לשון אטית

וַתֹּאמֶר לְכִי לָךְ מֵעִירֵךְ וּמֵחַדְרֵךְ

וּמִבֵּית אָבִיךְ אֶל הָרְחוֹב אֲשֶׁר אַרְאֵךְ שָׁם

דִּירָה בִּשְׂכִירוּת מִשְׁנֶה וּקְחִי נָא

אוֹתָךְ אֶת יְחִידָתֵךְ אֲשֶׁר לֹא אָהַבְתְּ

עוֹד כַּמָּה חֲפָצִים קַבִּינָה יְשָׁנָה

וְהָעֲלִיהָ לְעוֹלָה אֶל

אַחַד הַתְּהוֹמוֹת אֲשֶׁר אֹמַר

אֵלַיִךְ, עֲמֻקָּה

וַתַּחֲרֵשׁ וְלֹא תּוֹסֵף לְדַבֵּר עוֹד

עַכְשָׁו תִּרְאִי אֵיךְ אַתְּ

הוֹלֶכֶת, מָה אַתְּ נִגֶּפֶת, לְאָן

אַתְּ נִדֶּפֶת, כִּמְעַט כְּבָר

מִתְנַגֶּשֶׁת בַּקִּירוֹת, הִזָּהֲרִי

וּלְאָן אַתְּ נֶחְפֶּזֶת, גַּם אִם

בִּקְצֵה הָעֶרֶב הַמְּעֻנָּן מְחַכִּים

לָךְ יַלְדָּה וְגַם אָבִיהָ עִם

הַתֶּה הַחַם, אַתְּ לֹא תִּשְׁתִּי

אוֹתָם, לֹא עַד תֻּמָּם, אַתְּ

הַזּוֹכֶרֶת שֶׁאֵין מָקוֹם שֶׁהוּא לָךְ

בַּיִת, אַתְּ הַיּוֹדַעַת שֶׁאֵין לָךְ בַּיִת

שֶׁהוּא מָקוֹם.