לורד פונטלרוי הקטן
פרנסס הודג'סון ברנט
₪ 39.00 ₪ 26.00
תקציר
לסדריק בן השבע אין זכרונות רבים מאביו, שמת כשהיה פעוט. הוא גדל עם אמו בשכונה עניה בניו יורק ומעביר את זמנו בחברת בעל המכלת השכונתית ומצחצח נעלים טוב לב.
יום אחד מופיע עורך דין על סף דלתם של סדריק ואמו ובפיו בשורה המשנה את חייהם: סדריק הוא למעשה הלורד פונטלרוי, יורשו היחיד של סבו, הרוזן מדורינקורט, שחי באנגליה.
הסב מזמין את סדריק לגור בטירתו רחבת הידים ולהתחנך כאציל אנגלי לכל דבר. סדריק ואמו מפליגים לאנגליה, שם מתגלה הסב כאדם גלמוד, עקש ובעל מזג רע, הסולד מכל דבר הקשור באמריקה. האם יצליח הילד הקטן, שנשמתו תמה ונדיבה, להמס את לבו הקשוח של סבו?
לורד פונטלרוי הקטן הוא ספרה הראשון של סופרת הילדים האהובה פרנסס הודג’סון ברנט. במשך יותר ממאה ועשרים שנה, דורות רבים של קוראים ברחבי העולם סופגים השראה מספורו המרגש ומרחיב הלב של סדריק, הוא הלורד פונטלרוי. אנו שמחים להגיש לכם ספר נפלא זה בתרגום חדש של הסופרת והמתרגמת רנה ורבין.
ספרות קלאסית, ספרים לילדים, ספרים לנוער
מספר עמודים: 253
יצא לאור ב: 2015
הוצאה לאור: אוקיינוס
קוראים כותבים (6)
ספרות קלאסית, ספרים לילדים, ספרים לנוער
מספר עמודים: 253
יצא לאור ב: 2015
הוצאה לאור: אוקיינוס
פרק ראשון
לְסֶדְרִיק עַצְמוֹ לֹא הָיָה שֶׁמֶץ מֻשָּׂג. מֵעוֹלָם אַף לֹא רָמְזוּ לוֹ עַל כָּךְ. הוּא יָדַע שֶׁאָבִיו הָיָה אַנְגְּלִי מִשּׁוּם שֶׁזֶּה מָה שֶׁאִמּוֹ סִפְּרָה לוֹ; אֲבָל הֲרֵי אָבִיו מֵת כְּשֶׁהָיָה יֶלֶד כָּל כָּךְ צָעִיר, וְלֹא יָכְלוּ לִהְיוֹת לוֹ זִכְרוֹנוֹת רַבִּים מִמֶּנּוּ, מִלְּבַד שֶׁהָיָה גָּבוֹהַּ וְשֶׁהָיוּ לוֹ עֵינַיִם כְּחֻלּוֹת וְשָׂפָם אָרֹךְ וְשֶׁהָיָה נֶהֱדָר לָשֶׁבֶת עַל כְּתֵפָיו וּלְהִנָּשֵׂא בְּרַחֲבֵי הַחֶדֶר. לְאַחַר מוֹת אָבִיו, סֶדְרִיק גִּלָּה שֶׁעָדִיף לֹא לְדַבֵּר עָלָיו עִם אִמּוֹ. סֶדְרִיק נִשְׁלַח מֵהַבַּיִת כְּשֶׁאָבִיו חָלָה, וְעַד שֶׁשָּׁב הַכֹּל כְּבָר הִסְתַּיֵּם; וְאִמּוֹ, שֶׁהָיְתָה גַּם הִיא חוֹלָה מְאֹד, רַק בְּקֹשִי חָזְרָה לָשֶׁבֶת עַל הַכֻּרְסָה שֶׁלָּהּ לְיַד הַחַלּוֹן. הִיא הָיְתָה חִוֶּרֶת וְרָזָה, כָּל הַגֻּמּוֹת נֶעֶלְמוּ מִפָּנֶיהָ הַיָּפוֹת, עֵינֶיהָ נִרְאוּ גְּדוֹלוֹת וַאֲבֵלוֹת, וְהִיא לָבְשָׁה שְׁחוֹרִים.
"יַקִּירֹנֶת," אָמַר סֶדְרִיק (אַבָּא שֶׁלּוֹ תָּמִיד קָרָא לָהּ כָּךְ וְהַיֶּלֶד הַצָּעִיר לָמַד זֹאת מִמֶּנּוּ). "יַקִּירֹנֶת, הַמַּצָּב שֶׁל אַבָּא הִשְׁתַּפֵּר?"
הוּא הִרְגִּישׁ אֶת הָרַעַד בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ וְלָכֵן סוֹבֵב אֶת רֹאשׁוֹ הַמְּתֻלְתָּל וְהִבִּיט בְּפָנֶיהָ. מַשֶּׁהוּ שֶׁרָאָה בָּהֶן גָּרַם לוֹ לְהַרְגִּישׁ שֶׁהוּא עוֹמֵד לִפְרֹץ בְּבֶכִי.
"יַקִּירֹנֶת," שָׁאַל, "הוּא בְּסֵדֶר?"
אָז לְפֶתַע אָמַר לוֹ לִבּוֹ הַקָּטָן וְהָאוֹהֵב שֶׁכְּדַאי שֶׁיִּכְרֹךְ אֶת זְרוֹעוֹתָיו סְבִיב צַוָּארָהּ וְיִשַּׁק לָהּ שׁוּב וָשׁוּב וְיַצְמִיד אֶת לֶחְיוֹ הָרַכָּה אֶל לֶחְיָהּ; וְהוּא עָשָׂה זֹאת, וְהִיא הִצְמִידָה אֶת פָּנֶיהָ אֶל כְּתֵפוֹ וְהִתְיַפְּחָה מָרָה, נֶאֱחֶזֶת בּוֹ כְּמוֹ לְעוֹלָם לֹא תִּהְיֶה מְסֻגֶּלֶת לְהַרְפּוֹת מִמֶּנּוּ עוֹד.
"כֵּן, הוּא בְּסֵדֶר," הִתְיַפְּחָה. "הוּא בְּסֵדֶר גָּמוּר, אֲבָל אֲנַחְנוּ - לָנוּ לֹא נִשְׁאַר אִישׁ בָּעוֹלָם מִלְּבַד שְׁנֵינוּ. לֹא נִשְׁאַר לָנוּ אַף אֶחָד."
וְאָז, צָעִיר כְּכָל שֶׁהָיָה, הוּא הֵבִין שֶׁאָבִיו הַצָּעִיר, יְפֵה הַתֹּאַר, הֶחָסוֹן, לְעוֹלָם לֹא יָשׁוּב עוֹד; הֵבִין שֶׁהוּא מֵת, כְּפִי שֶׁשָּׁמַע שֶׁקָּרָה לַאֲחֵרִים, אַף שֶׁלֹּא הִצְלִיחַ לְהָבִין בְּדִיּוּק מַהוּ הַדָּבָר הַמּוּזָר שֶׁגָּרַם לְכָל הָאֻמְלָלוּת הַזֹּאת לְהִתְרַחֵשׁ. כֵּיוָן שֶׁאִמּוֹ בָּכְתָה בְּכָל פַּעַם שֶׁדִּבְּרָה עַל אָבִיו, הוּא הֶחְלִיט בַּחֲשַׁאי שֶׁעָדִיף שֶׁלֹּא יְדַבֵּר עָלָיו אִתָּהּ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת, וְגַם הֵבִין שֶׁעָדִיף שֶׁלֹּא יַנִּיחַ לָהּ לָשֶׁבֶת בְּאֶפֶס מַעֲשֶׂה, מִבְּלִי לָנוּעַ אוֹ לְשׂוֹחֵחַ, וּלְהִתְבּוֹנֵן בָּאֵשׁ הַבּוֹעֶרֶת אוֹ לִבְהוֹת אֶל מִחוּץ לַחַלּוֹן.
