מורשת האימהות

פרק ראשון המורות האימהיות שלי25

ג'נביב ווהן, חוקרת ופילוסופית עצמאית וחדשנית26, לימדה ועדיין מלמדת אותי את כלכלת המתנות האימהית לצד ביקורת עמוקה על מערכת החליפין והקפיטליזם. ווהן מזהה את האימהות כנתינה חופשית כמענה לצרכים ולכן ככלכלה חלופית. תינוקות זקוקות לנתינה חופשית של מבוגרים, מכיוון שהן אינן יכולות לדאוג לעצמן. העיקרון האימהי מתרחש בהיבטים רבים של חיינו בעולם המערבי — החל ממתנות טבע (שמש, אור, אוויר, מים, משאבים), דרך מתנות אנושיות של רעיונות, ידע וידידות ומתנות לבנק הזמן, בנקי דם, השתלת איברים, התנדבות, רשתות סולידריות, קהילות חלופיות, חנויות חופשיות, מעגלי מתנות שיתופיים, העברות בנקאיות שנעשו על ידי מהגרי עבודה לארצות מוצאם, אקטיביזם, ופילנתרופיה — נתינה חופשית שממשיכה להתרחב. כך, לצד כלכלת הבורסה של השוק, כלכלת המתנות פועלת ללא הרף. חשוב לראות את מתן המתנה ככלכלה כדי להדגיש את הבסיס החומרי של החיים ואת הטיפול בחומריות זו על ידי אימהות. שתי הכלכלות האלה סותרות, אבל הן יכולות להתקיים יחד. עם זאת, כלכלת המתנות מושתקת, נדחית ומנוצלת על ידי השוק הקפיטליסטי־פטריארכלי, למרות שכלכלת השוק מותנית ותלויה בה.

שפע כלכלת הידע באינטרנט איפשר לאחרונה לנשים רבות לדמיין כלכלה חומרית של שפע, שבה חילופין, נתינה כדי לקבל שווה ערך, כבר לא הכרחית, ובמקום זאת, מתנה לתת ישירות כדי לספק את הצרכים היא מצב ההפצה והחלוקה הכלכלי.

לחילופין (EXCHANGE) יש היגיון הסותר את ההיגיון של מתן מתנות ישירות; ואכן, שוק הפטריארכיה הקפיטליסטית, הבנוי על חילופין, טורף את המתנות של כולם, יוצר מחסור על ידי תיעולם הרחק מהצרכים של הרבים והפיכתם לרווח של המעטים. מערכת החליפין, המבוססת על פטריארכיה וקפיטליזם, שללה מאיתנו את הידע של העיקרון האימהי ואכפה פרקטיקות חברתיות וכלכליות הסותרות אותו. המערכת כופה מתנות כלפי מעלה, מנתבת את זרימתן מהרבים אל המעטים, תוך שהיא מרוקנת את הסביבה ופוגעת בטיפול השברירי של מינים אנושיים ולא אנושיים. לא רק שהיא מעכבת את ההתקדמות לרמה גבוהה יותר, אלא שהיא שוללת מהדורות הבאים את מה שהם נזקקים לו כדי להגיע לאנושות אימהית מלאה.

כדי ליצור חברה וכלכלה חדשה של שפע לא רק באינטרנט אלא בכל מקום, יש להכיר בבסיס האימהי (והמטריארכלי) של מתן מתנות (ראו דיון נרחב במחסור ובשפע בפרק שישי).

ווהן מראה לנו שהקפיטליזם שואף כל הזמן לשלוט בכל היחסים כך שניתן יהיה לשפר את עשיית הרווחים, אם כי הוא לא הצליח לעשות זאת. מנהגי מתן מתנות אימהיות נשמרים ברבים מיחסי האנוש שלנו. היא מגלה כי מתן מתנות, על ידי אימהות ואחרות, אינו נחלת העבר, "אלא נמשך, מועבר הלאה, בתחום הפרטי של הבית, ככלכלת המתנות האימהית" (Kailo, 2018).

הכרה וכבוד לשורשים האימהיים של כלכלת המתנות הם לא פחות מקריטיים. לא, ווהן לא רואה את זה כמהותנות: תינוקות זקוקים לטיפול של האימהות שלהם כדי לשרוד, ואבות או מבוגרים אחרים יכולים ליישם את מלאכת האימהות גם כן. יתר על כן, אימהות צריכות להיות מוכרות כשומרות על הכלכלה החלופית הזו בחיים ושומרות על האפשרות להשתמש בה בכל החברה — במיוחד לנוכח המאמצים לחסל את האימהות לחלוטין (ראו פרק שביעי), קדושתה והיסטוריה של דיכוי וניצול.

להכרה בשורשים האימהיים של כלכלת המתנות יש משמעות בעלת חשיבות גם מסיבות אחרות: היא פשוט נכונה; היא מקדמת את ההגדרה של המין שלנו כהומו דונאנס; ונוכל לזהות את הקשרים שלנו עם אמא אדמה. אם אני יכולה להראות כי מקור הכלכלה הוא בכלכלת מתנות האימהות (שד האם הוא המודל הכלכלי הראשון והדמיון הראשון, לא סחר או כסף), יש לנו דרך להבין עד כמה הפילוסופיה והכלכלה הפטריארכליות אינן ראויות כי הן משאירות את המקור האימהי הזה בחוץ או לוכדות אותו בדתות ומבנים אחרים כמו המדינה. הבנות חדשות של אפיסטמולוגיה ואונטולוגיה מתאפשרות על ידי חשיפת דפוסי הנתינה והקבלה של המודל האימהי של האדם. אלה מובילים לבסיס שונה לתקשורת, לתפיסה, לתודעה ולרוב ההיבטים האחרים של האדם שהפטריארכיה הופכת אותם מסתוריים ומספקת תשובות כוזבות חדשות.27

במקום צבירת עושר ורכוש, במקום מערכת חילופין — רעיונות שנמצאים במרכז הקפיטליזם, שמפרידים בין אנשים והופכים אותם לרודפי כספים תחרותיים, אפילו עוינים, אינדיבידואליסטים ואנטגוניסטיים — פרדיגמת כלכלת המתנות מחברת בין אנשים והופכת אותם לדמויות נדיבות וידידותיות, ובונה קהילות. פרדיגמת כלכלת המתנות חושפת נתינת מתנות הקיימת בכל שלבינו ומתרחבת בימים אלה לתחומים חדשים, אך היא נדחית ומנוצלת על ידי הקפיטליזם.

מאחר שהשורשים של נתינה חופשית זו הם במלאכת האימהות, נתינה ניכרת בקרב תינוקות המגלים אמפתיה מגיל צעיר מאוד. ואימהות בכל רחבי העולם, כמו גם נשים וגברים אחרים שמטפחים ודואגים לביתם, ילדיהם, בני זוגם והקהילה, משמרים את הכלכלה הזו עד עצם היום הזה. שכיחותה ומרכזיותה בקרב כל הגילאים והחברות מובילות להבנה שהומו ספיינס הם גם, אולי בעיקר, הומו דונאנס, כלומר, האדם המעניק מתנות.

העובדה שערכי הטיפול, הנחוצים לאימהות, מנוגדים לערכי החמדנות והשליטה, שהניעה את ההתרסקות הכלכלית הנוכחית, ממחישה כי מערכת כלכלית המבוססת על אימהות יכולה להיות אלטרנטיבה רדיקלית וחיובית. מתן מתנות חינם אינו מוגבל לפילנתרופים עשירים או לפעילי קהילה מהמעמד הבינוני; היא נפוצה בקרב עניים ומנוחשלים (פרושקה, 2006) וכמובן בחברות ילידיות, וכמובן גם בישראל כפי שאני יודעת מניסיוני האישי: כאם חד הורית, אני לא בטוחה שהייתי יכולה לגדל את הבת שלי ללא התמיכה והעזרה של שכניי הידידותיים מאוד, רובם עניים למדי. התרחבות עצומה זו של כלכלת המתנות כיום יכולה להיות ממוסגרת כתנועת אימהות, גם כאשר היא מיושמת לעתים קרובות על ידי גברים. למרבה הצער, עדיין לא ברור לכולם כי מתן מתנות חד־צדדי, הנחוץ לאימהות גם בחברה המבוססת על ערכי שוק, הוא אבן היסוד שעליה מבוססים הן התנועה הטרנספורמטיבית והן הקפיטליזם.

