פרק 1
חודשיים קודם לכן.
קוראים לי אלכסנדרה קיגן.
נולדתי בארצות הברית לאבא אמריקאי ולאמא מהגרת מאוקראינה, שהתעקשה לקרוא לי על שם סבתי המנוחה. רוב האנשים שמכירים אותי קוראים לי סשה. מעולם לא היו לי בעיות עם השם שלי או עם כל כינוי אחר שהדביקו לי, ורשימת הכינויים ארוכה מאוד.
זה לא העסיק אותי בעבר, וזה בוודאי לא מטריד אותי עכשיו, כשאני עולה אל משרדו של מר בניטאס, עורך הדין המפולפל. שיחת הטלפון ממנו הייתה לא צפויה, אבל לא היססתי לרגע לפני שקיבלתי את ההצעה שלו להיפגש. אחרי הכול, הוא ביקש שאבוא למשרד שלו. מה כבר יכול לקרות?
המעלית מטפסת במהירות אל הקומה העשרים ושתיים בבניין המפואר, ואני עוצרת לרגע כדי לבחון את ההופעה שלי במראה הארוכה שמולי. חליפת המכנסיים הלבנה הצמודה לגופי מונחת עליי באופן מושלם ומדגישה את כל הנכסים שלי, עקבי הסטילטו שלרגליי מגביהים אותי ומאריכים את הגזרה שלי עוד. שערי השחור גולש אל מעבר לכתפיי בגלים עדינים שיצרתי בעזרת המסלסל שלי, ופניי מאופרות בעדינות. בדבר אחד אין לי ספק, אני נראית טוב, ומר בניטאס יהיה משוגע לוותר על שירותיי.
כשדלת המעלית נפתחת, אני פוסעת אל הלובי המעוצב בצבעים כהים ומתאמצת לא לעקם את פרצופי למול העיצוב הקודר. רצפת השיש שחורה וכך גם פינת הישיבה המרוחקת, שבה ניצבות כורסאות עור. אפילו הקירות, שהייתי מצפה שיהיו צבועים בגוונים בהירים, צבועים באיזה גוון שוקולדי עמוק ומחריד למדי. אם פלטת הצבעים שנבחרה למקום מעידה על בעלי המשרד, אני לא יכולה שלא לתהות אם מדובר בעוד חובב בדס"מ מושבע, שהתבלבל בין מקום העבודה שלו למרתף שבביתו. זה לא יפתיע או יזעזע אותי. אם מר בניטאס יתגלה כשולט שמחפש נשלטת, הוא לא יהיה הראשון שפונה אליי.
השאלה היא כמה כסף הוא יסכים לשלם עבור התענוג שאני יכולה לספק לו, ואני לא זולה.
אני פוסעת לעבר דלפק הקבלה, שמאחוריו יושבת בחורה צעירה אדומת שיער שבוודאי מרוויחה גרושים.
"שלום," אני מחייכת אל הג'ינג'ית המנומשת שמרימה אליי את העיניים החומות שלה, "אני סשה קיגן, יש לי פגישה עם מר בניטאס."
"גברת קיגן," הג'ינג'ית מהנהנת ומעבירה את המבט אל צג המחשב שלה, "הגעת בדיוק בזמן. מר בניטאס מחכה לך במשרדו. זה בקצה המסדרון."
היא מחווה בידה לימין, ואני מודה לה בחיוך כשמתחילה לפסוע לעבר המסדרון הארוך. כמובן שהגעתי בזמן, גברים לא מעריכים איחורים. אחר כך, כשהם לומדים להכיר אותי, אני מרשה לעצמי לאחר פה ושם כדי לעצבן אותם ולתת להם סיבה לכעוס ולפרוק את הכעסים שלהם, אבל אף פעם לא בפגישה הראשונה.
אני חולפת על פני ארבע דלתות בדרכי אל המשרד בקצה המסדרון שדלתו פתוחה, וכשמגיעה אליה, אני נוקשת בעדינות, והגבר המבוגר היושב מאחורי שולחן משרדי עצום ולבוש בחליפה כהה מרים אליי את מבטו.
"גברת קיגן?"