אִמּוֹ וְהוּא הִכִּירוּ רַק מְעַט אֲנָשִׁים וְחָיוּ חַיִּים שֶׁנִּתָּן לְהַגְדִּירָם כִּמְבֻדָּדִים בְּיוֹתֵר, אַף שֶׁסֶּדְרִיק לֹא יָדַע שֶׁהָיוּ מְבֻדָּדִים עַד שֶׁהִתְבַּגֵּר מְעַט וְשָׁמַע מַדּוּעַ אִישׁ לֹא בָּא לְבַקְּרָם. אָז סִפְּרוּ לוֹ שֶׁאִמּוֹ הָיְתָה יְתוֹמָה וְשֶׁהָיְתָה דֵּי לְבַדָּהּ בָּעוֹלָם כַּאֲשֶׁר אָבִיו נָשָׂא אוֹתָהּ לְאִשָּׁה. הִיא הָיְתָה יָפָה עַד מְאֹד וְחָיְתָה כְּבַת־לְוָיָה שֶׁל גְּבֶרֶת קְשִׁישָׁה שֶׁלֹּא הָיְתָה נֶחְמָדָה אֵלֶיהָ, וְיוֹם אֶחָד בִּקֵּר שָׁם קֶפְּטֶן סֶדְרִיק אֶרוֹל וְרָאָה אוֹתָהּ רָצָה בְּמַעֲלֵה הַמַּדְרֵגוֹת, דְּמָעוֹת תְּלוּיוֹת מֵרִיסֵי עֵינֶיהָ, וְהִיא נִרְאֲתָה כֹּה מְתוּקָה וְתַמָּה וּמְלֵאַת צַעַר, עַד שֶׁהַקֶּפְּטֶן לֹא הִצְלִיחַ לְהַשְׁכִּיחַ אֶת דְּמוּתָהּ מִלִּבּוֹ. וּלְאַחַר שֶׁהִתְרַחֲשׁוּ דְּבָרִים רַבִּים וּמוּזָרִים, הֵם הִכִּירוּ זֶה אֶת זֶה לָעֹמֶק וְאָהֲבוּ זֶה אֶת זֶה עַד מְאֹד וְנִשְּׂאוּ זֶה לָזֶה, אַף שֶׁנִּשּׂוּאֵיהֶם עוֹרְרוּ מֹרַת רוּחַ בְּקֶרֶב אֲנָשִׁים מְסֻיָּמִים. הַזּוֹעֵם מִכֻּלָּם הָיָה אָבִיו שֶׁל הַקֶּפְּטֶן, שֶׁחַי בְּאַנְגְּלִיָה וְהָיָה אָצִיל עָשִׁיר וְחָשׁוּב בְּיוֹתֵר, בַּעַל מֶזֶג גָּרוּעַ, עִקֵּשׁ וְתַקִּיף בִּסְלִידָתוֹ מֵאָמֶרִיקָה וּמֵאָמֶרִיקָאִים. הָיוּ לוֹ שְׁנֵי בָּנִים מְבֻגָּרִים מִקֶּפְּטֶן סֶדְרִיק וְעַל פִּי הַחֹק הַבְּכוֹר מִבֵּינֵיהֶם הוּא שֶׁיִּירַשׁ אֶת הַתֹּאַר הַמִּשְׁפַּחְתִּי וְאֶת הַנַּחֲלָה, שֶׁהָיְתָה מְפֹאֶרֶת וִיקָרָה עַד מְאֹד. אִם יָמוּת הַבְּכוֹר, הַבָּא בַּתּוֹר יִהְיֶה הַיּוֹרֵשׁ, וְלָכֵן, אַף שֶׁהָיָה נֵצֶר לְמִשְׁפָּחָה אַדִּירָה שֶׁכָּזֹאת, הָיָה לְקֶפְּטֶן סֶדְרִיק סִכּוּי קָלוּשׁ בִּלְבַד לִהְיוֹת עָשִׁיר בְּעַצְמוֹ.
וּבְכָל זֹאת קָרָה שֶׁהַטֶּבַע הֶעֱנִיק לַבֵּן הַצָּעִיר מִכֻּלָּם מַתָּנוֹת שֶׁלֹּא הֻרְעֲפוּ עַל אֶחָיו הַבְּכִירִים. הָיוּ לוֹ פָּנִים יְפֵהפִיּוֹת וְגִזְרָה נָאָה, חֲזָקָה, אֲצִילִית; הָיָה לוֹ חִיּוּךְ בּוֹהֵק וְקוֹל מָתוֹק וְשָׂמֵחַ; הוּא הָיָה אַמִּיץ וְנָדִיב, בַּעַל הַלֵּב הַטּוֹב בָּעוֹלָם, וְדוֹמֶה שֶׁהָיָה בְּכֹחוֹ לִגְרֹם לְכָל אֶחָד לֶאֱהֹב אוֹתוֹ. אֶחָיו הַבְּכִירִים לֹא הָיוּ דּוֹמִים לוֹ בְּכָל אֵלֶּה; הֵם לֹא הָיוּ נָאִים אוֹ טוֹבֵי לֵב בִּמְיֻחָד אוֹ חֲכָמִים. כְּשֶׁלָּמְדוּ בִּפְנִימִיַּת אִיטוֹן, לֹא הָיוּ נְעָרִים אֲהוּדִים בִּמְיֻחָד; כְּשֶׁהִגִּיעוּ לָאוּנִיבֶרְסִיטָה לֹא הִתְעַנְיְנוּ בִּמְיֻחָד בַּלִּמּוּדִים וּבִזְבְּזוּ גַּם זְמַן וְגַם כֶּסֶף, וּבְקֹשִי הִתְחַבְּרוּ עִם חֲבֵרִים שֶׁל מַמָּשׁ. הֵם אִכְזְבוּ וְהִשְׁפִּילוּ אֶת אֲבִיהֶם, הָרוֹזֵן הַזָּקֵן, פַּעַם אַחַר פַּעַם. הַבֵּן הַבְּכוֹר, הַיּוֹרֵשׁ שֶׁלּוֹ, לֹא כִּבֵּד אֶת שֵׁם הָאֲצֻלָּה הַמִּשְׁפַּחְתִּי וְנִרְאָה שֶׁהוּא עָתִיד לִהְיוֹת אָדָם אָנוֹכִי, בַּזְבְּזָן, חֲסַר חֲשִׁיבוּת, חֲסַר כָּל מַעֲלָה גַּבְרִית אוֹ אֲצִילִית. רַע וָמַר, חָשַׁב הָרוֹזֵן הַזָּקֵן, שֶׁדַּוְקָא הַבֵּן הַשְּׁלִישִׁי, זֶה שֶׁיִּירַשׁ הוֹן מוּעָט בִּלְבַד, הוּא שֶׁקִּבֵּל אֶת כָּל מַתְּנוֹת הַטֶּבַע, אֶת הַקֶּסֶם וְהַחֹזֶק וְהַיֹּפִי. לִפְעָמִים כִּמְעַט שָׂנֵא אֶת הַבָּחוּר הַצָּעִיר וִיפֵה הַתֹּאַר מִשּׁוּם שֶׁהָיוּ בִּרְשׁוּתוֹ כִּמְדֻמֶּה כָּל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים שֶׁצְּרִיכִים הָיוּ לְהַגִּיעַ עִם הַתֹּאַר הַנִּכְבָּד וְהַנַּחֲלָה הַמְּפֹאֶרֶת; וּבְכָל זֹאת, בְּמַעֲמַקֵּי לִבּוֹ הַקָּשִׁישׁ, הַגַּאַוְתָנִי וְהָעִקֵּשׁ, לֹא הִצְלִיחַ לְהִמָּנַע מִלֶּאֱהֹב אֶת צְעִיר בָּנָיו. בְּאֶחָד מֵהֶתְקֵפֵי הָרֹגֶז שֶׁלּוֹ שִׁלֵּחַ אוֹתוֹ מֵעָלָיו, לְמַסַּע נְדוּדִים בְּאָמֶרִיקָה. הוּא תִּכְנֵן עֲבוּרוֹ טִיּוּל לֹא מְמֻשָּׁךְ בִּמְיֻחָד, רַק לִזְמַן קָצָר שֶׁל מְנוּחָה מֵהָרֹגֶז שֶׁהִתְעוֹרֵר בּוֹ עֵקֶב הַשְׁוָאָתוֹ הַתְּמִידִית לְאֶחָיו, שֶׁבְּאוֹתָהּ עֵת הֵסֵבּוּ לוֹ צָרוֹת מְרֻבּוֹת בְּדַרְכֵיהֶם הַקְּלוֹקְלוֹת.