***

מתן מתנות נהוג על בסיס יומי בחברות מטריארכליות, כפי שלימדה אותי המייסדת של לימודי מטריארכיה מודרניים, עוד אחת מהמורות האימהיות הגדולות שלי, היידה גוטנר־אבנדרות'.28 מטריארכיה היא לא ההפך מפטריארכיה. זוהי חברה שאינה של שליטה, אלא של שלום, איזון, שיתוף פעולה ושוויון, של היענות לצרכים של אחרות וחיים בתוך קהילות רוחניות המתייחסות לאנשים ולטבע בכבוד. ככזו, מטריארכיה מספקת ביטחון וחירות מלאים ואמיתיים, כולל חופש מיני, לכל חבריה. לחברות מטריארכליות יש מבנה חברתי לא אלים, הן מתקיימות ללא ניצול של בני אדם, בעלי חיים או טבע, וכל היצורים החיים מכובדים. הו באמת שוויוניות, כי הן מבוססות על שוויון מגדרי; החלטותיהן הפוליטיות מתקבלות בקונצנזוס; עקרונות והנחיות חברתיות שנשקלו היטב מבטיחות חיים שלווים לכולם. נשים ואימהות נמצאות במרכז החברתי והרוחני (ולא למעלה!), ובכך נמנעות משליטה מלמעלה למטה ויוצרות חברה שוויונית.

המבנה העמוק של חברות מטריארכליות — כפי שפותח מהמטא־אנליזה של חברות מטריארכליות (לעתים קרובות תחת השפעה פטריארכלית כיום) המנוהלת על ידי גוטנר־אבנדרות — מבוסס על ארבעת מישוריו:

כלכלה מטריארכלית (דרכי ייצור והפצה): כלכלה מאוזנת עם הדדיות מושלמת, המבוססת על ייצור קיום (ייצור עצמאי) והפצת מתנות; אין רכוש פרטי, אין תביעות טריטוריאליות; רק זכויות שימוש על הקרקע שמעובדת; מוצרי יסוד וחלוקה נמצאים בידי נשים (כלומר, האם).

סדר חברתי מטריארכלי: מבוסס על חמולות; סדר לא היררכי ואופקי של קרבה מטרילינארית (matrilinearity): מגורים לעתים קרובות מאוד בבית שבט גדול, בית האם (matrilocality); אימהות משותפת על ידי אחיות כך שכל אישה היא "אמא"; האחים הם תומכי נשים, לא מאהבים או בעלים; אחים נחשבים לקרובי המשפחה הקרובים ביותר לילדי האחיות ("אבות חברתיים"); מאהבים ובני זוג או כאורחי לילה ("נישואי הליכה/ביקור") או לתקופה קצרה, ביתם הוא בתי אימם; לכל דור יש "כבוד/הוקרה" משלו, כלומר, כוחותיו ומשימותיו; ילדים נחשבים לנקבות שנולדו מחדש ולצאצאי זכרים.

פוליטיקה מטריארכלית: קבלת החלטות על ידי מערכת מועצות מורכבת (המאורגנת לאורך קווי הקרבה המטריליניים): מועצות חמולות, מועצות כפרים, מועצות אזוריות ובמקרים מסוימים מועצות בין־אזוריות; כל ההחלטות מבוססות על החלטות של שבטים ושהתקבלו על ידי קונצנזוס בכל מערכת המועצות; התוצאה — חברות שוויוניות של קונצנזוס.

תרבות ותפיסתה העולם המטריארכלית: אין דת מאורגנת והיררכית בעלת כוחות, אלא רוחניות המבוססת על מסורת; הרוחניות מתממשת באמצעות מגוון רחב של טקסים לא סטטיים, אלא דינמיים; אין התעלות מעבר לעולם, העולם (כדור הארץ והיקום) נחשב אלוהי, כלומר האלוהות היא אימננטית; התוצאה — הכול אלוהי, כל ההוויות שוות, אין היררכיה; "גיוון הוא עושר"; הכול / כולם מחוברים לכל מה שקיים; תפיסה מחזורית של זמן וחיים; מחזורים נצחיים של חיים ומוות ולידה מחדש; חברות/תרבויות קדושות, או תרבויות של "הנשיות האלוהית".

מטריארכיה קיימת כיום (למשל, מוסו בסין, המינאנקבאו באינדונזיה והקאסי בהודו), והתקיימה בעידן שלפני הפטריארכיה. ניתן למצוא את שרידיה בכל החברות והדתות של ימינו, כולל אירופה, היהדות והנצרות. במטריארכיות, אימהות הן מרכזיות בתרבות מבלי לשלוט בחברים אחרים בקהילה.

***

מורה אימהית נוספת שלי, ההיסטוריונית ברברה אליס מאן, צאצאית של Ohio Bear Clan, Seneca, Iroquois, הנחתה אותי במורשת הילידית שלה. בין הרעיונות, המושגים והאירועים ההיסטוריים הרבים שלמדתי ממנה, ברצוני להדגיש כמה:

ברברה אליס מאן מציגה את שלושת עמודי התווך של חוקת השבט שלה שהיו נפוצים בכל מחוזות היערות המטריארכליים ויחד יצרו את חוק השלום הגדול29 והשפיעו באופן חשוב גם על החוקה האמריקאית (Mann, 2004, עמ' 161-164).

מחשבה /התנהגות צודקת — Ne Gaiwiio

הרצון הקדוש של העם — מושג ה־grassroots מקורו באומת האירוקוואה — Ne Gashadenza

בריאות הציבור/רווחה — Ne Skennon

כלכלת העמים הילידים, אומרת מאן, מבוססת על שלושה עקרונות עיקריים: שפע הנגזר מהטבע והשימוש הנכון בו, שותפות ורוחניות. הדרך לא הייתה ניצול מתמשך של אמא אדמה, אלא גמול ושימור בשיטות רבות ושונות שהובילו לשפע כל הזמן (ראו עוד על עקרונות אלה בפרק שישי).

מאן גם מראה בספריה (כמו גם גוטנר־אבנדרות) כיצד מתנהלים דיונים קהילתיים — כמו גם קבלת החלטות בקונצנזוס, שהיא מהות ריבונות העם.

יתר על כן, מאן לימדה אותי על "היקום הבנוי מתאומים של נחשים וציפורי רעם במיוחד כפי שבא לידי ביטוי בתאום האייקוני נחשי דם / מים / אדמה ונשימה / אוויר / ציפורי רעם. אלה היו קיימים בהרמוניה, לא באיבה, לצורך איזון קוסמי, בדפוסי כוכבים ובמראות אדמה של דפוסים אלה" (Mann, 2016, עמ' 12). השקפת עולם כזו, המדגישה יחסים משלימים ומשתפים פעולה ולא בינאריים, חיונית אם תרצו — לעולם של הרמוניה וסוג חדש של יחסים בין גברים לנשים, למעשה, בין כל צורות המיניות שאנשים עשויים לבחור בהן.30

מאן (2003) ממשיכה להסביר את מאפייני הדואליות האירופית:

האירופאים פועלים על מטאפורות של ONE: יש אל אחד, דרך אחת, אמת אחת; לאנשים יש נשמה אחת, חיים אחד, אהבת אמת אחת. שניים מכל דבר מצביעים בהכרח על יריבות. ביקום או ביקום המוקרן כך, מניחים השניים שהם מסוכסכים, עם הונאה אחת, כי יכולה להיות רק גרסה לגיטימית אחת של כל דבר. לפיכך, כל גרסה חייבת לנסות להרוס — או לפחות לשעבד — את יריבתה. הדיכוטומיה של הטוב נגד הרוע היא הביטוי המושלם להיגיון האופוזיציוני הזה של המערב (עמ' 174-173).

