מוקף באידיוטים

הקדמה: האיש שהיה מוקף באידיוטים

כאשר הייתי בתיכון גיליתי שאני מסתדר עם בני אדם מסוימים טוב יותר מאשר עם אחרים. עם חלק מחברַי היה קל לדבר. בכל שיחה היינו מוצאים את המילים הנכונות והשיחה זרמה לה בנועם. לא היו בינינו קונפליקטים וחיבבנו זה את זה. אבל עם בני אדם אחרים שום דבר לא הסתדר. דברים שאמרתי נפלו על אוזניים אטומות, ולא הצלחתי להבין למה.

למה היה לי קל כל כך לשוחח עם בני אדם מסוימים בזמן שבני אדם אחרים היו ראשי כרוב גמורים? בצעירותי הדבר לא הדיר שינה מעינַי. עם זאת, אני עדיין זוכר אירועים כאלה ואחרים שגרמו לי לתהות למה מקצת השיחות זרמו בטבעיות בעוד שיחות אחרות התקשו אפילו להתחיל, וכל זה ללא קשר להתנהגותי שלי. העניין פשוט נשגב מבינתי. אני זוכר שהתחלתי להשתמש בכל מיני שיטות כדי לבחון בני אדם. ניסיתי לומר דברים דומים לאנשים שונים רק כדי לראות את תגובותיהם. לעתים קרה מה שרציתי שיקרה — התפתח דיון מעניין; אבל במקרים אחרים לא קרה דבר. אנשים פשוט הסתכלו עלי כאילו הייתי חייזר, ולפעמים באמת הרגשתי כך.

כשאנו צעירים, רוב הדברים פשוטים. כמה מהנערים במעגל החברתי שלי הגיבו בצורה נורמלית, והדבר עשה אותם באופן אוטומטי לבחורים הטובים. מכיוון שכך, היה ברור לי שמשהו פשוט לא בסדר עם כל מי שלא הבינו אותי. אחרי הכול, איך עוד הייתי יכול להסביר זאת? אני הרי התנהגתי תמיד באותו האופן! המסקנה היתה אפוא שמשהו לא בסדר אצלם. לכן התחלתי להתרחק מאנשים כאלה. מפני שלא הבנתי אותם. קראו לכך תמימות נעורים אם תרצו, אבל הדבר הניב כמה תוצאות משעשעות. כעבור שנים, מכל מקום, כל זה השתנה למרבה הצער.

וכך נמשכו החיים, עם עבודה ומשפחה וקריירה, ואני המשכתי להכניס את מקצת בני האדם לקטגוריית הטובים והרגישים, בזמן שהרגשתי שהאחרים אינם מבינים דבר.

כאשר הייתי בן עשרים וחמש פגשתי אדם אחד — סטוּר שמו — שהיה בעל מפעלים אחדים. האיש, שהיה באותה העת בשנות השישים לחייו, הקים עסק משל עצמו ועסק שנים רבות בבנייתו. הוטלה עלי המשימה לראיין אותו לקראת הוצאה לפועל של פרויקט כלשהו. התחלנו לדבר על האופן שבו התנהלו העניינים בעסק שלו. אחד הדברים הראשונים שסטוּר אמר היה שהוא מוקף באידיוטים. אני זוכר שצחקתי כי חשבתי שהוא צוחק. אבל הוא באמת התכוון לזה. פניו נעשו סגולות בעת שהוא הסביר לי שהעובדים של מחלקה א' הם אידיוטים גמורים. כל אחד ואחת מהם. במחלקה ב' יש חבורה של שוטים שאינם מבינים דבר. שלא לדבר על מחלקה ג'! הם היו הגרועים ביותר, מפני שהיו משונים ומוזרים כל כך, שסטוּר לא הצליח אפילו להבין איך הם בכלל מגיעים לעבודה בבוקר.

ככל שהמשכתי להקשיב לדבריו, כן גברה בי ההבנה שיש משהו משונה מאוד בסיפור שלו. שאלתי אותו אם הוא מאמין באמת שהוא מוקף באידיוטים, ובתגובה הוא נתן בי מבט זועם ואמר שרוב העובדים שלו אינם שווים בכלל את המשכורת שלהם.

סטוּר הבהיר לעובדיו מה הוא חושב עליהם. הוא לא היסס לכנות אותם אידיוטים, ועשה זאת בנוכחות עובדים אחרים. להתנהגות הזאת היו כל מיני השלכות, ובהן התרחקות של העובדים מסטוּר. איש לא העז לשבת מולו בפגישה בארבע עיניים. הוא גם לא שמע מעולם חדשות רעות, כי בעבר קרה שירה בשליחים שהביאו אותן. באחד המפעלים של סטוּר הותקנה נורת אזהרה. היא נתלתה מעל שולחן הקבלה, וזהרה באדום כשסטוּר היה בסביבה; כשלא היה שם, זהרה הנורה בירוק.

כולם ידעו על כך. ולא רק העובדים. גם לקוחות ידעו על קיומה של נורת האזהרה, ועם כניסתם למפעל היו מפנים את מבטם אליה באופן אוטומטי כדי לדעת מה מצפה להם. אם הנורה זהרה באדום, קרה שהם פנו לאחור, וחזרו למפעל בזמן טוב יותר.