אֲבָל אַחֲרֵי שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּעֶרֶךְ, הָרוֹזֵן הֵחֵל לִסְבֹּל מִבְּדִידוּת וְיִחֵל בַּחֲשַׁאי לִרְאוֹת שׁוּב אֶת בְּנוֹ. עַל כֵּן כָּתַב לְקֶפְּטֶן סֶדְרִיק וְצִוָּה עָלָיו לַחְזֹר הַבַּיְתָה. הַמִּכְתָּב שֶׁכָּתַב חָלַף בְּדַרְכּוֹ עַל פְּנֵי הַמִּכְתָּב שֶׁקֶּפְּטֶן סֶדְרִיק עַצְמוֹ בְּדִיּוּק כָּתַב לְאָבִיו, וּבוֹ סִפֵּר לוֹ עַל אַהֲבָתוֹ לַנַּעֲרָה הָאָמֶרִיקָאִית הַיָּפָה, וְעַל הַחֲתֻנָּה הַמְּיֹעֶדֶת. כַּאֲשֶׁר קִבֵּל הָרוֹזֵן אֶת הַמִּכְתָּב הַזֶּה הוּא נִתְקַף חֲמַת זַעַם. רַע מֶזֶג כְּכָל שֶׁהָיָה, מֵעוֹלָם לֹא הִתִּיר לְעַצְמוֹ לְהִתְפָּרֵץ בְּזַעֲמוֹ כְּפִי שֶׁרָתַח כַּאֲשֶׁר קָרָא אֶת מִכְתָּבוֹ שֶׁל הַקֶּפְּטֶן. הַמְּשָׁרֵת הָאִישִׁי שֶׁלּוֹ, שֶׁהָיָה אִתּוֹ בַּחֶדֶר כְּשֶׁהַמִּכְתָּב הִגִּיעַ, חָשַׁב שֶׁהוֹד מַעֲלָתוֹ עוֹמֵד לַחְטֹף שָׁבָץ, עַד כְּדֵי כָּךְ הִשְׁתּוֹלֵל בְּטֵרוּפוֹ. בְּמֶשֶׁךְ שָׁעָה שְׁלֵמָה הִתְפָּרֵעַ כִּנְמֵר פֶּרֶא, וּלְאַחַר מִכֵּן הִתְיַשֵּׁב וְכָתַב לִבְנוֹ וְצִוָּה עָלָיו לְעוֹלָם לֹא לָשׁוּב עוֹד אֶל בֵּיתוֹ אוֹ לִיצֹר קֶשֶׁר עִם אָבִיו אוֹ אֶחָיו. הוּא הוֹדִיעַ לוֹ שֶׁיִּחְיֶה כְּפִי שֶׁיִּרְצֶה וְיָמוּת הֵיכָן שֶׁיִּרְצֶה, שֶׁקְּשָׁרָיו עִם מִשְׁפַּחְתּוֹ יְנֻתְּקוּ מֵעַתָּה וָהָלְאָה, לְעוֹלָם, וְשֶׁלֹּא יְצַפֶּה לְקַבֵּל שׁוּם עֶזְרָה מֵאָבִיו כָּל עוֹד הוּא חַי.
הַקֶּפְּטֶן הִתְעַצֵּב בְּיוֹתֵר כְּשֶׁקָּרָא אֶת הַמִּכְתָּב. הוּא חִבֵּב אֶת אַנְגְּלִיָה עַד מְאֹד, וְכָל כָּךְ אָהַב אֶת הַבַּיִת הַיְּפֵהפֶה שֶׁנּוֹלַד בּוֹ. הוּא אֲפִלּוּ אָהַב אֶת אָבִיו הַקָּשִׁישׁ וְהָרַגְזָן וְהִזְדַּהָה אִתּוֹ בְּאַכְזָבוֹתָיו; אֲבָל הֵבִין שֶׁאֵין טַעַם לְצַפּוֹת מִמֶּנּוּ לְשׁוּם סוּג שֶׁל חִבָּה בֶּעָתִיד. תְּחִלָּה בְּקֹשִי יָדַע מָה עָלָיו לַעֲשׂוֹת. לֹא גִּדְּלוּ אוֹתוֹ לַעֲבֹד וְלֹא הָיָה לוֹ שׁוּם נִסָּיוֹן בַּעֲסָקִים, אֲבָל הוּא הָיָה אַמִּיץ וְנָחוּשׁ בְּיוֹתֵר. לָכֵן מָכַר אֶת תַּפְקִידוֹ בַּצָּבָא הָאַנְגְּלִי וּלְאַחַר מַאֲמַץ־מָה מָצָא לְעַצְמוֹ מִשְׂרָה בִּנְיוּ־יוֹרְק, וְהִתְחַתֵּן.
הַפַּעַר בֵּין חַיָּיו אֵלֶּה וּבֵין חַיָּיו הַקּוֹדְמִים בְּאַנְגְּלִיָה הָיָה גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, אֲבָל הוּא הָיָה צָעִיר וּמְאֻשָּׁר, וְהוּא קִוָּה שֶׁהָעֲבוֹדָה הַקָּשָׁה תּוֹבִיל אוֹתוֹ לְעָתִיד מַזְהִיר. הוּא רָכַשׁ בַּיִת קָטָן בִּרְחוֹב שָׁקֵט, וּבְנוֹ הַקָּט נוֹלַד שָׁם וְהַכֹּל הָיָה כֹּה עַלִּיז וְשָׂמֵחַ, בְּאֹפֶן פָּשׁוּט בְּיוֹתֵר, עַד שֶׁלְּרֶגַע לֹא הִצְטַעֵר עַל כָּךְ שֶׁנָּשָׂא לְאִשָּׁה אֶת בַּת־לִוְיָתָהּ הַיָּפָה שֶׁל הַגְּבֶרֶת הַזְּקֵנָה רַק מִשּׁוּם שֶׁהָיְתָה כֹּה מְתוּקָה וּמִשּׁוּם שֶׁאָהַב אוֹתָהּ וְהִיא אָהֲבָה אוֹתוֹ. הִיא הָיְתָה בֶּאֱמֶת מְתוּקָה בְּיוֹתֵר, וּבְנָהּ הַקָּטָן דָּמָה גַּם לָהּ וְגַם לְאָבִיו. אַף שֶׁנּוֹלַד בְּבַיִת כָּל כָּךְ זוֹל וְנִדָּח, דּוֹמֶה שֶׁלֹּא הָיָה בָּעוֹלָם תִּינוֹק בַּר־מַזָּל מִמֶּנּוּ.