האנושות מובנת כמובנית משני חצאים נפרדים אך משלימים (זכר־נקבה וצעיר־זקן), כל אחד מהם משלים את הניגודים הבינאריים שבו עצמו (גיל בתוך מין/ מגדר, ומגדר / מין בתוך גיל). לכן, יש לנו שניים מתוך ארבעה. יתר על כן, בינאריות אלה הן חלק מדפוסים גיאומטריים מורכבים שניתן לראות בטבע ובסמליות הילידים.

נשים ממלאות תפקיד מרכזי ומשמעותי בחברת האירוקוואה. העקרונות המארגנים של מטריארכות באזורי היערות קובעים כי:

1. הבריאה הייתה פרויקט משותף [כלומר, שיתוף פעולה של בני אדם ולא בני אדם ודורות שונים].31

2. מייסדת האנושות הייתה נקבה [כלומר, היא יצירה בהנהגת נשים].

3. מערכת היחסים האנושית העיקרית היא הקשר בין אם ובת.

4. מערכת היחסים האנושית המשנית היא הקשר בין אח ואחות.

[כל] מטריארכות יערות המזרח מאופיינות בצאצאי נשים (progenitrix)... נשים מובילות, והן חזקות... אשת השמיים של האירוקוואה הביאה איתה את היבולים המקיימים מ"עולם השמיים" לאי הצב, בעוד שבתה, הלינקס, המציאה גידולים אחרים, כולל תפוחי אדמה... גם המטריארכות הגדולות של אי הצב טוענות בעקשנות... שלנשים, לבדן, יש את היכולת ללדת... נשים נחגגות כמעניקות החיים היחידות, מה שמסביר סיבה אחת לכך שחייהן של נשים נחשבים יקרים פי שניים מחייהם של גברים... מכיוון שהחיים המאורגנים נובעים אך ורק מהאישה, הקשר החברתי החזק ביותר הוא זה של האם והבת, עובדה בעלת השלכות עצומות על גידול ילדים. ראשית, במטריארכיות ביערות, לנשים יש זכויות ללא עוררין על גופן. יש להן ילדים, או לא, על פי החלטתן, ובאופן מסורתי הם עשו שימוש בהפלות, גם לאחר שמתיישבים אירופאים הוציאו אותן מחוץ לחוק (Mann, 2004, עמ' 261-65).

האישה מעולם לא נאלצה להזדווג או להתרבות, ובחרה את זמנה ואת בן זוגה. גם לא אישה המרותקת לגבר אחד. למעשה, בזמנים מסורתיים, נישואים לא נערכו עד לאחר שאישה צעירה דגמה את מה שהיה שם בחוץ. מגיל ההתבגרות ועד לבגרות המוקדמת, היא הייתה חופשיה לחוזים על נישואים, שעשויים להימשך לילה אחד או שנה, על פי ההשתתפות של האישה. האיש הגיע לבית הארוך שלה, שם הוא היה תחת מחויבות של עזרה לבבית לאימהות השבט שלה... בחירת בן זוג חופשי ומעבר קל מבן זוג לשותף היא עדיין הנורמה לנשים ביערות... האם... מובילה. יש לה סמכות והיא לא מפחדת להפיץ רפואה חזקה. [היא] מביעה ישירות את דעותיה ומעניקה את החלטותיה. היא מקשיבה להערות, לביקורות ולתלונות, אבל המילה שלה, כשהיא מחליטה, מכובדת. היא נוקטת פעולה נועזת — ואף אחד לא מעז לקרוא לה 'כלבה' בגלל זה, כי הגברים היו מוציאים אותו... אמא אמיתית עשויה מעובש היער הזה, כך שהטיפוח... הוא רק תפקיד אחד שמצופה ממנה. כן, היא מטפחת, אבל היא גם מדריכה, מנחה, מייעצת ומביאה סדר לחיים. אם נדרשת תגובה, היא דורשת תשובות מכובדות, מכבדות, נשמעות. לכן, מצד אחד, הילד מוגן, בטוח ומאובטח, ומצד שני, הוא פעיל, אחראי ובוגר (קטעים מ־Mann, 2015).

ולדבריה הנוכחים של ברברה אליס מאן, אני רוצה להוסיף כמה מילים על אמהות ומלאכת האימהות ממחקריה של דרשיה נארוואיז:

הפרקטיקות שמלוות את הילדה מאז לידתה בחברות קטנות של ציידים־לקטים הן היענות לצרכי הילדה, מגע ונגיעה כל העת. הנקה במשך שנתיים לפחות, מספר מטפלים מבוגרים כך שגידול הילדה מפוזר בין מבוגרים שונים, תמיכה חיובית נרחבת לאם ולילדה, משחק חופשי בטבע. פרקטיקות אלה קשורות לתפקוד אופטימלי של האדם הבוגר מבחינה פיזיולוגית, פסיכולוגית ומוסרית.

מלידה, הסביבה החברתית של קבוצות קטנות של ציידים־לקטים קטנים שונה בתכלית מזו של חברות מערביות כמו ארה"ב, ויוצרת א/נשים בוגרים חברתיים ומוסריים ייחודיים. לחברות האלו יש תרבות חברתית שהיא בעת ובעונה אחת אינדיווידואליסטית וקולקטיביסטית עמוקה, מהנה מאוד ומשתפת פעולה, המטפחת סגולות טבעיות. (Narvaiz, 2019)

***

המשוררת, האקטיביסטית והחוקרת הפמיניסטית הדרום אפריקאית, ברנדט מיוטיאן, צאצאית של עם ה־KHOISAN, פקחה את עיניי למרכזיות החיים הקהילתיים (שהיא מרכזית הן במטריארכות והן בכלכלת הנתינה, המעודדת קשרים בין אנשים) ולמושג אובונטו UBUNTU, שפירושו "אני קיימת כי אני שייכת" I am because I belong או, כפי שאמר דזמונד טוטו, "בן אדם הוא בן אדם דרך בני אדם אחרים." כשאני חלק ממערכות יחסים, אני אף פעם לא לבד. אני מחובר לכל דבר, לעולם, לטבע. תחושה זו של קשרים הדדיים, של משפחה מורחבת וקרבה, של קהילה, היא המגדירה את ה־KHOISON או Ubuntu — קיומן של נשים קשור באופן קריטי לתחושת שייכות עמוקה (Muthien, 2008, עמ' 173). האושר או הסבל של אדם אחד או קבוצה קשורים קשר בל יינתק לזה של אדם אחר, ושישות אחת לעולם לא תוכל להיות מרוצה באמת או מאושרת או מוארת מבלי שכל חבר בקבוצה זו יהיה מרוצה באותה מידה (Muthien, 2008, עמ' 112). אובונטו הוא חלק בלתי נפרד מכלכלת המתנות, בהתייחסו לאכפתיות הקולקטיבית זה לזה שהיא אבן הפינה של כל כלכלות המתנות (כפי שניתן לראות משלושת עמודי התווך של חברת האירוקוואה שהוזכרו לעיל). לכן, בניגוד להוקרה המערבית של האינדיבידואליזם, הקהילה חשובה לי לא פחות מעצמי. "הזכות" האירופוצנטרית נשקלת כנגד "חובה". אין זכות אישית על חשבון הקהילה, והקהילה אינה פוגעת באנשים פרטיים. נשים פועלות מתוך מחשבה על צרכי הקהילה. הקהילה חיונית במיוחד לאימהות — כמו גם הפתגם הניגרי (איגבו ויורובה) שקיים בצורות שונות בשפות אפריקאיות רבות: "צריך כפר שלם כדי לגדל ילד אחד", או כפי שמשתקף במושג ה־MOTHERISM, שפותח על ידי פרופסור קתרין אוצ'ולונו הניגרית כדי לחשוף את מרכזיותן של אימהות בתרבות האפריקאית (ראה שדמי, 2015; Shadmi, 2021). וכמובן, מתן מתנות חינם הוא הדבק המחבר בין חברי קהילה ובינם לבין קהילות אחרות והטבע בכלל. אובונטו פירושו מודעות לעקרון האמפתיה בין בני האדם, הקשור עמוקות לממד הרוחני של מתן מתנות.32

***

ורוניקה בנהולדט־תומסן, סוציולוגית אוסטרית חדשנית, שעמידתה הנחרצת נגד הדחף של הקפיטליזם לכסף, צמיחה וצבירה והשלכותיו הסביבתיות היא יוצאת דופן, לימדה אותי את נקודת המבט של הקיום SUBSISTANCE הנגזרת מהמחשבה הילידית.