"כן." החיוך המזויף שלי מתרחב, כשהוא מרים את ידו ומסמן לי להיכנס. מבוגר או לא, אם יש לו כסף, אעשה מה שירצה.
"תסגרי אחרייך את הדלת בבקשה."
אני עושה כדברו, והוא מחווה ביד בטוחה אל הכיסא הניצב מול שולחנו, שעליו אני מתיישבת ומשכלת את רגליי.
לא סתם לבשתי את החליפה הזו. אילו הייתי בחצאית מיני, מר בניטאס היה מקבל הצצה לרגליים שלי ואולי גם לתחתוניי, אבל את החוויה הזו אני רוצה לשמור. קצת מתח וסקרנות אף פעם לא מזיקים. הרי אם הוא היה מעוניין בבחורה במיני זול, הוא היה יכול למצוא אחת בקלות. אותי גברים רוצים מסיבה אחרת. אני לא זונה מהרחוב.
"תודה שבאת." מר בניטאס עורם כמה ניירות על השולחן וחוזר להביט בי בסקרנות.
"מה אני יכולה לעשות בשבילך?"
"נשכרתי על ידי לקוח להציע לך הצעה שאולי תהיי מעוניינת בה." התשובה שלו מצחיקה אותי. פגשתי גברים שלא ידעו איך לפנות אליי, פגשתי גברים שלא ידעו איך להתחיל, אבל אף אחד מהם לא טען שהוא פונה אליי בשמו של אחר.
"מר בניטאס," אני משווה לקולי טון מפתה, מתרווחת לאחור ומשלבת את אצבעותיי על ברכיי, "אנחנו לא חייבים לשחק. אלא אם כן אתה אוהב משחקים. אולי תאמר לי מה בדיוק אתה אוהב?"
"אני לא משחק," קולו ענייני, "ואני לא הלקוח."
"אני לא רגילה להיפגש עם עורכי דין." יכול להיות שזה שקר. פגשתי לא מעט עורכי דין בחיי, רק לא בנסיבות כאלה. אחרי הכול, עורכי דין הם גברים, וחלקם עשירים מאוד.
"הלקוח שלי עושה דברים אחרת," הוא מסביר ושולח את ידו לשמאלו, פותח את אחת המגירות בשולחנו.
"ומי הוא אותו לקוח מסתורי, אם יורשה לי לשאול?" אני חייבת להודות שהסקרנות שלי גדלה. אם הלקוח שלו שכר עורך דין כדי לעשות את העבודה בשבילו — הוא עשיר. מספיק מבט אחד במשרדים של בניטאס כדי לדעת שזול הוא לא.
מר בניטאס סוגר את המגירה ומושיט אליי נייר לבן, ובידו השנייה הוא מרים עט יוקרתי.
"מה זה?" אני שואלת בשעשוע.
"הסכם סודיות," הוא משיב באותו טון ענייני, כשאני לוקחת את הנייר מידו וקוראת אותו במהירות, אבל לא מוצאת בו שום פרט מסגיר. המקום השמור לשם הלקוח עדיין ריק. כנראה שמר בניטאס מצפה שאני אחתום ראשונה, ורק אז יגיש את הנייר לאדון המסתורי.
"זה מטופש..." אני מגחכת, אבל עורך הדין קוטע את דבריי בנימה החלטית.
"את לא חייבת להסכים להצעה, אם לא תהיי מעוניינת. מעבר לכך, ניתן גם לדון בתנאים, אבל ראשית אבקש שתתחייבי לא לחשוף את שמו."
"אני לא עובדת ככה." איך בדיוק אני אמורה לחשוף משהו שאני בכלל לא יודעת?
"איך את בדיוק עובדת, גברת קיגן?" בניטאס מזעיף פנים, כשאני מניחה את הנייר על השולחן שלו וחוזרת לשלב את אצבעותיי על ברכיי.
"השם שלי עובר מפה לאוזן. אני מניחה שככה הלקוח שלך שמע עליי." אולי הוא שמע עליי מקרטר, שנפרד ממני ממש לאחרונה אחרי שאשתו גילתה עלינו. הגירושים עשויים לעלות לו הון תועפות, והוא נאלץ לסיים את מערכת היחסים בינינו. בכך הוא השאיר אותי במצוקה כלכלית, דווקא עכשיו שאני זקוקה למזומנים, והרבה מהם.