רֵאשִׁית, הוּא תָּמִיד חָשׁ בְּטוֹב וּמֵעוֹלָם לֹא עוֹרֵר בְּעָיוֹת. שֵׁנִית, הָיָה לוֹ מֶזֶג כָּל כָּךְ מָתוֹק וְנוֹחַ וְהִתְנַהֲגוּת כֹּה מַקְסִימָה עַד שֶׁתָּמִיד הֵסֵב עֹנֶג לְכֻלָּם. וּשְׁלִישִׁית, הוּא הָיָה יָפֶה כְּמוֹ תְּמוּנָה. שֶׁלֹּא כְּמוֹ תִּינוֹקוֹת קֵרְחִים רַבִּים, הוּא הֵחֵל אֶת חַיָּיו בְּרֹאשׁ שׁוֹפֵעַ שֵׂעָר זָהֹב רַךְ וְנָעִים שֶׁהִסְתַּלְסֵל בִּקְצוֹתָיו, וּכְשֶׁהִגִּיעַ לְגִיל שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים כְּבָר צָמַח לְשֶׁפַע תַּלְתַּלִּים רַכִּים. הָיוּ לוֹ עֵינַיִם חוּמוֹת גְּדוֹלוֹת וְרִיסִים אֲרֻכִּים וּפָנִים קְטַנּוֹת וּמַקְסִימוֹת. הָיָה לוֹ גַּב כֹּה חָזָק וְרַגְלַיִם נִפְלָאוֹת וְיַצִּיבוֹת כָּל כָּךְ עַד שֶׁבְּגִיל תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים לָמַד לְפֶתַע לָלֶכֶת. הִתְנַהֲגוּתוֹ הָיְתָה טוֹבָה כָּל כָּךְ, יַחֲסִית לְתִינוֹק, עַד שֶׁהָיָה פָּשׁוּט נֶהֱדָר לִהְיוֹת בְּחֶבְרָתוֹ. דּוֹמֶה שֶׁהִרְגִּישׁ שֶׁכֻּלָּם חֲבֵרִים שֶׁלּוֹ, וּכְשֶׁמִּישֶׁהוּ דִּבֵּר אֵלָיו, כְּשֶׁיָּשַׁב בָּעֲגָלָה שֶׁלּוֹ בָּרְחוֹב, הָיָה מַבִּיט בַּזָּר בְּעֵינָיו הַחוּמוֹת בְּמַבָּט מָתוֹק וּרְצִינִי, וּמְלַוֶּה אֶת הַמַּבָּט בְּחִיּוּךְ יְדִידוּתִי מַקְסִים. כָּל זֶה הוֹבִיל לְכָךְ שֶׁלֹּא הָיָה אָדָם בַּשְּׁכוּנָה סְבִיב הָרְחוֹב הַשָּׁקֵט שֶׁבּוֹ גָּר - אֲפִלּוּ לֹא בַּעַל הַמַּכֹּלֶת בַּפִּנָּה, שֶׁנֶּחְשַׁב לְאַחַד הַיְּצוּרִים הַזּוֹעֲפִים בְּיוֹתֵר שֶׁאֵי־פַּעַם חָיוּ - שֶׁלֹּא שָׂמַח לִפְגֹּש אוֹתוֹ וּלְדַבֵּר אִתּוֹ. וּבְכָל חֹדֶשׁ מֵחָדְשֵׁי חַיָּיו צָמַח לִהְיוֹת עוֹד יוֹתֵר יָפֶה וּמְעַנְיֵן.
כְּשֶׁהָיָה בּוֹגֵר מַסְפִּיק לְטַיֵּל בַּחוּץ עִם הַמְּטַפֶּלֶת שֶׁלּוֹ, גּוֹרֵר בְּעִקְבוֹתָיו מְרִיצָה קְטַנָּה וְלָבוּשׁ בְּשִׂמְלָנִית קְפָלִים לְבָנָה וּקְצָרָה, וְכוֹבַע לָבָן רְחַב שׁוּלַיִם קָבוּעַ עַל שְׂעָרוֹ הַצָּהֹב הַמְּתֻלְתָּל, הָיָה כֹּה נָאֶה וְחָזָק וּוְרַדְרַד עַד שֶׁמָּשַׁךְ אֵלָיו אֶת תְּשׂוּמַת לִבָּם שֶׁל כָּל הָעוֹבְרִים וְשָׁבִים, וְהַמְּטַפֶּלֶת שֶׁלּוֹ הָיְתָה חוֹזֶרֶת הַבַּיְתָה וּמְסַפֶּרֶת לְאִמּוֹ סִפּוּרִים עַל כָּל הַגְּבָרוֹת שֶׁעָצְרוּ אֶת כִּרְכְּרוֹתֵיהֶן כְּדֵי לְהַבִּיט בּוֹ וּלְפַטְפֵּט עִמּוֹ וְאֵיךְ רָווּ עֹנֶג כְּשֶׁעָנָה לָהֶן בְּדַרְכּוֹ הַחֲמוּדָה וְהַשְּׂמֵחָה, כְּמוֹ הִכִּיר אוֹתָן מִיָּמִים יָמִימָה. קִסְמוֹ הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר הָיָה טָמוּן בָּאֹפֶן הַשָּׂמֵחַ, חֲסַר הַמּוֹרָא, הַיִּחוּדִי, שֶׁבּוֹ הִתְיַדֵּד עִם זָרִים. נִדְמֶה לִי שֶׁהַדָּבָר נָבַע מִטִּבְעוֹ רוֹחֵשׁ הָאֵמוּן וְלִבּוֹ הַקָּטָן וְהַטּוֹב, שֶׁהִזְדַּהָה עִם כֻּלָּם וְשָׁאַף לְעוֹרֵר בְּכֻלָּם תְּחוּשַׁת נוֹחוּת דּוֹמָה לְזוֹ שֶׁרָצָה לָחוּשׁ בְּעַצְמוֹ. אָפְיוֹ גָּרַם לוֹ לְהָבִין בִּמְהִירוּת אֶת רִגְשׁוֹתֵיהֶם שֶׁל הַסּוֹבְבִים אוֹתוֹ. אוּלַי הוּא גָּדַל לִהְיוֹת כָּזֶה גַּם מִשּׁוּם שֶׁבִּלָּה זְמַן כֹּה רַב בִּמְחִצַּת אָבִיו וְאִמּוֹ, שֶׁהָיוּ תָּמִיד אוֹהֲבִים וּמִתְחַשְּׁבִים וְרַכֵּי לֵב וּמְנֻמָּסִים. מֵעוֹלָם לֹא שָׁמַע בְּבֵיתוֹ מִלָּה רָעַת לֵב אוֹ חַסְרַת אֲדִיבוּת. תָּמִיד הָיָה אָהוּב וּמְלֻטָּף, תָּמִיד הִתְיַחֲסוּ אֵלָיו בַּעֲדִינוּת, כָּךְ שֶׁנִּשְׁמָתוֹ הַצְּעִירָה הָיְתָה מְלֵאָה כֻּלָּהּ רְגָשׁוֹת חַמִּים וּתְמִימִים וּנְדִיבִים. תָּמִיד שָׁמַע אֶת אָבִיו קוֹרֵא לְאִמּוֹ בְּכִנּוּיִים יָפִים, אוֹהֲבִים, כָּךְ שֶׁהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם בְּעַצְמוֹ כְּשֶׁדִּבֵּר אֵלֶיהָ. תָּמִיד רָאָה אֶת אָבִיו שׁוֹמֵר עָלֶיהָ וּמְטַפֵּל בָּהּ בִּתְשׂוּמַת לֵב רַבָּה, וְלָמַד לִנְהֹג בָּהּ גַּם הוּא בַּעֲדִינוּת רַבָּה.