"קיום" פירושו שיש לנו את מה שאנחנו באמת צריכים לחיים שלנו. עם זאת, המונח "כלכלת קיום" — כלכלה המתמקדת בצרכים של החיים — נתקל בהתנגדות. באופן אינטואיטיבי, עם זאת, נשים רבות רואות כי במשך די הרבה זמן משהו השתבש ביסודו עם הכלכלה הדומיננטית. אבל ככל שארגנו את חיינו ואת הציפיות שלנו כדי להתאים לכלכלת הצמיחה, כך נדע פחות איך כלכלה מאורגנת סביב מתן צרכים יכולה להיראות. במשך שנים רבות האמנו שאין דבר חשוב יותר מלעשות הרבה כסף. הכול, כל לחיצת יד, נועד להרוויח כסף. ובמשך זמן רב לא נראה שיש בעיה להפוך את הכסף הזה מוחשי כמו מזון, בגדים, הגג מעל ראשינו — מה שאנחנו צריכות כדי לחיות.

כדי להיות מסוגלות לזהות את הערך הספציפי, החומרי, המקיים את חייהם של דברים ושירותים במקום אך ורק את הערך הכספי שלהם, אנו זקוקות למונח חדש: "ייצור קיום" SUBSISTANCE PRODUCTION — או ייצור חיים — הכולל את כל העבודה המושקעת ביצירה, יצירה מחדש ותחזוקה של חיים מיידיים ואשר אין לה מטרה אחרת. ייצור קיום עומד אפוא בניגוד לסחורות וייצור ערך עודף. עבור ייצור קיום המטרה היא "חיים", עבור ייצור הסחורות המטרה היא "כסף", אשר "מייצר" יותר ויותר כסף, או צבירת הון. עבור מצב זה של הייצור חיים הם, כביכול, רק תופעת לוואי מקרית (Mies & Bennholdt-Thompsen, 1999; ראו גם Bennholdt-Thomsen, 2011).

עקרונות מדיניות הקיום:

1. פוליטיקה של קיום היא פוליטיקה של חיי היומיום, שנלקחה מ"תחתית "של נשים פעילות ואחראיות ולא מ"למעלה ", מסמכות גבוהה יותר.

2. פוליטיקה של קיום היא פוליטיקה של הכרח, של אימננטיות ולא של התעלות.

3. מדיניות הקיום מבוססת על החומר הקונקרטי, החומרי, הגשמי, החושני, ומתנגדת להפשטת הכסף והאנונימיות של הסחורה.

4. אוריינטציה של קיום היא מדיניות לשיקום הקהילה.

נקודת המבט של הקיום מזכירה לנו ששינוי האקלים וההתפוררות החברתית שאנו נתקלים בהן ללא הרף כיום הן ההשלכות של השקפת עולם מערבית וצמיחתה כמדד מכריע להצלחה. דרכי חשיבה אימהיות ילידיות מראות לנו שיש חלופות ומקורות השראה אחרים. ככזה, הפוליטיקה של הקיום מצביעה על הדרך החוצה של הכלכלה מוכווני הצמיחה לכיוון כלכלת המתנה וכלכלת הסולידריות. (בנהולדט־תומסון, 2015, עמ' 200)

***

ויקי נובל, מדריכה רוחנית, מרפאת ומלומדת, אמיצה מספיק כדי לצאת נגד הפמיניסטיות האנטי־מהותנות (וכך, היא בת בריתה של מאן). בכך היא מאשרת את מה שהרגשתי באופן אינטואיטיבי, אך — ללא קהילה תומכת ותחת לחץ של עמיתות פמיניסטיות באקדמיה — לא הצלחתי למעשה, הייתי מפוחדת, להשמיע את מחשבותיי.

ויקי נובל לימדה אותי לכבד את תעלומות הדם — מחזורים ביולוגיים של נשים, במקום להיחשב "חיוניות" או "ביולוגיה היא גורל" במובן הפרוידיאני — הקשר הראשוני לברית עם חוקי הטבע. הילידים ברחבי העולם עדיין מכבדים ומתייחסים למחזורי הירח הנשיים הללו כחלק מהמורשת שהם מעבירים לדור הבא. לידה היא לא "רבייה". איננו מתרבים או יוצרים המשכיות לעצמנו אלא יוצרים משהו חדש, שונה, מקורי וייחודי.

תווית קלילה זו, מהותנות, אומרת ויקי נובל (2017), תפסה בתרבות שלנו באופן כזה שכל טענה על נשים החולקות תכונות מסוימות, למרות ההבדלים התרבותיים ביניהן, נתקלת בבוז. עם המשמעות האחרונה של פוליטיקה ותיאוריה טרנסג'נדרית, להיות מהותני הוא כמעט לא לגיטימי. עם זאת, רק נשים מדממות, יולדת ומזינות תינוקות משדיהן; פוטנציאל זה משותף ללא קשר לשאלה אם נשים בודדות בקבוצה בוחרות ללדת.

למרות התגובה ללחץ "הילחם או ברח" שפעם נתפסה כאוניברסלית בבני אדם, נובל אומרת, כי לאחרונה מדעניות הראו כי זו תגובה גברית שמקורה בייצור של טסטוסטרון. נקבות תחת אותן נסיבות של לחץ מגיבות באופן שונה לחלוטין כתוצאה של ייצור של אוקסיטוצין (מה שנקרא "הורמון החיבור"), תגובה שד"ר שלי טיילור (2002) מכנה "האינסטינקט הטיפולי". במקום תוקפנות או בריחה, הנקבות מייצרות קולקטיב על ידי התכנסות אצל הילדים ושיתוף פעולה עם נקבות אחרות כדי לקבוע מה עליהן לעשות.

ויקי נובל מספרת גם כי "האייקון המרכזי של חברות חקלאיות מטריארכליות היה האלה — האם השופעת והנדיבה של כל הדברים– שהמרכזיות שלה מתחננת להתבסס מחדש היום יחד עם נשים בהנהגה וכשרות שלה". נובל עוקבת אחר דמותה של האלה מעניקת החיים מציורי מערות פרהיסטוריים של פות דרך צלמיות ונוס וכלי קרמיקה שנידונו על ידי מרייה ג'ימבוטס (1991). מנהיגות אסיאתיות עתיקות תפקדו כדאקיניס (ישות אנרגטית בצורת אישה) ויוגיניס (נשים המיישמות מנטרה ויוגה) ושמאניות במונגוליה. אופות לחם ביוון העתיקה מה שהיה קשור לטקסים סביב הריון, ריפוי ולידה, ובניגוד לפרשנויות פטריארכליות, החקלאות הקהילתית הנשית סיפקה מודל מוקדם של חברה שלווה ללא רכוש פרטי. מכשפות מודרניות שייכות לשורה ארוכה של נשים חזקות מתרבויות רבות שאיימו על הפטריארכיה ולכן נאלצו לספוג את מכותיה. נובל מציעה עוד כי מנהיגות קבוצתית של נשים הייתה סיבה חיונית (ביולוגית) בהפיכת חברות מטריארכליות לקהילות שלוות, שכן הראיות מראות באופן חד משמעי כי כאשר נשים מאוחדות כקבוצה, ההורמון אוקסיטוצין נוצר בהמוניהם (Noble, 2007).

