מדרש בסוד ההפכים

יהודא ליאון אשכנזי (מניטוּ) - קורות חיים1

הרב יהודא ליאון אשכנזי, הידוע בכינוי "מניטו", נולד באוראן (אלג'יריה) בשנת 1922. אביו היה הרב דוד אשכנזי, רבה הראשי של אלג'יריה בשלהי התקופה הצרפתית ונצר לרבנו אשר (הרא"ש). סבו מצד אמו היה הרב המקובל חיים אבן טובול, נצר לרב יוסף אבן טבול אל מוגרבי, מתלמידי האר"י.

1938-1927

בתקופת נעוריו למד הרב אשכנזי לימודי קודש בתלמוד תורה ובישיבה לצד לימודים בבית הספר התיכון המקומי. לאחר לימודיו אלה החל בלימודים אקדמיים בחוגים לפילוסופיה ופסיכולוגיה, ובמקביל העמיק בלימוד התלמוד עם רבה הראשי של אלג'יר, הרב משה פינגרהוט. ללימודים אלה חברו גם לימודי קבלה בחוג משפחתו.

1945-1939

בשנים אלה הצטרף יהודא אשכנזי לתנועת "הצופים", שם קיבל את הכינוי שייקרא בו עד סוף ימיו ושבו ייוודע - "מניטו". זהו שמו של אל במיתולוגיה האינדיאנית המשמש כינוי למנהיג בעל עוצמה. בתקופה זו גם הוסיף להכשרתו הקבלית כמה חודשי לימוד בתחום זה במראקש, מרוקו. מדיניות הנומרוס קלאוזוס (Numerus clausus) של שלטונות וישי באלג'יריה קטעה את לימודיו האקדמיים של הרב והוא התגייס לצבא הצרפתי. מניטו נטל חלק בקרבות השחרור של צרפת. במהלך שירותו נפצע במערכה הצבאית באלזאס.

לקראת סוף מלחמת העולם השנייה התוודע מניטו לראשונה לרובר־יאיר גמזון (Robert Gamzon), ממנהיגי יהדות צרפת, תנועת הצופים היהודית והמחתרת היהודית במלחמת העולם השנייה. הקשר ביניהם החל כאשר "מניטו" נענה לקריאתו של גמזון להירתם לפעולה למען שיקום יהדות צרפת מחורבותיה, קריאה שהופנתה אל האינטליגנציה היהודית בצרפת ובאלג'יריה. עבודתם המשותפת של השניים שימשה השראה גדולה למניטו כמחנך וכמנהיג בצופים היהודיים. מפגש זה הוביל אחר כך למינויו כיורשו של גמזון בניהול בית הספר לקאדרים לתנועת הנוער "הצופים" ע"ש ג'לבר בלוך באורסאי (Orsay), בפרברי פריז.

1966-1946

מיד עם סיום מלחמת העולם השנייה שב מניטו אל ספסל הלימודים והמשיך את לימודיו לתואר ראשון בפילוסופיה ובסוציולוגיה באוניברסיטת הסורבון שבפריז. זאת לצד לימודי אתנוגרפיה ואנתרופלוגיה, בין היתר אצל קלוד לוי־שטראוס. באותה תקופה גם הרחיב את ידיעותיו הבלשניות בשפות עברית, ארמית, ערבית, יוונית ולטינית.

אל יעקב גורדין (Jacob Gordin 1897-1947), תלמיד חכם ומשכיל מזרח אירופי, התוודע מניטו דרך גמזון. לדבריו של מניטו, גורדין היה הרב האשכנזי הראשון שלו, והוא גם היה לימים האב הרוחני של האסכולה העתידה לשאת את השם "האסכולה הפריזאית למחשבת ישראל" (l’Ecole de pensée Juive de Paris). עם אסכולה זו נמנו, בין היתר, מניטו, הפילוסוף עמנואל לוינס, אנדרה נהר - מומחה בחקר התנ"ך וההגות התנ"כית, והפסיכואנליטיקאית - פרופ' אליאן אמאדו לוי ואלנסי.

ב־1955 ביקר מניטו לראשונה בארץ. ב־1956 התוודע בירושלים לרב צבי יהודה הכהן קוק ולאסכולה של ישיבת "מרכז הרב". מפגש זה היה נדבך מכריע בהתפתחותו הרוחנית. באותה תקופה היו לו גם יחסי גומלין עם עוד כמה חכמים בולטים, ובהם הרב שניאור זלמן שניאורסון (בן דודו של הרבי האחרון של חב"ד), והמקובלים הרב יהודה אשלג (מפולין), הרב מרדכי עטיה (מסוריה) והרב לוי נחמני (ממרוקו).