כָּךְ שֶׁכַּאֲשֶׁר הֵבִין שֶׁאָבִיו לֹא יָשׁוּב עוֹד, וְרָאָה עַד כַּמָּה אִמּוֹ עֲצוּבָה, הִתְגַּבְּשָׁה בְּלִבּוֹ הַקָּטָן וְהַטּוֹב הַמַּחְשָׁבָה שֶׁעָלָיו לַעֲשׂוֹת כְּכָל יְכָלְתּוֹ כְּדֵי לְשַׂמֵּחַ אוֹתָהּ. הוּא הָיָה רַק פָּעוֹט בְּעַצְמוֹ, אֲבָל הַמַּחְשָׁבָה הַזֹּאת לִוְּתָה אוֹתוֹ בְּכָל פַּעַם שֶׁטִּפֵּס עַל בִּרְכֶּיהָ וְנִשֵּׁק אוֹתָהּ וְהִנִּיחַ אֶת רֹאשׁוֹ הַמְּתֻלְתָּל עַל צַוָּארָהּ, וְכַאֲשֶׁר הֵבִיא אֵלֶיהָ אֶת צַעֲצוּעָיו וְהֶרְאָה לָהּ אֶת סִפְרֵי הַתְּמוּנוֹת שֶׁלּוֹ, וְכַאֲשֶׁר הִתְכַּרְבֵּל לְצִדָּהּ בְּשֶׁקֶט כְּשֶׁשָּׁכְבָה עַל הַסַּפָּה. הוּא לֹא הָיָה בּוֹגֵר מַסְפִּיק כְּדֵי לָדַעַת מָה עוֹד הוּא מְסֻגָּל לַעֲשׂוֹת, כָּךְ שֶׁעָשָׂה כָּל שֶׁבִּיכָלְתּוֹ וּבְדַרְכּוֹ זוֹ נִחֵם אוֹתָהּ יוֹתֵר מִכְּפִי שֶׁהֶעֱלָה בְּדַעְתּוֹ.
"אָה, מֶרִי!" שָׁמַע אוֹתָהּ אוֹמֶרֶת פַּעַם לַמְּשָׁרֶתֶת הַזְּקֵנָה שֶׁלָּהּ, "אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁהוּא מְנַסֶּה לַעֲזֹר לִי בְּדַרְכּוֹ הַתַּמָּה - אֲנִי יוֹדַעַת זֹאת. הוּא מַבִּיט בִּי לִפְעָמִים בְּמַבָּט אוֹהֵב, תָּמֵהַּ, וְנִדְמֶה שֶׁהוּא מְרַחֵם עָלַי, וְאָז הוּא מִתְקָרֵב וּמְלַטֵּף אוֹתִי אוֹ מַרְאֶה לִי דְּבַר־מָה. הוּא גֶּבֶר קָטָן שֶׁכָּזֶה, וַאֲנִי בֶּאֱמֶת חוֹשֶׁבֶת שֶׁהוּא יוֹדֵעַ."
כְּכָל שֶׁהִתְבַּגֵּר מָצָא דְּרָכִים יִחוּדִיּוֹת רַבּוֹת וּמְשֻׁנּוֹת לְשַׁעֲשֵׁעַ וּלְעַנְיֵן אֶת סְבִיבָתוֹ. הוּא הָיָה בֶּן לְוָיָה מֻצְלָח כָּל כָּךְ לְאִמּוֹ עַד שֶׁבְּקֹשִי הִתְעַנְיְנָה בַּאֲחֵרִים. הֵם הָיוּ הוֹלְכִים יַחְדָּו לְטַיֵּל וּמְדַבְּרִים זֶה עִם זֶה וּמְשַׂחֲקִים יַחְדָּו. כְּשֶׁהָיָה עֲדַיִן צָעִיר לְמַדַּי לָמַד לִקְרֹא, וּלְאַחַר מִכֵּן נָהַג לִשְׁכַּב מִדֵּי עֶרֶב עַל הַשָּׁטִיחַ מוּל הָאָח וְלִקְרֹא בְּקוֹל רָם - לִפְעָמִים קָרָא סִפּוּרִים וְלִפְעָמִים סְפָרִים גְּדוֹלִים שֶׁל אֲנָשִׁים מְבֻגָּרִים, וְלִפְעָמִים אֲפִלּוּ אֶת הָעִתּוֹן. וּלְעִתִּים קְרוֹבוֹת הָיְתָה מֶרִי, בַּמִּטְבָּח, שׁוֹמַעַת אֶת הַגְּבֶרֶת אֶרוֹל צוֹחֶקֶת בְּעֹנֶג מֵהַדְּבָרִים יוֹצְאֵי הַדֹּפֶן שֶׁאָמַר.
"בֶּאֱמֶת," אָמְרָה מֶרִי לְבַעַל הַמַּכֹּלֶת, "אִי אֶפְשָׁר לֹא לִצְחֹק מֵאֵיךְ שֶׁהוּא מְדַבֵּר בִּרְצִינוּת - וְכָל הַבִּטּוּיִים הַמְּיֻשָּׁנִים שֶׁלּוֹ! נִכְנַס לִי לַמִּטְבָּח מָתַי שֶׁהִשְׁבִּיעוּ אֶת הַנָּשִׂיא הֶחָדָשׁ וְנֶעֱמַד מוּל הָאֵשׁ, נִרְאָה מַמָּשׁ כְּמוֹ תְּמוּנָה, הַיָּדַיִם הַקְּטַנּוֹת שֶׁלּוֹ בַּכִּיסִים, וְהַפָּנִים הַתְּמִימוֹת שֶׁלּוֹ רְצִינִיּוֹת כְּמוֹ שֶׁל שׁוֹפֵט, וּמָה הוּא אוֹמֵר לִי? הוּא אוֹמֵר לִי, 'מֶרִי,' כָּכָה הוּא אוֹמֵר, 'אֲנִי מִתְעַנְיֵן בְּיוֹתֵר בַּבְּחִירוֹת,' הוּא אוֹמֵר, 'וַאֲנִי רֶפּוּבְּלִיקָנִי, כְּמוֹ יַקִּירֹנֶת. אַתְּ רֶפּוּבְּלִיקָנִית, מֶרִי?' 'תִּסְלַח לִי קְצָת,' אֲנִי אוֹמֶרֶת לוֹ, 'אֲנִי הֲכִי דֶּמוֹקְרָטִית שֶׁיֵּשׁ!' וְהוּא מֵרִים לִי מַבָּט שֶׁנִּכְנָס לְתוֹךְ הַלֵּב וְאָז הוּא אוֹמֵר, 'מֶרִי,' הוּא אוֹמֵר, 'זֶה יְפָרֵק אֶת הַמְּדִינָה.' וְעוֹד לֹא עָבַר יוֹם מֵאָז שֶׁהוּא לֹא מִתְוַכֵּחַ אִתִּי וּמְנַסֶּה לְשַׁנּוֹת לִי אֶת הַדֵּעָה הַפּוֹלִיטִית."