רוחניות ושמאניזם הם מרכזיים ומשמעותיים בחברות מטריארכליות וילידיות. כל המורות האימהיות שלי עוסקות בהם ומאמצות אותם; עם זאת, ויקי נובל (1990) הייתה זו ששמה את הנושאים האלה במרכז הווייתה, עשייתה וחשיבתה:

כוח הנחש, בשבילי, הוא התחייה של הדת השמאנית של האלה שלא תמות. זהו כוח שיורד למחתרת בתקופות של דיכוי אינטנסיבי ואז מבעבע דרך הגוף כדי לגרום לעצמו להרגיש שוב באוכלוסייה. שמאניזם נשי, כפי שאני רואה אותו מהמחקר שלי ומהניסיון שלי, הוא ייעוד דתי מבוסס אדמה שמביא אתו כוח ריפוי ומנהיגות רוחנית. הוא מתעורר ממש כאן, ממש עכשיו, בצפון אמריקה (כמו גם במקומות אחרים) והוא עושה את עצמו ידוע דרך נשים 'לבנות' כמו גם נשים צבעוניות כאן ובמדינות אחרות. השמאניזם הנשי נובע מגוף האדם הנשי של כדור הארץ עצמה, כמו דחף להישרדות וריפוי שדחף אותנו לפעולה נכונה. הרגשות, ההתנהגויות והחוויות הנלוות להתעוררות שמאנית זו קוטלגו ומתוארים על ידי אנשים מכל מקום בעולם. (עמ' 55)

עוד היא מסבירה : "אני משתמשת בשמאן כמילה גנרית כאן, כמו בהגדרה הכללית של מילון המורשת האמריקאית: 'חבר בחברות שבטיות מסוימות הפועל כמדיום בין העולם הנראה לעין לבין עולם רוחני בלתי נראה ומייעץ קסם או כישוף למטרות ריפוי, הגדת עתידות ושליטה על אירועי טבע'" (Noble, 2003, עמ' 9). נובל גם מדגימה בספרה כי תפקידים נשיים אלה של כוהנת או שאמאן היו מקוריים וביסודם במקומות שונים ברחבי העולם וכי תכונותיהם המשותפות ניתן לראות בממצאים ובתמונות שהושארו לנו מהיישובים, אתרי הכת ואתרי הקבורה שלהם.

הציוויליזציה המערבית וההתעוררות כאחת מנקודות המבט המרכזיות שלה מבוססות על שיטות רציונליות וביקורתיות ואינן מותירות מקום לממדים המיסטיים, הרוחניים והרגשיים (אולי הרגשי מקבל יותר מקום מאז פרויד). אך בעקבות מורותי האימהיות, אני מאמינה שהרוחניות חשובה לשינוי חברתי ולאקטיביזם טרנספורמטיבי. רוחניות היא האופן שבו אנו תופסות את עצמנו, את יחסינו עם הנשגב, האלוהי, ואת שליחותנו כבני אדם בעולם. היא מגדירה את האלמנטים שאנו מעריכות, כיצד אנו מגדירות "הצלחה" וכיצד אנו תופסות שינוי. כך, למשל, שינוי פמיניסטי לא יוגדר במונחים שליליים על הממד הרוחני (למשל, חיסול האלימות נגד נשים) אלא במונחים חיוביים: כיצד אנו בונות עולם של שלום ושלווה.

רוחניות היא כוח כולל ומשלב המשקף את הקשר ההדדי בין כל בני האדם ובינם לבין לאלו שאינם בני האדם. היא חשובה שכן הקשר הרוחני לטבע, לקהילה ולתרבות חיוני לרווחתם של כל יחיד וחברה בכללותה. אובדן המשמעות הרוחנית שהוביל לאובדן אמא טבע וניכור מהאחר — הוא זה שהוביל למהומה המשברית הנוכחית.

בעיקרון, אומרת קלאודיה וון וורלהוף (2007a), רוחניות היא רעיון שתמיד קשור לטבע הפראי, ואינו רואה בטבע חומר בלעדי, אלא גם כנפש ונשמה — אנו יכולות גם לומר: כחיים. הרוחניות נעוצה בחיוניותו של הטבע. זהו הרעיון הרוחני שלי, ומכאן "רוחניות הארץ" (EARTH) SPIRITUALITY. כדי לראות בו לא חומר מת אלא כמבטא את החיבה הטמונה בחיים יש להבין אותו כחיבור של כל הוויה — הקשרים המהותיים בין כל מה שיש. הכול קשור זה לזה; הכול קשור אחד לשני. אנחנו לא בעולם כבני אדם בלבד. ההפרדה היא פיקטיבית. הרעיון של חיבור הדדי של הכול יכול להוביל אותנו בחזרה לאחדות הקיימת באמת מתחת לכול. הרעיון של יחסים הדדים, שבהם האהבה והידע שייכים זה לזה. חיבור הדדי פירושו שאנחנו מחוברות ומרגישות קשורות זו לזו בסולידריות בסביבה אכפתית לחלוטין שאליה אנו שייכות. יתר על כן, הרעיון דורש קריאה לפעולה, כלומר, לנקוט עמדה בהגנה על כל ההוויה ועל הקשרים ההדדיים שלה, ואני מתכוונת בכל הרמות. רק באמצעות זה נוכל להרגיש ולקחת אחריות.

הרוחניות קשורה גם היא לאם ולמתנות:

אם היה לנו את אב הטיפוס של האם כקטגוריה 'אנושית' במקום האב או בכל מקרה הזכר הבוגר, הייתה לנו דת מסוג אחר, שכמו האם הייתה פתוחה יותר ל"אחרות" — במונחים של אנשים אחרים, מינים אחרים וביטויים אחרים של גאיה או אמא אדמה.

ההשערה המדעית המודרנית של גאיה, שכדור הארץ חי אם כי בצורה שונה במקצת מאיתנו (וכמובן שאנחנו חלק ממנה) גם מאפשרת לנו להסתכל על רוחניות כדור הארץ כעל אימהית, מתנה המעניקה רוחניות. אני חושבת שהנישות האקולוגיות מתאימות זו לזו בתבנית של נתינה וקבלה. (ווהן, תקשורת אישית, 11 בפברואר 2018)

***

ד"ר ועורכת הדין אנג'לה דולמץ', פמיניסטית ופעילת זכויות אדם קולומביאנית מעוררת השראה, הקימה בשנת 2003 את הכפר האקולוגי Nashira, המהווה דוגמה ראויה לקהילה מטריארכלית מודרנית שנבנתה, מונהגת ומנוהלת על ידי נשים. בנשירה, בהנהגת דולמאץ', קבוצת נשים — ראשי משפחותיהן ממגזרים עניים ומעוטי יכולת — יוצרת פתרונות דיור משלה, מרכזי ייצור שיתופיים ומקומות עבודה במסגרת קיימות ועצמאות. על ייזום ובניית קהילה זו, זכתה אנג'לה דולמאץ' בפרס הלאומי הקולומביאני (Dolmetch, 2021).