"לעולם אל תניחי הנחות." מר בניטאס דוחף לעברי את החוזה.
"אני לא חותמת על ניירות," אני מתעקשת. "החברים שלי..."
"החברים שלך?" קולו נמלא נימה מזלזלת שאני לא מחבבת, "גברת קיגן, בואי לא נעליב זה את זה, אנחנו יודעים מה את עושה למחייתך."
"אז אתם אמורים לדעת שאני לא חותמת על כלום." פרץ של אידיוטיות אוחז בי. באמת, אין לי דרך אחרת להגדיר את ההתנהגות שלי פרט לאידיוטית, כשאני דוחפת את הכיסא שלי בכעס לאחור ונעמדת בהחלטיות. "שיהיה לך יום נעים." אני נועצת בו מבט לא מרוצה, וברגע הבא הוא זורק על השולחן ערימת שטרות שתפוסים יחד בתפס שנראה יקר להחריד. הם נוחתים על החוזה למול עיניי הפעורות.
"מה זה?" האצבעות שלי מתחילות לדגדג מיד. כמה עלובה אני, רק רואה כמה שטרות ושוכחת מהכעס, אבל המצב לא מאפשר לי להיות בררנית יותר מדי. בכל מקרה, זה היה מטופש מצידי לקום בזעם ולוותר על ההזדמנות לעשות עוד קצת כסף.
"אלף דולר כמחווה של רצון טוב," הוא מסמן בראשו לעבר השטרות, "אני מבין שאמא שלך לא בקו הבריאות בימים אלה."
הגוף שלי נדרך במתח. למה, לעזאזל, הוא מזכיר אותה עכשיו, ואיך הוא יודע שהיא לא בריאה?
"מה אתה יודע על המצב שלה?" אני משלבת את ידיי על החזה, כאילו שהתנועה המתגוננת יכולה לשנות משהו.
"שמעתי שהיא מתקשה לרכוש את התרופות שלה." הוא שמע, הא? מעניין איפה, ומעניין מי הלקוח החצוף שלו שחושב שזה בסדר לנבור בחיים האישיים שלי. "אני בטוח שהכסף הזה יעזור. אני חוזר על דבריי, את לא צריכה להסכים לכלום. עדיין."
"רק לחתום על הסכם סודיות."
"נכון."
"ואחרי שאחתום?" אם הלקוח שלו משוגע מספיק בשביל לחקור עליי, מה עוד הוא מתכנן?
"הלקוח שלי יפגוש אותך לארוחת ערב." התשובה שלו דורשת שאבהיר כמה דברים כאן ועכשיו.
"אני לא אגיע אליו הביתה בלי לדעת מי הוא."
"ארוחת ערב במסעדה, גברתי." עורך הדין חכם מספיק כדי לדעת שיש סיכונים שלא אקח תמורת שום הון. "חדר פרטי שבו תוכלו לדון בתנאים."
"תשמע," אני מתחילה לזוז באי־נוחות. "אני עושה את זה כבר הרבה מאוד זמן, והלקוח שלך משהו מיוחד."
"אני מסכים איתך." קולו נותר יציב, כשהוא נוקש באצבעו על החוזה שעליו אני אמורה לחתום.
"אלף דולר כדי שאפגוש אותו במסעדה?"
"זה נכון." אנחנו לא מורידים את העיניים זה מזה. הדופק שלי מתחיל לטפס בלי סיבה, הרי אני לא מעמידה את עצמי במצב בעייתי. ארוחת ערב במסעדה היא בהחלט משימה שאני יכולה לעמוד בה, וכמו שאמר מר בניטאס, אני לא צריכה להסכים לכלום. רק לקחת את הכסף הכי קל שעשיתי בחיים שלי ולסתום את הפה. אני שולחת את היד אל העט היוקרתי, מרימה אותו מהשולחן ומשרבבת את השם שלי בתחתית ההסכם.
"עוד משהו?" אני מניחה את העט, כשהוא פותח שוב את המגירה שלו ומוציא מעטפה לבנה סגורה."תפתחי אותה בבית," הוא מורה ומושיט לי אותה. עוד הסכם? אני לוקחת את המעטפה מידו, יחד עם אלף הדולרים שאני דוחפת לתיק שלי ומייצבת את העמידה שלי. "זה הכול, גברת קיגן."