מֶרִי חִבְּבָה אוֹתוֹ מְאֹד וְהִתְגָּאֲתָה בּוֹ בְּיוֹתֵר. הִיא עָבְדָה אֵצֶל אִמּוֹ מֵאָז שֶׁנּוֹלַד, וּלְאַחַר מוֹת אָבִיו שִׁמְּשָׁה מְבַשֶּׁלֶת וְעוֹזֶרֶת בַּיִת וּמְטַפֶּלֶת וְכָל מָה שֶׁצָּרִיךְ בְּנוֹסָף. הִיא הָיְתָה גֵּאָה בַּגּוּף הַקָּטָן וְהֶחָזָק וְהָאֲצִילִי שֶׁלּוֹ וּבְנִימוּסָיו הַמְּשֻׁבָּחִים וּבִמְיֻחָד הִתְגָּאֲתָה בִּשְׂעָרוֹ הַבָּהִיר הַמְּתֻלְתָּל, שֶׁהִסְתַּלְסֵל מֵעַל מִצְחוֹ וְצָנַח עַל עָרְפּוֹ בְּבַקְבּוּקִים מַקְסִימִים לְמַרְאֶה. הִיא הָיְתָה מוּכָנָה וּמְזֻמָּנָה לְהַשְׁכִּים קוּם וְלַעֲבֹד עַד שָׁעָה מְאֻחֶרֶת כְּדֵי לַעֲזֹר לְאִמּוֹ לְהָכִין אֶת חֲלִיפוֹתָיו הַקְּטַנּוֹת וּלְתַקֵּן אוֹתָן כְּשֶׁצָּרִיךְ.
"מַמָּשׁ אֲצֻלָּה, לֹא כָּכָה?" הִיא הָיְתָה אוֹמֶרֶת. "בַּאֲדֹנָי, הָיִיתִי רוֹצָה לִרְאוֹת אֵיזֶה יֶלֶד מֵהַשְּׂדֵרָה הַחֲמִישִׁית נִרְאֶה כָּמוֹהוּ אוֹ יוֹצֵא כָּכָה לָרְחוֹב מְלֻבָּשׁ יָפֶה כְּמוֹ שֶׁהוּא. וְכָל אֶחָד שֶׁעוֹבֵר, גֶּבֶר, אִשָּׁה, יֶלֶד, כֻּלָּם מִסְתַּכְּלִים עָלָיו עִם הַשִּׂמְלָנִית קְטִיפָה הַשְּׁחוֹרָה שֶׁלּוֹ, שֶׁתָּפַרְנוּ לוֹ מֵהַשִּׂמְלַת עֶרֶב הַיְּשָׁנָה שֶׁל הַגִּיבֶרֶת, וְהָרֹאשׁ הַקָּטָן שֶׁלּוֹ זָקוּף וְהַשֵּׂעָר תַּלְתַּלִּים שֶׁלּוֹ מִתְנַפְנֵף, מַבְרִיק. וְהוּא מַמָּשׁ נִרְאֶה כְּמוֹ אֵיזֶה לוֹרְד צָעִיר."
סֶדְרִיק לֹא יָדַע שֶׁהוּא נִרְאֶה כְּמוֹ לוֹרְד צָעִיר. הוּא לֹא יָדַע מָה זֶה לוֹרְד. הֶחָבֵר הֲכִי טוֹב שֶׁלּוֹ הָיָה בַּעַל הַמַּכֹּלֶת מֵהַפִּנָּה - בַּעַל הַמַּכֹּלֶת הַזַּעֲפָן, שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא כָּעַס עָלָיו. קָרְאוּ לוֹ מַר הוֹבְּס, וְסֶדְרִיק הֶעֱרִיךְ וְכִבֵּד אוֹתוֹ עַד מְאֹד. הוּא הָיָה בְּעֵינָיו אָדָם עָשִׁיר וּבַעַל עָצְמָה רַבָּה, הָיוּ לוֹ מִצְרָכִים רַבִּים כָּל כָּךְ בַּחֲנוּתוֹ - שְׁזִיפִים מְיֻבָּשִׁים וּדְבֵלִים וְתַפּוּזִים וּבִּיסְקְוִיטִים - וְהָיָה לוֹ סוּס רָתוּם לַעֲגָלָה. סֶדְרִיק חִבֵּב אֶת הַחַלְבָּן וְאֶת הָאוֹפֶה וְאֶת מוֹכֶרֶת הַתַּפּוּחִים, אֲבָל יוֹתֵר מִכֻּלָּם אָהַב אֶת מַר הוֹבְּס וְהָיָה קָשׁוּר אֵלָיו כָּל כָּךְ עַד שֶׁהָלַךְ לְבַקְּרוֹ מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ וּלְעִתִּים קְרוֹבוֹת יָשַׁב אֶצְלוֹ בְּמֶשֶׁךְ זְמַן לֹא מְבֻטָּל וְדָן אִתּוֹ בְּעִנְיְנֵי הַשָּׁעָה. דֵּי מַפְתִּיעַ שֶׁהָיוּ לָהֶם כָּל כָּךְ הַרְבֵּה נוֹשְׂאֵי שִׂיחָה מְשֻׁתָּפִים לָדוּן בָּהֶם - לְמָשָׁל, בְּעִנְיַן הָאַרְבָּעָה בְּיוּלִי. כְּשֶׁהֵחֵלּוּ לָדוּן בְּעִנְיַן הָאַרְבָּעָה בְּיוּלִי לֹא הָיָה לְזֶה סוֹף. לְמַר הוֹבְּס הָיְתָה דֵּעָה רָעָה מְאֹד עַל "הַבְּרִיטִים", וְהוּא פֵּרֵט אֶת כָּל מְאֹרָעוֹת הַמַּהְפֵּכָה וְשִׁחְזֵר כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה סִפּוּרִים נֶהֱדָרִים וּפַּטְרִיּוֹטִיִּים עַל רִשְׁעוּתוֹ שֶׁל הָאוֹיֵב וְעַל אֹמֶץ לִבָּם שֶׁל גִּבּוֹרֵי הַמַּהְפֵּכָה וְגַם דִּקְלֵם בְּרֹחַב לֵב חֲלָקִים שְׁלֵמִים מֵהַצְהָרַת הָעַצְמָאוּת.