באופן לא מפתיע, הנשים הכורדיות גם ייסדו כעת את ג'ינואר (מרחב הנשים) — שבו נשים יתאספו, יחיו ויעבדו יחד, על בסיס חזון של חיים חופשיים וקהילתיים. זהו פרויקט חלוצי שבעיקרו מבוסס על שלושת העקרונות הבסיסיים של פרדיגמת הקונפדרציה הדמוקרטית: דמוקרטיה, אקולוגיה ושחרור נשים.33

שבעת ההוגות והפעילות החדשניות הללו — יחד עם החברות הרבות ברשתות הגלובליות שלנו שקצר המצע מכדי להציגן — הן המורות הגדולות שלי, במשמעות העמוקה ביותר של המילה. הן לימדו אותי אתיקה ויופי, לקוות ולדמיין, לדמיין עולם אלטרנטיבי ולחיות את החזון שלי. הן היו ועודן מקור חשוב ללמידה והשראה חדשות עבורי, מחוללות תמורה עמוקה באופניי הידיעה והאקטיביזם שלי. הן אפשרו לי להתחבר מחדש למורשת הנשים שהושתקה והתעלמו ממנה במשך מאות שנים, לעסוק שוב בייחודה ובתרומתה של מורשת זו. הן מובילות אותי לסדר הסימבולי של האם. הן אפילו מחברות אותי מחדש — יהודייה חילונית שדוחה בתוקף רעיונות יהודיים רבים ופוליטיקה דתית — למחשבה יהודית כלשהי (אכן בזהירות וביקורתיות). בעזרת הדרכתן ובתמיכתן גיליתי דרכי חשיבה וחיים שלא היו ידועים לי. הן, במיוחד, פותחות לי את הדלת לדמיין סוג אחר של התנהגות אנושית וסדר חברתי אחר העולה בקנה אחד עם הערכים שלי.

ידע/השקפות עולם ילידיות

באמצעות מורותיי האימהיות, שכולן קשורות עמוקות למורשת הילידים, התחלתי להבין את העושר, החיות, הכוח והתרומה הפוטנציאלית והפורה של הידע והחוכמה של האומות הראשונות. הדמיון שלי הועשר על ידי מחשבה, תרבות וניסיון ילידים במובנים רבים. אליסבת סנטוריס (1999), מדענית ואבולוציוניסטית, מסבירה זאת בבירור:

מכיוון שאנו רגילים להשוות מדע וטכנולוגיה עם מכשירים מכניים, מכונות וכל המוצרים החומריים של התרבות שלנו, קשה לנו לתפוס את התעוזה המדעית והטכנולוגית העצומה של עמים ששמרו במודע ובמכוון את הסחורה החומרית שלהם למינימום כדי לחיות בדרכים מבוססות אקולוגית... מדע הילידים עשוי להציע מעט מאוד לתכנון של טלסקופ רדיו או מערכת הפעלה ממוחשבת חדשה, אבל הוא עשוי להיות שימושי מאוד אם אנחנו רוצות לדעת איך לשרוד כחלק בריא של הטבע... חקלאות בת קיימא, למשל, עשויה להתבסס טוב יותר על טכניקות ילידיות ומסורתיות מאשר על חקלאות היי־טק יקרה והרסנית (עמ' 199).

מבלי לשים לב, תרבויות ומנהגים ילידיים מחלחלים לחיינו במערב כחלופה אמיתית: צדק מאחה מקבל גישה למערכות המשפטיות והשיטור שלנו, ועדות האמת החלו גם לכבוש את ישראל, רוחניות וריפוי אלטרנטיבי שמקורם בידע הילידי מתפשטים במהירות. המרכז למדעי הסביבה וייעור באוניברסיטת ניו יורק — כדי לתת דוגמה מעניינת אחת — פתח תוכנית לתארים מתקדמים לשילוב ידע ילידי ומדעי לקיימות ושיקום ביו־תרבותי. יתר על כן — ונקודה זו היא בעלת חשיבות רבה — העולם המערבי החל להבין כי התפיסה של החילון כשיא הנאורות הגבוה ביותר הגיעה לסיומה ולפחות חלקים בקרבו מכירים מחדש בתרומת המיסטיקה כמשאב אנושי. מדעניות פונות לידע של אנשים מסורתיים כדי להבין לעומק את עולם הטבע. מה שהן לומדות עוזר להן לגלות יותר על כל דבר, החל מהמסת קרח ארקטי, הגנה על מלאי דגים, ועד לשליטה בשריפות. יש ילידים שיש להם את היכולת לאמץ את נקודת המבט של יצורים וחפצים רבים כגון סלעים, מים, עננים.34,35

על רקע שינויים אלה עומדים מאבקי האומות הראשונות — כולל בצפון ודרום אמריקה והבדואים בישראל — בדרישה לאדמות וזכויות אדם ונאבקות למען אמא אדמה.

Peggy Rivage-Seul (2005) מצביעה על כך שאנו נמצאות כעת בשלב החמישי של ההתפתחות האנושית, שבו

יש הכרה כי התרבות והמסורות הילידיות הן המפתח לחיוניות ולהישרדות של המין. הכרה זו מתרחשת משום שלקבוצות של אנשים שעבדו באדמתם במשך מאות שנים יש הבנה ייחודית של צרכי הקהילה וכיצד להגיב עליהם. בשלב זה, הציוויליזציה המערבית נתפסת כהרסנית בעיקרון משום שהיא מוכרת שהחיים לא השתפרו על ידי התערבותן של מדינות המערב. כאן אפילו סוגיית זכויות האדם עצמן נתפסת ככפיית המערב, שנרקח כדי לספק סיבה להתערבות פולשנית בעניינים הכלכליים והפוליטיים של תרבויות מבוססות. לתרבויות הילידים עצמן יש כללים ונהלים משלהן לפשע ועונש, ואין להן צורך במערבים 'להאיר' אותם בנושאים כאלה. להיפך, הטלת סדר היום המערבי של זכויות האדם על תרבויות הילידים הובילה לא רק לאובדן תרבות, אלא גם לייאוש, הרס משפחה, התאבדות, גירושין, התמכרות לסמים, אלימות במשפחה ומערכת משפט פוגענית. (עמ' 5).

(Elisabet Sahtouris (1999 ממשיכה גישה זו באומרה כי

המדעניות של היום מגלות דברים שתרבויות אנושיות רבות הבינו — במהותם, אם לא בפירוט מדעי — במשך אלפי שנים. הילידים שלא ראו את עצמם כנפרדים משאר הטבע עוסקים במודע ביצירתו המשותפת כמערכת חיה אחת, תוך שימוש בטקסים, ריקוד ומיתוס ככלים למסחר שלהם. החשוב ביותר כעת הוא שמדעניות מערביות — עם ניסויים פולחניים משלהם וסיפורים תיאורטיים — חוזרות להבנה זו של היקום כריקוד חיים מודע, חי ויצירתי מתמיד. אנחנו בעצמנו פועלות על הקצה היצירתי שלו! (עמ' 154)

תחייתה של הגיאומטריה הקדושה היוונית העתיקה כיום מוכיחה את עצמה כיקרת ערך בהסבר הפיזיקה הבסיסית של הטבע. רוב הפיזיקאיות שמביעות עניין בכך הם אלו. שמבינות את התודעה כמקור הבריאה וטבועים תמיד בבריאה. זוהי תחייה אמיתית של גיאומטריה קדושה. התודעה הקוסמית, בתרחיש זה, מניחה צורות גיאומטריות כדי לבנות עולם פיזי שבו הן הופכות למגוון אינסופי של דפוסים בעלי הרכבה עצמית מודעת — הריקוד האלתור שתואר קודם לכן, שחוזר על דפוסים מעשיים בתצורות חדשות אי פעם. הטבע, אפשר לומר, הוא יותר אמן ממהנדס, משתמש באותם חומרים ממוחזרים ובאותן תוכניות שוב ושוב, אבל בלי סוף יוצר מהם משהו חדש ואף פעם לא מעתיק שום דבר במכונה. (Sahtouris, 1999, עמ' 150)

לכן אין זה מפתיע שיש הטוענים כי "זה לקח אלפי שנים, אבל המדע המערבי סוף סוף מדביק את הידע המסורתי".36

לכן, כפי שכבר הדגשתי, בעקבות המלומדת הדרום אפריקאית נורמה Romm, "חשוב לחוקרות לחפש באופן פעיל הזדמנויות להחיות את מה שיש לילידים להציע מבחינת איכות הידיעה וההוויה" (2017).

