"ר אמיר גולדשטיין על הסיוע ועל ההערות בפרקים על תנועת החרות; לפרופ' מוטי זלקין שהובילני והדריכני בעברה וברחובותיה של וילנה וסייע בידי באיתור כתובות מחייו של סבא; ל"מרכז בגין", למנכ"ל הרצל מקוב, לסמנכ"ל משה פוקסמן ולכלל עובדי המרכז על התמיכה והסיוע בהוצאת הספר לאור. תודה מיוחדת לרמי שתיוי, מנהל הארכיון, על הסיוע באיתור הקלטות, מידע ותמונות ששפכו אור על פרטים רבים; לעובדי "מכון ז'בוטינסקי" על הסיוע באיתור מידע מארכיון המכון; ל"יד ושם" על התמיכה והסיוע בהוצאת הספר. זכיתי גם למידע מועיל מהפרטיזנים יוסף (יוליק) חרמץ, אליק קרמר, פניה ברנצובסקי וברוך שוב, וכן מחנה שילה ומיקי קנטור. תודה גם לרבקה ולאברהם יהושע (א"ב יהושע) ולגילה כספי, ששפכו אור על תקופת הגעתו של סבי לארץ.

השתדלתי לשמר את קולו ואת סגנונו של סבא ואת הנופך המיוחד שלו עת היה מספר על קורותיו. מכריו ודאי ישמעו את קולו מתנגן מבין השורות. הספר נכתב בגוף ראשון, ואיסר לובוצקי הוא המספר. שילבתי בין ההקלטות השונות וניסיתי ליצור רצף הגיוני וכרונולוגי. כל בני המשפחה נרתמו לסייע במלאכה. אחותי שקד גטה החלה את המלאכה הכבירה בהקלטת סבא במשך חודשים ארוכים, בתמלול ההקלטות ובפענוח מילים לא מובנות בהקלטה. ללא יוזמתה לא היה בידינו הבסיס לספר זה. סבתי רבקה לובוצקי, אף היא אוד מוצל מאש, שיתפה בסיפורה ובזיכרונותיה ופתחה את לבה. דודי שושנה ויילר, יצחק לובוצקי ומודי לובוצקי ואבי אלכס לובוצקי הוסיפו רבות מזיכרונם ומהיכרותם הקרובה ורבת־השנים עם סבא. בן דודי אסי לובוצקי סייע בעזרת ידיעותיו ההיסטוריות ושליטתו בשפות זרות, ואחי אורן לובוצקי סייע באיתור חומרים ובהבנת מושגים היסטוריים. בני דודי טלי ואורי ויילר סייעו בהשגת קבצים ותמונות ובפתרונות טכנולוגיים, ובת דודתי דניאל לובוצקי קראה את טיוטת הספר, העירה והאירה. תודה לעורכת המוכשרת ד"ר טלי וישנה, שצללה לתקופות ההיסטוריות המתוארות וניווטה את תהליך העריכה בתבונה רבה; לדב איכנולד מנכ"ל "ידיעות ספרים" על התמיכה ועל האמון לאורך כל הדרך ולבית הוצאת "ידיעות ספרים" על ההשקעה הרבה והמקצועיות; לרכזת המערכת, רננה סופר, על האוזן הקשבת והסיוע הרב בתהליך הוצאת הספר; לקותי טפר ולצוותו על ההפקה היעילה והמסורה. לא אמנה את כל המסייעים כי רבים הם, אולם בזכותם ובתמיכתם קרמה כתיבת סיפורו של סבי איסר לובוצקי עור וגידים.

עשהאל לובוצקי

ירושלים, תשע"ז