סֶדְרִיק הָיָה כֹּה נִלְהָב עַד שֶׁעֵינָיו בָּרְקוּ וּלְחָיָיו הֶאֱדִימוּ וְהוּא שִׁפְשֵׁף וּמוֹלֵל אֶת תַּלְתַּלָּיו לִכְדֵי פְּקַעַת קְשָׁרִים צְהֻבָּה. הוּא בְּקֹשִי הִתְאַפֵּק עַד לַאֲרוּחַת הָעֶרֶב עִם שׁוּבוֹ הַבַּיְתָה, כָּל כָּךְ חִכָּה כְּבָר לְסַפֵּר הַכֹּל לְאִמּוֹ. אוּלַי הָיָה זֶה מַר הוֹבְּס שֶׁהֵפִיחַ בּוֹ אֶת הָעִנְיָן הָרִאשׁוֹנִי שֶׁלּוֹ בְּפּוֹלִיטִיקָה. מַר הוֹבְּס אָהַב לִקְרֹא עִתּוֹנִים, כָּךְ שֶׁסֶּדְרִיק שָׁמַע לֹא מְעַט עַל הַמִּתְרַחֵשׁ בְּווֹשִׁינְגְטוֹן; וּמַר הוֹבְּס נָהַג לְעַדְכֵּן אוֹתוֹ אִם מִלֵּא הַנָּשִׂיא אֶת חוֹבוֹתָיו אוֹ לֹא. וּפַעַם אַחַת, בִּזְמַן בְּחִירוֹת, הַכֹּל נִרְאָה לוֹ כֹּה אַדִּיר וְנוֹרָא, וְיִתָּכֵן שֶׁלּוּלֵא מַר הוֹבְּס וְסֶדְרִיק הַמְּדִינָה כֻּלָּהּ הָיְתָה מִתְמוֹטֶטֶת.
מַר הוֹבְּס לָקַח אוֹתוֹ לִצְפּוֹת בְּתַהֲלוּכַת נִצָּחוֹן מַרְהִיבָה, וְרַבִּים מֵהַגְּבָרִים שֶׁנָּשְׂאוּ לַפִּידִים זָכְרוּ עוֹד זְמַן רַב לְאַחַר מִכֵּן גֶּבֶר מוּצָק שֶׁעָמַד לְיַד פָּנַס רְחוֹב וְעַל כְּתֵפָיו יֶלֶד צָעִיר, שֶׁצָּעַק וְנוֹפֵף בָּאֲוִיר בְּכוֹבָעוֹ.
זְמַן לֹא רַב לְאַחַר הַבְּחִירוֹת הַלָּלוּ, כַּאֲשֶׁר סֶדְרִיק הָיָה בֵּין גִּיל שֶׁבַע לְגִיל שְׁמוֹנֶה, הִתְרַחֵשׁ הַדָּבָר הַמַּפְתִּיעַ וְהַמּוּזָר שֶׁחוֹלֵל שִׁנּוּי כֹּה נִפְלָא בְּחַיָּיו. בְּצֵרוּף מִקְרִים מְסַקְרֵן לְמַדַּי, בְּיוֹם הַהִתְרַחֲשׁוּת עַצְמוֹ הוּא בְּדִיּוּק דִּבֵּר עִם מַר הוֹבְּס עַל אַנְגְּלִיָה וְעַל הַמַּלְכָּה, וּמַר הוֹבְּס אָמַר כַּמָּה דְּבָרִים חֲרִיפִים עַל מַעֲמַד הָאֲצֻלָּה וּבִמְיֻחָד הִתְמַרְמֵר כְּנֶגֶד בָּרוֹנִים וּמַרְקִיזִים. זֶה הָיָה בֹּקֶר חַם, וְאַחֲרֵי שֶׁשִּׂחֵק בְּחַיָּלִים עִם כַּמָּה חֲבֵרִים, סֶדְרִיק נִכְנַס אֶל הַחֲנוּת לָנוּחַ וּמָצָא אֶת מַר הוֹבְּס סוֹקֵר בְּזַעַף חֵלֶק מֵ'חַדְשׁוֹת לוֹנְדוֹן הַמְּאֻיָּרוֹת', וּבוֹ תְּמוּנָה שֶׁל טֶקֶס כָּזֶה אוֹ אַחֵר מֵחֲצַר הַמְּלוּכָה.
"אָה," הוּא אָמַר, "כָּכָה הֵם מִתְנַהֲלִים עַכְשָׁו, אֲבָל עוֹד יַגִּיעַ הָרֶגַע שֶׁיַּפְסִיקוּ לָהֶם אֶת הַחֲגִיגוֹת, כְּשֶׁאֵלֶּה שֶׁנִּרְמְסוּ תַּחְתֵּיהֶם יָקוּמוּ וְיָעִיפוּ אוֹתָם בִּבְעִיטָה עַד הַשָּׁמַיִם - אֶת כָּל הַבָּרוֹנִים וְהַמַּרְקִיזִים וְכָל הַשְּׁאָר! הַיּוֹם הַזֶּה עוֹמֵד לְהַגִּיעַ וְיוֹתֵר טוֹב שֶׁהֵם יִזָּהֲרוּ לָהֶם!"
סֶדְרִיק הִתְיַשֵּׁב כְּהֶרְגֵּלוֹ עַל הַשְּׁרַפְרַף הַגָּבוֹהַּ, הֵסִיט לְאָחוֹר אֶת כּוֹבָעוֹ וְתָחַב אֶת יָדָיו לְכִיסָיו בְּמֶחֱוָה עֲדִינָה שֶׁנּוֹעֲדָה לְעוֹדֵד אֶת מַר הוֹבְּס.
"הִכַּרְתָּ פַּעַם אֵיזֶה מַרְקִיז, מַר הוֹבְּס?" חָקַר סֶדְרִיק, "אוֹ רוֹזֵן?"
"לֹא," עָנָה מַר הוֹבְּס בְּמִרְמוּר. "לֹא נִרְאֶה לִי. הָיִיתִי רוֹצֶה לִתְפֹּס אֶחָד מֵהֶם בְּתוֹךְ הַחֲנוּת שֶׁלִּי פֹּה, וְזֶה יִהְיֶה הַסּוֹף שֶׁלּוֹ! אֶצְלִי לֹא יִסְתּוֹבְבוּ שׁוּם רוֹדָנִים שְׁתַלְּטָנִים וְאַף אֶחָד מֵהֶם לֹא יֵשֵׁב לִי עַל אַרְגְּזֵי הַקְּרֶקֶרִים!" וְהוּא הָיָה כָּל כָּךְ גֵּאֶה בַּהַצְהָרָה הַזֹּאת עַד שֶׁהִבִּיט סְבִיבוֹ בְּגַאֲוָה וְנִגֵּב אֶת מִצְחוֹ בְּמַטְלִית.
"אוּלַי הֵם הָיוּ בְּעַצְמָם מַעֲדִיפִים לֹא לִהְיוֹת רוֹזְנִים, לוּ הָיָה לָהֶם יֶדַע קוֹדֵם בַּנּוֹשֵׂא," אָמַר סֶדְרִיק מִתּוֹךְ תְּחוּשַׁת הִזְדַּהוּת מְעֻרְפֶּלֶת עִם מַצָּבָם הָאֻמְלָל.
"מַמָּשׁ!" אָמַר מַר הוֹבְּס. "הֵם מִתְבַּשְּׂמִים מֵהָרוֹזְנוּת! זֶה בַּבָּשָׂר שֶׁלָּהֶם. חֲבוּרָה שֶׁל רְקוּבִים."
הֵם הָיוּ בְּעִצּוּמָהּ שֶׁל הַשִּׂיחָה כְּשֶׁמֶּרִי הוֹפִיעָה. סֶדְרִיק שִׁעֵר שֶׁהִיא הִגִּיעָה כְּדֵי לִקְנוֹת מַשֶּׁהוּ, אוּלַי סֻכָּר, אֲבָל זֹאת לֹא הָיְתָה הַסִּבָּה. הִיא נִרְאֲתָה כִּמְעַט חִוֶּרֶת וְנִדְמֶה הָיָה שֶׁהִיא נִרְגֶּשֶׁת בְּיוֹתֵר מִמַּשֶּׁהוּ.