כאן אני רוצה להצביע על רעיונות מסוימים, שבעזרת המורות האימהיות שלי, פקחו את עיניי ואת לבי למה שאני מתגעגעת אליו כשאני לכודה במחשבה המערבית.

הידע הילידי עשיר, נרחב ומחבק. הוא מכבד גרסאות שונות של קיום וחשיבה. לכן, קשה להכליל את משמעותם או להגדיר ידע ילידי. חשוב יותר להעריך את זה כי "הבנה דורשת מהפך להיות פתוח לקבל מציאויות שונות, ללא קשר לאופן שבו משתמשים במונח זה" (Battiste & Henderson, 2000).

עם זאת, ישנם מאפיינים מסוימים והשקפות שהם חולקים לעתים קרובות:

כל הדברים קיימים על פי עקרון ההישרדות; פעולת ההישרדות פועמת עם האנרגיה הטבעית והמחזורים של כדור הארץ; אנרגיה זו היא חלק מתכנון מפואר כלשהו; לכל הדברים יש תפקיד לבצע כדי להבטיח איזון והרמוניה ורווחת החיים הכללית; כל הדברים הם הרחבה של העיצוב הגדול, וככזה, מכילים את אותה מהות כמו המקור שממנו הוא זורם; ומהות זו מובנת כ"רוח", המקשרת את כל הדברים זה לזה ולבריאה (McKenzie & Morrissette, 2003, p. 259, cited in Hart, 2010, p. 3).

ליאן סימפסון (2000 ,Simpson) מתארת שבעה עקרונות של השקפות עולם ילידיות:

ראשית, הידע הוא הוליסטי, מחזורי ותלוי ביחסים ובקשרים לישויות חיות ולא חיות. שנית, ישנן אמיתות רבות, ואמיתות אלה תלויות בחוויות אישיות. שלישית, הכול חי. רביעית, כל הדברים שווים. חמישית, האדמה קדושה. שישית, היחסים בין בני האדם לעולם הרוחני חשובים. שביעית, בני האדם הם הכי פחות חשובים בעולם. (מצוטט ב־Hart, 2010, ע' 3)

אנתוני הארט (2010) מדגיש עוד:

השקפות העולם הילידיות מדגישות התמקדות חזקה באנשים ובישויות המתאחדים כדי לעזור ולתמוך זה בזה במערכת היחסים שלהם. זה נקרא השקפת עולם יחסית (גרהאם, 2002). המפתח בתפיסת עולם יחסית הוא הדגש על רוח ורוחניות, ובתורו, תחושה של קהילה ואינדיבידואליזם מכבד. הקהילה היא תחושת הקהילה הקשורה זה לזה ביחסים הממשיים ובמחויבות המשפחות אליה (וויבר, 2001). אינדיבידואליזם מכבד הוא דרך להיות שבו אדם נהנה מחופש רב בביטוי עצמי משום שהוא מוכר על ידי החברה שאנשים לוקחים בחשבון ופועלים על פי צרכי הקהילה בניגוד לפעולה על בסיס אינטרס עצמי בלבד (גרוס, 2003). (עמ' 3)

באותה דרך, רבקה אדמסון, כלכלנית בת הצ'ירוקי ומייסדת "עמים ראשונים ברחבי העולם", מפרטת שלושה מאפיינים קשורים זה בזה של חברות ילידיות:

1. "הקהילה חיונית להישרדות." בחברות הילידים, "דאגה לטובת הכלל וכבוד לקהילה מוטמעים במבנים משפטיים, פוליטיים, חברתיים וכלכליים ילידים".

2. "החיים מתקיימים באמצעות איזון והרמוניה." משמעות הדבר היא שנשים ילידיות "נותנות ולוקחות מן הטבע בסנכרון עם מחזורים טבעיים, להבטיח כי מקורות החיים שלנו יישארו בריאים בשפע."

3. "הטבע הוא מקור ידע... המדע והידע הילידים מבוססים בעיקר על אינדיקטורים ביולוגיים, או סימנים טבעיים."37

חיים בקהילות מקומיות וקטנות פירושם "מגע הדוק עם המערכות האקולוגיות או האזורים הביולוגיים שלהם" ותפקוד "בבריאות אקולוגית וחברתית טובה, לעתים קרובות די דמוקרטית, לפעמים במשך מאות שנים. הם מתפקדים בדומה לגופים, כאשר חלוקת העבודה וכל חלקיה תורמים לרווחתם של הכל" (Sahtouris, 1999, עמ' 203).

ניתן להוסיף שלושה מאפיינים נוספים: " ראשית, חשיבותה של השפה המדוברת, בהתחשב בכך שלרוב החברות הילידיות אין מורשת ספרותית. שנית, וחופפת עם הראשונה, היא המסורת האמנותית העשירה שנמצאת ברוב החברות הילידיות, כגון אמנות חזותית, מחול ושיר. עבור רוב הילידים, האמנויות הן צורה של תקשורת, הן בינם לבין עצמם והן עם העולם המטאפיזי. שלישית, היא העובדה שהחברות המסורתיות מתנהלות בקווים קטנים בהרבה מעמיתיהן המתועשים, בין היתר כדרך להימנע מהשפעה רבה מדי על הסביבה הסובבת אותן, בין היתר כדרך להבטיח שיש אחדות בקבלת ההחלטות, וכי אין צורך בבירוקרטיה פוליטית נפרדת.38 ג'ארד דיאמונד, הגיאוגרף והאנתרופולוג, מתייחס לחברות הילידים כ"בקנה מידה קטן", ולעובדה שניתן לתאר חברות ילידיות כך יש השלכות משמעותיות מבחינת הידע שהיא יוצרת ונשענת עליו.

סקירה מקיפה של הספרות על השקפת העולם הילידית, אומרת קולין אדית לארסון, חושפת39 חמישה נושאים או עקרונות נפוצים של השקפת העולם הילידית: מערכות יחסים, כבוד, קהילה, רוח והתחדשות. חוקרים ילידים כותבים כי השקפת עולם ילידית מושפעת מעיקרון הליבה שלבני האדם יש קשר הדוק עם כדור הארץ ועם כל הישויות על פני כדור הארץ. אדמה היא חלק מכל אדם. המהות של מערכת יחסים זו מובילה לעיקרון שני של השקפת עולם ילידית, שכל הישויות על פני כדור הארץ חייבות לכבד זו את זו. הרעיון הוא שכל היצורים החיים קשורים — אחים ואחיות. המהות הפילוסופית של רעיון זה יכולה לבוא לידי ביטוי במילה אחת — כבוד: כבוד לאדמה, כבוד לבעלי החיים, כבוד לצמחים, כבוד לאנשים אחרים ולבסוף, כבוד לעצמי. זהו המרכיב החיוני לחיים. עיקרון שלישי של השקפת העולם הילידית הוא תחושת הקהילה. מאחר שכל ישות על פני כדור הארץ קשורה, כולם קרובי משפחה, וכולם חייבים לחיות יחד בהרמוניה. רביעית, בתפיסת עולם ילידית, לכל ישות על פני כדור הארץ יש רוח, אשר במקרה של בני אדם משפיע על בריאותם של יחידים והקהילה. העיקרון החמישי והאחרון של השקפת העולם הילידית הוא התחדשות. כאשר כל הגופים על פני כדור הארץ עוסקים בתהליך של התחדשות, קיימות מושגת.

