לב החשכה

המפרשית "נֶלִי" פנתה לעגון בלי כל רפרוף במפרשיה, ונחה. הגאות כבר נכנסה, הרוח כמעט שככה, ומכיוון שנקשרה בשפך הנהר, לא נותר לה אלא לעצור ולחכות לשעת השפל.

שפך התמזה השתרע לפנינו כמו התחלת נתיב מים אינסופי. באופק היו הים והשמים מולחמים יחד בלי נקודת חיבור, ובמרחב המואר נראו מפרשיהן השחומים של הסירות שנסחפו במעלה הנהר כעומדות בלי נוע במקבצים אדומים של יריעות מחודדות מעלה, ובהבהוב של קורות מפרש משוחות בלכה. אובך נח על החופים הנמוכים שהתמשכו לעבר הים בשטיחוּת הולכת ונעלמת. האוויר היה כהה מעל גִרֵייבזֶנד, ובמרחק מאחוריה נראה מעובה לכדי קדרות עגומה, הרובצת ללא ניע על הגדולה והאדירה שבערים עלי אדמות.

הממונה על צוותי הספינות היה הקברניט והמארח שלנו. ארבעתנו התבוננו בחיבה בגבו כשעמד על החרטום והשקיף הימה. על פני הנהר כולו לא היה דבר שאפילו התקרב לדרגת הימיות שלו. הוא דמה לנווט, שנחשב להתגלמות המהימנות בעיניו של ימאי. היה קשה לתפוס כי עיסוקו איננו שם בחוץ בשפך הנהר המואר, כי אם מאחורי גבו, בתחום הקדרות הרובצת.

היתה בינינו, וזאת כבר אמרתי במקום אחר, הברית של הים. ברית, שלא זו בלבד שאיחדה את הלבבות שלנו במרוצת תקופות ממושכות של פרדה, אלא גם השפיעה עלינו כך שנעשינו סובלנים איש לסיפורי הבדים של רעהו - ואפילו להשקפותיו. לעורך דין - הטוב שבבחורים הוותיקים - ניתן, בזכות שנותיו הרבות ומעלותיו הרבות, הכר היחיד שנמצא על הסיפון, והוא שכב על השטיח היחיד. מנהל החשבונות כבר הוציא את קופסת קוביות הדומינו והשתעשע בהן כאדריכל. מַרלוֹ ישב ברגליים מצולבות בירכתיים הימניות, ונשען על התורן האחורי. היו לו לחיים שקועות, צבע פנים צהוב, גב זקוף, חזות סגפנית, וכששמט את זרועותיו וכפות ידיו פנו כלפי חוץ, דמה לפסל של אליל. המנהל, משהשתכנע כי העוגן נאחז היטב, פנה והלך אל הירכתיים הימניות, והתיישב בינינו. החלפנו מילים אחדות בעצלתיים. אחר כך שרר שקט על הסיפון. משום-מה לא התחלנו לשחק בדומינו. שקענו בהרהורים, ומצב הרוח שלנו לא התאים לשום דבר מלבד בהייה רגועה. היום הלך והסתיים בשלווה של בוהק דומם ונפלא. שאננים הבריקו המים; שמים ללא כתם היו מרחב עצום ונעים של אור שאין בו רבב; אפילו הערפִלים על בִּצות אֶסֶקס היו כאריג דקיק וזוהר המשתלשל מן הגבעות המיוערות שביבשה פנימה, ועוטף את החופים הרדודים בקפלים-קפלים שקופים. רק הקדרות ממערב, שרבצה על הקטעים הישרים העליונים של הנהר, כהתה מרגע לרגע, כאילו הכעיסה אותה התקרבות השמש.

לבסוף צללה השמש בנפילה מתעקלת ולא ניכרת לעין, השתנתה מלבן לוהט לאדום עמום בלי קרניים ובלי חום, כעומדת לדעוך לפתע, כאילו הכה אותה למוות מגע הקדרות הרובצת על המון אדם.

כעת התחולל שינוי במים, והשלווה נעשתה מבריקה פחות אבל עמוקה יותר. הנהר שבע הימים נח בלי קמט בנטות היום, לאחר שהביא תועלת זה יובלות לבני אדם שמושבם על גדותיו, וכעת התפרש בהדרת כבוד רגועה כנתיב מים המוליך לקצווי ארץ. לא התבוננו בנהר נשוא הפנים בשטף התוסס של יום קצר המופיע וגז לעולמים, אלא באור הנשגב של זכרונות מתמידים. ואכן, אין דבר קל יותר לאדם שנעשה, כמו שאומרים, "יורד ים" מתוך יראה וחיבה, מלעורר את הרוח הנעלה של העבר על שפך התמזה. הגאות והשפל שוטפים הלוך ושוב בתפקידם הבלתי פוסק, עמוסים זכרונות על בני אדם וספינות שנשאו עמם למנוחה בבית או לקרבות בים. מועדי הים הכירו ושירתו את כל האנשים שגאוות האומה עליהם, החל בסֵר פרנסיס דרֵייק וכלה בסֵר ג'ון פרנקלין, אבירים כולם, בין שהוענק להם תואר ובין שלא - גדולי האבירים ההרפתקנים של הים. מועדי הים נשאו את כל הספינות ששמותיהן כאבני חן מנצנצות בליל הזמן, החל ב"איילת הזהב" שחזרה וחמוקיה העגלגלים שופעים אוצרות, והוד רוממות המלכה בביקורה הפיצה את עלילותיה הכבירות, וכלה ב"אֶרֶבּוּס" וב"טרור" שפניהן היו מועדות לכיבושים אחרים - ולא שבו עוד. מועדי הים הכירו את הספינות והאנשים. הם הפליגו מדֶפּטפורד, מגרניץ', מאֶרית - ההרפתקנים והמתיישבים; ספינות של מלכים וספינות של תגרנים; קברניטים, אדמירלים, נדחקים מפוקפקים לסחר עם המזרח, וסוחרים מהצי של "חברת הודו המזרחית". ציידי זהב או שואפי תהילה, כולם הפליגו בנהר הזה, נושאים חרב ולעתים קרובות לפיד, שליחי העֹצמה שביבשה, נושאים ניצוץ מן האש הקדושה. כה רבה היתה הגדולה ששטה עם השפל היוצא של הנהר הזה לקראת המסתורין בארץ לא נודעת!... חלומות של אנשים, זרעים של מושבות, נבטים של אימפריות.

השמש שקעה; אפלולית ירדה על הנהר ואורות התחילו להופיע לאורך החוף. המגדלור של צֵ'פמן, מבנה בעל שלוש רגליים מזדקר מאדמה בוצית, הפיץ אור עז. אורות של ספינות נעו בנתיב השיט - תנועה סואנת של אורות במעלה הנהר ובמורדו. ורחוק יותר במערב, על הקטעים הישרים העליונים של הנהר, עדיין הצטייר ואיים על השמים מקומה של העיר המפלצתית, קדרות רובצת באור השמש, זעם מחריד לרגלי הכוכבים.