"בּוֹא הַבַּיְתָה, חָמוּדִי," הִיא אָמְרָה. "הַגִּיבֶרֶת מְחַפֶּשֶׂת אוֹתְךָ."
סֶדְרִיק הֶחְלִיק מֵהַשְּׁרַפְרַף.
"הִיא רוֹצָה שֶׁאֵצֵא אִתָּהּ לְטַיֵּל, מֶרִי?" שָׁאַל. "בֹּקֶר טוֹב לְךָ, מַר הוֹבְּס. נִתְרָאֶה שׁוּב בַּהֶמְשֵׁךְ."
הוּא הֻפְתַּע לִרְאוֹת שֶׁמֶּרִי נוֹעֶצֶת בּוֹ מַבָּט הָלוּם, וְתָהָה מַדּוּעַ הִיא מְנַדְנֶדֶת אֶת רֹאשָׁהּ לְלֹא הֶרֶף.
"מָה קָרָה, מֶרִי?" שָׁאַל. "זֶה הַחֹם בַּחוּץ?"
"לֹא," אָמְרָה מֶרִי. "אֲבָל קוֹרִים לָנוּ כָּל מִינֵי דְּבָרִים מוּזָרִים."
"יַקִּירֹנֶת חָטְפָה מַכַּת שֶׁמֶשׁ?" הוּא נִלְחַץ.
אֲבָל זֶה לֹא הָיָה הָעִנְיָן. כְּשֶׁהִגִּיעַ לְבֵיתוֹ מָצָא כִּרְכָּרָה סְגוּרָה דּוּ־מוֹשָׁבִית חוֹנָה מוּל דֶּלֶת הַכְּנִיסָה, וּמִישֶׁהוּ עָמַד בַּחֲדַר הַהֲסָבָה הַקָּטָן וְדִבֵּר עִם אִמּוֹ. מֶרִי הֵאִיצָה בּוֹ לַעֲלוֹת בַּמַּדְרֵגוֹת וְהִלְבִּישָׁה אוֹתוֹ בַּחֲלִיפַת הַקַּיִץ הַמְּשֻׁבַּחַת בְּיוֹתֵר שֶׁלּוֹ, הָעֲשׂוּיָה פְלָנֶל בְּצֶבַע קְרֶם, כָּרְכָה סֶרֶט בַּד אָדֹם סְבִיב מָתְנָיו וְהִבְרִישָׁה אֶת תַּלְתַּלָּיו.
"לוֹרְדִים, זֶה מָה שֶׁזֶּה?" שָׁמַע אוֹתָהּ אוֹמֶרֶת. "וְהָאֲצֻלָּה וְהָאֲדוֹנִים. אָח! כַּמָּה רַע, כַּמָּה! לוֹרְדִים, זֶה מָה שֶׁזֶּה - אֵיזֶה מַזָּל מְחֻרְבָּן."
הַכֹּל הָיָה תָּמוּהַּ בְּיוֹתֵר אֲבָל הוּא הָיָה בָּטוּחַ שֶׁאִמּוֹ תְּסַפֵּר לוֹ עַל מָה כָּל הַמְּהוּמָה וְלָכֵן הִנִּיחַ לְמֶרִי לְמַלְמֵל לְעַצְמָהּ בְּעֶצֶב וְלֹא שָׁאַל שְׁאֵלוֹת. כְּשֶׁהָיָה לָבוּשׁ, רָץ לְמַטָּה וְנִכְנַס אֶל חֲדַר הַהֲסָבָה. אָדוֹן גָּבוֹהַּ, רָזֶה וּמְבֻגָּר, פָּנָיו מְחֻדָּדוֹת, יָשַׁב עַל הַכֻּרְסָה. אִמּוֹ עָמְדָה לְיָדוֹ בְּפָנִים חִוְּרוֹת וְהוּא רָאָה דְּמָעוֹת בְּעֵינֶיהָ.
"אָה! סֶדִי!" הִיא קָרְאָה, וְרָצָה אֶל בְּנָהּ הַקָּטָן וְתָפְסָה אוֹתוֹ בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ וְנִשְּׁקָה אוֹתוֹ בְּבֶהָלָה, בְּעַצְבָּנוּת. "הוֹ! סֶדִי, יַקִּירִי!"
הָאָדוֹן הַמְּבֻגָּר וְהַגָּבוֹהַּ קָם מִמְּקוֹם מוֹשָׁבוֹ וּבָחַן אֶת סֶדְרִיק בְּעֵינָיו הַחַדּוֹת. בְּעוֹדוֹ מַבִּיט בּוֹ, חִכֵּךְ אֶת סַנְטֵרוֹ בְּכַף יָדוֹ הַגְּרוּמָה. נִרְאֶה שֶׁלֹּא הָיָה לַחֲלוּטִין בִּלְתִּי־מְרֻצֶּה.
"אִם כֵּן," אָמַר לְבַסּוֹף, לְאִטּוֹ. "אִם כֵּן, זֶהוּ לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי הַקָּטָן."
Lihi –
לורד פונטלרוי הקטן
איזה ספר קסום. סיפורו הקאלסי של סדריק הקטן, אשר בגיל 7 מגלה שהוא בעצם הלורד פונטלרוי, נכדו היחיד של סבו שגר באנגליה. סדריק ואמו נוסעים לאנגליה, לטירתו של הסב, שמתגלה כאיש קשה בעל אופי על גבול הרשעות.
האם יצליח סדריק לפרוץ את מעטפת הקשיחות של סבו? האם יגיע לליבו הקר?
ספר שמחזיר לילדות, עם כתיבה מקסימה שלא קיימת יותר בימינו.
לימור –
לורד פונטלרוי הקטן
ספר מקסים ונוגע ללב על סדריק ילד קטן שמגלה שהוא בעצם לורד פונטלרוי הוא נוסע לבקר את סבו איש קשה ונרגן וכאן השאלה הגדולה האם יצליח להכנס ללב הסב והפיל את החומות. מומלץ
גדעון –
לורד פונטלרוי הקטן
קראתי פעם, כשעוד לקחתי ספרים בספרייה, וזכור לי שזה ספר מקסים למדי, בסגנון של פעם, עם סוג של מוסר השכל וחוויות ילדות אנגליות מרוחקות ומרתקות. אני זוכר שאהבתי
רון –
לורד פונטלרוי הקטן
ספר ילדים קלאסי ומתוק.
סוג של אגדת סינדרלה על ילד עני שמגלה שהוא היורש היחיד של לורד אנגלי, סבא שלו. מפגש התרבויות והאופי.
נהדר.
דן –
לורד פונטלרוי הקטן
מישהי פה הגדירה את זה מצויין, כתיבה שלא קיימת יותר, עלילה שלא קיימת יותר, אגדה תמימה וברורה עם גיבורים ורשעים של פעם, שום ילד לא יתחבר לזה יותר, אבל לי זה זכור כספר מעניין ומרתק מאד
דוני –
לורד פונט לרוע הקטן
ספרה הנהדר של פרנסס הודדגסון ברנט שכתבה גם את סוד הגן הנעלם המקסים מספר סיפור אגדה בלבוש של המאה ה19 תוך כדי הכנסת הקוראים לאווירה התקופתית תמים ומתוק מומלץ בחום