דיאלוגים מובנים בני שני עשורים בין לה דונה האריס של אמריקאים למען הזדמנויות לאינדיאנים (AIO) ואלכסנדר כריסטאקיס, נשיא האגודה הבינלאומית למדעי המערכות, ומדעני מערכות אחרים סיפקו אמצעים מהדהדים מבחינה תרבותית שבאמצעותם עמים ילידים הצליחו לזהות ולבטא את ערכי הליבה שלהם לקהלים רחבים יותר, במיוחד ארבעת ה־R: מערכת יחסים, אחריות, הדדיות וחלוקה מחדש Relationship, Responsibility, Reciprocity, and Redistribution. ארבעת ה־R האלה מהווים את הליבה של מושג מתפתח, ילידיות, והם סותרים את שני ה־P: כוח ורווח Power and Profit (Harris & Wasilensk, 2004).

דוגמה טובה לידע ילידי מקיף — כזה שכמובן מאמת את דרך החשיבה הנ"ל של מאן — היא פילוסופיית הנבאחו — ה־Sa’ąh Naagháí Bik’eh Hózhón, או SNBH, מושג המפתח בפילוסופיית הנבאחו:

מטרתם של חיי הנבאחו בעולם זה היא לחיות עד בגרות במצב המתואר כחוז'ו, ולמות מזקנה, שהתוצאה הסופית שלו משלבת אחד ביופי האוניברסלי, בהרמוניה ובאושר של סוהא נאיה ביק'אה חוז'ו. למעשה, סוהא נאיה ביק'אה חוז'וו הם כוחות האנימציה המרכזיים של היקום, וככאלה, הם מייצרים עולם המתואר כחוז'ו, הסביבה האידיאלית של יופי, הרמוניה ואושר. עקרונות SNBH מציעים אפוא מסגרת לחיים ב־hózhón, או הרמוניה עם הסביבה של האדם, ומצב זה של איזון ושלמות מתממש במלואו בבגרות הזקנה. במרכז SNBH עומדת ההבנה כי "איך אדם צריך לשפר את עצמו" — כלומר, למידה — הוא תהליך. כפי שאריתה מאט ARETHA MART מסבירה: מטרת החיים עבור הנבאחו היא לחיות עד בגרות וזקנה ביופי ובהרמוניה. דרך חשיבה זו מקדמת את הערך של חיים ארוכים ותומכת ברעיון שהזקנה מביאה איתה ידע חווייתי, ידע מקודש.

כך, בהתאם לארבעת השלבים של מחזור החיים — ילדות, גיל ההתבגרות, הבגרות והזיקנה — SNBH מציעה תהליך מחזורי בן ארבעה שלבים להשגת חוכמה באמצעות ניסיון. (Toth, 2014, עמ' 244)

החוקרת בת העם הסאמי, פרופסור ראונה קוקנן, מוסיפה ממדים אחרים של ידע ילידי עם משמעות מכרעת עבור חוקרים מערביים (2000):40

"פרדיגמה ילידית" מבוססת על גישה הוליסטית השואפת לאיזון בין תחומי חיים שונים ואשר אינה מפרידה בין צורות אינטלקטואליות, חברתיות, פוליטיות, כלכליות, פסיכולוגיות ורוחניות של חיי אדם זה מזה... הגישה ההוליסטית של 'פרדיגמה ילידית' דוחה גם את הפיצולים הדואליסטיים הקרטזיים והיודו־נוצריים בין הנפש לגוף, לפיהם יש להפריד בין היכולות האינטלקטואליות של האדם וכתוצאה מכך להעצים מעל היבטים פיזיים יותר של החיים. זה גם נקרא תהליך Euro-centered של ניתוק התודעה של האדם מן האינטראקציה המתמשכת עם מקום, מוצא, בעלי חיים, צמחים, רוחות, קהילה, סיפור, מחזורים של עונות וגילאים אשר משותף לעמים הילידים... 'ידע מסורתי' מתייחס לגוף של ידע אשר מעוגן בדרך החיים המסורתית כביכול של עמים ילידים מאופיין לעתים קרובות על ידי אמפיריזם. הידע המסורתי מקיף קוסמולוגיות, רוחניות, יחסים עם הסביבה הטבעית ושימוש במשאבי טבע של עם. זה בא לידי ביטוי בשפה, ארגון חברתי, ערכים, מוסדות וחוקים... בשתי המערכות [סמי ומערבי], הידע מתקבל על ידי התבוננות ישירה ושיטתית למרות שייתכן שיש הבדלים בין האופן שבו מתבצעת התצפית. זה קשור לגישה ההוליסטית שנידונה לעיל; בהתבוננות הוליסטית אין לראות בה/בעצמן נפרדים מהנצפים או מחוצה לו, אלא כחלק מתהליך גדול יותר. לכן, האפיסטמולוגיה הסאמית היא השתתפותית ומעורבת. עם זאת, ישנן צורות אחרות של קבלת ידע, אשר יכול גם להיקרא ידע אינטואיטיבי או שמאני. צורות אלה של ידע המתקבלות באמצעות שלבי מוח משתנים כגון טראנסים שאמאניים או הצצות פתאומיות של 'ראייה' נדחות במידה רבה על ידי אפיסטמולוגיות מערביות. ידע סאמי, כמו כל ידע ילידי, משתקף בשפה ומופץ באמצעות סיפור סיפורים ודיאלוג מתמשך. (עמ' 7-8)

25 הצגת חוכמתן של מורות אלה מבוססות על הקריאות שלי של הספרים והפרסומים הרבים שלהן.

26 ראו את ספריה ומאמריה ב־Gift-Economy.Com המציגה גם מאמרים על כלכלת המתנות שפורסמו על ידי סופרות וסופרים רבים.

27 אני אסירת תודה לווהן על הערותיה בפסקה זו.

28 ראן את הספרים הרבים שלה, מאמרים, ומצגות: https://www.hagia.de/en/international-academy-hagia/

29 http://www.ganienkeh.net/thelaw.html

30 בינארי — זוג מונחים או מושגים קשורים ההפוכים במשמעות.

31 תורת ישראל אינה מתנגדת לאבולוציה, להיפך, היא מגדירה אותה מחדש, נותנת לה כיוון — היא מראה ומדגישה שההתפתחות הייתה ועודנה בכיוון מסוים http://www.daat.ac.il/daat/tanach/maamarim/torat-2.htm

מדען וחוקר יהודי בולט פרופ' ישעיהו ליבוביץ (כמו חוקרים יהודים בולטים אחרים) חושב כך גם הוא. הוא גם נותן עדיפות למסורת היהודית שבעל־פה על פני התנ"ך הכתוב. ראה https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%97%D7%A1_%D7%94%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA_%D7%9C%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%AA_%D7%94%D7%90%D7%91%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%94#%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94%D7%95_%D7%9C%D7%99%D7%91%D7%95%D7%91%D7%99%D7%A5

כך גם ניתן להבין את סיפור הבריאה של מאן.

32 וככזה, הוא קשור גם למורשת היהודית ולמושג הצדקה https://www.haaretz.co.il/literature/study/.premium-1.6479462

33 https://internationalistcommune.com/jinwar/ https://www.facebook.com/jinwar womensvillage/

34 https://www.haaretz.co.il/literature/study/.premium-1.6479462

35 https://e360.yale.edu/features/native-knowledge-what-ecologists-are-learning-from-indigenous-people

36 https://theconversation.com/its-taken-thousands-of-years-but-western-science-is-finally-catching-up-to-traditional-knowledge-90291

37 https://theoryofknowledge.net/the-tok-themes/tok-optional-themes/knowledge-and-indigenous-societies/

38 DUNN 2014a http://www.theoryofknowledge.net/areas-of-knowledge/indigenous -knowledge-systems/defining-indigenous-knowledge/

39 https://open.library.ubc.ca/media/download/pdf/24/1.0347533/4

40 http://gift-economy.com/wordpress/wp-content/uploads/2013/12/Rauna-1_pg411-436.pdf