היֵשות האותנטית
אדם אינו אמור להימנע ממבחניו, אף כי הם אולי המשחק
המסוכן ביותר
שאדם יכול לשחק, והם בסופו של דבר מבחנים שאנו נבחנים
בהם בפני עצמנו
ולא בפני שום שופט אחר.
מעבר לטוב ולרע, ניטשה
'אתה צריך להיות עצמך, למצוא את האני האמיתי שלך ולחיות את החיים שנועדת לחיות...' שמעתי את המילים האלה שוב ושוב. הממ... סליחה
על הבורות, אבל מה לעזאזל המשמעות של זה, בדיוק? ואני מתכוון לבדיוק. בבקשה, די עם הדיבורים באוויר. רק תגידו לי איך להבין את הדברים, ואיך לעשות משהו בנדון.
יצא לכם להרגיש כך פעם? אולי בזמן שישבתם באיזו סדנה
להתפתחות רוחנית או עזרה עצמית? כשכולם מחייכים חיוך חולמני שופע
אהבה, מקשקשים על איך שהחיים שלהם ממש השתנו מקצה לקצה, ואתם יושבים
שם וחושבים, מה הסיפור שלהם?
לי יצא להרגיש כך... וכן, אני יודע שאני ציני, אבל יש
עוד הרבה אנשים כמוני. אז איך אדם ציני עונה על השאלה, מי אני?
אני מאמין שהעניין פה הוא אותנטיות. אם יש סיבה שבאנו
לעולם הזה, ועלינו להשלים דברים מסוימים בזמן שאנחנו כאן, ודאי יש דרך
חיים מסוימת שתגשים את המטרה הזאת. אותנטיות פירושה למצוא את האני
האמיתי שלכם, כדי שתוכלו לחיות כדבר האמיתי ולא כחיקוי זול. כדי
שתוכלו ליצור יחסים ולעמוד על יסוד איתן שיאפשר לכם לחיות בתחושה של
סמכות. בלי יסוד איתן אתם פשוט תתנדנדו מדבר אחד לאחר, תתעסקו
בעניינים הזעירים שלכם פה ושם, עד שזמנכם כאן יגיע לקִצו.
אז מהי הישות האותנטית?
זוהי צורת ההסתכלות על העולם שהוצגה ב להיות. אפשר לחלק את העולם (ואת חיינו) לשלושה תחומים – העבר, ההווה והעתיד.
לעבר שייך כל המטען שצברנו במהלך חיינו – ההתנסויות,
הדעות והשיפוטים. כל אלה יחד יוצרים את ההשקפה הקבועה שלנו על העולם,
ומהווים בסיס להבנתנו את העולם שמסביבנו וליחסי הגומלין שלנו איתו. אם
נסתפק בסימון הטריטוריה שלנו ונישאר בכל תוקף מקובעים בעבר, לעולם לא
ניצור דבר חדש. מול כל מצב חדש פשוט נסתכל אחורה אל מה שקרה בעבר,
ונחליט על סמך ההתנסויות ההן. בצורה כזו ננציח את ההשקפות של העבר
בהווה. לדוגמה, אם אנו רואים את העולם כמקום מסוכן שבו כולם מנסים
לרמות אותנו, לעולם לא נסתכן וניתן לאנשים להתקרב אלינו. כך נגביל את
ההזדמנויות שלנו ליצור קשרים חדשים.
בהווה הדברים קיימים או לא קיימים. או שאתם יושבים כאן
כרגע וקוראים את הספר הזה, או שלא – אין ויכוח אם כן או לא. בהווה
הדברים קורים. זה המקום היחיד שבו הרוח והחומר נפגשים, כלומר, זוהי
ההזדמנות שלכם להשפיע על העולם החומרי.
העתיד הוא בד חלק, שהכול אפשרי בו. אתם יכולים לחלום בו את החלומות שלכם וליצור אינסוף אפשרויות. זה המקום שבו שוכנים החזון והאידיאלים.
עם זאת, כשלעצמו, העתיד הוא בדיוק כמו העבר – חגיגה של דיבורים. כיוון לחלומות. המקום היחיד שאפשר לעשות בו, הוא ההווה.
אם כך, איך זה קשור לאותנטיות?
ובכן, הישות האותנטית היא זו שתופסת פיקוד על אפשרויות
ההוויה שלה. נשמע פלצני? בסדר, נסו את זה – הישות האותנטית משיגה
שליטה ומקבלת אחריות על אידיאלים המבוססים בעתיד, כמו ערכים, חזון
וחלומות, ואז עושה משהו בקשר לזה. תפסתם?
נסו להתבונן בהמחשה הגרפית.
הישות האותנטית, היא החלק שחי בתוך האליפסה של הקו
הרצוף, היא כוללת את האפשרויות של ההווה ושל העתיד שלה. הישות
הלא-אותנטית, היא החלק שחי בתוך האליפסה של הקו המקווקו, שבה אפשרויות
העתיד ננטשו או הודחקו. אם אתם חיים באליפסה השמאלית, אתם מזהים בצורה
פעילה את החלומות, את החזון ואת האידיאלים שלכם, וחותרים להגשימם. אם
אתם בלולאה הימנית, אתם ממוקדים בעבר, ויתרתם על האפשרות להגשים
חלומות, ובעיקר החלטתם לסמן את הטריטוריה שלכם ולתחזק את עמדתכם.
אני מאמין שכולנו מתחילים את החיים באליפסה השמאלית,
אבל אי שם לאורך הדרך אנחנו מגלים שקשה להגשים חלומות. לכן אנחנו
עושים המון פשרות ומסתפקים במה שאנחנו מקבלים. עם הזמן החלומות נרקבים
בתוכנו והופכים למרירות. אנחנו הופכים לאדם שתמיד יש לו סיבות לכך
שהדברים אינם אפשריים, במקום שיהיו לו סיבות מדוע הם אפשריים. אנחנו
מלאים חרטה. למעשה, אנחנו נסגרים, ורוב הזמן עסוקים בלהצדיק את העמדה
שנקטנו בחיים. אם מישהו יבוא אלינו עם חלומות נועזים, נהיה הראשונים
שיצננו לו את ההתלהבות, ונספר לו למה הם לא באים בחשבון. 'תחזור
לקופסה שלך,' אנחנו אומרים. 'אל תהיה מגוחך.'
האם אתם כאלה? האם באמת הפכתם לאנשים מהסוג שאומר
דברים כמו: 'החיים הם לא פיקניק, אי אפשר תמיד לקבל את מה
שרוצים'?
מאחר שאתם קוראים את הספר הזה, אולי נמאס לכם להיות
כאלה? קרה משהו שעצבן אתכם מספיק כדי לרצות להשתנות?
בואו ננסה לראות איך זה עובד. איך תמצאו את האני
האותנטי שלכם? איך תהיו בעלי השליטה על אפשרויות ההוויה שלכם?
קוראים כותבים
אין עדיין חוות דעת.