"נחמד לעשות איתך עסקים." אני מעלה על שפתיי חיוך לא אמיתי בכלל.
"אני מקווה שאמא שלך תרגיש יותר טוב בקרוב." הפעם קולו נשמע כן ונטול זלזול, ולרגע אני מאמינה לו. אם כי אני עדיין לא מרוצה מהעובדה שהוא יודע עליי פרטים שהם לגמרי לא עניינו.
"תודה, אדוני," אני מודה לו בתנועת ראש קטנה ופונה אל הדלת.
כשאני חוצה את הלובי הקודר, העיניים של הג'ינג'ית עליי כל הדרך למעלית. על מה היא מסתכלת? אני בטוחה שאין לה מושג מה עשיתי במשרד. נשמע שהלקוח של מר בניטאס לא רוצה שאף אחד ידע עליי, בטח לא איזו פקידה שעלולה לפטפט בחדר הקפה.
אני נכנסת למעלית, ומיד כשהדלתות נסגרות, פותחת את המעטפה שבה אני מוצאת נייר לבן בודד ללא לוגו או שם מזהה. בשורה הראשונה מצוינים שם המסעדה, כתובתה ושעת הפגישה, שמונה בערב. רכב יחכה מחוץ לדירה שלי בשעה שבע ושלושים. אני מכירה את המקום. אכלתי שם יותר פעמים משאני יכולה לזכור, ומחירי המנות מרקיעי שחקים. התחלה טובה, אף שאני מקווה שמר מסתורין לא מנסה לעשות עליי רושם מזויף.
השורה הבאה גורמת לי לצחוק.
אם הלקוח של מר בניטאס חושב שיאמר לי מה ללבוש, הוא טועה. אני רוצה שאיש המסתורין יישאר מעוניין וסקרן, ואם אלבש שמלה שחורה ארוכה כמו שדרש, כל הכיף ייעלם. לא. אני אבחר איזו שמלה שאני רוצה, והוא ידע מהרגע הראשון לא לקחת אותי כמובן מאליו.
מימי –
להמר על הכל
אני אתחיל ואכתוב שאיילת היא אחת הסופרות האהובות עליי אבל את הספר נטשתי לקראת הסוף. הדמויות, העלילה והכתיבה פשוט לא היו טובים לדעתי לכן בצער רב לא אוכל להמליץ.
בתיה –
להמר על הכל
ספר מושלם, לא פחות מזה. איילת סופרת מוכשרת מאוד. אדריאן חולה השליטה, כמה התאהבתי בו והדאגה שלו לאנשים החשובים לו
רונית –
להמר על הכל
אתחיל בכך שלא תמיד אני מתחברת לספרים של איילת סווטיצקי , אבל הספר הזה מקסים , מקסים מקסים , הכתיבה יפה וזורמת , העלילה מעניינת מזכירה מעט את הסרט אישה יפה . לא הצלחתי להוריד את הספר מהיד .
ממליצה בחום !
מיה (בעלים מאומתים) –
להמר על הכל
את הסופרות הטובות בעיני בזאנר. ספר מקסים. רומנטי, מסקרן ומאוד מושך לקרוא. חלק שלישי בסידרה. מסתבר שקראתי לא לפי הסדר אבל לא נראה שיש מאוד קשר ביניהם. מומלץ מאד.
אדוה –
להמר על הכל
ספר רומנטי נחמד. כתיבה זורמת. לא התלהבתי במיוחד מהקריאה ובכל זאת סיימתי לקרוא . מעניקה לו המלצה פושרת.
בתיה –
להמר על הכל
אדריאן לוהט ושסה שוברת לבבות ולהיפך.כל כך אוהבת את איילת. אחרי להציל את מרגו המושלם מגיע הספר הזה והופך את הקרביים. חשבתי שסשה מושלמת, שיש לה הכל אבל לא, כל אחד סוחב את המטען שלו
אביגיל –
להמר על הכל
לספר הזה של איילת לצערי לא התחברתי ונטשתי לקראת הסוף, היה יותר מדי משעמם, דמויות שטוחות והעלילה לא התרוממה בשום שלב
Nehama –
להמר על הכל
על טעם וריח אין מה להתווכח וגם לא על רגשות ואו סופרות!!!