כידוע, כשאנו צעירים, הראש שלנו מלא רעיונות נהדרים. מכיוון שכך, שאלתי את השאלה היחידה שיכולתי להעלות בדעתי: מי שכר את כל האידיוטים האלה? הבנתי כמובן שהוא עצמו שכר את רובם. מה שהיה גרוע יותר הוא שסטוּר הבין היטב את מה שאני הבנתי. השאלה שהשתמעה מהשאלה שלי היתה: אז מי בעצם האידיוט הכי גדול בסיפור?

סטור זרק אותי מהמשרד שלו. כעבור זמן סיפרו לי שהדבר שהוא באמת רצה לעשות באותם רגעים היה לשלוף רובה ולירות בי.

התקרית הזאת גרמה לי לחשוב. סטוּר היה קרוב לפרישה. אין ספק שהוא היה יזם מיומן, שנהנה מכבוד רב בזכות הידע הרב שצבר בתחום העיסוק שלו, אבל הוא לא ידע להתמודד עם בני אדם. הוא לא היה מסוגל להבין את המשאב היחיד שלא ניתן להחליף — העובדים שלו. ולפיכך, כל מי שלא היה ביכולתו להבין, היו פשוט אידיוטים.

מאחר שראיתי את הדברים מבחוץ, יכולתי לראות בקלות עד כמה שגויה דרך החשיבה שלו. סטוּר לא השגיח שהוא מציב את עצמו במרכז, ושכל מי שאינו פועל כמוהו נחשב אידיוט בעיניו. הוא השתמש בביטויים שאני עצמי השתמשתי בהם כדי לתאר כל מיני אנשים: פטפטנים נפוחים, חמורים ביורוקרטים, ממזרים גסים ושוטים זחלנים. אף שמעולם לא קראתי לאדם אידיוט, היו לי בעיות רציניות עם סוגים מסוימים של אנשים.

זאת היתה מחשבה מבהילה — שיהיה עלי לחיות את חיי בהרגשה שאני מוקף אנשים שאי אפשר לעבוד איתם. זה היה עלול להגביל את הפוטנציאל שלי בחיים.

ניסיתי להביט על עצמי מהצד. ההחלטה היתה פשוטה. לא רציתי להיות כמו סטוּר. לאחר פגישה אומללה במיוחד איתו ועם כמה מעמיתיו המסכנים ישבתי במכונית שלי ומחנק בגרוני. הפגישה היתה אסון מוחלט. כולם רתחו מכעס. אז ושָם קיבלתי את ההחלטה ללמוד את התחום שהוא כנראה החיוני לנו ביותר — כיצד בני אדם מתנהגים. מאחר שעמדתי להיתקל באנשים רבים במהלך חיי, ויהיה העיסוק שלי אשר יהיה, היה קל לראות שהידע הזה יועיל לי.

מיד התחלתי לפעול. התחלתי ללמוד כיצד להבין את מי שנראים בהתחלה קשים להבנה. מדוע מקצת האנשים שקטים ומדוע אחרים לא סותמים את הפה? מדוע יש אנשים שתמיד דוברים אמת ואחרים מרבים לשקר? מדוע כמה מחברַי מגיעים תמיד בזמן ואילו אצל אחרים זהו מאורע נדיר? מדוע אני מחבב אנשים מסוימים יותר מאחרים? (כי זה באמת היה כך). התובנות הראשוניות שהגעתי אליהן היו מרתקות, ואני השתניתי מאוד מאז התחלתי את המסע הזה. הידע שצברתי שינה אותי כאדם, כחבר, כשותף לעבודה, כבן, כבעל וכאב לילדַי.

איך אפשר להתמחות באמת בהתמודדות עם סוגים שונים של בני אדם? יש כמובן שיטות רבות. באופן טבעי, השיטה הנפוצה ביותר היא ניתוח של סיטואציות ולימוד היסודות. אבל למידה של החלק התיאורטי לא תהפוך אתכם למתקשרים ברמה עולמית. רק כשמתחילים לעשות שימוש בידע הזה אפשר לפתח את היכולת להצליח בתחום. זה בדיוק כמו לימוד רכיבה על אופניים — צריך לעלות עליהם קודם. רק אז תוכלו להבין מה בעצם צריך לעשות.

מאז שהתחלתי לחקור איך אנשים פועלים, ופעלתי בשקדנות להבין את ההבדלים ביניהם, לא חזרתי להיות האיש שהייתי. אני לא שיפוטי כבעבר, ואינני שופט בני אדם רק מפני שהם שונים ממני. זה שנים רבות שיש לי הרבה יותר סבלנות בהתמודדות שלי עם בני אדם שהם ההפך הגמור ממני. לא אטען שאף פעם אינני נקלע לעימותים ולמצבים לא נעימים, כפי שלא אוכל לשכנע איש שאף פעם אינני משקר, אבל שני הדברים הללו קורים לי עכשיו לעתים נדירות.

אני חייב לסטוּר תודה על דבר אחד — הוא עורר את התעניינותי בנושא. אלמלא פגשתי אותו, נראה שהספר הזה לא היה נכתב. מה תוכלו לעשות כדי להרחיב את הידע שלכם בנושא? בתור התחלה טובה, קראו את הספר הזה — את כולו, ולא רק את שלושת הפרקים הראשונים. עם מעט מזל, בתוך כמה דקות תוכלו להתחיל את המסע שאני התחלתי לפני עשרים שנה.

לא תתחרטו על כך; אני מבטיח זאת לכם בלב שלם.

תומס אריקסון

חוקר מדעי ההתנהגות, מרצה וסופר