לכתוב מבראשית

פעמים רבות התחלה של סיפור נכתבת במין אִבְחָה כזאת. במהירות, בהתלהבות, בהתרגשות. ההתרגשות הזאת נמשכת זמן מה, אבל הרבה יותר מדי פעמים – לא עד סוף הדרך. לא עד השלמת המשימה. בדרך כלל מגיע רגע כזה שהאבחה הזו נגמרת, והאוויר דומם.

זה רגע קשה, הרגע הזה. זה רגע של הבנה. פעמים רבות זה הרגע שבו אם ננתח מה קרה, נבין שאין לנו יסודות. וכשאין לך יסודות – יש איזה גובה מקסימלי שאחרי שעוברים אותו הבניין מתחיל להתפרק.

סיפור, כל סיפור, נטוע בעולם מסוים. ואת העולם הזה אנחנו חייבים לברוא. זה נכון למדע בדיוני ולפנטזיה, כמובן, כמעט לא צריך לציין את זה בכלל, אבל זה נכון גם לעולם שלנו. גם כשאנחנו כותבים על דברים שקורים בפתח תקווה – יש עקרונות שצריך לבסס, יש יסודות שצריך לצקת, יש חוקי משחק שצריך להגדיר.

בפרשת בראשית אנחנו מוצאים לא רק את סיפור הבריאה של העולם שאנחנו חיים בו; אלא גם עולם ומלואו של הנחיות והדרכות לבריאת עולמות, או לפחות עולמות ספרותיים.

זה מתחיל ממש בהתחלה, ב”בראשית”. אלוהים, פשוטו כדברו, בונה עולם, וגם “משחיל” לנו בקטנה רסיסים של סיפור הרקע:

הוא בורא שמיים וארץ (ומסביר – קודם היה כאן תוהו ובוהו וחושך על פני תהום... רקע! רקע!), הוא בורא אור וחושך, יום ולילה, מים ורקיע, יבשה, דשא עשב, עץ פרי, ועוד ועוד.

אבל בבריאה הזאת יש יותר מתפאורה. כבר ביום הרביעי פרטי הרקע מקבלים משמעות: מייד עם בריאת המאורות – השמש והירח – מובהר כי הם לא מיועדים לקישוט, מטרתם היא להבדיל בין היום והלילה, ולאותת לנו על מועדים, ימים ושנים. יש כאן לא רק סדר טכני, כי אם גם סדר ערכי.

לאחר שביססנו את התפאורה והחוקים, מצטרפים הגיבורים. “וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם” (שימו לב, לפי בראשית פרק א, אדם = זכר + נקבה), ואלוהים מסדר להם גם אנטגוניסט – יריב – הנחש, שנפגוש בקרוב, רק תנו לנו להיקשר קודם לדמויות המרכזיות...

יש לנו כאן אקספוזיציה (פתיחה) קצרה למדי, אם יותר לי לציין (האם יש כאן ניסיון לא לשעמם את הקורא? לא יודעת אם זו הייתה המטרה, אבל קחו את זה כשיעור קטן לכתיבה – אל תשעממו את הקורא באקספוזיציה שסופה מי ישורנו), ועד מהרה אנחנו מגיעים לאקדח המעשן של המערכה הראשונה: אלוהים בורא גן עדן נפלא ומלא כל טוב לאדם הראשון, ממנה אותו לשומר הגן, מגדיר את התפקיד, מונה בפניו את הזכויות הסוציאליות, ההטבות והבונוסים, ומציין פרט קטן, כמעט שולי: “וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת” (בראשית ב, יז). אנחנו, קוראים משכילים וחדי מבט שכמונו, יודעים מייד, גם אם נניח שהצלחנו לשכוח מה שלימדו אותנו כל-כך הרבה פעמים בגן ובבית הספר, שזה בדיוק מה שיקרה. חוקים נוצרו כדי שאנשים יעברו עליהם. אדם יאכל מפרי עץ הדעת. הוא לא יצליח לעמוד בפיתוי. וככה בדיוק, בנקודת המפנה הזאת, יתחיל הסיפור.

לאחר נקודת המפנה הזאת, מגיע השינוי הפנימי שמתחולל בגיבורים שלנו. עיניהם של אדם וחוה נפקחות, הם מגלים שהם עירומים, ואחרי השינוי הפנימי מגיע השינוי החיצוני, גדול לאין שיעור: אדם וחוה נענשים ומסולקים מגן העדן. ועכשיו כבר נהיה כאן ממש מעניין...

לסיכום לא ממצה של תחילת ההתחלה של פרשת בראשית, יש לנו עולם: תפאורה, חוקים, דמויות טובות ורעות, רסיסי רקע (לא צריך יותר! בטח לא בשלב הזה!), אקספוזיציה (קצרה!), חוק שאסור לשבור שכבר בהתחלה שוברים אותו, שינוי חיצוני, שינוי פנימי, ומעבר מגן עדן לעולם אחר, שונה בתכלית, שצריך ללמוד איך מתנהלים בו עכשיו כשהכול התפרק.

אז עכשיו, כשנגמרה לכם האבחה ויש לכם קצת זמן לחשוב – איך תעשו את זה בסיפור שלכם?