יש כמה סופרות ישראליות שאני מכורה לספרים שלהן בינהן אילת.
בעיני זה היה ספר טוב . נהנתי לחזור לדמויות המוכרות ולהבין יותר את סשה ואדריאן.
תמר –
להמר
ספר רומנטי נחמד. כתיבה זורמת. לא התלהבתי במיוחד מהקריאה ובכל זאת סיימתי לקרוא . מעניקה לו המלצה פושרת.
שרונה –
להמר על הכול
ספר שלשי מסדרה , כל ספר מספר על דמויות אחרות .
הספר הכי יפה מכול הסדרה
הן מבחינת העלילה והדיאלוג בין הגיבורים.
אהבתי מאוד
מיכל –
להמר על הכל
לדעתי הספר העי טוב בסדרה. מספר את סיפורם של סשה ואדריאן. סשה נאלצת לעשות כסף בדרכים מפוקפקות על מנת לממן את טיפולה הבאיאותי של אמה. אדריאן לא סומך על אף אחת אחרי שהונה על ידי האקסית שלו. הוא שוכר את שירותיה של סשה והעניינים מתלהטים
בתיה –
להמר על הכל
ספר מושלם, פשוט מעולה. הייתי בחשש אחרי שסיימתי את להציל את מרגו, אחרי הכל, פחדתי שאף ספר לא יוכל להתעלות עליו אבל הספר הזה שבר לי את הלב מרוב שהוא יפה ונוגע ללב.
קרן –
להמר על הכל
ספר שלישי בסידרה, סיפורם של סשה ואדריאן – דמויות מספרים קודמים. סשה נחשפת עם עברה וההווה ה”ייחודי ” שלה. בגדול היא דמות די מגניבה שלא שמה על אף אחד עד שאדריאן מופיע… ספר חביב
בתיה –
להמר על הכל
אין על הכתיבה של איילת. היא מוכשרת מאוד ועד כה נהניתי מכל ספריה. אבל כשהגעתי לספר על אדריאנו הוא גמר אותי לגמרי. איש כל כך חזק אבל עדיין שבור
חנה (בעלים מאומתים) –
להמר על הכל
ספר מעולה מעולה. לא קראתי את שאר הסדרה אבל יכולה להגיד שהספר הזה ספציפית מעולה ואני חייבת לרוץ לקנות גם את השאר
מיטל –
להמר על הכל
ספר מעולה , איילת היא היחידה מבין הסופרות הישראליות שאני יכולה לקרוא ולומר שהכתיבה כל כך חו”לית….
ספר מהמם נוגע ללב ורומנטי בדיוק כמו שספר מהז’אנר הזה צריך להיות….
אתי (בעלים מאומתים) –
להמר על הכל
ספר פשוט מעולה. לדעתי הספר הכי טוב בסידרה. הזכיר לי במובן מסויים את הסרט: “אשה יפה”. סאשה חודרת ללב עם סיפור החיים שלה. איילת סווטיצקי במיטבה בספר הזה.
חנה (בעלים מאומתים) –
להמר על הכל
וואו וואו וואו. כרגיל אילת עושה את שלה. שמחתי לגלות שהספר לא צפוי כמו הרבה מהספרים שנמצאים בשוק.
אורלי (בעלים מאומתים) –
להמר על הכל
כתוב נפלא. מומלץ בחום רב
סיון (בעלים מאומתים) –
להמר על הכל
קראתי בעבר ספרים אחרים שלה ולמרות שהערכתי את הסגנון פחות התחברתי לרובם. באתי לספר הזה בלי הרבה ציפיות והופתעתי לטובה, הסיפור כבר סופר בעבר (נערת ליווי פוגשת איש עשיר..) , כמובן שיש כאן טוויסטים ייחודיים וסיפור רקע מעניין אז זה לא מרגיש בעייתי. הכתיבה טובה, הקצב טוב, החיבור בינהם אמין, הסוף טיפה פחות טוב, אבל עדיין נהניתי. לא קראתי ספרים אחרים בסדרה.