החל ב־1957 הפך לאחד המרצים הבולטים ב"כינוסים של האינטלקטואלים היהודים בצרפת", שיזם ההיסטוריון ואיש הרוח אדמונד פְלג (Edmond Fleg) בשיתוף עם הקונגרס העולמי היהודי. בשנים 1967-1958 ניהל מניטו את המרכז ללימודים יהודיים אוניברסיטאיים (CUEJ) שייסד בפריז, מרכז שהפך לאבן שואבת לקהלים רחבים ובמיוחד לציבור האינטלקטואלי־סטודנטיאלי.

1996-1967

מניטו עלה ארצה, כמו רבים מיהודי צרפת, בעקבות מלחמת ששת הימים. את פרק החיים שלו בארץ הקדיש לחינוך תוך שהוא ממשיך את מחויבותו העמוקה לקהילה היהודית בצרפת ובעולם הפרנקופוני, ולקיום קשר כמנהגו גם עם העולם הלא־יהודי - קשר שאף התחזק לאחר עלייתו ארצה. מניטו העמיד בארץ אלפי תלמידים בכל המוסדות שאותם ניהל: בית ספר תיכון בנתניה, הישיבה הספרדית "מתיבתא" בירושלים העתיקה, בית המדרש הייחודי "מעיינות" שייסד בירושלים בהשראת בית הספר באורסאי, ומרכז "יאיר" שהקים בירושלים כדי שיהווה מרכז רוחני ליהודי צרפת בארץ. במסגרת קשריו עם העולם הלא־יהודי פעל מניטו לשיח בין דתות ובין זהויות מתוך הבנה שמונותאיזם אין פירושו רק אמונה באל אחד, אלא גם אמונה באנושות אחת. פעילות זו, מעבר לשאיפתו לדו־שיח אמיתי בין זהויות, נבעה מתודעת האחריות והשליחות של עם ישראל כלפי האנושות. מניטו השתתף בעשרות סימפוזיונים בחו"ל לצד מנהיגים רוחניים בני דתות שונות ברחבי אירופה, בקמרון ובמרוקו (האב פרופ' דיבואה, למשל, היה מבני שיחו הקבועים). הוא נשלח מטעם מדינת ישראל לקמרון, לבקשת נשיא קמרון פול ביאה, שביקש להתוודע ליהדות בטרם ייכונו עִמה יחסים דיפלומטיים, והשניים שמרו על קשר עד לפטירתו של הרב אשכנזי. הדלאי למה, המנהיג הרוחני הגולה של טיבט, ביקש להכירו וללמוד ממנו את "סוד קיומו של העם היהודי ששרד על אף אלפיים שנות גלות".

הרב יהודא ליאון אשכנזי (מניטו) נפטר בירושלים בשנת 1996.

השכלתו הכללית והפילוסופית הרחבה של הרב וידיעתו העמוקה בחוכמת ישראל, בנגלה ובנסתר שיוו לאישיותו רב תחומיות ויכולת נדירה לתקשר עם ציבורים רחבים ומגוונים ולקיים אינטראקציה אינטלקטואלית תוססת ואינטנסיבית. המורשת הספרדית לדורותיה הממזגת חול וקודש, יהדות וכלל־אנושיות היתה לו מקור השראה והוא היה לה ממשיך נאמן.

פרסומים נוספים בעברית:

כתבי הרב אשכנזי החלו להתפרסם בעברית רק בשנים האחרונות. עד כה יצאו לאור:

סוד העברי, ירושלים התשס"ה. ספר ראשון בסדרת ספרים המביאה את "שיטת התולדות", שיטתו הייחודית של הרב להבנת ספר בראשית, התבוננות היסטוריוסופית על ראשית תולדות האנושות. מספד למשיח?, קרית ארבע התשס"ו. סוד לשון הקודש, שער לחכמת הקבלה הספרדית על פי ספר "שערי אורה" לרב יוסף ג'יקטיליה, ירושלים התשס"ז.

פרטים נוספים, מאמרים והקלטות של שיעורים בעברית מופיעים באתר האינטרנט של "מכון מניטו", העמותה להוצאה לאור של כתבי הרב יהודא לאון אשכנזי זצ"ל: www.manitou.org.il/hebrew

1. עיבוד מתוך ד"ר יוסף שרביט, "זהות ותולֶדות: מורשתו התרבותית של הרב יהודה ליאון אשכנזי ('מניטו')", פעמים, 91 (תשס"ב), עמ' 122-105. העיבוד מתפרסם באדיבותו של מכון בן־צבי ובאישורו.